מחצית השקל/אורח חיים/מו

מחצית השקל ‏ אורח חיים מו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) מ"א קודם בואו לבה"כ יאמר ואני כו'. והטעם דתיבת אבא דבקרא הוא ל' עתיד לכן צ"ל הפסוק טרם כניסתו:

מ"ע של ואהבת כו' דאם יש ח"ו פירוד לבבות גורם שח"ו אין התאחדו' נפשותיהן של ישראל למעלה. אך כשכ"א מאישי ישראל מקבל עליו לקיים מצות עשה של ואהבת כו' וע"י אהבתן זה לזה יתאחדו גופותיהן למטה וגורם התאחדות ודביקות נפשותיהן למעל' ועי"ז גם תפלותיהן מתאחדות ואז בהיות תפלתן של כל ישראל כלולו' יחד אז היא רצויה לפניו ית':

(ב) (ס"ק ב) כל צרכי ר"ל קמ"ץ תחת הצדי"ק וחיר"ק תחת הכ"ף שהוא ל' יחיד. דהא איתא בטור דקאי כו' דגם הטור ס"ל כמ"ש הרב"י סעיף ח' דבברכה שלא נתחייב אינו מברך אמנם חילק ביניהם וז"ל וכל ברכות שהן על סדר העולם והנהגתו כגון אלהי נשמה. והנותן לשכוי. ורוקע הארץ על המים והמכין מצעדי גבר. אין לחסר מהן אפי' לא שמע קול תרנגול או לא הלך כו' אבל אותן שהן הנאותיו לא יברך אם לא נהנה כגון ששוכב על מטתו ואינו לא לובש ולא אוזר ולא עוטף אין לו לברך עכ"ל. ומדלא כלל הטור ברישא בברכות שהן על סדר העולם גם ברכת כל צרכי משמע שכל צרכי הוא בא על הנאותיו אף שיש לדחות ראיה זו אבל ברא"ש מבואר כן להדיא הביאו הרב וז"ל כל הנך ברכות שאין להנאתו כגון מלביש ערומים ועוטר ישראל ושעשה לי כל צרכי אם אין נהנה כו' אין מברכין אותם עכ"ל ומבואר להדיא דשעשה לי כל צרכי בא על הנאתו וא"כ עדיף לאמרה בל' יחיד:

דעכשיו הכל נוטלים כו' וא"כ ראוי לו' שעשה לי כל צרכי דקאי על נעילת מנעלים תחלה:

(ג) (ס"ק ג) המכין ובאגודה כו' וכן נוהגים באמת בגמ' הגרסא המכין אבל ברא"ש הגרסא אשר הכין והקש' הל"ח דצריך עיון דמ"ש אלו שני ברכות דהיינו אשר הכין ושעשה לי כל צרכי משאר הברכות שכלן נתקנו בל' בינוני ושני ברכות הנזכר לעיל הם בל' עבר והניח בקושי' לכן לענ"ד י"ל שעשה לי כל צרכי כיון שהגירסא כן בש"ס צ"ל כן אף שלא ידענו הטעם למה נא' בל' עבר אבל המכין כיון דכן הגירסא בש"ס י"ל המכין כיון דהוא בל' בינוני ובמקום שיש לחוש למחלוקת ח"ו אל ישנה מן המנהג:

(ד) (ס"ק ד) ויהי רצון כו' ועמש"ש בשם הרשב"א הביאו מ"א יותר מבואר בר"ס תקס"ה וז"ל כאשר הביאו הרב"י בס"ס תקס"ה:

יחיד או' עננו דלעולם לשתתף אינש בהדי ציבורא כו':

ואם בא להוסיף ולו' דברי תחנונים כו' כעין מה שהוא צריך לשעתו ובל' יחיד וכעין קבל חלבי ודמי שנתמעט כו' אעפ"י שהוא אומר בל' יחיד שפיר דמי עכ"ל. ומ"א מסיים שם וז"ל כיון שאינו ממטבע הברכה עכ"ל:

(ח) (ס"ק ח) ק' ברכות כו' ק"ה ברכות וז"ל בלילה כשהולך לישן מברך המפיל ובשחר מברך על נט"י ואשר יצר. ועוד ט"ו ברכות מאלקי נשמה עד הגומל חסדים טובים וג' ברכות על התורה (דס"ל עיקר כמ"ד והערב נא כו' היא ברכה בפ"ע כמבואר מחלוקת בזה בסי' מ"ז סעיף ו'. לכן חשיב ג' ברכות על התורה) הרי כ"א וברכת ציצית ותפילין הרי עוד שתים והוי כ"ג (וע"כ ס"ל דבתפילין מברך על של ראש ושל יד חדא ברכה וכדפסק לעיל סי' כ"ה סעיף ה') וברוך שאמר וישתבח הרי עוד שתים וברכת ק"ש שחרית וערבית שבעה הרי ל"ב ונ"ז ברכות בשלש תפלות ( דעם ברכת המינים יש בכל תפלה י"ט ברכות) הרי כ"ט ובשתי סעודות שסועד אחת ערבית ואחת שחרית יש ט"ז ברכו' ח' בכל סעודה נט"י והמוציא וד' ברכות שבבהמ"ז וכשהוא שותה מברך לפניו ולאחריו (ר"ל דס"ל בהמ"ז טעונ' כוס אפי' ביחיד א"כ צריך לברך על כוס בהמ"ז לפניו ולאחריו) הרי ק"ה עכ"ל הרב"י בתו' ביאו'. בתענית חסרו ח' ברכות. ר"ל מסעודת היום דבלילה שלפני תענית אוכל. אם לא שמפסיק מבע"י. וט"ס הוא דאינן אלא צ"ז. אלא דלפ"ז צ"ב מ"ש הרב"י על מ"ש דבתענית חסרו ח' ברכות וז"ל ויש לו להשלימו כשיניח ציצית ותפילין במנחה ויברך עליהם עכ"ל. והא הרב"י לא חשב ציצית ותפילין כ"א ב' ברכות. דס"ל על ראש ויד אינו מברך אלא א' כנ"ל. וא"א דראוי להיות נמצא יש צ"ז ברכו' א"כ אפי' מניח ציצית ותפילין במנחה מ"מ חסר לו ברכה אחת ואפשר כן כוונת הרב"י שאעפ"כ חסר לו ברכה א' אלא שלא מצא תיקון לאותה ברכה. וכמ"ש ג"כ אח"ז בשבת ע"ש:

ולדידן שמברכים גם הנותן כו' דלהרב"י אין לו' ברכת הנותן כמ"ש סעיף ו' ולכן לא חשב מאלקי נשמה עד הגומל כ"א ט"ו ברכות:

חסר עוד כו' מסעודה א'. היינו מסעודת הלילה שלפני התענית:

ובשבת כו' ל"ו ברכות. דכל תפלה יש בה י"ט ברכות ותפלת שבת אינה כ"א ז' ברכות. דהיחיד לא אמרה. משא"כ חזרת הש"ץ שהיחיד כבר התפלל בלחש וחשבנו אותן הברכות ולכן אין לחשוב הברכות שתי פעמים:

דהוא עיקר הברכה. ר"ל שגם ברכת מעין שבע אין לחשוב דהא עיקר הברכה ג"כ כבר אמרה היחיד:

למי שמברך על היין. דבשלמא המקדש על הפת אין תו' ע"י קידוש כ"א ברכה אח' בלילה אבל ברכת המוציא דלילה ודיום כבר נחשב בכלל ח' ברכות של סעודות אבל המקדש על היין ניתוסף לו עוד ברכ' על היין א' של קידוש דלילה וא' דיום והוי ג':

בשני הסעודות ר"ל של יום אבל סעוד' הלילה לא חשיב דהא בא להשלים מה שחסר בשבת מן מאה ברכות שמברך אפי' ביום התענית כמ"ש לפני זה והא ביום התענית חושב סעודות הלילה שלפני התענית כדלעיל:

תדע כו' ר"ל דמ"ש בסי' ר"ץ למלאות מפירות הוא לכתחלה למי שי"ל פירות ובסי' רפ"ד מיירי במי שאין לו פירות דא"ל איפכא דיותר עדיף לסמוך על ברכת התורה ומ"ש בסי' ר"ץ למלא בפירות מיירי בדר בכפר שאין קורין בתורה:

דאטו ר"א כדאיתא פ' התכלת. באספרמקי היינו בשמים. ומגדי היינו פירות:

בחבר עיר היינו צבור:

דהא דמי למי שמחויב בברכה כו' סי' קכ"ד סעיף ח'. כמבואר שם דהרב"י ורמ"א ס"ל דוקא אם אינו מחוייב באותה ברכה די לו אם יודע באיזה ברכה עומד המברך אף שלא שמע הברכ' ורשאי לענות אמן אבל אם רוצה לצאת בברכת המברך צריך לשמוע הברכה מפי המברך וכאן כיון שיעלה לו עניית אמן במקום ברכה ולהשלים מנין ק' ברכות בזה א"כ דינו כאלו רוצה לצאת בברכת המברך שצריך לשמוע הברכה:

דלא כמ"ש בב"י. ר"ל בספרו על הטור:

אח"כ מצאתי כו' זה קאי אתחלת דבריו דעדיף טפי למלאות בפירות מלסמוך על עניית אמן:

ומיהו כ' דביה"כ כו' מלהריח דריח תענוג הוא והיום יום עינוי ואסור בתענוג ומה"ט אין מברכים על הבשמים בט"ב שחל במוצ"ש כדלק' סי' תקנ"ו:

שחסר ל"ט ברכות כמו בשבת לולי שני סעודות שחשב לעיל להשלים נגד יום התענית שיש בו מאה ברכות. בשבת חסרו ל"ט. וביה"כ אין בו אותן סעודות ביום ולהשלים נשארו חסרים ל"ט:

וגם סעוד' א'. ר"ל של ליל יוה"כ דהא אפי' ביום התענית חשבי' ח' ברכות של סעודות ליל שלפני תענית תוך הק' ברכות כדלעיל וביה"כ שמפסיקין מבע"י חסרו אותן ח' ברכות הרי מ"ז. שחסרו מן מאה של יום תענית:

ומוסף ונעילה. שיש בכ"א ז' ברכות ובשחרית קורין שבעה עם המפטיר. דביה"כ אין קורין בלי מפטיר כ"א ששה כדלק' סי' תרכ"א. הרי כ'. דכ"א מהקורים מברך לפניו ולאחריו. והרי י' הקוראים. וברכת הפטרה שחרית ומנחה הרי י' דהמפטיר מברך על ההפטרה מלבד ב' ברכות שבירך על התורה עוד א' לפני ההפטרה וד' לאחריה ומנהג שגם במנחה מברכים אחר ההפטר' ד' ברכות דהיינו גם ברכת על התורה ועל העבודה כו':

מקדש שמך ברבים בשם כו'. כי הם נוהגים ע"פ דעת הרמב"ם שבכל השנה אין חותמים ברכה זו בשם ומלכות וכדאיתא בהרב"י. מ"מ ביה"כ להשלים מנין הברכות יחתום בשם ומלכות:

אבל באמת מנהגינו ע"פ הטור וש"ע לחתום בו אפי' כל השנה בשם ומלכות ועיין בט"ז סי' זה ס"ק ט':

גם מ"ש לברך על טלית קטן בפ"ע. אין ס' כ"ה ת"י ולענ"ד לא קאי על הכ"ה דלכ"ה בלי ברכת טלית קטן יש להשלים מאה ברכות כנ"ל ואפשר כוון מ"א להרב"י שכתב בשבת אם מתענה יברך על טלית קטן ע"ש:

אין נ"ל להרבות בברכות. כיון דביה"כ משכימים לבה"כ קודם אור היום ומיד שהגיע הזמן שרשאי לברך על הציצית לובשים טלית קטן ומברכים עליו א"כ הלא אפשר לפטור גם הטלית קטן בברכה זו דדוקא אם הפסיק ביניהן מברך על כ"א וכמבוא' סי' ח':

עמ"ש סי' רט"ו לענין גורם ברכות. וע"ש במ"א דאפי' בשבת אם הביאו לו פירות תוך סעודתו אינו רשאי להניחן עד אחר הסעודה להשלים מאה ברכות דהוי גורם ברכה ואם יצוה לבני ביתו שלא יביאם לו עד אחר הסעודה הביא מחלוקת אי רשאי וע"ש:

ובמנהגינו שא"א במנחה על התורה ר"ל בברכת המפטיר כדלקמן סי' תרכ"ב סעיף ב' בהג"ה:

ובשבת ר"ל כשחל יה"כ בשבת:

ובט"ב לא מייתי אסא ר"ל שהיה מנהגן להביא בשעת המילה הדס לברך עליו וכ' שם דבג' צומות מברך על הכוס ויטעמנו ליולדת אבל בט' באב שגם היולדת מתענה אין לברך על הכוס וגם הדס לא מייתי ע"כ ומדלא כ"כ ביה"כ משמע דבי"כ מביאין והש"ך שם חולק גם על ט"ב ופסק דרשאי להריח הביאו מ"א לק' סי' תקנ"ו:

(ט) (ס"ק ט) שלא כו' ול"נ דאם כו' שהכל בכלל ובזה נתיישב דא"א לו' שעשני ישראל ובן חורין אבל מ"מ ברכה ג' המ"ל שעשני איש וצ"ל כיון דאלו ג' ברכות נתקנו על בריאת האדם תיקנו הלשון בשלשתן שוה וכיון דבשני ברכות הראשונות צ"ל שלא עשני כו' תקנו כן בל' זה גם בברכה ג':

בסנהדרין דף פ"ד בתו' ד"ה איש כו' דהשוו' הכתוב דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וא"כ דוקא במצות התורה היכי דלא כתיב מעוטא אף דנאמר' בל' זכר אשה בכלל מהיקשא מה שאין כן פה בברכות דליכא היקשא נשאר' סברא חיצונ' דל' זכר אינו כולל נקבה:

דלפי מ"ש ס"ה גבי מ"א כו' ר"ל דלמאן דאמר אי קדם ובירך זוקף כפופים קודם מ"א לא יברך מ"א ה"ה הכא אם בירך שלא כו' אבל הב"ח גופיה חולק גם בזוקף כפופים כמ"ש מ"א בשמו ס"ק י"א אבל הט"ז ס"ק ו' חולק דכלהו צריכי דאפי' בירך שלא עשני אשה אעפ"כ מצי לברך שלא עשני עובדי כוכבים ועבד דבחד צד איכא למעליותא בעובדי כוכבים ועבד מאשה דאשה א"א לה לבוא לכלל חיוב כל המ"ע ובעובדי כוכבים אפשר שיתגייר ועבד אפשר שישתחרר ויתחייב בכל המצות ועובד כוכבים ועבד ג"כ איכא לכל א' צד מעליותא דעובדי כוכבים י"ל ייחוס ומתייחס אחר אביו משא"כ עבד אין לו ייחוס (וה"ה דהמ"ל כמ"ש מ"א ס"ק שאח"ז דעובדי כוכבי' יש בידו להתגייר אבל עבד אין בידו להשתחרר) ועבד חייב עכ"פ במצות שאשה חייבת משא"כ עובדי כוכבים ע"ש:

(י) (ס"ק י) ואפי' גר כו' אשר עשו בחרן ומתרגמי' דשעבידו לאורייתא שגיירו אותם וכ' בהו לשון עשייה:

(יא) (ס"ק יא) לא כו'. דמ"א נתחייב מיד כשיושב וז"ל הרב"י כשיושב על המט' ומותח עצמותיו מברך מתיר אסורים מפני שמניע עצמותיו שהיו כל הלילה ככפותין וכשעומד על עמדו מברך זוקף כפופים מפני שהיתה קומתו כפופה כל הלילה ואם בירך תחלה זוקף כפופים קאמר רב עמרם שלא יברך אח"כ מתיר אסורים לפי שבכלל זקיפת הקומה היא תנועת האיברים כו' עכ"ל. וכ"כ הב"ח וז"ל אע"פ שכבר בירך על זקיפת קומתו כו' אין לחוש דעל כל חסד וחסד שעושה עם האדם בכל יום תקנו לו ברכה בפני עצמו עכ"ל:

(יד) (ס"ק יד) וי"א כו' בא למעוטי לן במדבר דליכא כו' כצ"ל:

ודעת הפוסקים משמע כו' מדסתמו דבריהם:

לכן נ"ל כו'. ר"ל להכריע ביניהן:

דסומא ל"י פ"ע. דס"ל דברכת פוקח עורים נתקנ' על הנאת עצמו שפקח עיניו שהי' כל הלילה כסומא ועור לכן כיון שהוא סומא לא יברך משא"כ נותן לשכוי בינה ניתקן על הנאת העולם וכמ"ש דהלב נקרא שכוי וגם התרנגול נקרא שכוי ונתן לתרנגול ג"כ בינה להבחין (ר"ל דלב החרש ודאי מבין ואף שאין שומע התרנגול אין בכך כלום דהבנת התרנגול שמברכי' עליו זהו מקרי הנאת עולם ולכן בין על לבו ובין על התרנגול חרש יכול לברך) לכן גם חרש אף שאינו שומע קול התרנגול קורא מ"מ יכול לברך: עססי' ס"ט דסומא יכול לברך יוצר המאורות והטעם כמ"ש הטור שם וז"ל שאעפ"י שאינו רואה הא נהנה במאורות שרואים אחרים שיורהו הדרך אשר ילך בה. והם דברי הש"ס במגל' דף כ"ד ע"ב ואולי יש לחלק בין הכא להתם:

(טו) (ס"ק טו) לא כו'. בני אשכנז כו' אחר פ' התמיד כצ"ל:

וכמ"ש סי' ו' שלא לחזור לברך שנית בבה"כ:

(טז) (ס"ק טז) כי כו' ולקרות אותה כדינ' בברכותי'. ר"ל כי באמירת פסוק שמע ישראל לבד יצא מצות ק"ש דאוריי' ומה שאומרי' אח"כ ברכת ק"ש עם כל ק"ש אינו הק"ש כ"א מדרבנן דהא ידי ק"ש דאוריי' כבר יצא ואו' הברכות על ק"ש דרבנן לכן טוב שלא יתכוין לצאת באומרו פ' שמע ישראל כשרואה שלא יעברו הצבור זמן ק"ש (כי קי"ל בסי' ס' סעיף ד' במצות דאורייתא צריכא כוונ' וגם למאן דאמר מצות א"צ כוונה מ"מ כשמתכוין שלא לצאת מודה דלא יצא וכמבואר בפוסקים. גם לענין פסוק ראשון לכ"ע בעי כוונ' לקבל עול מלכות שמים כדלק' סי' ס"ג סעיף ד' לכן טוב שיתכוין שלא לצאת) ויש לו בזה יתרון שעי"כ יקרא אח"כ ק"ש עם הצבור (משא"כ כשרוצה לצאת באמירת פסוק שמע ישראל הוא ביחיד שלא בצבור) וגם כדינ' בברכותי' על ק"ש דאוריית':

ובזה מתורץ קושית הרב"י דדין זה לומר בשכמל"ו אחר פ' שמע ישראל הוא ממנהגו של ר"י החסיד כמ"ש הטור ולמד כן מדאמרי' ברכות דף י"ג ע"ב שמע ישראל כו' זו ק"ש של ר"י הנשיא א"ל רב לר"ח לא חזינא לר' דמקבל עליו מלכות שמים (פירש"י שהי' שונה לתלמידיו מקודם זמן ק"ש וכשהגיע זמן ק"ש לא ראיתיו מפסיק) א"ר בר פחתי בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים. והביא הרב"י בשם הרא"ה שהקשה ע"ז וז"ל ומיהו לא מחוור שפיר דאלו רבינו הקדוש משום דחקי' דגירסי' הו' עביד ומשום דתורתו אומנתו אבל טפי עדיף לציבורא למימר ברכת ק"ש על ק"ש דאוריי' כו' עכ"ל וע"ש מ"ש הרב"י לתרץ ולפי דברי הב"ח א"ש דבאמת כשרוא' שהצבור לא יעברו זמן ק"ש לא יתכוין לצאת באמירת פרש' שמע ישראל וא"כ שפיר יקרא אח"ז עם צבור ברכת ק"ש על ק"ש דאוריית' גם מ"ש הרב"י מן הירושלמי י"ל בזה וע' ב"ח וא"א להאריך:

שלא יאמר בכשמל"ו. דטעם אמירת בשכמל"ו כ' הרב"י וז"ל דכשאינו או' רק שמע ישראל נראה שאינה אלא סיפור דברים שאומרים ישראל כשמיחדים אבל כשאו' בשכמל"ו נראה שמכוין עכשיו לייחד כו' דאל"כ למה לו לו' בשכמל"ו עכ"ל וא"כ כשבאמת אינו מכוין לצאת לא יאמר בשכמל"ו דבז' נראה סותר שמתכוין לצאת:

כיון שאינו מתכוין. ר"ל מה לי שנראה כמתכוין כיון דבאמת אינו מתכוין:

ונ"ל דוקא כשירא כו' דדוקא באמירת בשכמל"ו ס"ל דאפי' לא יעברו צבור זמן ק"ש יתכוין שלא לצאת ויאמר בשכמל"ו דאין בזה גרעון כמש"ל. א"כ מה לו לשנות ממנהגו של עולם שאומרים בשכמל"ו:

משא"כ אמירת כל הפ' דאדרבא באמירת כל הפ' משנה מן המנהג דאין אומרים כל הפ' א"כ ניהו כשירא שהציבור יעברו זמן ק"ש י"ל כל הפ' היינו משום די"א דכל הפ' ראשונה הוי דאוריית' וכן רבינו הקדוש בשע' שהי' מעביר ידיו ע"פ היה קורא כל פרש' ראשונ' וכן מ"ש שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו ק"ש של ר"י הנשיא ר"ל כל הפ' ראשונ' (וכמ"ש הר"י בפ' היה קורא על משנת האומנין קורין בראש האילן ע"ש) אבל כשלא יעברו הצבור זמן ק"ש טוב שלא ישנה מן הצבור שאין אומרים כל הפרשה:

יאמר אתה הוא עד שלא נברא כו' ועיין הטעם בט"ז ס"ק ט':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.