הר המוריה/ביאת מקדש/ט

הר המוריה ‏ ביאת מקדש ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

עבודתו

פסולה. זבחים ט"ו ב' ושם י"ד ב' ויומא מ"ט א' מנחות ו'.

וחייב

מיתה וכו'. סנהדרין פ"ג א' ב' ותוספתא פ"א דכריתות ופ"ב דזבחים וע"ע סנהדרין פ"א ב' ופ"ד א' וע"ע בספרי קרח פיסקא קט"ז.

שאין

חיוב וכו'. שם בספרי והזר הקרב יומת לעבודה אתה אומר לעבודה או לעבודה ושלא לעבודה אמרת מה בע"מ שלא ענש בו מיתה לא ענש בו אלא לעבודה זר שענש בו מיתה דין הוא שיענוש בה לעבודה ושלא לעבודה הא מה ת"ל והזר הקרב יומת לעבודה עכ"ל והנה מהספרי הזה מביא רמב"ן בהשגותיו לס' המצות לאוין ס"ט להשיג על רבינו שפסק לעיל פ"ו ה"א דבע"מ לוקה על ביאה ריקנית למזבח יעו"ש והמגלת אסתר כתב שם וז"ל והראיה האחרת שהביא מהספרי שאומר ומה בע"מ שלא ענש בו מיתה לא ענוש בו אלא לעבודה נ"ל שהוא הפך כוונתו שהרי לא אמר לא הזהיר בו אלא עבודה דהוי משמע שאין אסור רק בעבודה אבל אמר לא ענש בו דמשמע דעונש מיתה אין בו עד שיעבוד אבל לאו אכניסה בלבד קא עבר עכ"ל ולא ידעתי מהו סח הא לרבנן דפליגי עליה דרבי בסנהדרין פ"ד א' ליכא מיתה בבע"מ בעבודה וכן פסק רבינו לעיל פ"ו ה"ב יעו"ש ופשטא דהספרי כוותייהו אתיא ודוחק לומר דהספרי אתי כרבי דהא אמר בהדיא דבע"מ לא ענש בו מיתה וצע"ג על דבריו (שוב מצאתי במל"מ סוף הפרק בהלכה ט"ו בסופו שתמה עליו בזה יעו"ש).

וזר

לא וכו'. עי' זבחים ט"ז א' וספרי שם.

הזכרים

וכו'. עי' זבחים רפ"ג ועיין קדושין ל"ו א' יעו"ש.

ב

על

עבודה וכו'. עיין יומא כ"ד א' זבחים י"ח א' קי"ב ב' ד' א'.

אלא

על ארבע וכו'. פסק כרב שם ולא כלוי ועי' במל"מ שתמה הא בירושלמי שם ה"א הובא דר' יוחנן ס"ל כלוי ור"ש בן לקיש פסק כרב וא"כ הלכה כר' יוחנן יעו"ש ואולי אפ"ל דרבינו ל"ג כן בירושלמי ומפרש מאי דאיתא ביומא כ"ז ב' והרי תרומת הדשן וכו' משום דאין זר חייב עליה מיתה וכמו שפי' כן התוס' בד"ה למימרא וכו' מתחלה יעו"ש היטיב ומה שהשיבו התוס' ע"ז מהירושלמי דר' יוחנן ס"ל דזר חייב עליה מיתה י"ל דרבינו ל"ג ליה או דלא ס"ל כהירושלמי בזה ויש עוד לעיין בזה ועי' לקמן הלכה ח'.

ג

כיצד

על וכו'. כאן התחלת הלכה ג'.

בין

שזרק וכו'. שם ביומא כ"ד ב' זריקת דם בין לפנים בין לפני ולפנים. ונ"ל דמש"כ רבינו שזרק בפנים היינו על מזבח הזהב ובין שזרק בחוץ היינו על מזבח העולה. ומש"כ בין שהזה הזאה אחת מכל הזיות הדם היינו שהזה על הפרכת ולפני ולפנים כן נראה לענ"ד בזה ודלא כמש"כ מרן. ומש"כ דחייב על אחת מכל ההזיות נ"ל דיצא לו זה מהא דזבחים ל"ח ב' יעו"ש היטיב דחייב על שלש מתנות שבחטאת יעו"ש וע"ע זבחים ק"י א' יעו"ש היטיב דחייב על זריקה אחת אם זרק בחוץ ועי' ירושלמי יומא פ"ב ה"א שתלה חיוב דזר בהא דחיוב דשחוטי חוץ וכן משמע בזבחים קי"ב ב' והבן היטיב. ועוד י"ל דהא דהזה הזאה אחת וכו' קאי על חטאת העוף והא דלא קחשיב הממצה בעולת העוף י"ל משום דבגי' לא היה זה בברייתא וכמו שמבואר מדברי התוס' שם בד"ה והמקטיר וכו' יעו"ש והטעם דהוא בכלל המזה דהוא בכלל הזאה שבחטאת. וק"ל ופשוט ובזה מיושב מה שהקשה מרן על רבינו למה לא קחשיב הממצה יעו"ש והתימה שלא שת לבו לדברי התוס'.

בין

שהזה וכו'. עיי"ש כ"ד א' דזה חייב בין לרב בין ללוי. ומש"כ מכל הזיות הקרבנות המצורע. היינו שבא להוסיף מתן הדם והשמן על התנוך והבהונות ומתן השמן נכח קדשי הקדשים (ועי' רש"י שם ביומא שכתב שם בד"ה שבע הזאות וכו' ושבמצורע שמזה מלוג שמן בהיכל כדכתיב והזה מן השמן באצבעו וכו' ועי' לקמן פ"ד מהל' מחוסרי כפרה ה"ב ובר"ש פי"ד דנגעים מ"י ובקרבן אהרן בתו"כ פרשת מצורע פ"ג פרשה ג' שכתב דההזאה לא היו בהיכל רק בעזרה בשער נקנור נוכח בית קה"ק יעו"ש היטיב וכ"כ רש"י במנחות כ"ז ב' וע"ע פסחים פ"ה ב' זבחים ל"ב ב' וש"נ). ודע דאין להקשות בהזה לפני ולפנים תיפוק לי דחייב מיתה אביאה בפנים כמש"כ לעיל פ"ב ה"ג די"ל דמיירי דשגג בביאה והזיד בעבודה וכמש"כ התוס' ישנים שם ביומא או דמיירי דנכנס דרך משופש וכה"ג בענין דפטור על הביאה יעו"ש בפ"ב.

ד

הקטיר

איברים וכו'. למד כן מהא דאיתא בזבחים קי"ב ב' דהמעלה מבשר חטאת מבשר אשם מבשר קדשי קדשים מבשר קדשים קלים ומותר העומר ושני הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות וכו' אין בהם משום זרות מבואר מזה דדווקא הני משום שאין דרכן להקטיר אבל בדבר שדרכו להקטיר חייב משום זרות ועי' תוס' יומא כ"ד ב' ד"ה והמקטיר וכו' יעו"ש היטיב.

הפך

איברים וכו'. עי' יומא י"ב א' ושבועות י"ז ב' ועי' לעיל פ"ד ה"ג יעו"ש.

שהקטיר

כזית וכו'. זה נלמד מהסוגיא שאביא בסמוך ד"ה קטרת על.

קטרת

על וכו'. מקורו מהא דאיתא בזבחים ק"ט ב' פלוגתא דר' אליעזר ורבנן בהקריב בחוץ כזית מקומץ ולבונה וקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים דר"א פוטר עד שיקריב כולן ורבנן מחייבי בכזית ושם בש"ס מייתי ברייתא דהמקטיר כזית קטרת בחוץ חייב חצי פרס בפנים פטור קס"ד מאי פטור זר אמאי הקטרה היא ומסיק אמר רבה בהקטרה דהיכל כו"ע לא פליגי (דחייב בכזית) כי פליגי בהקטרה דפנים דר"א ס"ל מלא חפניו דווקא ורבנן ס"ל לאו דווקא ומקשה אביי והא כי כתיבא חוקה בהקטרה דפנים הוא דכתיבא וע"כ מסיק אביי דבהקטרת פנים כו"ע לא פליגי כי פליגי בהקטרה בחוץ (ר"ל שהקטיר כזית מקטרת דלפני ולפנים בחוץ) ורבנן ס"ל ילפינן פנים מחוץ (ר"ל ילפינן קטרת דלפני ולפנים מקטרת דהיכל) ור"א ס"ל לא ילפינן פנים מחוץ ורבא מתרץ דפליגי בקבעינהו במנא יעו"ש היטיב. נמצינו למדין מזה דהקטרת קטרת בכזית חייב לרבנן בחוץ וכן זר בפנים מדמקשה אמאי פטור זר הא הקטרה היא מבואר מזה דכל שהיא הקטרה זר חייב עליו ולכן בהקטרה דהיכל דהלכה כרבנן דחייב בכזית בחוץ זר נמי מחייב עלה בכזית אבל קטרת דלפני ולפנים בעינן מלא חפניו דווקא דאי לאו הכי לא הוי הקטרה וזה ברור בכוונת רבינו והנה מרן העיר בזה וכתב וצ"ע ולא ידעתי מאי קשה ליה בזה. שוב ראיתי במל"מ לקמן פי"ט מהל' מעשה הקרבנות ה"י בד"ה ומש"כ רבינו כל דבר וכו' שביאר כוונת מרן יעו"ש היטיב ובמש"כ שם. ועיין מל"מ שתמה למה לא הביא רבינו הא דהקטיר דבר פסול יעו"ש וי"ל דא"כ תיקשי ליה ברייתא דרב דאמאי לא חשיב זה אלא ודאי דבכלל המקטיר הוא וה"נ י"ל לרבינו וק"ל ופשוט.

ה

שני

גזרי וכו'. עיי"ש ביומא כ"ד ב' וכ"ז ב' וכ"ח א' ועי' תוס' ישנים שם דרב ולוי פליגי עליה דר' יוחנן בזה ועי' בירושלמי יומא שם פ"ב ה"א דהתם איתא דהכל מודים דחייב זר מיתה יעו"ש היטיב ובש"ק שם מש"כ בזה.

היוצק

והבולל וכו'. כל זה מבואר בזבחים קי"ב ב' במשנה לבד מהמסדר הבזיכין והמצית אש במזבח דליתא שם והנה סידור בזיכין מבואר ביומא שם כ"ד ב' אבל המצית אש במזבח לא נזכר שם ואדרבה שם איתא דהמדליק את המנורה פטור דהדלקה לאו עבודה היא ופריך והתניא ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר וכלי שרת ומשני הצתת אליתא עבודה היא הדלקה לאו עבודה היא יעו"ש ומשמע מזה שהיא עבודה גמורה וחייב עליה זר. אבל י"ל דבאמת עבודה היא אבל לאו עבודה תמה וכמש"כ מרן דיש אחריה עבודה דשני גזרי עצים ולא דמי להדלקת הנרות דאילו הוה עבודה היתה עבודה תמה משא"כ בזה וי"ל דזה כוונת הש"ס דקאמר התם אלא מעתה זר שסידר את המערכה ליחייב ומשני איכא סידור שני גזרי עצים ופשוט. ועיין בתו"כ אחרי פ"י פרשה ז' דאיתא שם יכול היוצא והיוצק והבולל וכו' והאי היוצא אין לו ביאור ונ"ל כי צ"ל היוצת ור"ל המצית אש במזבח (ועיין תוס' ישנים ביומא שם בד"ה הצתת וכו'). והא דלא מייתי רבינו המדליק את הנרות י"ל דאזיל לשיטתיה דס"ל דהמטיב היינו המדליק כמש"כ לקמן פ"ג מהל' תמידין ומוספין הי"ב יעו"ש. ועיין לקמן הלכה ז'.

ו

כשרה

בזרים וכו'. עיין ברכות ל"א ב' פסחים ס"ד ב' יומא כ"ז א' זבחים ל"א ב' מנחות י"ט א' ת"כ ויקרא פ"ד פרשה ד'.

בין

קדשי וכו'. עי' יומא כ"ה ב' יעו"ש היטיב ושם מ"ב א' וזבחים י"ד ב' וס"ח ב' ומנחות ו' ב' לענין פרה ודו"ק ובתו"כ צו פ"ח פרשה ד' יעו"ש.

וכן

ההפשט וכו'. יומא כ"ו ב' כ"ז א' יעו"ש היטיב ועי' תוס' ישנים ביומא מ"ט ב'.

עצים

למזבח וכו'. שם יעו"ש היטיב.

ז

כשרה

בזרים וכו'. שם ביומא כ"ד ב' ועיין מרן בשם ריטב"א מש"כ להקשות מדכתיב דבר אל אהרן וכו' בהעלותך את הנרות יעו"ש מש"כ בזה ובאמת לק"מ דזר אסור ליכנס למקדש וא"כ היה צריך כהן להדלקה אבל אם אירע שהוציאו לחוץ והדליקו באמת כשר אף בזר כיון דלאו עבודה היא ועל תירוץ הריטב"א שכתב שלא מצינו בלשון חיוב לכאורה יש לעיין דהא כתיב יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר (בפרשת תצוה) ואולי שם הכוונה על ההטבה ולא על ההדלקה. אבל זה אינו דהא כתיב מערב עד בקר והיינו ההדלקה ואולי יפרש דה"ק שיערוך אותו שידלק מערב עד בקר (ולפי"ז י"ל דשפיר השמיט רבינו לעיל בהלכה ה' הדלקת הנרות דבהטבה פסול זר ורק אין חיוב מיתה עליו משא"כ בהדלקה דכשר ומותר בזר וק"ל) ודע דקושיית הריטב"א מוזכרת בתוס' ישנים ביומא שם יעו"ש היטיב.

והוציאן

לחוץ מותר וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א הפליג כשאמר מותר לזר להדליקן אלא שאם הדליקן כשרות עכ"ל הא דפשיטא ליה דזר שהדליקן כשרות היינו מדהקשה הש"ס שם ביומא אהא דאמר דהדלקה לאו עבודה היא מהא דכתיב ונתנו בני אהרן הכהן וכו' שצריכה הצתת אליתא כהן כשר וכלי שרת מבואר מזה דהא הדלקת נרות לא בעי כהן כשר וכלי שרת דלענין זה לאו עבודה היא (ועוד מוכח כן מדתירצו בזבחים י"ד ב' מידי דהוי אמראות נגעים וכו' ולא אמר מידי דהוי אהדלקת הנרות וק"ל) וא"כ לא ידעתי מאן מפיס דלא כשר לכתחלה בזר והכי משמע קצת מדברי הריטב"א שהובא במרן שהקשה מבהעלותך את הנרות וק"ל.

ח

צריכה

כהן וכו'. עיין ביומא כ"ג ב' פלוגתא דר"י ור"ל בבע"מ אם כשר בהרמה ור"י ס"ל דד"ה דפסול בהרמה ובירושלמי איתא שם הוא זר הוא בע"מ יעו"ש ועד כאן לא פליגי ריש לקיש רק לר' אליעזר דמכשיר בע"מ בהוצאה אבל לרבנן דפסלי בהוצאה כ"ש בהרמה ועיי"ש בתוס' ד"ה יש עבודה וכו' שמשמע מדבריהם דבאמת בע"מ עדיף מזר יעו"ש וזהו היפך הירושלמי ויש לדחוק ועי' לקמן פ"ב מהל' תמידין ומוספין הט"ו דרבינו ס"ל דגם בהוצאה פסולין בע"מ א"כ גם ר"ל מודה דהרמה צריכה כהן ופשוט.

ואינו

חייב וכו'. עי' לעיל ה"ב יעו"ש.

וכן

אם וכו'. בזה כו"ע מודו ואפילו לוי דהיכל דומה לקדשי הקדשים בזה דבעינן דווקא עבודת מתנה ולא עבודת סילוק כדפשיט רבא שם כ"ד ב' ועיי"ש בתוס' ישנים שהקשו מאי איבעיא ליה לרבא יעו"ש.

ט

פורקה

וחוזר וכו'. אף דאתקיף עלה ר' זירא וכי יש לך עבודה שכשרה בלילה ופסולה בזר עיי"ש בתוס' ישנים שכתבו וז"ל מיהא זר וודאי מוזהר עליהן דכתיב צו את אהרן וגו' היא העולה על מוקדה וגו' ולעיל נמי אמרינן דסידור גזירין בעי כהונה (הן אמת שלא הבנתי מאי ראיה מייתי משני גזרין דהתם חיובא נמי איכא כדלעיל סעי' ה' וכמסקנת הש"ס שמה) אבל הכא אמרינן בפסול (צ"ל בחיוב) מיתה וא"ת מנין שאין כאן פסול מיתה לפי שהיא כשרה בלילה הא גבי זר הקרב יומת לא כתיב יום ולא ממעטינן לילה י"ל דפשיטא ליה שאין עבודה חשובה אלא של יום וביום צוותו כתיב לחייב עליה מיתה עכ"ל וזהו דעת רבינו ועי' מש"כ מרן.

י

אין

חייבין אלא וכו'. הטמא ושלא רחוץ ידים ורגלים מבואר בזבחים קי"ב ב' ובע"מ ליתא שם רק י"ל דלמד זה דבתו"כ אותו הלשון שנאמר גבי שחוטי חוץ באחרי מות פ"י פרשה ז' אותו לשון נאמר באמור פ"ב פרשה ג' ושחוטי חוץ כבר איתא במשנה בזבחים שם דבעינן עבודה תמה. (שוב ראיתי להמל"מ שכ"כ יעו"ש) ועי' עוד לקמן פ"ג מהל' תמידין ומוספין ה"י במל"מ קצת אריכות דברים בזה יעו"ש היטיב ואי"ה במקו"א יבואר עוד מזה ויש להביא ראיה קצת מהא דזבחים ט"ו ב' שיליף דזר ששימש שחילל ק"ו מבע"מ יעו"ש וא"כ איכא למיפרך מה לבע"מ שכן לא חילק בין עבודה תמה לשאינה תמה משא"כ בזר אלא ודאי דאין לחלק ויש לדחות דמ"מ לאו איכא בזר בכל עבודות וא"כ לא גרע מבע"מ אמנם לרבי דס"ל דבע"מ במיתה א"כ שפיר יש להוכיח משם. (ודע דהא דמשיג הרמב"ן על רבינו בס' המצות על מאי דמחייב רבינו בבע"מ אביאה ריקנית וכמש"כ לעיל ה"א מההוא דספרי י"ל דה"ק הספרי דחייב על עבודה תמה וכמו אותו לשון דת"כ דכוונתו על עבודה תמה ואף דחייב אביאה ריקנית מ"מ בעינן שעיקר ביאתו היתה לעבודה תמה י"ל דדווקא בבואו למזבח חייב אביאה ריקנית אבל כל שלא בא למזבח ואינו חייב רק מחמת עבודה בעינן עבודה תמה דווקא. ויש לעיין בזה). והא דלא כתב רבינו מחוסר בגדים המבואר במשנה י"ל משום דהוי כמו זר והוי כמו רחוץ ידים ורגלים. וכן שתויי יין עיין זבחים י"ח א' ועיין במל"מ. ועיין זבחים כ"ד א' יעו"ש ברש"י ותוס' דהוי הכל מטעם זר יעו"ש היטיב. ועיין בחי' פנים מאירות לזבחים שהעלה דשתוי יין חייב מיתה אף בעבודה שאינה תמה וראייתו מהך דתוס' זבחים ט"ו ב' ד"ה אתיא וכו' שכתב וז"ל וצ"ע אמאי לא יליף מק"ו דיושב דאינו במיתה וגם זר דאינו במיתה בקבלה לפי שאינה עבודה תמה ומחללי כ"ש פרועי ראש דבמיתה דמחללי עכ"ל ומינה מבואר דפרועי ראש חייבין מיתה אף בעבודה שאינה תמה וה"ה לשתויי יין יעו"ש היטיב אבל באמת אין זה מוכרח כ"כ דנימא דהתוס' מחייבי מיתה בפרועי ראש אף שלא בעבודה תמה די"ל דה"ק אמאי לא יליף דפרועי ראש מחללי עבודה בעבודה תמה דחייבים עליהם מיתה ונילף ק"ו מזר דמחלל עבודה אף בשאינה תמה וכ"ש דפרועי ראש מחללי עבודה בעבודה תמה והבן. ועי' תו"כ שמיני פרשה א' (אחר מכילתא דמלואים) וז"ל חקת עולם לדורותיכם לרבות יציקות ובלילות ותנופות והגשות וקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות והזאות עכ"ל ומזה מבואר דשתויי יין חייב אף על עבודה שאינה תמה. ואולי אפשר דהתם לענין איסורא מיירי ולא לענין חיוב מיתה. אף דלרבינו אף בביאה ריקנית יש איסור י"ל דהיינו דווקא מן המזבח ולפנים וכמש"כ בפ"א הט"ו יעו"ש ויש לעיין בזה לדינא. (ולכאורה מוכרח לומר דהתו"כ מיירי לענין איסור ועיי"ש בקרבן אהרן אות ח' ודו"ק היטיב).

יא

טבול

יום ומחוסר כפורים וכו'. עיין בראב"ד ובמרן (ויש לעיין אמאי לא כתב נמי שתויי יין וצ"ע) ומבואר מזה דיש לחייב שתים במחוייבי מיתה בידי שמים ועי' לעיל במל"מ בפ"ב ה"ב יעו"ש היטיב ודו"ק.

ואם

היה זר וכו'. עיין מרן ועיין תוס' יבמות ל"ב ב' בד"ה בע"מ וכו' יעו"ש היטיב. ועי' ספרי קרח פיסקא קט"ז לכאורה לא משמע כן ויש ליישב.

יב

חייב

משום וכו'. עיין כל הסוגיא ביבמות ל"ב ב' (ובירושלמי פ"ב דשבת ה"ה) דר"ח ס"ל דחייב שתיים ובר קפרא ס"ל דחייב אחת ומסיק התם דפליגי אליבא דר' שמעון ובבת אחת אבל לר' יוסי לכו"ע חייב שתים יעו"ש דמסיק בתיובתא על בר קפרא וס"ל דבבת אחת כו"ע לא פליגי דחייב תרתי ולא פליגי ר' יוסי ור"ש רק באיסור כולל ולר"י באיסור כולל חייב ג"כ שתים. ורבינו דס"ל דבאיסור כולל חייב שתים א"כ שפיר פסק כאן דבכל ענין חייב שתים. ובאמת דברי הראב"ד תמוהים שכתב דמיירי כאן בבת אחת כגון שהביא שתי שערות בשבת ובע"מ שחתך אצבעו בסכין טמאה. וכבר תמה עליו מרן בזה (ועוד יש לתמוה קצת למה כתב דבע"מ מיירי שחתך אצבעו בסכין טמאה ולמה לא כתב כגון דאייתי שתי שערות ואיטמי כמו שמבואר שם בש"ס ובזה י"ל דה"ק דבזר ששימש בטומאה ליכא לאוקמי רק באייתי שתי שערות בשבת אבל בבע"מ יש לאוקמי בתרי גווני באייתי שתי שערות ואיטמי א"נ שחתך אצבעו בסכין טמאה) והיותר נ"ל כי גם הראב"ד לא פליג אדינא רק משום דמסיק בהשגה הקודמת ואפשר דפליגי תנאי באיסור כולל ואיסור בת אחת והנה רוצה לאשכוחי גם כאן איסור בת אחת וזה פשוט לו באיסור כולל לכן משכח נמי דיכול להיות בבת אחת. ועיין מל"מ שכתב דבע"מ שתוי ששימש פטור הכי איתא בת"כ פרשת שמיני יעו"ש וכבר נכלל זה בדברי רבינו פ"א ה"א יעו"ש.

יג

שעבד

ע"ז וכו'. זה דעת רב ששת במנחות ק"ט א' דהלכה כוותיה לגבי דרב נחמן באיסורי כמש"כ התוס' בעירובין ל"ב א' ועי' מש"כ לעיל פ"ד הט"ו ועי' מרן.

או

המשתחוה וכו'. שם ע"ב וכרב ששת.

אבל

השוחט וכו'. שם א' וכרב ששת דדווקא בשוגג ולא במזיד.

ואעפ"כ

וכו'. דלשון הש"ס משמע שם דלכתחלה בכל ענין אסור ורק בדיעבד שרי ועי' במרן.

יד

חוץ

למקדש וכו'. שם במשנה ק"ט א' וע"ב שם ובע"ז נ"ב ב'.

כלים

שנשתמשו וכו'. בע"ז שם.

שאם

עבד וכו'. עי' מרן הטעם שאינו אלא קנסא בעלמא כדאיתא בע"ז שם.

טו

העובד

ע"ז. כאן הלכה י"ג.

הזר. כאן הלכה א': בע"מ. פ"ו הלכה א' ב': הערל. שם הלכה ח': הטמא. פ"ד הלכה א': טבו"י. שם הלכה ד': מחו"כ. שם הל' ד' ה': האונן. פ"ב הלכה ז': השכור. פ"א הלכה א': מחוסר בגדים. פ"י מהל' בית הבחירה הלכה ד': היתר בגדים. שם הלכה ה': פרום בגדים. פ"א הלכה י"ד: פרוע ראש. שם הלכה ח': שלא רחוץ וכו'. פ"ה ה"א: היושב. שם הלכה י"ז: מי שיש בידו וכו'. שם: מי שיש בין וכו'. שם:

מי שעבד וכו'. שם הלכה י"ח. כל הדברים הללו הנזהר בהם עליהם ח"י ח"י.

מפרוע

ראש וכו'. כבר נתבארו היטיב במקומם. ועי' בבכורות מ"ה ב' דחשיב פסולים בבהמה וכשרים באדם מי שנעבדה בו עבירה ושהמית את האדם מבואר מזה דבהמית אדם כשר לעבודה וכ"כ תוס' ביבמות ז' א' ד"ה שנאמר וכו' ותוס' סנהדרין ל"ה ב' ד"ה שנאמר וכו' (ומדלא הביאו ראיה מכאן מבואר שלא היה זה בגירסתם) ועי' כאן במל"מ.

והנה מצאתי כאן את שאהבה נפשי במל"מ שחקר אם זר חייב על ביאה ריקנית יעו"ש היטיב והנה כבר עמדתי על חקירה זו בסי' י"א ס"ק ל' יעו"ש היטיב. והנה כל דבריו פשוטים המה והנה בכמה דברים כוונתי לדעתו בעזר ה' יעו"ש היטיב. והנה אף שלדעתו דלרבינו חייב זר אכניסה ריקנית למזבח ולפנים אבל מ"מ אנגיעה לא מצינו שיתחייב ודברינו שם אינם מופרכים בעזר"ה. והנה מהתוס' דסנהדרין פ"ג א' ד"ה ולא משום וכו' משמע לכאורה דזר אינו חייב אביאה ריקנית דהקשו בטמא הא בלא"ה חייב משום כניסה שכתב וז"ל ואפילו איכא מינייהו דלא אפשר בלא שהייה חשיב כולהו משום זרות ומשום מחוסר בגדים עכ"ל מבואר מזה דזרות ומחוסר בגדים אין חייבין משום ביאה ריקנית אבל י"ל דאין חייבים מיתה על ביאה ריקנית אבל לעולם לאו איכא. ודע דלכאורה משמע מהמל"מ שבמחילת כת"ר אישתמיט מיניה דברי התוס' לשעתו. שהקשה אסברת המגילת אסתר שהוכיח מדלא חשיב שם בע"מ מבואר מזה דבע"מ בלא"ה לוקה. וכתב ע"ז המל"מ וז"ל ועוד כפי סברתו אמאי תני ולא משום טומאה הא בלא"ה חייב כרת משום כניסתו בטומאה וחיוב זה דכניסה בטומאה שייך בכל החלוקות השנויות שם והחלוקה שכתב רבינו בפ"ד מהל' אלו שיתחייב מיתה משום עבודה ולא יתחייב כרת משום הכניסה לא שייך בכל הני שנשנו כמבואר ועל כורחין אית לן למימר דהוצרך התנא לומר דבהני עבודות ליכא משום טומאה כדי ללמדנו דלא נימא שיתחייב שתים אחת משום כניסה ואחת משום עבודה א"נ כגון אם שגג בכניסה והזיד בעבודה דאיצטריך התנא לומר דבעבודות אלו אינו חייב כלל וכההיא דאיתא ביומא נ"ג א' עלה דאמרינן שאם חסר אחת מכל סממניה חייב מיתה שהקשו ותיפוק ליה משום דמעייל ביאה ריקנית ותירץ רב ששת כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה ומכל הני טעמי הוה יכול למיתני בע"מ עכ"ל והנה הלא תוס' הקשו קושיא זו בסנהדרין שם וז"ל וא"ת תיפוק ליה משום טמא שנכנס למקדש דבכרת וי"ל כגון שנטמא בפנים ולא שהה וכה"ג פריך ומשני בשבועות י"ז א' וכו' ועבודות דהכא נמי איפשר למיעבד בלא שהייה ואפילו איכא מינייהו דלא אפשר בלא שהייה וכו' יעו"ש היטיב וא"כ אפ"ל כי המגילת אסתר קאי בשיטתייהו ובבע"מ לא שייך כן. הן אמת דבר"ן שם בחי' תירץ נמי תירוץ המל"מ יעו"ש ובאמת דאיכא עוד תירוץ כגון שנכנס דרך גגות דפטור על הכניסה ולא שהה וע"ע אריכות דברים בזה להמל"מ פ"ג הי"ט יעו"ש היטיב. והנה יש עוד נפק"מ לחייבו שתים וכמש"כ לעיל סעיף י"א. אך מה שאני תמה על בעל המגילת אסתר והוא הא דעתו דבע"מ ששימש במיתה וכמש"כ לעיל ס"ק ג' יעו"ש היטיב וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ליתני נמי בע"מ ואי משום דבלא"ה חייב על כניסה להיכל הא בכניסה ריקנית אינו חייב מיתה משא"כ בעבודה תמה חייב מיתה והרי הוא ממש דומה לזר (הן אמת כי דבריו תמוהים שמה וכמש"כ שם) אך י"ל כי באמת ס"ל להמגילת אסתר דבזר אין שום לאו בכניסה ריקנית לכן חשב אותו המשנה משא"כ בבע"מ ודלא כסברת המל"מ דבזר נמי יש לאו אביאה ריקנית.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.