משך חכמה/דברים/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה דברים א

פרשת דברים

ח

לתת להם. ספרי פסקא ח' לתת להם - אלו באי הארץ, ולזרעם - אלו בניהם, אחריהם - אלו שכבשו דוד וירבעם. דבר אחר, לתת להם - אלו באי הארץ, ולזרעם - אלו עולי בבל, אחריהם - אלו ימות המשיח. פשוט דפליגי אם קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, אם כן אין לאחר נתינה ראשונה כלום, על כרחך דריש על כבוש ראשון, אבל הדבר אחר קאי בהשיטה דקדושה ראשונה ושניה לא קדשו לעתיד לבוא ולכך חשיב להו כל חדא לנתינה בפני עצמה. ולישנא קמא סבר כיבוש יחיד לאו שמיה כבוש, [כמו דפליגי בזה תנאי בגיטין ח'. עיי"ש], ולכך לא חשיב כבוש דוד וירבעם. ופשוט. ודו"ק.

ט

ואמר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם כו' איכה אשא לבדי. לדמיון, כאשר יש לאדם ברכה מופלגת בעושר ובנים ויש לו טורח הרבה מגידול בניו, ממניקות ושפחות וכיו"ב די ספוקן, אז יאמר מה גדלה עלי הטורח מכם, יתן ד' כי כן יהיה לכם מבניכם ובני בניכם טרחות כאלה וטורד כזה לא יופסק מכם, כן משה רועה נאמן אמר ד' הרבה אתכם והנכם ככוכבי השמים בריבוי ובמעלה מופלגת ע"ד נסיי, אמר שכן יאמרו רועי ישראל ומנהיגיהם ונביאיהם תמיד עליכם ויתלוננו תלונות כאלה, וזה שאמר ואמר אליכם בעת ההיא לאמר, שכן יאמרו תמיד עליכם כפי אשר אתם במצב העת הזה רועי ישראל ישעיהו וירמיה וכיו"ב.

טז

ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר. אמר ר' יוחנן כנגד מקל ורצועה (סנהדרין ז'). בגמ' חשיב כלי הדיינין מקל ורצועה ושופר זה לנדוי, אמנם כאן לא חשיב שופרא, משום דבעת ההיא היו מנודין לשמים דחמיר, כדאמר פרק אלו מגלחין, ולרש"י היו מנודין מעת שעשו העגל, ולא נשב להן רוח צפוני (פרק הערל דף ע"ב), לכן בעת ההיא אינו רק מקל ורצועה. ודו"ק.

בספרי. בין איש להוציא את הקטן מכאן אמרו אין דנין יתומים. הפירוש, דדוקא במה דאית להו חזקת אבהתא, הא תינוק שתקף בעבדיו וכו' ואמר שלי הוא כו' אלא מוציאין מידו מיד (ב"ק קי"ב). ולכך מסיק דוקא יתומים משום דקאי על מה דסליק מיניה זה מחזיק בשדהו ואומר שלי הוא. יעו"ש. ודו"ק.

ובין גרו. זה שאוגר עליו דברים א"ל חרשת בתוך שלי והוא אומר לא חרשתי הוא אומר המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית לכך נאמר ובין גרו (ספרי פסקא ט"ז). פירוש, שהוא אומר חרשת בתוך שלי, והוא אומר לא חרשתי כל עיקר, לא בשדה זו ולא בשדה אחר, וכי מעידין עליו שחרש בתוך שדה שוב הוחזק כפרן וחייב לשלם, וכדאמר הגמ' בשבועות דף ל"ד דשבועה ליכא בקרקע, וכן המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית כלל לא שורך ולא שור אחר, ואחרים מעידין שהמית שור, אך אינם יודעים של מי חייב בתשלומין, ולא הוה מודה בקנס כיון שנתכוון לכפור, וכשיטת הירושלמי בשבועות. ודלא כבבלי (ועיין בחדושי לסנהדרין), וזה שאוגר עליו דברים, שמאסף דברים, שמקיבוץ דבריו עם דברי העדים יצא חייב. ודו"ק.

מד

ויצא האמורי כו'. לא זכר כאן העמלקי, משום שרצה לאמר להם שלא יפחדו כעת מפני שהרגו שני מלכי האמורי בחרב, אבל העמלקי יפחדו מפניו, וכמו שהזכירו המרגלים רצועה שלקו בו, עמלק יושב כו'. וכששינה כסות ולשון במות אהרן, לא ידעו היטב אם הוא עמלק, וכמו שפירשו אם נתן תתן העם הזה וכו'.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.