עריכת הדף "תורה תמימה/במדבר/ה" (פסקה)

== יג ==

'''ושכב איש. ''' איש ולא קטן {{תוספת|נא|היינו לא פחות מבן תשע שנים ויום אחד, דאז הוי ביאתו ביאה לכל דבר, כמבואר בנדה מ"ה א' ולפנינו בכ"מ בס' ויקרא, וכ"כ הרמב"ם בפ"א ה"ו מסוטה, ואע"פ דבעלמא אין נקרא איש בפחות מי"ג שנים ויום אחד כמבואר לפנינו בפ' וישלח (ל"ד כ"ה), אך הכא לגבי שכיבה נקרא איש מי שראוי לזה, כמבואר.

ואמנם לכאורה קשה ל"ל למעוטי קטן פחות מבן ט' שנים אחרי דבעלמא אין ביאתו ביאה, וי"ל ע"פ מ"ש בסוגיא כאן לענין אחר דכשקינא לה בעלה דרך אברים אינה שותה, ופריך והא פריצותא בעלמא היא ובפריצותא לא אסרה תורה, ומשני מהו דתימא בקפידא דבעל תליא רחמנא ובעל הא קא קפיד, קמ"ל. וא"כ י"ל ה"נ כיון דבעל קא קפיד הו"א דגם בפחות מבן ט' אזלינן בתר קפידתו, קמ"ל.

ורע"ב פ"ד מ"ד דסוטה כתב דשיעור קטנות בזה הוא עד י"ג שנה ויום אחד משום דכתיב אייש, ולפי מש"כ אין זה מוכרח, וקצת י"ל בדעתו דהא דבעינן שיעור י"ג שנה הוא רק לענין שתיה, אבל לענין איסור נאסרת גם בבן ט' שנים ויום אחד, כיון דביאתו ביאה כמש"כ, וכ"מ בתוס' בסוגיא כאן, ואין להאריך עוד.}}. (סוטה כ"ו ב׳).

'''ושכב איש. ''' מכל עריות מקנין חוץ מן הקטן וממי שאינו איש, למעוטי מאי, אמר רב פפא, למעוטי בהמה דאין זנות בבהמה {{תוספת|נב|לענין קטן בארנו בדרשה הקודמת. ולענין בהמה צ"ע מ"ש דאין זנות בבהמה והא קי"ל שהנרבעת לבהמה חייבת סקילה, וצ"ל דאע"פ כן לא נעשית זונה, כמבואר לפנינו בפ' תצא (כ"ד י"ט), ובאור הדין שמקנא לה מכל העריות יתבאר לקמן אות ס"א.}}. (שם שם).

'''ושכב איש אותה. ''' אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה {{תוספת|נג|יתכן דמדייק מדלא כתיב עמה, ומפרש בגמרא דהו"א דאסורה בק"ו ומה הבא על אשת איש נאסר בה בעלה אע"פ שאין איסור א"א איסור עולם, שהרי יש לה היתר בגט, מכש"כ הבא על אחות אשתו שהיא אסורה לו לעולם מחמת אשתו אינו דין שיאסר הבעל באשתו מחמת ביאה זו, על זה קמ"ל אותה ולא את אחותה, וע"ע בסוגיא.}}. (יבמות צ"ה א').

'''שכבת זרע. ''' פרט לשקינא לה דרך אברים {{תוספת|נד|היינו שכיבה בקירוב בשר, ואז אין המים בודקין אותה. ועיין בתוס' יבמות נ"ה ב' הקשו מה בכך שהזכיר בקינויו גם דרך אברים כיון דאמר נמי אל תסתרי, יעוי"ש. ומבואר מדבריהם דפי' הענין שקינא דרך אברים היינו שהבעל אמר לה בלשון זה, אבל לדעתי קשה לפרש כן, דהא מקור הדרשה לא כתיב בקינוי רק בטומאה, כדכתיב ושכב איש אותה שכבת זרע, וא"כ מאי שייך זה לקינוי.

אבל לדעתי כונת לשון הגמרא פרט לכשקינא לה דרך אברים, פרט לשקינא לה סתם, ובא עליה דרך אברים, ולשון קצר הוא בגמ', וכה"ג איתא טובא בגמ', אבל אם קינא לה מפורש דרך אברים ושהתה כדי ביאה כולה. בודאי שותת, כיון דלא מצינו מיעוט על זה, וכ"מ מלשון הרמב"ם בפ"ג הכ"ד מסוטה שכתב וז"ל, אשה שבא עליה זה שקינא לה עמו דרך אברים אין המים בודקין אותה שנאמר ושכב איש אותה שכבת זרע, פרט לבא עליה דרך אברים, עכ"ל. וזה מורה כפירושנו, והדברים א"צ באור.

ומה שאמרו בגמרא כאן פריצותא בעלמא היא ובפריצותא לא אסרה התורה אשה על בעלה, ומשני מהו דתימא בקפידא דבעל תליא רחמנא ובעל הא קא קפיד, קמ"ל. הנה אף כי לכאורה לשון זה מורה שהבעל אמר לה הקינוי בלשון זה שלא תטמא דרך אברים, אבל באמת אין זה מוכרח, די"ל הכונה בעל קא קפיד – מסתמא קא קפיד, דבודאי כל איש מקפיד על אשתו שלא תתנהג בפריצות. –

ועיין בסוגיא דאע"פ דכתיב שכבת זרע בכ"ז אם קינא לה משחוף [ממי שאינו מזריע] ג"כ אסורה, והיינו טעמא דכתיב ש"ז שדבר הכתוב בהוה בסתם אנשים שהם בריאים, וע"ע השייך ללשון ש"ז בדרשה ונסתרה והיא נטמאה.}}. (סוטה כ"ו ב').

'''ונעלם מעיני אישה. ''' מלמד שאם היה סומא לא היה משקה {{תוספת|נה|נראה דמדייק מדלא כתיב ונעלם מאישה, ומדסמך העלמה אל העינים מורה שהיו לו עינים לראות הדבר ונעלם ממנו, משא"כ סומא גם בלא העלמה לא היה יכול לראות. ונראה פשוט דזה הוא רק לענין השקאה, וכמ"ש אם היה סומא לא היה משקה, אבל לענין איסור בודאי שגם בסומא נאסרה עליו, וכמ"ש בקדושין ס"ו א' בעובדא דההוא סמיא שאמרו לו אשתך זינתה אתא לקמיה דמר שמואל אמר ליה אי מהימן לך העד כבי תרי ז"ל אפקה, ואע"פ דהתם איירי בטמאה ודאית בכ"ז נראה דגם בקינוי וסתירה כן. –

והנה סתם סומא נקרא רק עור בשתי עיניו, וראיה לזה דלענין חגיגה מרבינן סומא באחת מעיניו מלשון יראה יראה, בריש חגיגה, ובכ"ז בכאן צ"ע בזה לפי מש"כ הרמב"ם בפ"ב ה"ג מסוטה לענין שאם היתה גידמת אפילו בכף אחת אינה שותה מדכתיב ונתן על כפיה, תרתי משמע, וא"כ כאן דכתיב מעיני משמע תרתי, וא"כ יתחייב שהסומא באחד מעיניו אינה שותה, וזה דבר חדש.

אך אמנם יש לחלק בין הענינים, דגבי העינים יש טעם משום דכתיב ונעלם מעיני, משמע דהיה יכול לראות ונעלם ממנו ולא ראה ולכן ממעטינן סומא כזה שלא היה יכול לראות בשתי עיניו, דגם בעין אחת יוכל איש לראות, אבל בגידמת אין טעם המעוט ניכר ומבורר בכתוב ולכן גם ביד אחת אינו משקה דלא קרינן בה כפיה.}}. (סוטה כ"ז א').

'''ונעלם מעיני אישה. ''' ולא שיהא בעל רואה ומעמעם, הא אם ידע בה בעלה אינו רשאי להערים עליה ולהשקותה {{תוספת|נו|מעמעם ר"ל שיעשה עצמו כאלו אינו רואה ויודע, תרגום ועיניו השע, ועינוהי עמעם, ועיין ערוך ערך עמעם. ואם ידע אסור להשקותה, מפני שאסורה עליו, ואין עוד תועלת בהשקאה.}} [ספרי].

'''ונעלם מעיני אישה. ''' אמר ר׳ ינאי, שומרת יבם שזנתה מותרת לביתה, דאמר קרא ונעלם מעיני אישה – ולא מעיני יבמה {{תוספת|נז|ר"ל לא הוי כאשה שזנתה תחת בעלה. ועיין מענין זה בבבלי סוטה י"ח ב'.}}. (ירושלמי סוטה פ"ב ה"ה).

'''ונסתרה והיא נטמאה. ''' וכמה שיעור סתירה לא שמענו, כשהוא אומר ונסתרה והיא נטמאת הוי אומר כדי טומאה כדי ביאה כדי העראה, וכמה כדי העראה, כדי לצלות ביצה ולגמעה {{תוספת|נח|ר"ל שיעור טומאה הוא כדי שיעור ביאה שהוא כדי שיעור העראה, וכדמפרש.}}. (סוטה ד׳ א׳).

'''ונסתרה והיא נטמאה. ''' מלמד שמכיון שנסתרה, התורה קראה טמאה {{תוספת|נט|כונת הדרשה להשמיענו דאע"פ דכתיב ושכב איש אותה שכבת זרע, דפשטות הלשון מורה שיפלוט זרע וכמו דקיי"ל כן בשפחה חרופה כמבואר לפנינו בפ' קדושים ולא בהעראה, בכ"ז כאן אסורה רק בסתירה לבד, ומסמיך זה על הלשון ונסתרה והיא נטמאה משמע דמכיון שנסתרה נחשבת לטמאה. וי"ל דמדייק דאי ס"ד דוהיא נטמאה הוא תנאי הול"ל ונסתרה ונטמאה כמו ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה, ומדכתיב והיא נטמאה משמע ליה דמכיון שנסתרה כבר נחשבת לטמאה כמבואר. והא דכתיב ש"ז בא להורות שהסתירה דיה בשיעור ביאה מהוצאת זרע, כמבואר בדרשה הקודמת, ולא בעינן גם שיעור הריצויים והפיוסים קודם ביאה, כמבואר בבבלי סוטה ד' א'.}}. (ירושלמי סוטה פ"א ה"ב).

'''והיא נטמאה. ''' אמר רב, צרת סוטה אסורה, מ"ט, טומאה כתיב בה כעריות {{תוספת|ס|כגון אם היה נשוי ב' נשים וזנתה האחת תחתיו ויש עדים ומת בלא בנים, פטורה היא וצרתה אף מן החליצה, משום דכתיב בה טומאה כאן כמו בעריות ס"פ אחרי אל תטמאו בכל אלה, ובעריות קיי"ל כן, כמבואר לפנינו בפ' תצא בפרשת יבום, ועיין בתוס' וברא"ש.}}. (יבמות י"א א׳).

'''והיא נטמאה. ''' ת"ר, שלשה פעמים נטמאה נטמאה ונטמאה האמורים בפרשה למה, אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה {{תוספת|סא|הנה בכלל כתיב בפרשה זו ד' פעמים ונטמאה, ונסתרה והיא נטמאה, והיא נטמאה, בפ' הבא, והיתה אם נטמאה, פ' כ"ז, תחת אישה ונטמאה, פ' כ"ט, ומדייק כאן רק על ג' פעמים, משום דונסתרה והיא נטמאה שבפסוק זה אצטריך לגופיה, ורק בשאר הג' מקומות היה אפשר שלא יכתבו. ואמר דאחד בא להורות שאסורה לבעל ואחד שאסורה לבועל ואחד שנפסלת מן התרומה, אפילו אם היא אשת כהן ובת כהן, וכל ענינים אלו נלמדים מיתור לשון טומאה, מפני שהשם טומאה מורה על ההבדלה ופרישות. ובסוגיא מבואר דר' עקיבא ור' ישמעאל דרשי באופנים אחרים, והעתקנו דרשה זו שלפנינו מפני שהיא סתמא דברייתא ופשוטה.

ועיין בסוטה כ"ו ב' והובא בריש פסוק זה דמקנא לה מכל העריות, אפילו מאביה ואחיה וכדומה. והרבותא בזה דלא נימא כיון דדרשינן ונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל, והיינו שע"י הטומאה הזאת נאסרה גם לבועל ובקנוי מעריות כיון דבלא"ה אסורה עלייהו, הו"א כיון דא"א לקיים בזה אחד לבעל ואחד לבועל נתבטל הדין כולו, קמ"ל דאפ"ה מקנים, משום דכי אתא קרא לגופיה אתא, דהיכי דאינו קרוב לה נאסר עליה ע"י קינוי ולא למעוטי קרובים אתא.}}. (סוטה נ"ח א').

'''והיא נטמאה. ''' ת"ר, מה ת"ל והיא נטמאה והיא לא נטמאה, אם נטמאה למה שותה ואם לא נטמאה למה משקה, מגיד לך הכתוב שהספק אסורה {{תוספת|סב|אינו מקשה למה אצטריכו הפסוקים האלה משום דבודאי צריכי לגופייהו אלא ענינא דקראי קמפרש, משום דהלשון נטמאה משמע ליה ודאי נטמאה והלשון או עבר עליו רוח קנאה והיא לא נטמאה משמע ודאי לא נטמאה, וא"כ קשה אם ברור לו דנטמאה למה שותה ואם ברור לו שלא נטמאה למה משקה, אלא בא הכתוב להורות שהספק אסורה, דהכי אמר קרא, אשה זו ספק הוא, אם נטמאה או לא, ולכן צריכה לשתות מי סוטה כדי שיתברר הדבר, ואם אינו משקה אותה אסורה, ולפי"ז יהיה באור הלשון והיא נטמאה והיא לא נטמאה ע"ד חקירת הדבר, ר"ל והיא נטמאה – קרוב לומר שנטמאה מכיון שנסתרה או עבר עליו רוח קנאה וגו' והיא לא נטמאה – אולי לא נטמאה, ומכאן אנו למדין לכל הספיקות שאסורים. ויש הרבה פרטי דינים בכלל זה, ומפני שכבר נתבארו בספרי הכללים ובפוסקים נמנענו להאריך כאן.}}. (שם שם).

'''ועד אין בה. ''' בשנים הכתוב מדבר, או אינו אלא אפילו באחד, ת"ל (פ׳ שופטים) לא יקום עד אחד באיש, ממשמע שנאמר עד איני יודע שהוא אחד, ומה ת"ל אחד, זה בנה אב, כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב אחד, ואמר רחמנא תרי לית בה אלא חד והיא לא נתפשה אסורה {{תוספת|סג|ר"ל שאין בה שני עדים אלא עד אחד ובכ"ז לא נתפשה, ר"ל שזנתה בלא אונס, נאסרה עליו ואינה שותה. ונראה דמפרש ועד אין בה מלשון ועדות אין בה וכמו דכתיב בעדים זוממין עד שקר העד וידוע דהזמה לא תתקיים אלא בשני עדים, וה"נ ועדות אין בה עדות הראויה בעלמא דהיינו שנים. ודין זה אתיא אפילו לר' יהושע בדרשה הסמוכה דמקנא לה ע"פ שנים ומשקה ע"פ שנים, אבל בטומאה נאסרת אפילו ע"פ עד אחד, ואינה שותה מגזה"כ, כמבואר.}}. (שם ב׳ א׳).

'''ועד אין בה. ''' המקנא לאשתו, רבי יהושע אומר, מקנא לה על פי שנים ומשקה לה על פי שנים, דאמר קרא ועד אין בה, בה ולא בקינוי, בה ולא בסתירה {{תוספת|סד|נסמך על הדרשה הקודמת ועד אין בה – שני עדים אין בה אלא חד, וזה איירי בטומאה דמינה סליק והיא נטמאה, ודריש בה בטומאה עד אחד נאמן ולא בקינוי ולא בסתירה, אלא רק אם שנים מעידים עליה שנסתרה אז משקה אותה.

והנה אע"פ דקיי"ל כר' יהושע, בכ"ז מבואר בגמרא שיזהר אדם לומר לאשתו אפילו בינו לבינה שלא תסתרי עם פלוני, משום דיש לחוש למ"ד דקנוי ע"פ עצמו, ואם נסתרה אחר שקינא לה בינו לבינה נאסרה עליו איסור עולם בזה"ז שאין מי סוטה, ונראה דדוקא אם אומר מפורש לשם קנוי אז אסור, אבל מותר לומר בדרך טהרה וזריזות והוראה כדי להדריכה בדרך ישרה ולהסיר מכשולים משלום הבית, ואדרבה מצוה לאדם להדריך את בני ביתו בדרך ישרה ועליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך, כמבואר ביבמות ס"ב ב' ובסנהדרין ע"ו ב'.}}. (שם שם ב׳).

'''ועד אין בה. ''' סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה, דאמר קרא ועד אין בה – דליכא דידע בה, לאפוקי האי דהא איכא דידעי בה {{תוספת|סה|עיין מש"כ בסמוך אות ס"ז.}}. (סוטה ו׳ א').

'''ועד אין בה. ''' אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאה לא היתה שותה, מאי טעמא, דאמר קרא ועד אין בה – כל עדות שיש בה {{תוספת|סו|עיין מש"כ באות הבא.}}. (שם ל"א א׳).

'''ועד אין בה. ''' אין לי אלא עד כשר, מניין אפילו עבד ואפילו שפחה, ת"ל ועד אין בה – מכל מקום {{תוספת|סז|לא נתבאר מניין לו לדרוש כן מלשון ועד אין בה, ודילמא באמת כפשוטו, ועד אין בה, עד הראוי, עד כשר, וכן בדרשות הקודמות דמרבה מלשון זה אפילו יש לה עדים במדינת הים, ואפילו עד אחד, והא כמבואר לעיל איירי פסוק זה בשני עדים, בכל אלה הדרשות לא נתבאר איפה מרומזין ענינם בלשון ועד אין בה.

ואפשר לומר עפ"י הנהוג בלשון בני אדם, כי כשאומרים למשל ראובן – הוא חכם, אין מכונין בלשון זה להוציא את שמעון ואת לוי שהם אינם חכמים, אלא הוא רק תואר לראובן שהוא חכם כאחד החכמים, משא"כ כשאומרים חכם – הוא ראובן, בלשון כזה מכונין עוד ההפלגה שזולת ראובן אין עוד חכם.

ולפי זה בערך הדמיון כאן אם היה הכתוב אומר ואין לה עד היה אפשר לומר שמכוין רק עדות ברורה, שני עדים, וכאן על אתר, ועד כשר וישראל בן חורין, אבל אם אמר ועד – אין בה, בא להוציא שכל שום עדות אין לה, ואפי' עד אחד, ואפילו במדינת הים, ואפי' עבד ושפחה, ודו"ק.

ובהאי גוונא יש לפרש כונת הגמ' ביבמות ע' א' על הפסוק דפרשה אמור וזרע אין לה, דדרשו אין לי אלא זרע כשר, זרע פסול מניין, ת"ל וזרע אין לה – עיין עליה, ונדחקו המפרשים בכונת הדרשה, ולפי מש"כ י"ל דגם שם הכונה לדרוש מדלא כתיב ואין לה זרע, אלא וזרע אין לה, משמע כל זרע שהוא, כמבואר.}}. (ירושלמי סוטה פ"ו ה"ב).

'''והיא לא נתפשה. ''' הא נתפשה מותרת, ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת, ואיזו היא, זו שתחלתה באונס וסופה ברצון {{תוספת|סח|הלשון קצת קצר, וכצ"ל, היא כשלא נתפשה [ר"ל שלא נטמאה באונס] אסורה, הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת וכו', והדיוק הוא מלשון והיא דמיותר הוא, דהיה אפשר לכתוב ולא נתפשה, ובאור הדבר, ר"ל בסתם אשה אמרתי לך טעם האיסור שתלוי במניעת תפישתה, אבל יש לך אחרת וכו'.

וטעם הפטור באופן כזה, בתחלתה באונס וסופה ברצון, הסביר הרמב"ם בפ"א ה"ט מאס"ב שמשהתחיל לבעול באונס אין בידה שלא תרצה, מפני שיצר האדם וטבעו כופה אותה לרצות, עכ"ל. וכונתו לומר, שרצון זה ג"כ לאונס יחשב, כיון שאין בידה לכוף עוד יצרה. והמפרשים לא הראו מקור לדבריו אלה, אבל מפורשים הם בירושלמי סוטה פ"ד ה"ד בזה"ל, ההיא איתתא דאתיא לקמיה דר"י, אמרה ליה נאנסתי, אמר לה, וכי לא ערב לך בסוף, אמרה ליה, ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיו ביוהכ"פ אע"פ שרע לו בתחלה שמא אינו ערב לו לבסוף, וקיבל ר"י תשובתה והכשירה, והיינו כסברת הרמב"ם דהרצון בהכרח הוא בא מטבע, ולכן אינו מבטל את האונס העקרי, וע"ע מש"כ בסמוך אות ע"א.}}. (כתובות נ"א ב׳).

'''והיא לא נתפשה. ''' הא נתפשה מותרת, ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת, ואיזו היא, זו שקדושיה קדושי טעות {{תוספת|סט|שקדשה על תנאי ולא נתקיים, וה"ק, והיא לא נתפשה, כלומר סתם אשה הנשואה בקדושין גמורים, אז כי לא נאנסה וזינתה אסורה, ויש לך אחרת שאע"פ שנבעלה תחת בעלה לרצון מותרת לבעלה, ואיזו היא, זו שקדושיה קדושי טעות. ועיין מש"כ בריש אות הקודם שיש קצת קיצור לשון בלשון דרשה זו.}}. (שם שם).

'''והיא לא נתפשה. ''' הא נתפשה מותרת. ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה אסורה, ואיזו היא, זו אשת כהן {{תוספת|ע|טעם הדרשה כמש"כ למעלה ריש אות ס"ח שהוא מיתור לשון והיא. וכתבו התוס' ביבמות נ"ו ב' דעיקר הדרשה אתיא לדרשה זו לאיסור אשת כהן, והדרשה הקודמת ידעינן מסברא כפי שנתבאר, וכן הדרשה הבאה, והסמך על לשון פסוק זה אסמכתא היא. –

ועיין בסוטה כ"ו א' דאע"פ שאשת כהן לעולם אסורה אפי' באונס, בכ"ז שותה מי סוטה, וכך מבואר בגמ' על הא דאיתא במשנה אשת כהן שותה, ופריך בגמ' פשיטא, ומשני מהו דתימא והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת, וזו הואיל ונתפשה אסורה אימא לא תשתה, קמ"ל. ולכאורה עדיין קשה פשיטא, דמאי שייכה איסורה באונס לשתיה, ונראה פירושו דהו"א כיון דצד הקודש מכהונה חשוב בה כל כך עד דגם באונס אסורה הו"א דמכיון שנסתרה כבר נפגמה ואינה ראויה עוד לכהונה, וא"כ אין תועלת בשתיתה, לכן לא תשתה, קמ"ל דשותה, ואם תמצא נקיה תשתרי לבעלה. –

ודע דלא רק אשת כהן פסולה לכהונה אפי' באונס, אלא גם אשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה כשנתאלמנה, ובתוס' ורא"ש בסוגיא דיבמות נ"ו ב' חקרו בטעם הדבר. ולי נראה פשוט משום דבפרשה זו דמחלק בין אונס לרצון הוא רק לענין לאו לבעל, משא"כ לענין לאו דכהונה קיימא באיסור זונה באין חילוק בין אונס לרצון.}}. (שם שם).

'''והיא לא נתפשה. ''' הא נתפשה מותרת, ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה אסורה, ואיזו היא, שתחלתה ברצון וסופה באונס {{תוספת|עא|הנה פשטות הכונה תחלתה ברצון וסופה באונס תחלתה של ביאה וסופה של ביאה. אבל צ"ע לפי מש"כ לעיל באות ס"ח בשם הירושלמי ורמב"ם בבאור הפטור וההכשר בתחלתה באונס וסופה ברצון משום דהרצון בא בהכרח מטבע האדם, יעוי"ש, וא"כ לא יצוייר כלל תחלתה ברצון וסופה באונס, דכש"כ הוא מתחלתה באונס וסופה ברצון.

ולכן נראה דהכונה תחלתה ברצון וסופה באונס היינו שיחדה עצמה עם הבועל ברצון וקודם ביאה נתחרטה ושוב נבעלה באונס, והוי הפי' תחלתה וסופה, תחלת וסוף ההסתר.

ובזה ארוחנא למצוא מקור לדברי הרמ"א באה"ע סי' קע"ח ס"ג באשה שנתיחדה עם אנשים ואמרה נאנסתי, י"ל דנאמנת במיגו דאי בעי אמרה לא נבעלתי, וי"א דאבדה מיגו שלה הואיל ונתיחדה שלא כדין, ושתי הדעות הם במרדכי פ"ב דכתובות ובנויות הם כמעט עפ"י הסברא לבד, ולפי פירושנו בירושלמי מבואר מפורש פסק נדון זה, דאע"פ שבאמת נאנסה ג"כ אסורה מגזה"כ דכשנסתרה ברצון ונבעלה באונס, כמש"כ, ודו"ק.}}. (ירושלמי סוטה פ"ד ה"ד).