פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
דרישה/חושן משפט/שצא
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ג == אין חיוב השן אא"כ אוכלת כו' אבל לקחה בר"ה כו' כתב הרמ"ה שחייב פי פרה כחצר הניזק דמי ונ"מ אפילו במקום שאין כו' ל' הרמב"ם כלב שנטל בחצר הניזק כו' כעין ל' רבינו כך הוא ל' הרא"ש בשמעתתא דכלב שנטל חררה ז"ל מהכא שמעינן דאע"ג דנוטלתו בהמה בחצר הניזק בעינן ג"כ שתהא האכילה בחצר הניזק וש"מ נמי דפי פרה כחצר הניזק דמי ונ"מ אם הושיט ראובך פירות כו' עכ"ל ותמיה לי על דבריהם למה הרחיקו נדוד לכתוב האי נ"מ ולא כתבו דנ"מ אם הנטילה היתה בר"ה ואכל כחצר הניזק דיש נ"מ גדול דאי אמרינן פי פרה כחצר (הניזק) [המזיק] לא היה כאן וביער בשדה אחר ואי פי פרה העומד ברשות הניזק כחצר (המזיק) [הניזק] חייב נ"ש דהא אחר מקום האכילה אזלינן וכמש"ר ובש"ע כתוב בהדיא כן על דברי הרמ"ה שהביא רבינו דטעמא משום דפי פרה כחצר הניזק דמי ושם ק' יותר שכתב וחזר וכתב אח"כ מיד ונ"מ שאם הושיט כו' והול"ל ועוד כו'. וע"ק דמל' הרמב"ם שכתב בריש דבריו כלב שנטל בחצר הניזק כו' ובסוף דבריו כתב ואם אכלו בשדה של בעל החצר חייב משמע דס"ל דאע"פ שהיתה האכילה ברשות הניזק אינו חייב אא"כ גם הלקיחה היתה ברשות הניזק וכמ"ש גם המ"מ וזהו דלא כמש"ר בשם הרמ"ה אם כן למה לא הביא רבינו להרמב"ם בל' פלוגתא ועוד במאי פליגי הרמב"ם והרמ"ה ולבא אל מקור הדברים אעתיק ל' משנה וגמ' והתו' דף כ"א הכלב שנטל חררה והלך לגדיש ואכל החררה והדליק הגדיש על החררה משלם נ"ש ועל הגדיש ח"נ ובגמ' דף כ"ג קאמר עלה דאכלה היכא אילימא דאכלה בגדיש דעלמא הא בעינן וביער בשדה אחר וליכא (פירש"י הא בעינן שדה ניזק וליכא אמאי משלם ל"צ דאכלה בגדיש דבעל החררה תפשוט דפי פרה כחצר הניזק דמי דאי כחצר המזיק לימא ליה האי מאי בעי רפתך בפומי דכלבאי (פירש"י מדקא משלם החררה תפשוט דפי פרה של מזיק האוכלת בחצר הניזק כחצר הניזק דמי וביער בשדה אחר קרינן ביה ואי אמרת כחצר המזיק דמי שן דחייבה רחמנא היכא משכחת לה אמר רב מרי בריה דרב כהנא כגון שנתחכה בכותל להנאתה וטנפה פירות להנאתה פירש"י ואי אמרת כו' תלמודא קמהדר כלומר מאי מספקא לך פשיטא כחצר הניזק דמי דאי כחצר המזיק א"כ שן דחייבה רחמנא היכא משכחת לה נתחככה בכותל תולדה דשן הוא אבל שן ממש לא דא"ל פי פרתי רשותי היא וטנפה פירות ע"י גלגול עכ"ל הגמ' עם פירש"י וז"ל התו' תימה אמאי לא פשטא משאר בבי דמתני' דתנן כיצד השן מועדת לאכול הראוי לה כו' בד"א ברשות הניזק כו' וכן ממה דתנן שם אכלה מצדי הרחבה כו' משלמת מה שהזיקה ועוד מאי קאמר מאי בעי רפתך בפומי דכלבאי כיון שהכלב עצמו לקחו ועק"ל דשן דחייב' רחמנא כגון שנתחככה כו' הא זה לא הוה אלא תולדה דשן וכמ"ש רש"י ופשטא לישנא דקרא דמיירי משן גופא אכתי ק' היכא משכחת לה ונראה לר"י כו' ע"ש והכלל משום דקרא וביער בשדה אחר דממעטינן מיניה ר"ה יש לו שתי משמעות האחד תחלת הביעור דהיינו כשלקחה הפרה הפירות ממקום שהוא שם שתהא אותה הלקיחה משדה אחר דהיינו מרשות הניזק ותו לא איכפת לן באכילה דאף אם אוכלת ברשות המזיק חייב אבל פשטיה דביעור משמעותו דקאי אשן בעת האכילה או הכליון שיהיה ברשות הניזק וקא מיבעיא לי' אהיכא דאין כאן חיוב על הלקיחה כגון שנתנו בפי הפרה עכו"ם או חש"ו אי אכתי יש עליו חיוב מכח שהשן המכלהו הוא ברשות הניזק וזהו דוקא אם נאמר שפי הפרה ששמו החש"ו המאכל לבהמתו מיחשב כחצר הניזק הואיל ועומד ברשות הניזק וחייב ופי פרה ל"ד קאמר אלא ה"ה כל כלי האכילה דהא מטעם כיון דהכליון הוא ברשות הניזק באנו לחייבו אבל אם נאמר דפי פרה מיחשב כחצר המזיק הואיל דבהמה כולה דמזיק הוא אין כאן טעם לחייבו דהא אין כאן וביער בשדה אחר משום צד והוצרכו התו' לפרש דהאיבעיא היתה כשעמדה הניזק וחש"ו שמו לתוך פיה דאי עומדת בר"ה אין טעם לומר שיחשב פי פרה כחצר הניזק הואיל והפרה דמזיק היא וגם הרשות אינו של ניזק וגם לא רצו לפרש דהאיבעיא היתה כשהפרה נטלה בר"ה והלכה לרשות הניזק ואכלה שם (וכדעת הרמ"ה) דלא מסתבר להו שיחשב פי פרה כחצר הניזק כיון שגוף הפרה היא של מזיק והפירות בשעת הלקיחה לא היו ברשות הניזק אבל בזה שהפירות היו מונחין ברשות הניזק וגם הבהמה עומדת שם מתחלה ועד סוף ברשות הניזק אף שחש"ו לקחו ושמו בפרה מ"מ אין רחוק לומר שפי הפרה ששמו שם החש"ו הפירות יחשב כמקום שעומדת שם וכמקום שנטלו משם החש"ו הפירות ויחייב על הביעור והכליון שעשתה הפרה בעודה שם בחצר הניזק וגם לא איבעיא להו בלקחה הפרה מעצמה מחצר הניזק ואכלה אי הוה כחצר המזיק דהא איפשיטא בהדיא מהא דתנן במשנה הנ"ל דחייב בכה"ג אבל בשמו חש"ו לתוך פיה לא מצי למפשטא מהמשניות הנ"ל דשם חייב בעל הפרה משום דהלקיחה ותחלת הביעור היה מרשות הניזק ומ"ש הגמרא כאן תפשוט דפי פרה כחצר הניזק אינו ר"ל דליפשוט מהמשנה דקתני על החררה משלם כו' דשם נמי י"ל דחייב משום הלקיחה אלא ה"פ דסתמא דתלמודא קאמר דמהך סוגיא דמקשן ותרצן הנ"ל יש לפשוט זה דמדהקשה המקשן וקאמר אילימא דאכלה בגדיש דעלמא הא בעינן וביער בשדה אחר והשיבלו התרצן אמת שכן הוא והכא מיירי שאכלה בגדיש דבעל חררה ש"מ דלא סגי ליה בתחלת הביעור אלא מצריך שגם האכילה והכליון יהיה ברשות הניזק אע"פ שאין טעם לדבר אלא גזירת הכתוב הוא וא"כ יש לפשוט מזה דלעולם כחצר הניזק חשיב דאי כחצר המזיק למה יהיה חייב כאן על אכילת החררה דאף דהלקיחה היה מרשות הניזק מ"מ האכילה והכליון היה בחצר המזיק (פי' כגון הפרה שהיא של המזיק) ואיכא למימר דקפיד קרא דגם בכה"ג לא תחיוב כיון דהכליון נעשה בפי הפרה שהוא של מזיק אלא דוקא היכא דטנפה פירות בגלגולה בשדה הניזק דאז הכליון הוה בשדה הניזק עצמו וכדמסיק אלא שהמקשן לא הבינו וה"ה הא פשיטא דכחצר הניזק מחשב ליה דאל"כ שן ברשות הניזק היכא משכחת לה ולא דקדק לכתוב שן היכא משכחת לה ולא כ' וביער ברשות הניזק היכא משכחת לה דודאי משכחת להן תחלת הביעור דהיינו הלקיחה אלא שן דהיינו פשטא דקרא דביעור מיירי גם בשן האוכל ומכלה היאך משכחת לה פי' לסברתך דרצית לפשוט מכאן מאחר דמצינו דקפיד קרא שיהא האכילה בחצר הניזק נלמד מינה דגם כשלא לקחה הפרה מחצר הניזק אלא בחש"ו אפ"ה חייב בעל המזיק מכח אכילת הפרה א"כ לא תצטרך ללמד הא מסוגיא זו אלא מקרא נלמד דמחייב אכליון דשן דאף היכא דאינו חייב על הלקיחה וחייב מכח האכילה עצמה משום דפי פרה כחצר הניזק ומשני דס"ד וביער בשדה אחר דמיירי מביעור דכליון כמ"ש ולא איירי מכליון דשן דהיינו האכילה בפיה אלא מיירי מביעור וכליון שנתחככה בכותל או שנטפה פירות אבל מסוגיא דהכא יש לפשוט שפיר דאל"כ למה יחייב כאן על החררה וכמ"ש והא דקאמר הגמרא דאי כחצר המזיק דמי לימא ליה מאי בעי רפתך בפומא דכלבאי זה הל' ל"ד היא דהא הכא לא שייך האי לישנא שהכלב לקחו בעצמו אלא אגב דשייך ל' זה בנתן אחר לתוך פיה נקט ליה וכל זה כוונת התוס' להמדקדק בדבריהן היטב והאריכו עוד בהמשך ביאור הסוגיא ע"ש. ובזה שכתבתי יתבאר דברי רבינו כאן שכתב סתמא פי פרה כחצר הניזק דמי והוא איבעיא דאיפשיטא לכ"ע וכנ"ל מ"מ לא כתב כשלקחה בר"ה ואכלה ברשות הניזק דחייב כ"א בשם הרמ"ה משום דס"ל דאין זה בכלל פי פרה כחצר הניזק די"ל דהיינו דוקא כשגם בתחלת הלקיחה היו הפירות בחצר הניזק ואז חייב אף שבלקיחה לא פשעה הבהמה וכמ"ש ומ"ש ומש"ה הוצרך לכתוב על מ"ש אח"כ פי פרה כחצר הניזק דנ"מ כשנתן בפי פרה החש"ו וק"ל ואח"כ כתב לשון הרמב"ם כלב שנטל כו' משום דמלשון הרמב"ם איכא לפשוטי הכי והכי וכמ"ש בפרישה והא דכתב הרמב"ם שם ברישא ז"ל בהמה שהיתה מהלכת ברשות הניזק ותלשה פירות בר"ה ואכלתן ברשות הניזק הרי הדבר ספק ואינה משלמת אלא מה שנהנית אא"כ כו' איכא למימר חשב זה לשינוי כשהבהמה עומדת ברשות הניזק ומושיטה ראשה ולקחה ואכלה מר"ה אבל כשהבהמה היא ברשות הרבי' ולקחה משם והולכת עם מאכלה שבפיה ואוכלת אותו ברשות הניזק י"ל דמודה להרמ"ה דחייב עליה נ"ש (ולא ס"ל לרבי' כפי' המ"מ) ובזה נתיישב הא דכ"ר בס"ס בבעיא דהמתגלגל הנ"ל פי' רש"י ופי' ר"י ולא כתב פירוש הרמב"ם וכמ"ש בס"ד ובזה נתיישב גם הש"ע בס"ז שהביא דעת הרמ"ה דחייב באכילה ברשות הניזק אף שהלקיחה היתה בר"ה ובס"ס זה כתב דבהמה העומדת ברשות הניזק והושיטה ראשה לר"ה ואוכלת משם דהוא ספק וכדעת הרמב"ם הנ"ל אלא ודאי ה"ט דזה מיחשב שינוי אבל אהגהות מור"ם ז"ל ק' שכתב ז"ל וה"ה אם הבהמה עומדת בר"ה ונטלה האוכל מרשות הניזק ואכלה בר"ה דהוי ספק (והוא מדברי רש"י שפי' כן בבעיא דמתגלגל הנ"ל) ומאי ספיקא כיון דכבר פסק לעיל מיניה דאפי' אם הלכה הבהמה לרשות הניזק ונטלה משם והולכת לר"ה דפטור וכנ"ל (ועיין מ"ש בסמ"ע ע"ז) גם על המחבר ש"ע ק' דכתב על י"מ דחייב הנ"ל והוא דעת הרמ"ה שטעמו משום דפי פרה כחצר הניזק וז"א כפי שהוכחתי לעיל ואף שיש ספרים שלא גרסי בדברי רבינו ונפקא מיניה אפילו כו' אלא ה"ג בדברי רבינו כתב הרמ"ה שחייב פי פרה כחצר הניזק וכן נמי אפילו אם אין לחייב על הנטילה כו' ולפי גירסא זו משמע ומוכח דטעמא דהרמ"ה דמחייב הוא משום דפי פרה כחצר הניזק דמי וכמ"ש בש"ע ק' והא הב"י עצמו כתב על אותה נוסחא שהיא ט"ס ע"ש ודוק גם על הב"י ק' דבס"ס זה כתב שדעת הרמב"ם כדעת רש"י בבעיא דמתגלגל ואני כתבתי שם בס"ס זה דז"א:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: טוש"ע