פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
שיחה:תנ"ך/במדבר/כה
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== פסוק א == === וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב === מבואר בהמשך הפסוקים שחרון אף ה' היה בגלל שעבדו ע"ז לבעל פעור, ולא בגלל הזנות עם בנות מואב, דבפס' ג כתוב: "ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל". וכן בפס' ד' וה' מבואר {{ממ|בפסוקים וברש"י}} ששפטו את העובדים לפעור כדי שישוב חרון אף ה' מישראל. ונתקשיתי מדוע החרון אף היה מחמת הע"ז שהיא מג' עבירות החמורות ולא מהגילוי עריות שהוא ג"כ מג' עבירות. ויישבו לי שהלא בהמשך במעשה של זמרי, שם באמת חטאו היה רק משום שבעל את כזבי, ואמר למשה רבינו 'בת יתרו מי התירה לך', אך לא מצינו שזמרי חטא בע"ז של בעל פעור, ודינו היה שקנאים פוגעין בו, ולכן פנחס הרגו, אך לא היה מחויב מיתה גמורה, ואם כן מבואר שבעילת גויה אינה נחשבת כגילוי עריות גמור, וא"כ אין זה מג' עבירות שדינן יהרג ואל יעבור, ושוב מובן היטב שחרון אף ה' היה על ע"ז שהוא מג' עבירות החמורות ולא מאיסור זה שהוא קל יותר ואין בו חיוב מיתה גמור אלא רק קנאים פוגעין בו. שוב ראיתי בגמ' בע"ז לו: שמבואר שם שעכו"ם שאינם מז' אומות, בדרך זנות ולא דרך אישות, בישראל הבא על גויה {{ממ|ולא להיפך}}, זוהי רק גזירה דרבנן, והקשו: הלכה למשה מסיני היא דאמר מר הבועל ארמית קנאין פוגעין בו. {{ממ|א"ל}} דאורייתא בפרהסיא וכמעשה שהיה {{ממ|בזמרי}}, ואתו אינהו גזור אפילו בצינעא. וא"כ ניתן לומר ששאר העם - חוץ מזמרי - עשו זאת בצנעה, ולא היה זה איסור מדאורייתא, ואף רבנן עדיין לא גזרו על זה {{ממ|עד זמן חשמונאי כמבואר בגמ' שם}}, ואם כן מובן מאוד שעל זה לא היה חרון אף אלא על העבודה זרה שהגיעה מחמתה. ורק במעשה זמרי שהיה בפרהסיא היה דין שקנאים פוגעין זו - וזה מה שעשה פנחס. ואם כן, יש להעיר על המבואר בגמ' סנהדרין קו. שבלעם יעץ לבלק: אלקיהם של אלו שונא זימה וכו', והלא בכה"ג לכאורה אין איסור, ובמה הוא החטיא את ישראל. ואין לומר שרק רצה לגרום להם לעבוד ע"ז - את בעל פעור [=וכך אכן משמע ברש"י בפר' פנחס {{ממ|כה, יח}}: שהפקירו בנותיהם לזנות כדי להטעותכם אחר פעור], דאם כן מהו "אלקיהם של אלו שונא זימה"? וצ"ע. ובענין זה יש להקשות עוד, מה מצא כאן זמרי מקום לטעון למשה רבינו "זו מותרת או אסורה וכו', בת יתרו מי התירה לך", והלא משה ציוה לדונם בבעל פעור מדין ע"ז, ולו יהא שמותרת ולא חטאו בזנות, מ"מ אותם שעבדו לפעור חייבים מיתה, ומה רצה להרויח בזה. שוב הראוני בספר שלל דוד {{ממ|להגרי"ד זינצהיים}} שהקשה כן, ויישב בדרך הפלפול. [ובענין זה. ראיתי בספר תורת חיים {{ממ|סנהדרין קו.}}, שכתב שעצת בלעם היתה רק לפתות את ישראל להכשל בזנות, וכמשמעות הגמ' שם שעצתו היתה רק להכשילם בזנות, ואילו את ההסתה לעבודה זרה ולכפירה בה' עשו הנשים מעצמן, וזהו משום שהנשים לא רצו להתפתות לזנות עד שעבדו לפעור ואכלו מזבחי אלהיהן, וכפי שמצינו בגמ' לגבי כזבי, וכן משמע בספרי {{ממ|מטות}}. ולכן כשמשה קצף על פקודי החיל, מצאנו שהכתוב {{ממ|לקמן לא, טז}} מאשימן על הסתה זו "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה'", היינו שכשבלעם נתן עצה על הזנות, אז הוסיפו הנשים למסור עוד מעל לעבוד לפעור ע"י תחבולתן, "ותהי המגפה בעדת ה'", היינו שעיקר המגפה היתה בשביל שעבדו לפעור, וא"כ ראוי לתת נקמת ה' יותר בנשים שגרמו לזה, עכתו"ד.] וראה בענין זה עוד בספורנו בפר' ואתחנן {{ממ|דברים ד, ג}} עה"פ "עיניכם הרואות", ז"ל: הנה יעיד על זה מה שראיתם שקרה בענין בעל פעור, כי אמנם אותם שחטאו בעבודת בעל פעור לא התכונו לזה בתחלה אבל היתה תחלת כונתם לזנות בלבד, כאמרו "ויחל העם לזנות". ואע"פ שהתורה אסרה זה מפני חשש עבודת גלולים, כאמרם "וזנו בנותיו והזנו את בניך", חשב כל אחד מהם שזה לא יקרה לו כלל, והנה קרה ההפך כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור להדבק בבנותיו אין גם אחד מהם שנשמר בחכמתו מהכשל בעבודה עצמה עד שהשמידו ה' אלקיך, עכ"ל הנפלא. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:23, 7 בפברואר 2021 (IST) === ויחל העם לזנות אל בנות מואב === הנה כאן בפסוק כתוב "לזנות אל בנות מואב", אולם אח"כ בפס' ו כתוב "ויקרב אל אחיו את המדינית", היינו שהיה זה עם מדין ולא מואב. ובפרשה הבאה פר' פנחס כתוב {{ממ|כה, יז}} "צרור את המדינים והכיתם אותם. כי צוררים הם לכם וגו' על דבר פעור ועל דבר כזבי וגו'". וברש"י שם: ואת מואב לא צוה להשמיד מפני רות שהיתה עתידה לצאת מהם כדאמרינן בב"ק {{ממ|לח:}}. והנה בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק {{ממ|כה, טו}}: "ושם האשה המוכה המדינית כזבי בת צור, ראש אומות בית אב במדין הוא", כותב שהיא היתה בת בלק "ריש אומא דמואב במדין בית מותביה הוא". [וכן כתב התיב"ע לקמן {{ממ|לא, ח}}.] והביאו שכך משמע במדרש רבה {{ממ|דברים פכ"א ג}} שצור הוא בלק, וכן הביא האור החיים מבמדבר רבה {{ממ|כא ג}} שצור שנהרג עם נסיכי מדין הוא בלק, ובשביל שהפקיר בתו הורידוהו מגדולתו שהיה ראש לכולם. עי"ש באוה"ח באריכות. [ואני בעניותי לא מצאתי בשני המדרשים האמורים שבלק הוא צור {{ממ|אלא רק שצור היה מלך}}, אך מצאתי כן במדרש רבה {{ממ|בלק פר' כ סי' כד}} שכזבי אמרה לזמרי: "איני נשמעת אלא למשה, שכך ציוה אותי בלק אבא שלא לשמוע אלא למשה, שאבי מלך". וכן משמע ג"כ שם בסי' ד: "'ובלק בן ציפור מלך למואב בעת ההיא', והלא מתחילה נסיך היה שנאמר 'את אוי ואת רקם', אלא משנהרג סיחון המליכוהו תחתיו 'בעת ההיא' שגרמה לו שעה". וביארו שקושיית המדרש היתה מההמשך: "ואת צור", שהוא בלק {{ממ|ואכן כך מצטט הרמב"ן {{ממ|כב, ד בסופו}} את המדרש}}, והכרחו היה שבלעם נתן לבלק עצה להחטיא את ישראל, והוסיף הירושלמי {{ממ|סנהדרין י, ב}} שיעצו להפקיר את בתו בראש כולן, וכך עשה – "הפקיר את בתו" {{ממ|המדרש להלן בסי' ז}}.] ואם כן ניתן להבין {{ממ|וכעין המבואר באוה"ח שם}} שבאמת העם החל לזנות עם בנות מואב, וזמרי בן סלוא חטא עם כזבי בת צור–בלק מלך מואב, והיא נקראת 'מדינית' משום שאביה היה ג"כ מנסיכי מדין. [אמנם יעוין במהרש"א בסנהדרין דף קו. שמבואר בדבריו שבלק וצור אינם אותו אדם, וכותב שבלק לא קיבל את עצת בלעם אלא רק צור ממלכי מדין, ולכן נצטוינו לצרור את מדין, עי"ש. וכן משמע ברא"ם {{ממ|לא, ח}} שבלק לא היה קשור למדין, עיין בדברינו שם] ועדיין צריך ביאור מדוע נצטוינו לצרור את מדין, כי צוררים הם לכם וגו', והלא לא כל האומה החטיאה את ישראל, אלא רק כזבי בת צור-בלק, שהיה אחד מחמשת נסיכי מדין, שהיא הצטרפה לכל המואבים, וכיצד מענישים את מדין ולא את מואב? שוב ראיתי את דברי הרמב"ן לקמן {{ממ|כה, יח}} על הפסוק: "צרור את המדינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם וגו'", וז"ל הרמב"ן: וטעם בנכליהם. כאשר פירשתי {{ממ|לעיל כה, א}} כי זקני מדין חשבו המחשבה הרעה הזאת כמו שנאמר {{ממ|לעיל כב, ד}} "ויאמר מואב אל זקני מדין", כי בהם נתיעצו מתחלה, והם נתנו עצה זו למואב שתזנינה בנותם עמהם ויצמידו אותם לבעל פעור להדיחם מעל השם, ואם לא נזכר שם. ועוד ששלחו להם בת מלכם לזנות עמהם, וזה טעם "ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם", כי לולי מדעת יועצי המלכות נעשה כבודה בת מלך במדין, מה תבקש בשטים בערבות מואב לבא אל מחנה עם אחר, כי ישראל בערבות מואב בשטים היו, ומאין תבא שם המדינית הזאת. אבל היתה יפת תאר מאד, ושלחו אותה זקני מדין שם, כי אמרו "בתואר אשה יפה רבים הושחתו" {{ממ|יבמות סג}}. וקרוב הוא שהיה גם בלעם בעצה הזו, כי בשובו מארץ מואב עבר במדין כי דרכו משם והיה ביועצי המלכות, ואולי נתעכב שם לדעת מה יהיה בהם, לפיכך מצאוהו ישראל במדין והרגוהו שם {{ממ|להלן לא, ח}} וכו', עכ"ל הרמב"ן. היינו דלדברי הרמב"ן מבואר שהסיבה לצרור את מדין היתה משום ה"נכליהם" היינו שהם נתנו את העצה הזו, בצירוף עם כך ששלחו את בת המלך היפה אל מואב לזנות עם בני ישראל. ולדבריו עצה זו לא היתה של בלעם בלבד, וכדמשמע מרש"י שמביא כן מהגמ' בסנהדרין קו. אלא היתה זו עצה של מדין, וכלשון הפסוק "בנכליהם אשר ניכלו לכם", בצירוף עם בלעם, וכלשון הרמב"ן: "וקרוב הוא שהיה גם בלעם בעצה הזו וכו'". אמנם העירני גיסי הרב יצחק וקסמן שליט"א, שבפרשת מטות לאחר מלחמת מדין אומר משה ללוחמים {{ממ|לא, טו-טז}}: "ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה: הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה' על דבר פעור ותהי המגפה בעדת ה'". ומבואר שכל המדיניות השתתפו בהחטאת ישראל בחטא פעור, ואילו ברמב"ן משמע שרק כזבי הצטרפה למואביות, וצריך עיון. והנה בגמ' ב"ק לח. איתא: ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה {{ממ|במדבר כה, יז}} "צרור את המדינים והכיתם אותם" וגו'. והיינו שבנות מדין באו לעזור למואב, וכפי שכתוב בהמשך הפסוק שם: "על דבר פעור". עוד הביאו בשם רבינו מיוחס שכתב שמדין ועמון ומואב ישבו יחד במזרח ארץ ישראל, והיו יחד בעצה נגד ישראל, ונחשבים כאומה אחת, ובאמת חטאו ישראל עם בנות מדין, אלא שנקראת מדין על שם מואב. והאברבנאל כתב שמואב לא שמעו לעצת בלעם להזנות בנותיהם, ורק מדין שמעו לעצתו ושלחו בנותיהם לזנות, אלא שהטעו את ישראל ואמרו שהן בנות מואב. והנה המלבי"ם {{ממ|בפס' ב}} כתב שהחטא היה בסבת בנות מדין ולא בנות מואב שהיו צנועות, כמ"ש חז"ל "מואבי ולא מואבית", דכתיב "אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים", ואשה אין דרכה לקדם, מבואר שלא היה דרך בנות עמון ומואב בכך, רק זאת עשו בנות מדין, וקיצר בזה כאן כי ישראל חשבום לבנות מואב, וגם שסמך על מה שביאר זה אח"כ שהעניש את מדין ולא את מואב. וההעמק דבר {{ממ|שם}} כתב שידוע שהע"ז של מואב היה 'כמוש', ואילו 'פעור' היה הע"ז של מדין, אלא שהוא היה ג"כ במואב לכמה אנשים שדרו שם, וגם מלכיהם היו שרי מדין כמש"כ בראש הפרשה, והיו כמה נשים מפתות גם לפעור וכדאיתא בסנהדרין קו. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:23, 7 בפברואר 2021 (IST)
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
חזרה לדף "תנ"ך/במדבר/כה".