פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
לחם משנה/מחוסרי כפרה/ד
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''ומפני מה טובל בשמיני אחר שטבל מאמש וכו'. ''' ביומא פ' אמר להם הממונה איפליגו ר' יהודה ורבנן דלרבנן מצורע טובל בשמיני משום דדייש בטומאה אבל כל אדם לא דיישי בטומאה כלומר שהורגל המצורע ליגע עד עכשיו בטומאה ור' יהודה סבר איפכא דמצורע אינו טובל מפני שכבר טבל מאמש ושאר כל אדם טובל כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ותנינן שם ואין אדם נכנס לעזרה ולעבודה אפילו טהור עד שיטבול. ולפי הנראה מן הסוגיא מתני' אתיא דלא כרבנן דלרבנן א"צ טבילה אלא המצורע משום דדייש ותימה דרבינו דפסק כאן כרבנן דדוקא מצורע משום שהורגל בטומאה הצריכו לו טבילה איך כתב בפ"ה מהל' ביאת מקדש וזה הכלל היה במקדש אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אע"פ שהוא טהור עד שהוא טובל ע"כ והיינו מתני' דהתם וכבר נתבאר דשם משמע דאתיא כר' יהודה א"כ רבינו ז"ל מזכי שטרא לבי תרי, ועוד דשם נראה מדברי רבינו ז"ל דדוקא כשצריך לעבוד עבודה אז הצריכוהו לטבול אבל אם א"צ לעבוד עבודה א"צ לטבול וסובר דמ"ש במשנה ואין אדם נכנס לעזרה ולעבודה היינו לעבודה דוקא ודלא כתוס' ז"ל ורש"י ז"ל שכתבו דעבודה לאו דוקא, וקשה עליו דאמר שם א"ל אביי לרב יוסף נימא רבנן דפליגי עליה דר' יהודה כבן זומא ס"ל והאי דקתני מצורע להודיעך כחו דר' יהודה או דילמא שאני מצורע דדייש בטומאה וכו' והשתא כיון דרבינו ז"ל סובר דמתני' בדוקא נקט עבודה א"כ בן זומא לתת טעם למתני' הוא דאתא ולזה עשה הק"ו וא"כ איך אמר דכבן זומא ס"ל הא אינהו אמרי בכל אדם אפילו שאינו עובד עבודה ובן זומא לא אמר כל כך אלא דוקא לעבוד עבודה וא"כ היכי אמר' כדאמרינן דנקט מצורע להודיעך כחו דר' יהודה אבל הוא הדין דלמצורע נמי טובל אפילו שלא בשעת עבודה ואתו רבנן כבן זומא הא ליתא כדכתיבנא. ונ"ל לומר דרבינו הוקשה לו שתי קושיות שהקשו התוס' ז"ל חדא דמאי ק"ו עביד בן זומא מה להתם שכן ראוי לעבוד עבודה ועוד הוקשה להם היכי אמרינן כבן זומא ס"ל הא אפילו כר' יהודה אתי דהא לא פליגי בן זומא ור' יהודה אלא אי הטבילה דאורייתא או דרבנן לכך מפרש הוא ז"ל דמאי דנקט במתני' עבודה הוי דוקא דהטהור לעבוד עבודה דוקא צריך טבילה והשתא א"ש ק"ו דבן זומא דהיינו לענין עבודה דוקא וכן מה שאמרו כבן זומא ס"ל ה"פ דאית להו כבן זומא דטבילת כל אדם לעבודה הוי מן התורה והחמירו רבנן אפילו למי שאינו עובד עבודה שיהיה טובל גזירה שמא יעבוד וכדכתבו התוספות שם וכיון דהטבילה בעבודה יש לה שורש מן התורה עבוד רבנן הרחקה יתירתא והיינו טעמייהו דרבנן דהצריכו טבילה בכל אדם ובמצורע משום דיש לה עיקר מן התורה בעבודה ולכך גזרו רבנן בכל אדם שלא בעבודה אטו דעובד עבודה ולא חילקו בין שאר אדם למצורע דרצו להחמיר בה אבל לר' יהודה דלית ליה דטבילה בעבודה יש לה עיקר מן התורה לא גזרו רבנן במצורע אלא בשאר כל אדם דוקא אבל מצורע שאני שכבר טבל. וא"ת אמאי קאמר האי דנקט מצורע להודיעך כחו דר' יהודה לימא להודיעך כחן דרבנן דלא מבעיא בכל אדם דאפילו ר' יהודה מודה דטובל אלא אפילו במצורע דפליג ר' יהודה שכבר טבל קאמרי רבנן דצריך טבילה. וי"ל דמ"מ לרבנן סוף סוף הוי רבותא בכל אדם טפי דלא דיישי בטומאה מבמצורע דדייש בטומאה לכך קאמר להודיעך כחו של ר' יהודה ועל כרחין צריך אתה לתרץ כך קושיא זאת לכולהו פירושי ולפי מה שפירשנו בדעת רבינו לא איירי מתני' אלא בעבודה דוקא ועל דא קאי בן זומא ואתי שפיר טעמיה וכיון דאסיקו בגמרא דרבנן דר' יהודה אית להו דשאני מצורע משום דדייש בטומאה ולא גזרו בכל אדם פסק רבינו ז"ל כוותייהו וכסתם מתני' דדוקא לעבודה הצריכו טבילה בכל אדם מכח ק"ו דבן זומא ורבנן דר' יהודה לפי המסקנא מצו סברי כבן זומא ודוקא בעבודה צריך טבילה וכן במצורע משום דדייש ומ"מ בגמרא אמר או דילמא שאני מצורע דדייש לפי פירוש זה ר"ל או דילמא אפילו אית להו כבן זומא ויש לטבילה זו עיקר מן התורה מ"מ לא גזרו שלא בשעת עבודה אלא במצורע דוקא משום דדייש ופשיט ליה רב יוסף דטעמא דדייש עיקר ורבנן דר' יהודה אפילו ס"ל כבן זומא לא גזרו שלא בשעת עבודה אלא במצורע דוקא וכן פסק רבינו ז"ל ואם תאמר והא אמרינן התם בתר הכי איבעיא להו מהו שיעשה סכין ארוכה וכו' ע"כ לא קאמרי רבנן התם דלא קעביד עבודה אבל הכא דקא עביד עבודה לא או דילמא לא שנא ומאי קא מבעיא ליה הא ודאי יש לחלק בין עבודה לשאינה עבודה דהא אמרת במתניתין שאמרה דאין אדם נכנס לעבודה הוי אפילו כרבנן דפליגי עליה דר' יהודה וס"ל כבן זומא אלא שמחלקין בין היכא דעביד עבודה להיכא דלא קא עביד עבודה. וי"ל דמ"מ מבעיא ליה דדילמא שחיטה לאו עבודה היא כדאמרינן במנחות בפ"ק {{ממ|דף ה'}} אימא הכי משמע עבודה שחיטה לאו עבודה היא ומשום הכי מספקא ליה לבעיין לומר לא שנא כלומר דהאי לאו עבודה היא. ומ"ש לפיכך טובל וכו' אע"פ שלא הסיח דעתו. שם מבואר כן שאמר שם שאם הסיח דעתו הזאה שלישי ושביעי בעי:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם