פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
לחם משנה/אבל/י
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''השבת עולה למנין אבלות וכו'. ''' בירושלמי נתנו טעם מפני שא"א לשבעה בלא שבת ולכך עולה אע"פ שרגל אינו עולה וכתב הטור טעם זה בסימן ת': '''ואין אבילות בשבת וכו'. ''' בפרק ואלו מגלחין {{ממ|דף כ"ד.}} אמר שמואל פח"ז חובה נת"ר רשות פריעת הראש חזרת קרע לאחוריו זקיפת המטה חובה, נעילת הסנדל תשמיש המטה רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית רשות ורב אמר אף פריעת הראש רשות. עוד אמרו שם אביי אשכחיה לרב יוסף דפריס ליה סודרא ארישיה ואזיל ואתי בביתיה אמר ליה לא סבר לה מר אין אבילות בשבת אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן דברים שבצנעה נוהג ע"כ. ויש כאן שני פירושים. האחד הוא פירוש הרא"ש ז"ל בפסקיו דסובר דר' יוחנן דאמר דברים שבצנעה נוהג לא פליג אדשמואל דאמר תשמיש המטה ורחיצה רשות דשמואל נמי חייב לנהוג קאמר והכי קאמר כיון דהם רשות חייב לנהוג בהם כמו בחול כיון שאינו נראה כאבילות. הפירוש השני הוא פירוש התוספות ז"ל שסוברים דר' יוחנן פליג אשמואל דשמואל אית ליה רשות בדברים שבצנעה ורבי יוחנן אית ליה חובה ופסקו התוספות כר' יוחנן בשם בה"ג וזה הפירוש כתב המרדכי בפרק אלו מגלחין בשם אבי העזרי וכתב שם דר' יוחנן מודה דנעילת הסנדל הוי רשות מדקאמר ר' יוחנן עליה דשמואל לא שנו אלא שאין מנעלים ברגליו וכו' משמע דאית ליה דנעילת סנדל רשות ואם נאמר דרבינו מפרש כפירוש הראשון דרבינו פסק כשמואל והוא הפירוש שעליו בנה הרב כ"מ יסוד כל פלפולו מ"מ נוכל לומר לענין עטיפת הראש דפסק דלא כשמואל דאית ליה דהוי חובה משום דמשמע בגמ' דהוי דברים שבצנעה ונוהג בשבת גבי עובדא דאביי שהבאתי ורבינו אינו מפרש כפירוש הרמב"ן דשאני התם דהיה נוהג בצינעה בתוך ביתו אלא סובר דרב יוסף בכל גוונא נוהג עיטוף הראש משום דסבירא ליה דהוי דברים שבצנעה דלא כשמואל ופסק רבינו כוותיה ותירוץ זה ג"כ נכון בעיני ככל התירוצים שתירץ הרב בכ"מ אבל מ"מ קשה לי מאי דהקשה הרב הנזכר דבנעילת הסנדל הא אמרינן דהוי רשות וא"כ חייב לנהוג ומה שתירץ הרב בעל כסף משנה דרבינו איירי בזמן הזה דאין רגילות לילך יחף אע"ג דמדברי רבינו ירוחם נתיב כ"ח חלק ג' נראה כדבריו שכתב ועכשיו שאין רגילות לילך בלא מנעלים הוי נעילת הסנדל חובה וחייב לנעול מנעליו בשבת וכן כתב הרמב"ם ז"ל משמע דטעמו של הרמב"ם ז"ל הוא משום דבזמן הזה אין רגילות לילך יחף מ"מ לא משמע דדברי רבינו בסתם הם דברי הגמ' ואפי' נאמר כפירוש שפירשתי דלית ליה לרבינו נעילת סנדל רשות כשמואל אלא כרבי יוחנן דפליג עליה מ"מ קשה דהא בנעילת סנדל מודה דהוי רשות מדקאמר לא שנו אלא שאין מנעלים ברגליו וכו' כדכתיבנא ומצאתי להר"ן ז"ל בפירוש ההלכות שכתב שם וז"ל והרמב"ם ז"ל כתב שנעילת הסנדל בשבת חובה ולפי דבריו הא דאמר ר' יוחנן לא שנו כו' לדבריו דשמואל דקאמר בגמ' נעילת הסנדל רשות הוא דקאמר אבל ר' יוחנן סבירא ליה דנעילת הסנדל מדברים של פרהסיא הוא וחייב לנעלם ע"כ משמע דהרגיש בקושיא שהרגשתי למעלה ותירץ דר' יוחנן לדבריו דשמואל קאמר ומ"מ קשה מי הכריחו לרבינו לדחוק עצמו בכך ולומר דלדבריו קאמר ולא פירש הדברים כפשטן דר' יוחנן הכי סבירא ליה וצ"ע. ומדברי הרמב"ן ז"ל נראה שתפס לו כפירוש השני שכתבתי כפי מ"ש דבריו הטור בסימן ת' שכתב דתשמיש המטה ורחיצה הם דברים שבצנעה ממש כפיית המטה וחזרת קרע הוי דברים שבפרהסיא ממש ככסוי הראש וחליצת סנדל וחייב לנהוג אבלות בתוך ביתו אם באו אחרים להראות לו פנים פריעת הראש חובה שלא לנהוג ונעילת הסנדל רשות ואם היה סנדל ברגליו אף פריעת הראש רשות ע"כ. וטעמו דפסק כר' יוחנן דדברים שבצנעה נוהג ולא כרב ושמואל דאמרי רשות ובפריעת הראש פסק דחובה כשמואל דלפי גירסת הרי"ף ז"ל דגריס אמר ר' יוחנן לא שנו שפריעת הראש חובה ע"כ ר' יוחנן כשמואל הוא דאם לא היינו גורסים אלא לא שנו לבד היה אפשר לומר דר' יוחנן הוי כרב ומאי דקאמר לא שנו קאי אאחריני אחזרת הקרע וזקיפת המטה ואמר דכשיש לו מנעלים ברגליו הוו רשות אבל פריעת הראש אפי' אין לו מנעלים ברגליו הוי רשות כרב אבל לפי גירסתו של הרי"ף ז"ל ע"כ אתי כשמואל וכן כתב שם הר"ן ז"ל והך עטיפה שמואל בעי לה וכו' ולפי גירסת הרי"ף ז"ל נראה דר' יוחנן כשמואל סבירא ליה וכוונתו כמו שכתבתי ולכך ראוי לפרש כשמואל דפריעת הראש חובה וכדי שלא יקשה ההיא דאביי דאשכחיה לרב יוסף מוקי לה הרמב"ן ז"ל דהתם איירי בתוך ביתו דוקא ולכך היה נוהג ולמד משם בק"ו דנעילת הסנדל בתוך ביתו נוהג והשתא פריעת הראש דכשאינו בתוך ביתו הוי חובה ואינו יכול לנהוג ובתוך ביתו נוהג דהוי דברים שבצנעה כ"ש נעילת הסנדל דהוי רשות כשאינו בתוך ביתו דבתוך ביתו חייב לנהוג משום דברים שבצנעה ומפני כן קאמר דנעילת סנדל ופריעת הראש בתוך ביתו נוהג וכשבאים אחרים לתוך ביתו כתב דנעילת הסנדל רשות משום דאית ליה דהאי דא"ר יוחנן לא שנו כו' הכי סבירא ליה שלא כדברי רבינו שפירשנו לדעתו דליה לא סבירא ליה ואם נעילת הסנדל לר' יוחנן הוי רשות אבל פריעת הראש הוי חובה כשבאו אחרים אליו כשמואל וכשיש מנעלים ברגליו אפילו פריעת הראש רשות ונמצאו דברי הרמב"ן ז"ל נכונים כפי הפירוש השני שפירשנו ומ"מ לא מצאתי לרבינו ראיה ברורה שיסמוך לומר דנעילת הסנדל הוי חובה: '''ונותן שלום לכל אדם כו'. ''' אולי יצא לו כן מירושלמי שאמרו שם בפרק אלו מגלחין מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלים וכיון דשואלים בשלומם משמע דהם נותנים שלום אלא שקשה ששם תלו הדבר במנהג המקום ורבינו כתב הדין סתם והטור בסי' שפ"ה כתב לשון הירושלמי:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם