הר המוריה/ביאת מקדש/ח

הר המוריה ‏ ביאת מקדש ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מי

שאמצע וכו'. הוא מפרש כן מאי דאיתא שם מ"ג א' ושראשו שקוט וגירסת רבינו ושראשו שקוע ועיי"ש [עמוד] ב' איתא ושראשו שקוט (ולרבינו שקוע) מלפניו ומפרש רבינו כן יעו"ש בפי' המשניות אולם לרש"י פי' אחר.

שאמצע

קדקדו וכו'. זהו לרבינו פירוש הכיליון וקאמר שם הש"ס דדמי רישיה לאכלא ורש"י פי' דראשו חד למעלה ורחב למטה ורבינו מפרש כפי' זה שלפנינו.

שפאת

ראשו וכו'. זהו המגבן אמנם רבינו בפי' המשניות פי' שקדקדו גבוה למעלה ואיני יודע האיך אבל רש"י ז"ל כתב דערפו עגול וקצר ברוחב. והרע"ב כתב שבולט ראשו לכל הצדדין ודומיא שכתב רבינו על הלפתן.

שראשו

יוצא וכו'. זהו סקיפס ורש"י ז"ל פי' שגובה ראשו חסר מאחוריו ועל דרך זה מפרש הרע"ב בראשו שקוע שאינו בולט כלל לפניו יעו"ש (ועיין בהשגת הראב"ד שמשיג על רבינו בכל אלו ולא גילה דעתו להיכן נוטה אם לדעת רש"י אם לדעת הרע"ב) ועיין מרן.

שראשו

רחב וכו'. כן מפרש הלפתן אמנם רש"י והרע"ב מפרשים שרחב ראשו הולך וכלה למטה.

הקרח

וכו'. שם מ"ג א' ויבואר לקמן בס"ק שאח"ז.

מקיף

את וכו'. כ"ה ללישנא בתרא דרבא שם מ"ג ב' אבל ללישנא קמא כשר אמנם ביש מלפניו ולא מאחוריו לתרתי לישני פסול ופסק רבינו לחומרא כלישנא בתרא דספיקא דאורייתא לחומרא ולענין חילול עבודה בלא"ה לא מחלל וכמש"כ לעיל פ"ו ה"ו יעו"ש ומ"מ נפק"מ לענין מלקות ולכאורה אם נימא דפסק כן מספק א"כ אין לוקין עליו ויש לעיין בזה ועיין לקמן הלכה י"ב.

והנה אם היה קרח לגמרי ולא היה בו שום שער לכאורה נראה דלתרתי לישני ה"ז מום אמנם מדסיים הגמרא בלישנא בתרא וכ"ש שיש לו לפניו ואין לו לאחריו ודאין לו כלל דפסול משמע הא ללישנא קמא כשר אבל אין זה מוכרח די"ל לגמרי ויש לו לפניו ולא לאחוריו חד דינא להו וכשם שזה פסול ללישנא קמא כך זה פסול אבל גם זה אינו מוכרח די"ל דללישנא קמא אינו פסול רק ביש לו מלפניו ואין לו מאחריו הא אם אין לו כלל י"ל דכשר.

ב

שצוארו

שוקע וכו'. שם מ"ג ב' שקוט דחביא מיחבא.

שצוארו

ארוך. שם שמוט דארוך ושמוט.

ג

ששתי

אזניו וכו'. היינו צומע שם מ"ד א'.

ששתי

אזניו וכו'. שם והצומם שאזניו דומות לספוג ורש"י ז"ל פי' שכווצות וסתומות אמנם רבינו מפרש נפוחות.

שאזניו

מדולדלות וכו'. שם תנא אף הצימח לא הוו ידעי רבנן מאי צימח שמעו לההוא טייעא דהוי קאמר מאן דבעי צימח ואישתכח גדיא חזיזא ופירש"י אזניו ארוכות מאד עד שתכופות למטה.

שאחת

מאזניו וכו'. עי' לשון רבינו בפי' המשניות במשנה החרום פסול וכו' יעו"ש והובא במרן הלכה ה' יעו"ש.

ד

שאין

לו וכו'. מפרש מאי דאיתא במשנה מ"ג ב' אין לו גבינין היינו שאין שערות בגבינין דאי גבינין ממש א"כ היינו הריס של עין שחשב לעיל פ"ז ה"ד יעו"ש היטיב ועוד מה אין לו אלא גבין אחת הוי מום כ"ש שאין לו כלל וע"כ קאי אשער. אבל באמת זה אינו וגבינים היינו השער שלמעלה מריסי העינים והבן.

מי

שגביניו וכו'. היינו שהיה שער הרבה בגבינים יעו"ש בפי' המשניות לרבינו וע"ד שכתב רש"י בגבינים הרבה יעו"ש.

שיש

לו וכו'. זהו גבינין הרבה. ועי' שם ברש"י פי' אחר.

שאחד

מגביניו וכו'. עי' בפ"ה בתוספתא ובגמרא מ"ד א' זגדום אחד שחור ואחד לבן תנא כל זוגא דלא שוי להדדי זגדום קרי ליה ועי' מש"כ לעיל ה"ג יעו"ש היטיב.

ה

שאין

לו וכו'. היינו התומיין דאיתא שם מ"ד א' שתמו זיפין.

ששער

ריסי וכו'. שם והלופין דנפישין זיפין.

ששער

אחד וכו'. הוא בכלל והזגדום כנ"ל ה"ג וה"ד.

שעפעפיו

סגורות וכו'. עיין מרן בשם הערוך.

ו

שהיו

שתי וכו'. שם מ"ג ב' במשנה שתי עיניו למעלה וכן מפרש לה הש"ס שם מ"ד א' ועי' תו"כ אמור פ"ב פרשה ג'.

למטה

ממקום וכו'. שם ושם.

עיניו

עגולות וכו'. שם מ"ד א' עיניו תרוטות וכמש"כ רש"י ותוס' שם ולעיל בהלכה ה' סתם כהערוך וכבר תמה הבעל מגיה שם בזה שתפס כמר וכמר ועי' שבת ל"א א' ונדרים ס"ו ב' ברש"י ובר"ן שם ועי' היטיב בערוך ערך טרוטות ובמוסף הערוך שם. ואפ"ל כי רבינו מפרש כפי' הערוך ועגולות יצא לו מהא דצירניות וכפירוש רש"י שם אולם מפירושו למשניות אינו נראה כן יעו"ש היטיב. והנה כאן מבואר דעין של אדם אינו עגול כ"כ ועי' לקמן פ"ב מהל' איסורי מזבח ה"ב דשם משמע דעין של אדם הוא עגול יעו"ש וי"ל דדרכו להיות עגול יותר משל בהמה אבל מ"מ הוא ארוך קצת (ועי' במוסף הערוך שכתב דטרוטות הוא עיגול שיש לו אורך קצת יעו"ש ויש לעיין קצת בזה ואולי דזה דעת רש"י שכתב דצירניות הוא עגול יותר מטרוטות יעו"ש היטיב ויש נפק"מ הרבה בעגולים וכללו של דבר כל שנשתנה מדרכו מיקרי זה מום באדם אע"פ שיש לו עדיין קצת אורך).

מוזרות

וכו'. שם. זויר דמזור עיניו. וכ"כ מרן.

גדולות

הרבה וכו'. שם מ"ד א' במשנה.

קטנות

כשל וכו'. שם ושם ג' ב'.

שדמעיו

זולפות וכו'. שם מ"ד א' בברייתא דומעות.

שלחלוחית

נמשכת וכו'. שם דולפות.

שמקבץ

ריסי וכו'. שם במשנה מ"ג ב' סכי שמש ושם מ"ד א' תני רב יוסף סני שמש ועיי"ש בפי' רבינו.

שראיית

עינו וכו'. שם מ"ג ב' ומ"ד א' ומשמע קצת מדברי רבינו שגורס שם בברייתא ורואה את החדר ואת העליה כאחת שמדבר עם חבירו ואחר אומר לי רואה ומוחק תיבת או וכן משמע קצת מפי' המשניות יעו"ש.

שאחת

מעיניו וכו'. שם במשנה מ"ג ב'.

במראה

כגון וכו'. הוא הזגדן וכמש"כ למעלה בס"ק כ' יעו"ש.

ז

אע"פ

וכו'. עיי"ש מ"ג ב' ובת"כ אמור פ"ב פרשה ג' יעו"ש ועי' מרן.

שאמצע

חוטמו וכו'. אולי גורס במקום חוטמו בולם שם בש"ס ובת"כ חוטמו בולט. אי נמי מפרש חוטמו בולם נפוח כמו שפי' לעיל פ"ז ה"ז וט' פיו ורגליו מבולמות והיינו שהי' בולט כמו נפוח לחוץ ועיי"ש תוס' מ' ב' ד"ה פיו בלום וכו' יעו"ש שמביא ראיה מכאן להוכיח כי בלום פירושו סתום אמנם לרבינו אין משם שום ראיה ואדרבה ראיה לפירושו והבן.

שעוקץ

חוטמו וכו'. שם בש"ס ות"כ חוטמו נוטף.

שחוטמו

עקום וכו'. כן מפרש חוטמו סולד ר"ל שסולד ממקומו ונוטה לצד אחר לאחד מן הצדדים ורש"י פי' שם שהוא קצר ולרבינו א"צ לזה.

שחוטמו

גדול וכו'. שם במשנה מ"ד א'.

אם

הי' וכו'. כן מפרש רבינו מאי דאיתא התם תנא באצבע קטנה ומפרש ששיעורו באצבע קטנה וכן פי' שם בפי' המשניות אולם לרש"י ז"ל שם פי' אחר מודדין חוטמו כערך שאר בנ"א הדומים לו בגודלו ואם חוטמו ארוך יותר במדת רוחב אצבע קטנה או קצת יותר בשיעור רחב אצבע קטנה ה"ז מום אמנם לרבינו הפי' דמשערין אורך החוטם באורך האצבע קטנה ואם ארוך יותר מזה במשהו או קצר יותר מזה במשהו ה"ז מום.

ח

ששפתו

העליונה וכו'. שם במשנה מ"ד א' ועיי"ש מ' ב' יעו"ש היטיב.

שפיו

רפוי וכו'. עי' מרן שפי' כן הא דהזלגבנין שם מ"ג ב'.

ט

שכרסו

צבה וכו'. שם במשנה מ"ד ב' יעו"ש וכמש"כ מרן.

י

ששדרתו

עקומה. שם מ"ג ב' ובתו"כ אמור פ"ב פרשה ג'.

וזהו

בעל וכו'. שם מ"ג א' ב'.

שתפח

בשר וכו'. שם ב' דפליגי בלית ביה עצם ויעו"ש בפי' המשניות לרבינו שביאר כ"ז היטיב.

יא

שיש

בידו וכו'. כת"ק שם מ"ה א' וכ"ש כשלא היה רק שש וחמש דלכו"ע הוי מום כמבואר שם במשנה ועיי"ש ב' דר' יוסי פסק כת"ק והלכה כמותו לגבי ר' יהודה ועי' תוספתא פ"ה יעו"ש ורבינו כתב בפי' המשניות דר' יהודה מכשיר אפילו כשהיה במקום אחד ששה ובשאר היו חמשה יעו"ש ויש לעיין בזה אמנם לפי מש"כ לקמן בד"ה ואם היה בה דרבה בב"ח קאי אר' יהודה דמכשיר יעו"ש א"כ אתי שפיר ודו"ק.

ואם

היה בה וכו'. מרש"י משמע קצת דאם לא חתכה כשר ורק דאם חתכה הו"ל כמחוסר אבר אבל באמת לא משמע כן דהא לת"ק פסול אפילו בהיה לו שש ושש ולא חתכה אמנם לרבינו הדבר כמשמעו דאם לא חתכה פסול אפילו באין בה עצם ורק דאם חתכה אז כשר באין בה עצם אבל בלא חתכה בכל ענין פסול ובתוספתא פ"ה איתא וז"ל יתרת אם יש בה עצם פסול ואם לאו כשר עכ"ל והיינו בשחתכה דאם לא חתכה בכל ענין פסול ולרש"י ע"כ ג"כ בשחתכה דאם לא חתכה כשר ביש בה עצם. אבל לדינא נ"ל דמודה רש"י לרבינו ומש"כ הואיל וחתכה י"ל דכוונתו דממנ"פ מיפסל דאם לא חתכה הרי הוא יתר אבר ואם חתכה הרי הוא חסר אבר אבל הלשון דחוק ועי' תוס' יו"ט שם שהרגיש על רש"י ז"ל. ובש"ס שם איתא והוא דנספרת ע"ג היד ורבינו השמיטו וכתב מרן הטעם דהוא מפרש דרבותא קאמר דאפילו בנספרת ע"ג היד הוי מומא. אך הלשון דחוק כיון דבש"ס מפורש והוא שנספרת ע"ג היד אלמא דווקא הוא. והנה לרש"י ז"ל יש לומר דה"ק דהא דחתכה פסולה ובלא חתכה כשרה היינו דווקא בנספרת ע"ג היד אבל בלא נספרת ע"ג היד י"ל דבלא חתכה נמי פסולה ויכול להיות דבחתכה כשרה דאין זה מחוסר אבר אבל לרבינו דבלא חתכה וודאי דפסול ורק קמ"ל דביש בו עצם אף שחתכה לא מהני א"כ למה התנה דמיירי בנספרת ע"ג היד וי"ל לפי"ז דקאי על חתכה לבד דבנספרת ע"ג היד לא מהני חתיכה אבל באין נספרת ע"ג היד שפיר מהני חתיכה ולפי"ז היה לרבינו לכתוב זה. אבל י"ל כי רבינו מפרש הא דקאמר והוא דנספרת ע"ג היד קאי לר' יהודה דמכשיר בהיה בו שש ושש וע"ז קאמר ר"ה והוא דנספרת ע"ג היד אמנם לת"ק דפסל בכל ענין פוסל א"נ י"ל דרבה בב"ח אר"י שאמר בנספרת ע"ג היד אזיל לשיטתיה דס"ל דאינו נספר ע"ג היד במגע ובמשא נמי אינו מטמא כמו שתמה שם ואמר עשו דבריהם כדברי נביאות אמנם לר"פ שם שס"ל דגזרו באינה נספרת אטו נספרת ה"ה לענין מומין דמחשיב אבר גזירה אטו הנספרת.

שחסר

אצבע וכו'. לפירש"י ה"ז מבואר במשנה דזהו הטעם אם היה עצם בה וחתכו ולרבינו זה פשוט וא"צ לבאר כיון דיתר פסול כ"ש בחסר (ועי' ש"ך יו"ד סי' נ"ד ס"ק ט' יעו"ש היטיב והבן) וע"ע לקמן פ"ב מהל' איסורי מזבח הי"א.

ששתי

אצבעות וכו'. שם מ"ה א' ובתו"כ אמור פ"ב פ' ג' יעו"ש.

באיזה

פרק וכו'. וכ"ה דעת רש"י שפי' פרק האמצעי ועי' חולין ק"ו ב' תוס' ד"ה אמר רב וכו' יעו"ש היטיב.

שאצבעותיו

מורכבות וכו'. שם במשנה ובתו"כ שם.

שפיקה

יוצאת וכו'. שם במשנה ובתו"כ וה"ה ברגלו עי' לקמן הלכה י"ג יעו"ש.

שהוא

אטר וכו'. שם. וה"ה אטר רגל כמו דאיתא שם (עמוד) ב' וכתבו רבינו לקמן הלכה י"ג יעו"ש.

ואם

היו וכו'. כחכמים המכשירים ולית הלכתא כרבי מחבריו.

יב

שכיס

הביצים וכו'. שם מ"ד ב' ופסק כלישנא קמא להחמיר דעד ארכובותיו פסול (אבל בהיות כן יש לעיין לענין מלקות ועי' לעיל ה"א מש"כ כעין זה) ומדברי רש"י ז"ל משמע דקאי רק אגיד יעו"ש היטיב אמנם מרבינו מבואר דקאי נמי על ביצים וי"ל משום דרש"י מפרש דקאי על הביצים בעצמן ולכן דחוק לו לפרש שיגיעו עד הארכובה אולם לרבינו דמפרש על כיס של ביצים אתי שפיר גם ע"ז. והבן.

שהגיד

שלו וכו'. שם.

שנמרחו

אשכיו וכו'. רש"י ז"ל פי' שהביצים גופייהו נמרחו ולא הכיס וכן מוכרח לפרש דהא לת"ק מי שחסרו ביציו אי ביצה אחת ה"ז מרוח אשך אלמא דאשכים היינו ביצים והקשה לו ר' ישמעאל דא"כ חסר אשך מיבעיא ליה ומפרש דנימוחו אשכיו אלמא דבאשכיו לא פליגי וכו"ע ס"ל דהיינו ביצים ועי' בלשון סמ"ג שהובא במרן וי"ל כי כוונת רבינו ג"כ כך ועי' במרן דדווקא בנמרחו שתי אשכיו אבל לא באחד יעו"ש.

שרוח

באשכיו וכו'. כן הוא דעת ר' עקיבא שם ובתו"כ שם ולדינא לא פליגי רק פליגי בפירוש מרוח אשך שבתורה דומיא שכתב רבינו בהלכה ד' יעו"ש היטיב. ודע דיש עוד דעה שלישית והוא דעת ר' חנינא בן אנטיגנוס דס"ל מראיו חשוכים ופי' שם רבינו במשניות דאפילו אינו שחור בתכלית יעו"ש וכן פי' הרע"ב והנה לכאורה יש לעיין מאי מקשה שם בש"ס היינו כושי הא לאו היינו כושי וי"ל דהם מפרשים כך והא היינו כושי [בתמיה] ואנן כושי דווקא תנן אבל כל שאין שחור ככושי לא ומשני דהוא לא תני כושי ומחמיר אפילו שאינו שחור ככושי ולא מסתברא להו לפרש כפירש"י דא"כ מאי קמקשה. וכי בשביל שנשנה כושי במשנה לכן לא יכול לפרש מרוח אשך דהיינו כושי. אתמהה. וק"ל.

יג

ששוקיו

עקומות וכו'. שם מ"ה א' העיקל איזהו העיקל כל שהוא מקיף פרסותיו ואין ארכובותיו נוקשות זו לזו ועי' תו"כ שם ועי' תוספתא פ"ה וז"ל ולויקן ועקשן וקלבן והיקשן פסולים באדם וכשרים בבהמה עכ"ל ונ"ל להגיה שכצ"ל והעיקלן והיקשן והקולבן. כמו שהוא בש"ס הנ"ל ובתו"כ שם.

שפיקתו

יוצאה וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א המשנה אמרה פיקא יוצא מגודלו והוא פי' לבעל (כצ"ל) הפיקין והוא מסבב אותה לענין אחר ובלע"ז קורין אותה גלוטה ובעל הפיקין פי' בגמרא שיש לו כסתות הרבה והם עגבות והשופנר שאין לו כל עיקר והוא אינו מונה אותו ודומה שכל דבר שיש לו עוגל גדול קורא אותו פיקה כמו שאמרו עד פיקה של גרגרת עד שיעגילו ראש כפיקה של ערב ופיקה משרש פקעיות עכ"ל והנה כוונת דבריו מאחר שהמשנה בעצמה מפרש מהו בעל הפיקין וקמפרש פיקה יוצא מגודלו וא"כ למה סיבב רבינו לדרך אחר. ונ"ל לתרץ בפשיטות דרבינו מפרש דהאי הפיקה יוצא מגודלו אין זה פי' על בעל הפיקין דר' יוחנן מפרש בש"ס וז"ל א"ר חייא בר אבא אר"י בעל הפיקין שיש לו כסתות הרבה אמת מרש"י לכאורה משמע כהראב"ד שכתב שם וז"ל בעל הפיקין והעיקל כדמפרש וקמפרש עיקל ברישא עכ"ל מבואר מזה דפיקה יוצאת מגודלו הוא פי' לבעל הפיקין אבל רבינו אינו מפרש כן וכן הוא בפי' המשניות שלו וז"ל ובעל פיקה הוא שתהא עקבו מאחד רגליו בולטת ויוצאת יותר מן הראוי עכ"ל ובאמת לא ידעתי לפרש לדעת רש"י ז"ל הך מימרא דר' יוחנן אם לא דנאמר דהוא גורס בש"ס בעל הקיפין והשופנר כמו דאיתא לפנינו שם והמגיה על הגליון דצ"ל הפיקין לא דק בזה ויש לעיין בזה (וגם מרש"י ז"ל גופי' מבואר דמגיה כן וצע"ק). אמנם מה שהשמיט רבינו הך דהשופנר צ"ע. ודע כי בתוספתא פ"ה אי' בעל הקיפין והשייפצר. והנה זה וודאי ט"ס וצריך להגיה והשופנר כדאיתא בש"ס אמנם הא חזינן כי הנוסחא העיקרית בעל הקיפין וכן היה על כרחך גירסת רש"י וכנ"ל אמנם רבינו גרס בעל הפיקין. ומש"כ מרן בזה אינם אלא דברים תמוהים יעו"ש.

שעקבו

יוצא וכו'. זהו שם במשנה. ובגמרא מפרש כן ר' אלעזר שזהו פי' של עקבו יצא לאחוריו ועיין תוספתא פ"ה שוקונתון באמצע רגלו.

שפרסותיה

רחבות וכו'. שם במשנה ומימרא דרב פפא ועי' תו"כ שם.

שפיקה

יוצאת וכו'. עד הא דהיו רגליו קלוטות וכו' כבר נתבאר זה בהלכה י"א יעו"ש.

שרגלו

כולה וכו'. עי' במרן שהערה מקורו מהך דתוספתא פ"ה יעו"ש והנה לא השמיענו ביאור התוספתא. ואולי י"ל כי הוא והקילבן שאי' בגמרא ובתו"כ (הובא לעיל ס"ק נ"ח) והנה רש"י פי' שהוא שפיקה יוצא מגודלו יעו"ש אמנם הק"א פי' שם שתי פירושים פי' אחד שרגליו מהופכות והוא הולך על צידי רגליו ופי' אחר שרגליו דקין יעו"ש וא"כ י"ל שרבינו מפרשו כמש"כ כאן ויותר נראה לענ"ד כי הקולבן נגזר מן בקולב הלך אחר ערסיותיו עי' שבת ס' א' יעו"ש היטיב.

שרגלו

עקומה וכו'. עי' תו"כ שם וז"ל פסח בין חגר בשתי רגליו בין חיגר ברגלו אחת רגלו חלולה ועקומה ודומה למגל מנין ת"ל או פסח (כצ"ל לדעתי) וכ"ה בתוספתא פ"ה פרסתו חלולה עקומה דומה למגל עכ"ל ועי' בערוך ערך כסת ובתוס' ד"ה בעל הפיקן וכו' יעו"ש היטיב.

המקיש

בקרסוליו וכו'. שם במשנה.

שהוא

אטר וכו'. לעיל הלכה י"א ד"ה שהוא אטר נתבאר זה.

שגופו

גדול וכו'. משנה שם מ"ד א'.

יד

הארוך

ביותר וכו'. שם מ"ה ב' ומסיק שם רב פפא באריכא שמיטה סגיא ופירש"י שם דארוך הוא ודק יעו"ש אמנם י"ל דרבינו מפרש שהוא ארוך הרבה מופלג הרבה משאר העם וזה מכוון למש"כ רבינו בפי' המשניות ומיושב בזה מה שתמה בעל ההג"ה בכ"מ יעו"ש היטיב.

הכושי. שם מ"ה ב' ועי' מש"כ לעיל הי"ב ד"ה שרוח באשכיו יעו"ש.

טו

הלבן

ביותר וכו'. שם הלבקן.

האדום

וכו'. שם הגיחור וכן הוא מסקנת הש"ס שם וכן פירש"י ברכות נ"ח ב' ועיי"ש ל"א ב' ברש"י וכבר כתב שם בחי' מזה ועיי"ש נ"ט ב'.

בעלי

נגעים וכו'. שם במשנה ועי' כ"ז בתו"כ פרשת אמור פרשה ג' פ"ג.

שהיתה

בעור וכו'. כתובות ע"ה א' ותוספתא פ"ה דבכורות ועיין מל"מ.

בעלי

הדלדולין וכו'. שם בבכורות מ"ה ב' ר' אליעזר אומר אף בעלי הדלדולין ורבינו גורס שם ר"א בן יעקב כדאיתא שם בפי' המשניות לרבינו וידוע דמשנת ראב"י קב ונקי. והוא נזכר שם מ' ב' יעו"ש היטיב והגאון ר"י ברלין הגיה שם דתניא במקום דתנן יעו"ש ולא דק.

טז

החרש

והשוטה. שם מ"ה ב' ובתו"כ שם יעו"ש היטיב.

והנכפה

אפי' וכו'. שם מ"ד ב'.

יז

שרוח

רעה וכו'. שם רוח קצרה באה עליו ועיי"ש בש"ס רוח בן נפלים באה עליו ועיי"ש בפי' רבינו יעו"ש היטיב.

שמנה

בראש. לעיל הלכה א'.

ושנים

בצואר. לעיל הלכה ב'.

ותשעה

באזנים. לעיל פ"ז ה"ב חשיב חמשה באזן וכאן בהלכה ג' חשב ארבע באזן הרי תשעה.

וחמשה

בגבינים. לעיל הלכה ד'.

ושבעה

בריס וכו'. לעיל פ"ז ה"ד חשב שלשה וכאן בהלכה ה' חשב ארבע הרי שבעה.

ותשעה

עשר וכו'. לעיל פ"ז ה"ח חשב שמונה וכאן בהלכה ו' חשב י"א והרי הן י"ט.

ותשעה

בחוטם. לעיל פ"ז ה"ו חשב שלש בחוטם וכאן בהלכה ז' חשב ששה בחוטם הרי תשעה.

ותשעה

בפה. לעיל פ"ז ה"ז חשב ששה בפה וכאן בהלכה ח' חשב שלשה בשפתים הרי תשעה.

ושלשה

בבטן. לעיל הלכה ט'.

ושלשה

בגב. לעיל הלכה י'.

ושבעה

בידים. אחד חשב לעיל פ"ז הי"א וכאן בהלכה י"א חשב ששה בידים הרי שבעה.

וששה

עשר וכו'. בפ"ז ה"א חשב י"ב וכאן בהלכה י"ב חשב ארבע הרי ט"ז.

ועשרים

ברגלים. לעיל פ"ז ה"ט חשיב חמשה ברגלים וכאן בהלכה י"ג חשיב ט"ו הרי עשרים.

ושמנה

בכל וכו'. לעיל פ"ז ה"י חשיב ארבע וכאן בהלכה י"ד חשיב ארבע הרי שמונה.

ושמנה

בעור וכו'. כאן בהלכה ט"ו.

ושבעה

בכח וכו'. פ"ז הי"ב חשיב שלשה וכאן בהלכה ט"ז חשיב ארבע הרי שבעה.

מפני

מראית וכו'. עי' בכורות מ"ג ב' ומ"ד א' ועי' לעיל הלכה ה'. וקא מסיק שם מ"ג ב' דליכא משום מראית העין רק הנך תרתי ובתוספתא פ"ה איתא וז"ל הזבלגנים והקרחנין ושאין להם שיניים בעלי חטוטרות כשרים אבל פסולין מפני מראית העין עכ"ל כבר אוקמה בש"ס שם מ"ג ב' דיחידאה הוא וכר' יהודה ור' יהודה מכשיר ג"כ בחטוטרות כמו דאיתא שם מ"ג א' יעו"ש היטיב וכן מתיר בקרחנין. ואולי יש להגיה בתוספתא כמו הברייתא דאיתא לפנינו בש"ס שם וז"ל הקרחנין והננסין והזבלגנין (ועי' ירושלמי יומא פ"ב ה"ד יעו"ש). והנה לפי הכלל שנתן רבינו בפ"ו ה"ו דמומין המיוחדין באדם ולא בבהמה דאע"פ שהוא לוקה לא חלל עבודתו יעו"ש ומשמע דכל המומין דאיתנהו בפרק זה דינם כך וזהו תימה גדולה הא בפרשת אמור בתורה אחר אשר חשב המומין שבאדם כתוב ולא יחלל את מקדשי וכו' דמבואר מזה שאם עבד חילל ושם כתיב הרבה מומין שמיוחדים רק באדם ולא בבהמה. ועי' בבכורות מ"ג ב' דמבואר שם דמום גמור גם באדם מחללין עבודה ודווקא דבר הפוסל משום שאינם שוים בזרעו של אהרן אינו מחלל עבודה יעו"ש היטיב ודוחק לומר דרבינו כוונתו שם על המומין דאינו מומין גמורים. שוב ראיתי ומצאתי בשו"ת שבסוף ס' קהלת יעקב חלק אה"ע סי' ב' שהרגיש בזה יעו"ש היטיב (וכבר שמעתי מתרצים דרבינו סמך על הש"ס דזבחים ט"ז א' דאיתא שם מה לבע"מ שכן עשה קרבים כמקריבים יעו"ש ואי איתא הא איכא המיוחדים באדם לבד דבהם לא עשה קרבים כמקריבים ומ"מ מחללי עבודה אלא ודאי דאה"נ דלא מחללי עבודה ולכאורה דבר נכון הוא אבל מ"מ אין לבי ודעתי מתיישב בזה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.