פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
ברית משה/לא תעשה/ב
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יב == '''ויסורין (ג) ממרקין כו'.''' נסתפקתי הא דאמר הגמ' עבר על כריתות ומב"ד ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין שנ' ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אי דוקא יסורין שבאין עליו מן השמים ממרקין או דילמא אפילו אם אדם סיגף עצמו בסגופים קשין כערך היסורין ג"כ ממרקין, ולכאורה מלשון הקרא ופקדתי וגו' נראה דדוקא יסורין שבאין עליו ממרקין אבל י"ל דאינו ראי' משם כיון דאיכא למימר דהקרא ה"ק דאם הוא בעצמו לא יעשה הסגופין אז ופקדתי וגו' אבל אם מסגף בעצמו אז אפשר דמועיל אבל מלשון הרמב"ם הל' תשובה שם שכ' וז"ל עבר על כריתות ומב"ד ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם עכ"ל ומדכ' הרמב"ם ויסורין הבאין עליו לשון זה מורה דדוקא יסורין הבאין עליו ממרקין עונותיו הגם דגם ע"ז יכלינן למימר דכוונתו אם לא מסגף בעצמו אבל ממ"ש אח"כ ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין מלשון זה נראה בפירוש דדוקא יסורין הבאין עליו ממרקין אבל לא מה שהוא בעצמו מסגף בזה אינו מתכפר כפרה גמורה, ואח"כ ראיתי במגלת ספר ז"ל מל"ת ב' שכ' וז"ל ומה שדקדק הרמב"ם לחזור ולומר ולעולם אין מתכפר כו' נ"ל שכוונתו דאפילו אם ציער וסיגף עצמו בסיגופין קשין ובתעניות והפסקות עד שהגיע לערך צער היסורין אפ"ה אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו מן השמים יסורין שכן מצינו בדוד המלך ע"ה דאע"ג שסיגף עצמו בשק ואפר והיה אוכל עפר אפ"ה נצטרע ו' חדשים ונתכפר לו עכ"ל וא"כ לפי"ז באמת נתפתר ספיקתינו מהרמב"ם וגם יש ללמוד ממג"ס דמהיכי למד הרמב"ם את זה מדוד המלך ע"ה. אבל לי נראה בס"ד דהרמב"ם למד את זה גם מגמ' תענית כ"א ע"א מהא דנחום איש גם זו בא עני אחד כו' הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי עיני שלא חסו על עיניך יסומו כו' עי"ש ולכאו' למה קרא היסורין מן השמים מדוע לא סיגף עצמו בערך סגופין אלו זה אלא ע"כ דלא מועיל לכפרה גמורה מה שמסגף אלא דוקא יסורין שבאין עליו מכפרין כפרה גמורה וכן נראה מגמ' ב"מ פ"ד ע"ב מהא דראב"ש לא סמך אדעתי' קביל עלי' יסורי כו' באורתא אמר להו אחיי ורעיי בואו בצפרא אמר להו זילו פי' רש"י לא סמך דעתי' אהכי מלבקש רחמים ומחילה ביסורין שמא חטא באחד מן הצדיקים ומדלא סיגף עצמו אלא קרא שיבואו מוכח כהנ"ל, ואי תקשה דף פ"ג ע"ב שם ואפ"ה לא מייתבא דעתי' אשקייה סמא דשינתא כו' מה היה מועיל לו אם באמת חטא זה באמת ל"ק דשם היה רוצה לראות אם נתקיימו דבריו שאמר שישו בני מעי ומה ספיקות שלכם כך ודאית שלכם על אחת כמה וכמה מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם עי"ש ועשה נסיון על זה כמ"ש הגמ' שם אבל בתר דלא סמך אדעתי' דדילמא חטא באחד מן הצדיקים לא הי' מסגף בעצמו אלא קרא על היסורין שיבואו א"כ גם משם ראי' להרמב"ם כפי פשטו של המג"ס בהרמב"ם כמובן: אבל לפי מ"ש התיוה"כ ז"ל ביומא על דף פ"ו ע"א ד"ה ועבר על כריתות ומב"ד לפרש את הרמב"ם הנ"ל במ"ש ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין וז"ל ויראה דבא לרמוז דלא תימא דהא דלא סגי יוה"כ לכפר ובעי יסורין היינו בזמן דליכא קרבנות אבל בזמן דבה"מ קיים דאיכא שעיר סגי לכפר יוה"כ אע"ג דלא יבואו עליו יסורין לאפוקי זה בא ואמר לעולם כלומר אפילו דאיכא שעיר אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין וכ"ת מנ"ל להרמב"ם חידוש זה י"ל דמגופא דקרא נפקא דכתיב ופקדתי בשבט פשעם דאיירי על שלמה המלך ע"ה שהביא עליו יסורין לכפר לו מה שחטא ואמאי הלא בזמן שלמה המלך היו מקריבין שעיר אלא ודאי כדאמרן וא"ת והלא הרמב"ם כתב לעיל מזה דשעיר מכפר על קלות ועל חמורות כשעשה תשובה ופי' דהחמורות הם כריתות ומב"ד י"ל דאותה כפרה היא כפרה קלישא שמקילין לו מן הדין אבל אינה כפרה גמורה אלא ע"י יסורין הבאים עליו והיינו דקאמר הרמב"ם ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עכ"ל ולפי פירושו של התויו"כ אינו מוכח מהרמב"ם דדוקא יסורין הבאין עליו מכפרין די"ל דמש"ה כתב ויסורין הבאין עליו כו' עד שיבואו עליו כו' כוונתו אם לא מסגף עצמו אבל אם מסגף עצמו י"ל דמודה הרמב"ם דמועיל כמו יסורין הבאין עליו וא"כ לפי התיו"כ ספיקתינו הנ"ל מחודש י"ב עדיין במקומו עומדת, וכ"ת הלא יכלינן ליפתר ספיקתינו מגמ' דתענית וב"מ הנ"ל ע"ז י"ל דמשם אינו ראי' דאפשר דלחומרא עושין כן דבשלמא אם הרמב"ם באמת סובר כן כמ"ש המג"ס אז שפיר יש להביא גם מהגמ' הנ"ל ראי' לדבריו אבל ליגמר משם ל"ל מהטעם שכתבנו כמובן. אבל לכאורה ק"ל על פירושו של התויו"כ דהאיך כתב דהרמב"ם סובר דעל חמורות ג"כ השעיר אינו מכפר כפרה גמורה אלא עם יסורין הלא ממ"ש הרמב"ם הלכה ב' שם הכל מתכפר בשעיר המשתלח הלשון זה מורה דמתכפר לו כפרה גמורה ותו קשה על דבריו הלא מ"ש הרמב"ם ולעולם כו' את זה כתב הלכה ד' שם ובהלכה ד' איירי הרמב"ם בזמה"ז כמ"ש הלכה ג' שם ואי נאמר כהתיו"כ הי' לו לכתוב האי לעולם כו' בהלכה ב' ועוד אפילו נדחק עצמינו לומר בהרמב"ם בחיבורו כמ"ש התיו"כ אבל מה יענה התיוה"כ על מ"ש הרמב"ם בפי' המשניות ביומא שם וז"ל אבל בזמן שהיתה העבודה כבר ידעת כי בשעיר המשתלח היו מתכפרין על כל העונות עכ"ל נראה בפירוש דסובר דעל כל העונות השעיר המשתלח הי' מכפר כפרה גמורה מדכ' אבל עי"ש ותבין וכ"כ הברטנורה סוף יומא וז"ל וכל זה בזמן שאין שם שעיר המשתלח אבל בזמן שיש שעיר המשתלח הוא מכפר על כל העבירות קלות וחמורות חוץ מהעבירות שבין אדם לחבירו כו' ומדכ' בפי' המשניות כהנ"ל ול"כ בחיבורו בפירוש להיפך עכצ"ל דגם בחיבורו סובר כן דמדוע נדחק עצמינו לומר שסובר בחיבורו להיפך בפרט שיש לנו פשטו של המג"ס ובפשט זה ל"צ לומר שחזר ממ"ש בפי' המשניות בודאי מסתבר טפי לומר כן מלומר כפשטו של התיו"כ וא"כ נתפתר שפיר ספיקתינו כהנ"ל: ואי קשיא דלפי פשטו של המג"ס דלשעיר אינו צריך יסורין לכפר א"כ נשאר קושיות התויו"כ הנ"ל משלמה המלך ע"ה ע"ז י"ל דבש"ה באמת עפי' דיבור היה וכ"ת א"כ היכי גמר הגמרא מקרא ופקדתי וגו' ע"ז י"ל דהגמרא באמת לא משלמה המלך גמר אלא מפשטות הקרא כיוו דמקרא ופקדתי בשבט פשעם וגו' מוכח דיש עבירה שצריכה יסורין למד הגמ' מסברה דעל עבירה חמורה הוא בא וכמ"ש רש"י יומא שם ד"ה ופקדתי וז"ל למדת שיש עבירה שצריכה יסורין ומסתברא הקל לקלה והחמור לחמורה עכ"ל ועי' ירושלמי יומא פ"ח הלכה ז' ובשבועות פ"א הלכה ו' וסנהדרין פ"י הלכה א' דאיתא שם שאל ר' מתיא בן חרש את ראב"ע בישיבה אמר לו שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהי' ר"י דורש אמר לו שלשה הן חוץ מן התשובה כתוב אחד אומר שובו בנים שובבים וגו' וכתוב אחד אומר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' וכתוב אחד אומר ופקדתי וגו' וכתוב אחד אומר אם יכופר עון זה וגו' כיצד ואח"כ הביא הירושלמי את החלוקים כמ"ש הגמ' דילן ביומא הנ"ל נראה בפירוש מהירושלמי דלר' ישמעאל היתה קשה על הד' פסוקים שסותרין זה את זה ומכח סברא מוקי הפ' קל על עבירה קלה והחמור על החמורה כמ"ש רש"י הנ"ל וא"כ שפיר י"ל דמפשטות הקרא למד ר' ישמעאל ולא משלמה המלך כיון דבשלמה המלך באמת עפ"י דיבור הי' כהנ"ל, ובלאו כל זה נ"ל בס"ד דגם לפי פשטו של התיו"כ ג"כ צ"ל דלא משלמה המלך למד הגמ' אלא מפשטות הקרא מחמת סברא כמ"ש רש"י דאלת"ה א"כ גם לפי פשטו של התיו"כ קשה דהיכי יכול הגמרא ללמוד מהקרא ופקדתי וגו' דעל כריתות ומב"ד תשובה ויוה"כ ויסורין מכפרין דילמא אינו מכפר והא דמכפרי על שלמה המלך י"ל משום דשם גם שעיר המשתלח הי' אבל בלא שעיר מנ"ל אעכ"מ דלא משלמה המלך למד הגמרא אלא מפשטות הקרא מחמת סתירת הפסוקים כמ"ש רש"י הנ"ל, וא"כ לפי"ז ספיקתינו הנ"ל תליא בהשני פשטים בהרמב"ם הנ"ל דלפי' המג"ס תיפתר ספיקתינו אבל לפירוש התיו"כ עדיין ספיקתינו במקומו עומדת:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית