פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
מעשה רקח/שבת/ב
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== י == '''עושים לו כל צרכיו וכו'.''' קצת קשה דמכיון שכתב עושים לו כל צרכיו ע"י כותי וכו' אמאי איצטריך תו לפרושי לבשל לאפות ולהביא מרשות לרשות היה די באומרו אומרים לכותי לעשות לו כל צרכיו. וי"ל דאיצטריך כי היכי דלא נטעי לומר דמכיון שהוא חולה שאין בו סכנה לא שרינן אמירה לגוי אלא בכולל עשה כל צרכי חולה זה אבל לומר לו בפרטות כל כי האי לא שרינן משום דכמה דאפשר למעוטי באיסור שבות ממעטינן דומה למ"ש הפוסקים ז"ל וכו' להכי איצטריך לפרש וק"ל. '''כוחל עיניו מן הכותי.''' משמע דאפילו עמיץ ופתח. והרב עראמה ז"ל כתב להיפך ואין נראה כלל דבגמ' דביצה דף כ"ב מסקינן מסייע כי הך אין בו ממש ומעשה רב ועיין להמגן דוד [ט"ז] סי' שכ"ח. '''ובדברי ''' הרב המגיד שכתב אבל חושש והוא מתחזק והולך כבריא וכו' ר"ל שיש לו איזה מיחוש בעלמא קל דבזה אין להתיר כלל. ומ"ש לקמן אבל באבר אחד כיון דאין בו סכנה לא הותר לישראל אפי' שבות גמור. וזהו שלא התירו לכחול אלא מן הכותי ע"כ. היינו שחושש באותו אבר הרבה אלא שאין בו סכנה ואמטו להכי אסרינן על ידי ישראל ושרינן ע"י כותי מה שאין כן לעיל דלא שרינן אפי' על ידי כותי ובזה יתיישב מ"ש הלח"מ ז"ל עיי"ש. אלא דאכתי קשיא לי דכאן כתב הרה"מ דלכחול את העין [דווקא] בסוף האוכלא היינו שחולה ממנו כל הגוף תדע שכתב שנופל למשכב מחמתו ועוד שדימהו לחיה ובהא נמי קעסיק ז"ל ושרי גם לישראל כיון שאינו אלא משום שבות ואם כן קשה דאמאי כתב רבינו וכן כוחל עיניו מן הכותי ומאי איריא כותי אפי' ישראל שרי דכוחל אין בו אלא משום שבות כמבואר בדברי רבינו פרק כ"ג והרה"מ גופיה דימה לקמן חולי אבר אחד שאין בו סכנה לכוחל את העין שלא הותר אלא על ידי כותי ועל כרחך באינו כולל כל הגוף קאמר דאי לאו הכי שרי אף לישראל כמו שביאר גם כן שם וצריך לומר דכוחל בסוף אוכלא דווקא הוא שנופל למשכב וזה שרי גם על ידי ישראל אבל כוחל שכתב רבינו לאו בסוף אוכלא הוא אלא שכוחל להאיר מאור עיניו מפני שחושש בהם קצת ועיין להרב פרי חדש או"ח סימן תצ"ו ועם זה גם כן אין אנו צריכים למה שנדחק הלח"מ ז"ל עיי"ש. '''ומכל ''' מקום משמע מדברי הרה"מ דמ"ש אבל באבר אחד כיון שאין בו סכנה וכו' רוצה לומר שאין בו סכנת האבר שיאבד ויבטל ומשו"ה לא התירו אלא שבות ע"י גוי אבל אם יש סכנת ביטול האבר משמע דהוי דומיא דחולי הכולל כל הגוף תדע שכתב עוד אבל מלאכה גמורה בישראל לא הותרה אפילו בסכנת אבר אחד אלא בסכנת נפשות ע"כ. מדנקט מלאכה גמורה בישראל משמע דשבות בעלמא שרי אף לישראל גופיה דאם לא כן לימא אבל בישראל גופיה אפילו שבות אסור וגם מסתברא לומר כן מההוא עובדא דאמתא דרב יהודה דפקעא עינא ודרש עלה עין שמרדה מותר לכוחלה ופי' רש"י ורוצה לצאת כאדם שמורד ויוצא והתם שרינן אפי' על ידי ישראל וכן משמע מדברי רבינו פ"א דיו"ט שכתב דמותר לכחול את העין אע"פ שאין שם חולי משמע דאפי' סכנת אבר ליכא וכן משמע מהרה"מ שכתב דלפי שהנאת הגוף הוא שרי עיי"ש אבל מרן ז"ל לא הבין כן בדברי הרב המגיד ומשמע דגורס התם פקעא עינא ומתה כגירסת הרי"ף ז"ל והיינו כמ"ש שם דשורייני דעינא באובנתא דליבא תלו והבין ז"ל דכוונת הרה"מ דאף שיש סכנת אבר אם אינו כולל כל הגוף לא הותר אלא על ידי גוי ע"כ. ומ"ש הרה"מ אבל באבר אחד כיון שאין בו סכנה. ר"ל סכנת נפשות אף שיש סכנת אבר ומפני זה הקשה עליו דלא נרמז בלשון רבינו חילוק בין סכנת אבר לחולי הכולל כל הגוף כלומר דבסכנת אבר ואינו כולל כל הגוף לא שרי אלא שבות ע"י גוי ובחולי הכולל כל הגוף שרי אפילו ע"י ישראל ולענ"ד נראה דאינו מוכרח אחרי המחילה הראויה מכבוד רבנותו זלה"ה וק"ל. שוב זכיתי שכיונתי לדעת הרמ"א או"ח סי' שכ"ח. '''ובעיקר ''' ספיקו של הרא"ש שהביא מרן בשם הטור ראיתי חזות קשה שהקשה עליהם ז"ל הרב מגן דוד [ט"ז] שם מההיא דפ"ב דביצה דף כ"ב אמימר שרא למיכחל עינא מגוי בשבתא אמר ליה רב אשי מאי דעתיך דאמר עולא בריה דרב עילאי כל צרכי חולה עושים על ידי גוי בשבת ואמר רב המנונא כל דבר שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה הני מילי דלא מסייע בהדיה אבל מר קמסייע בהדיה דקא עמיץ ופתח אמר ליה מסייע אין בו ממש ע"כ. מוכח מהך עובדא דבליכא סכנת אבר לא שרי אלא ע"י גוי וע"י ישראל אפילו שבות אסור אם כן מאי מספקא ליה להרא"ש ופסק דין זה הרא"ש והטור סי' תצ"ו ובאמת שטרחתי ליישב דברי הרא"ש לומר דלעולם לא היה שם חולי רק מיחוש בעלמא ומאי דמדמה להו היינו להקשות לאמימר מאי דעתיך וכו' אבל לפי האמת לא שוו א"נ דהתם מיירי לשחוק הסמנים גם כן דזה לא הותר לישראל כלל ומה שדחה הרב גם זה מההיא דיו"ט של ר"ה היה מקום לדחותו דהאי כדיניה והאי כדיניה ומ"ש רש"י ז"ל אינו אלא פי' המילה ולא נחית לפירוש הענין אלא שעם כל זה אכתי קשה מדמסיק אבל מר קמסייע בהדיה וכו' מסייע אין בו ממש משמע דבכוחל גרידא קאמר. ומאי דאפשר בדוחק דהרא"ש ז"ל נסתפק בחולי הכולל כל הגוף וגם חושש באבר אלא שאין בו סכנה והך דאמימר מפרש לה באינו כולל כל הגוף אלא במיחוש אבר וההא פריך ליה מאי דעתיך כלומר לדמות מיחוש אבר גרידא לחולי הכולל כל הגוף אפי' לפי דעתך הא מר קמסייע בהדיה וההא מתרץ דאינו וכו' ולדידן לא קיימא לן כאמימר אלא בעינן נמי שכולל כל הגוף ויש ליישב דברי הרא"ש בכה"ג ודו"ק. '''מעלים אזנים וכו'.''' ע"ז דף כ"ח אמר רבה בר זוטרא א"ר חנינא מעלים אזנים בשבת תני רב שמואל בר יהודה ביד אבל לא בסם איכא דאמרי בסם אבל לא ביד ופירש רש"י מעלים אזנים גידי אזנים פעמים שיורדים למטה ומתפרקין הלחיים וצריך להעלותם ויש סכנה בדבר ורבינו נראה דסבירא ליה דאין סכנה בדבר ועיין מ"ש פ' כ"א. '''ומעלים אנקלי.''' שם דף כ"ט אמר ר' יהושע בן לוי מעלין אונקלי בשבת מאי אונקלי אמר רב אבא אסטומכא דליבא ופירש רש"י אסטומכא דופני בשר שתחת הלב והוא טרפשא. לישנא אחרינא תנוך שכנגד הלב שקורין ניבל"א ופעמים שנכפף לצד פנים ומעכב את הנשימה וזהו עיקר ע"כ. '''ומחזירין את השבר.''' שבת דף קמ"ח וכתב הרב המגיד ז"ל שהרמב"ן חולק על רבינו וס"ל שלא התירו בחולי שאין בו סכנה כל מין שבות אלא דוקא שבות שיש בו שינוי ונעשה כלאחר יד עיי"ש.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם