פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
דבר אברהם/א/מ
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ב== [ב] '''ונראה''' לענ"ד לתרץ בעז"ה בטו"ט. ונקדים לזה מה שנ"ל לומר מילתא חדתא, דהא השוכר את החמור ומת בחצי הדרך אינו משלם לו אלא שכר מחצי הדרך הוא רק כשמת מחמת אונס שאין בזה מגרמת השוכר ולכן פטור מיתר דמי השכירות לפי שלא נהנה וחסרון הנאה זה לא בא מגרמא דידיה, אבל אם מת בפשיעה או בגניבה ואבדה אפילו במקום שהוא פטור על הפשיעה ועל הגניבה והאבידה עצמן כגון שהיה בבעלים מ"מ חיוב לשלם כל דמי השכירות ואינו נפטר מטעם שלא נהנה דאיהו דאפסיד אנפשיה דהו"ל לשמור ובשביל שלא שמר אין המשכיר צריך להפסיד שכירותו ומטעם שמירה בבעלים נמי אינו נפטר מדמי שכירותו, דפטורא דבעלים אינו שייך אלא לענין התשלומין שמדין שמירה משא"כ דמי שכירות שאינן מדין חיובי שומרין. ואין לומר דפטורא דבבעלים פיטר את השומר אף מלשמור ולכן כשאירע גניבה ואבידה לא שייך למידן בשוכר בבעלים דאיהו דאפסיד אנפשיה לפי שאינו חייב כלל בשמירה ולאו עליה דידי' רמיא והוי כאונס וממילא גניבה ואבידה ואונס שוין הן אצלו לענין פטור השכירות, דז"א דנראה פשוט דבבעלים אינו פטור אלא מתשלומין כדכתיב קרא אם בעליו עמו לא ישלם אבל שומר מיהא הוי, וכ"כ בנתה"מ (סי' רצ"א ס"ק ל"ד) דמהאי טעמא חייב בשליחות יד כמבואר בב"מ {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/מא/ב|דף מ"א ע"ב]]}} ונשבע שבועה שאינו ברשותו יעו"ש ובקצוה"ח {{ממ|[[קצות החושן/חושן משפט/רצא#יח|ס"ק י"ח]]}} וא"כ בודאי חייב לשמור ככל שומר דעלמא שיש עליו חיוב שמירה חוץ מענין התשלומין, והלכך כי איגנב או איתבר שפיר שייך למימר איהו דאפסיד אנפשיה שלא שמר כדינו. וכן מוכח ממ"ש הרמב"ם (פ"א מהלכות שכירות ה"ד) ונפסק בשו"ע חו"מ {{ממ|[[שולחן ערוך/חושן משפט/רצה#כו|סי' רצ"ה סעי' כ"ו]]}} לענין שומר שמסר לשומר וז"ל לפיכך אם היה דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אצל השומר השני ה"ז השומר הראשון פטור מלשלם כו' והוא שלא ימעט שמירתו, כיצד ימעט שמירתו כגון שהיה מופקד אצלו בשכר והפקידו אצל אותו השני בחנם כו' פושע הוא ומשלם אע"פ ששאל או ששכר בבעלים הרי הוא הוציא הדבר השמור מידו ליד שומר אחר עכ"ל, ועיי' במ"מ וכ"מ שם. יאי אמרת דבבעלים פטור גם מלשמור א"כ לא מיעט שמירתו כלל ואדרבא עלויי עלייה שמסרו לאחר שחייב לשמור לכה"פ כש"ח, אע"כ דשומר בבעלים נמי מחויב לשמור, ויעוי' בנתה"מ שם (ס"ק ל') וכן מבואר ממ"ש הרמב"ם (פ"ב מהלכות שאלה ופקדון ה"ח) שאל מן השותפין ונשאל לו אחד כו' ה"ז ספק אם היא שאלה בבעלים כו' פשע בה ה"ז משלם, וכתב המ"מ שדעתו ז"ל שהפושע הוא כמזיק וכיון שאין שם ראיה ברורה דהוי בבעלים לפטרו חייב לשלם. ודבר פשוט הוא דאינש דעלמא שאינו שומר כגון דאמר הא ביתא קמך שלא שמר כלל אפילו מפשיעה אינו כמזיק לפי שאינו אף פושע דמאי שייטא דידיה לשמירת חפץ של חברו, אלא דשומר משום שהוא מחויב לשמרו ועליה דידיה רמיא משו"ה כי פשע בו הוי כמי שהזיקו ממש. וא"כ מוכח מזה דבבעלים נמי מחויב לשמור דאל"ה לא הוה שייך למידן ביה פושע כמזיק. ולפי"ז בעבדים וקרקעות והקדשות נמי אע"ג דאימעטו גם משבועה מ"מ לשמור מיהא חייבין השומרין דבהא נמי כתב הרמב"ם (פ"ב מהלכות שכירות ה"ג) דפושע בהם חיוב מטעם מזיק. {{הערה|*) הגה"ה. '''ואגב''' גררא אעיר בזה במ"ש הראב"ד בהשגות {{ממ|[[רמב"ם/אישות/כא#ט|פכ"א מהלכות אישות ה"ט]]}} דאשה ששברה כלים בתוך ביתה פטורה מפני שהיא פשיעה בבעלים שהוא שכור לה בכל שעה. והיא משום דמזיק ופושע הכל אחד וכשם שפושע פטור בבעלים ה"נ מזיק פטור, יעו"ש ב[[משנה למלך/אישות/כא#ט|מל"מ]]. וקשה לי ע"ז טובא מהא דב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/יג/ב|דף י"ג ע"ב]]}} דת"ר כשהזיק תב המזיק להביא ש"ח והשואל נושא שכר והשוכר שהזיקה בהמה ברשותן תם משלם ח"נ ומועד משלם נ"ש כו' ה"ד אילימא דאזקיה תורא דמשאיל לתורא דשואל לימא ליה אלו אזיק בעלמא כו' לעולם דאזקיה תורא דמשאיל לתורא דשואל והכא במאי עסקינן שקיבל עליו שמירת גופו ולא קיבל עליו שמירת נזקיו, הרי דמפקיד חייב לשלם היזקו דנפקד אע"פ שהוא מזיק בבעלים שהשומר הוי במלאכתו של בעל הפקדון, ואפילו לדעת רש"י וסיעתו דבשביל שמירת שואל לא הוי בבעלים, יעוי' בחו"מ (סי' ש"ה), נמי קשה דהא תנא בברייתא גם נושא שכר, וצע"ג:{{ש}} '''וראיתי''' בס' באר יצחק חחו"מ {{ממ|[[באר יצחק/חושן משפט/ד#|סי' ד']]}} שהקשה על הראב"ד מב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/לב/א|דף ל"ב ע"א]]}} בעא מיניה רבה בר נתן מר"ה המזיק את אשתו בתשמיש המטה מהו כיון דברשות קעביד פטור או דילמא איבעי ליה לעיוני כו', וקשה דהא הוי בבעלים כמבואר בב"מ {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/צו/ב|דף צ"ו ע"ב]]}}, ותירץ דיש לחלק בין מזיק ממונו של חברו למזיק את גופו דקרא דבעליו עמו נאמר במזיק ממונו, ונזקי גופו חמירי כדמצינו גבי ד' דברים דליתנהו אלא בנזקי גופו. אבל תירוץ דחוק הוא, ואחי הרה"ג מוהר"ר חיים כהנא שפירא נ"י [ז"ל] השיג עליו מב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/ד/ב|דף ד' ע"ב]]}} א"ה שור נמי ליתני תרי גווני שור ליתני שור דאזיק שור וליתני שור דאזיק אדם האי מאי בשלמא אדם דאזיק שור נזק הוא דמשלם אדם דאזיק אדם משלם ד' דברים אלא שור מה לי שור דאזיק שיר מה לי שור דאזיק אדם אידי ואידי נזק הוא דמשלם, ואי אמרת דיש חילוק בין נזקי ממונו לנזקי גופו לענין בבעלים א"כ ליתני תרי גווני שור שחלוקין בדיניהם. ודוחק לומר דמשום שאינן חלוקין בעיקר שיעורי התשלומין גופייהו אלא בענין צדדי לא שייך למיתני בזה תרי גווני. ולי נראה לתרץ קצת קושיית הבא"י, דבב"מ {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/צז/א|דף צ"ז ע"א]]}} אמר רבא מיקרי דרדקי שתלא טבחא ואומנא ספר מתא כולהו בעידן עבידתייהו כשאילה בבעלים דמו, ונחלקו הראשונים ז"ל בפירוש דעידן עבידתייהו איכא דסברי עידן עבידתייהו ממש בשעה שהוא עוסק במלאכה או מזמין א"ע אליה, והראב"ד פי' דבזמן הראוי למלאכה קאמר ואע"פ שאין עוסק בה, מובא ברא"ש ונימוק"י ויעוי' בחו"מ (סי' שמ"ו). ונראה דאשה בשעת תשמיש לכו"ע מיקרי שלא בעידן עבידתא מצד מלאכות אחרות דאותה שעה אינה ראוייה לעשיית מלאכה ואינה מחויבת לעבוד, ומצד התשמיש גופי' י"ל דלא מיקרו בבעלים לפי שאין זה במלאכתו של בעל אלא במלאכתה היא דאיהי נמי אית לה הנאה מינה, דוגמת ההיא דסבירא ליה לרש"י וסייעתו דשואל לא מיקרי במלאכתו של בעלים אע"פ שמחויב לשמור, ונראה דטעמו הוא דכיון דכל הנאה שלו הוי כשומרו לצורכו ולא לצורך הבעלים, [ועיי' בנתה"מ {{ממ|[[נתיבות המשפט/חושן משפט/שה#ב|סי' ש"ה סק"ב]]}}, ונראה דט"ס בדבריו שציינו על י"א הראשון דה"ה השאילני ואשאילך וצ"ל על י"א האחרון, ועיי' בבאה"ג], ועיי' בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/כב/ב|דף כ"ב ע"ב]]}} זה נהנה וזה נהנה הוא, ומשו"ה בעל שהזיק אותה בשעה זו שפיר חייב דלא הוי אז בבעלים. ויש לדחות קצת ואין להאריך בזה:{{ש}} '''אח"ז''' הראני תורני אחד שבקושייתי מב"ק י"ג עמד כבר ההפלאה בק"א (סי' פ' ס"ק י"ט) יעו"ש ובחידושי ב"ק שתירצה בדוחק:}} אמנם יש לדחות קצת דאין ראיה מדברי הרמב"ם {{עוגן|קמ:}}{{עוגן|קמ־ג}}דאפי"ת דפטור אף מלשמור בכ"ז הוי הפושע כמזיק כיון דמ"מ קיבל על עצמו לשמור וסמכה עליו דעתיה דמפקיד ונסתלק מלשמרו בעצמו. אך בבעלים מיהא נראה ודאי דחייב בשמירה מכח ראיות הנ"ל. ואף בקרקעות ושטרות נראה כן, דדעת הראב"ד (פ"ה מהלכות טוען ה"ו) דחייב מן התורה בשבועה שאינו ברשותו, ועיי' במל"מ שם שהביא מתשובות הרשב"א (סי' תתק"פ) דנשבע גם כן שלא שלח בה יד, הרי דאם שלח בה יד חייב. ומוכח דהוי שומר ומחויב מיהא לשמור. ועוד יש לי לדון דאפי"ת דבבעלים פטור אף מלשמרו מ"מ אינו מנכה לו מדמי שכירותו כי מיגנב או מיתבד, אך לפי שנ"ל פשוט דחייב לשמור לא ראיתי להאריך בזה: '''והשתא''' הכי שפיר שייך למיחש בשכירות מטלטלין שמא ואמר לו נשרפו חטיך בעלייה לאפסודי לשוכר דמי שכירותו אי לאו טעמא דהגוף שלו. דשוכר שנתן מעות וקנה חייב בגניבה ואבידה כש"ש וכשהשאירו עדיין אצל המשכיר הו"ל כמי שחזר והפקידו אצלו והוי משכיר ש"ח של שוכר, דלא גרע ממוכר שקיבל מעות דהוי נמי ש"ח של לוקח על הפירות לפי ד"ת דמעות קונות כמבואר בשמ"ק ב"מ {{ממ|[[שיטה מקובצת/בבא מציעא/מז/ב|דף מ"ז ע"ב]]}} בשם הריטב"א, ונמצא דדינו של שוכר כש"ש שמסר לש"ח דחיוב גניבה ואבידה חל עליו לכו"ע אפילו למ"ד שומר שמסר לשומר פטור דמחיובים שהיה הראשון חיוב אצלו לא נפטר גם עכשיו כמבואר בראשונים ז"ל. (אמנם בנ"ד אפילו לדידן דקיי"ל שומר שמסר לשומר חייב צריכנן להאי טעמא דבחיובים שהשני פטור מהן חייב הראשון, משום דבכה"ג שהבעלים עצמן הם השומר השני לכו"ע שומר שמסר לשומר פטור, דלא שייך בזה טעמא דלא מהימן לי בשבועה ושאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ואינה פשיעה שהרי הרשה לו, אלא דמ"מ מחיובים שהיה חייב השומר גם אצלו השתא נמי לא מיפטר כמו למ"ד שומר שמסר לשומר פטור כנ"ל, דאף דהרשוהו הבעלים ולא חשיבא פשיעה מ"מ לאו אדעתא למיפטריה לגמרי הוא אלא שיהא עומד מיהא בחיובים הראשונים ודו"ק. הן אמנם שהמאירי בשמ"ק ב"ק {{ממ|[[שיטה מקובצת/בבא קמא/יא/ב|דף י"א ע"ב]]}} הביא שיטה אחת דאפילו מחיובים שהיה ראשון חייב פטור הוא עכשיו למאן דס"ל שומר שמסר לשומר פטור כגון ש"ש שמסר לש"ח ונגנבה פטור הראשון שהרי מסרה לבן דעת, אבל הוא ז"ל דחאה שהדברים מתמיהין לומר שיפטר מחיובין שהיה חייב גם אצלו וכ"כ כל הראשונים ז"ל. ושיטה חדשה זו שבמאירי אליבא דמ"ד שומר שמסר לשומר פטור נוגעת לדינא גם לדידן דאף דקיי"ל שומר שמסר לשומר חייב מ"מ היכא דליכא לטעמי דאת מהימנת כו' כו"ע מודה דפטור כמש"ל]. אך מ"מ פטור השוכר מגניבה ואבידה משום דהוי שמירה בבעלים דבאותה שעה שנתחייב השוכר בשמירת הפרה נעשה המשכיר ש"ח שלו. ואפילו למ"ש הרמב"ם (פי"א מהלכות שכירות) ונפסק כן בשו"ע דאפילו כשהיה השומר הראשון בבעלים חייב כשמסרו לשומר אחר כמש"ל מ"מ הכא פטור, דשאני התם דהוי כפושע בשעת המסירה לש"ח שלא ברשות הבעלים כדמפרשי התם טעמייהו משא"כ הכא כשמסר לבעלים עצמן דלא הוי פושע. אך טעם זה לא שייך אלא לפוטרו מגניבה ואבידה אבל דמי שכירותו יפסיד השוכר כשיארע גניבה ואבידה ברשות הבעלים כמ"ש דאפילו היכא דפטור מתשלומין מפסיד דמי שכירותו. וא"כ שפיר איכא למיחש שמא תפול דליקה ובעה"ב שהוא ש"ח לא יטרח להציל אלא כדין ש"ח בחנם והשוכר חייב להציל גם בשכר כמבואר בב"מ {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/צג/ב|דף צ"ג ע"ב]]}} וכשישרף מפסיד השוכר דמי שכירותו, ושפיר הוה אמרינן דמשוה"ט אין מעות קונות בשכירות מטלטלין, ולכן הוצרכו לטעמא דכיון דהגוף שלו טרח ומציל, דאף שהשוכר מחויב בשמירתו מ"מ יפטר מלשלם היזקו לפי שהוא בבעלים וההפסד יהא למשכיר וטרח ומציל:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית