ביאור הגר"א/אורח חיים/תקה: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תיקון
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
 
(תיקון)
שורה 4: שורה 4:
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}


{{עוגןמ|א}} '''ס"א שאם ידוך כו'. ''' כשיטתו בכ"מ שאומרים ח"א וח"א כלישנא בתרא ועבפי' לסוטה שם על הקנקנתו':
== א ==


'''אבל מלח כו'. ''' כשמואל שם אלא דגם שמואל סבר דמלח בעי שינוי וכמש"ש רב אחא ורב ששת:
'''ס"א שהיא עומדת לאכילה.'''  כמו בתרנגולת בריש י"ט ב' א' ד' א' וכמ"ש בספ"ק דשבת עז לחלבה כו' ותרנגולת כו' דאם לא כן הוי כבורר אוכל מתוך הפסולת. ר"ן וש"פ ולכאורה תמוה דהא בי"ט מותר ואפי' בשבת בכה"ג מותר אבל כבר פי' בתוס' שם דהוי מפרק ומשום דש משא"כ בעומדת לאכילה אוכל מאוכל:


'''או שידוך כו'. ''' כמו שכתב שם במתני' והמלח בפך שאף לבמותר בכה"ג וכלבשמתיר אף במדוך של עץ:
'''וכגון שבא כו' אך כו'. אבל כו'.''' כמשם משום דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי משא"כ בכה"ג דלא בעי לאוכל וערש"י שם קמ"ד ב' ד"ה לתוך הקדירה כו' וזשמואל שם חולב אדם עז כו' ולא עזיו וכן ר"ח אמר סוחט אשכול דוקא דאמרי שם א"ר ירמיה כתנאי המחליק כו' אר"פ דכ"ע כו' וגי' ספרים שלנו וגי' רש"י ותו' דכ"ע כו' לאו אוכל הוא והוא דלא כהלכתא ודחקו תוס' עצמן שם בדדכ"ע אבל גי' הגאונים והסכימו הרשב"א שם והאחרונים דכ"ע כו' כאוכל דמי דס"ד דר' ירמיה שסחיטת הענבים נ"ט בפת ור"פ ס"ל דאין נ"ט בפת שהאור שורפו ואינו בא לאוכל לכך היה ראוי להכשיר אלא דפליגי במשקה ההולך לאיבוד אי מכשיר או לא וכן משקה העומד לצחצחו לאו כאוכל דמי והיה ראוי להכשיר אלא דפליגי אם מכשיר או לאו אלמא מעט משקה הבא לאוכל כיון שהוא מתערב באוכל לאו כאוכל דמי וע' בריב"ש סי' קכ"א ע"ש:


'''ולא את החרדל כו'. ''' ר"ל אף על גב שאמרו בירושלמי השום והשחליים והחרדל נידוכין כדרכן מ"מ בריחים אסור משום עובדא דחול דהא פלפלין נידוכין נמי כדרכן כמ"ש בתוספתא והפלפלין כתבלין והביאו הרא"ש שם ותו' בשבת קמ"א א' ד"ה הני ואפ"ה ברחיים אסור משום עובדין דחול וה"ה לחרדל ועתוס' שם ושם והראשם:
'''וא"י החולב בהמה.''' העומדת לאכילה או בהמת א"י דא"צ הכן כמ"ש בסי' תצ"ח ס"ג. שמדברי הג"א סוף פ"ק דביצה מ' שאסור משום דהוי נולד כיון שחלבו לקערה כמבריש ביצה וחלב כו' ואפ"ה לתוך הקערה כו' אע"ג דבשל א"י לית ביה משום הכן בנולד אין חילוק כמ"ש בס"ס תקיס"ז וסי' תקי"ז ס"א אבל הרשב"א מתיר דמוקצה אינו שהרי אף ישראל אפשר שיחלוב ע"י קדרה וכמו ביצה דמותר בתרנגולת העומדת לאכילה אם לא משום הכנה דמאתמול גמרה לה משא"כ כאן כיון שגם ישראל יכול לחלוב לתוך הקדירה מוכן הוא ואף שעומדת לחלבה אין הכן בשל א"י כנואין לאסור משום שמא יאמר לחלוב דהא מותר לומר לחלוב משום צער ב"ח ועמ"א ולכן אמר שם בהגואם חלבו א"י כו' מותר לערב כביצה וזייש כאן מיהו כו'. וכמ"ש בספדערובין ורפדי"ט ואף על גב דפליגי רש"י ותוספות ברפ"ג די"ט ופ' בסי' תקט"ו כתוספות דאסור התוס' כת' שם משום שמא יאמר משא"כ כאן דאין לדמותו אלא לנשרו מעצמן וכמש"ש ס"ב. ודברי הג"א צ"ע דחשיב נולד. תותים ורמונים יוכיחו שאסור לסוחטן ואם יצאו מעצמן מותרין במקום דלשמא יסחוט כגון העומדין לאכילה וכן זיתים וענבים שנתרסקו מע"ש ואין הטעם דאסור לחלוב לקערה משום נולד אלא משום מפרק וכן סחיטה שאסור בי"ט ושבת וכמ"ש רש"י שם וש"פ וראיה ממ"ש בריש י"ט משקין שזבו טעמא מאי כו' ואם איתא לדהא אסור משום נולד וע' תוס' שם ד"ה גזירה ותימא כו' ע"כ י"ל כו'. וגם משום שהא"י עשה מלאכה בי"ט דאסור אף במלאכה דרבנן כמו מחוץ לתחום מ"מ כאן שרי לכתחלה לומר לו לחלוב:
 
'''מיהו נוהגין כו'. ''' עמבשם סמוזה כ' לתוספת טעם אליבא דכ"ע אבל העיקר משום ס' התוס' דפ' כמתניתין ופ' בפלוגתא דר"ה ור"ח לחומרא וכמ"ש הרא"ש שם וצריך ליזהר כו' וא"ל בשל סופרים כו' וע' הג"א שם ואין לדוך כו' ר"ל משום ס' התו' וכ"כ התו' בשבת קמ"א א' ד"ה הני ומיהו היכא דידע כו' ובסמוהגהת סמכ' בתחלה דעת תוס' ואח"כ דעת רב אלפס וכת' זה הטעם שמביא מ"א משום ס' רב אלפס ע:
 
{{עוגןמ|ב}} '''ס"ב אפי' כו' אע"פ כו'. ''' דהוצאה בא"נ כא"נ עצמו וכמשבסי' תצ"ח ס"כ:
 
{{עוגןמ|ג}} '''ס"ג ומותר לגרוד. ''' כמו תבלין ומלח בס"א ול"ד לחרדל ברחיים ועמ"א:
 
'''מיהו כו'. ''' שאין מפיג טעם וכנגבי מלח:
 
'''וה"ה מצות כו'. ''' עסי' שכ"א סי"ב בהג"ה ומש"ש:




{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

תפריט ניווט