הר המוריה/ביאת מקדש/ז

הר המוריה ‏ ביאת מקדש ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל

המומין וכו'. בדרך צחות נוכל להמליץ דלכן פתח רבינו בלשון כל כי זה מספר המומין הללו.

ב

כדי

שתחגור וכו'. בכורות ל"ז ב' וחולין י"ז ב'.

העור

המוקף וכו'. וכן פי' רבינו בפי' המשניות אבל רש"י כתב דהעור הוא האליה יעו"ש ועיי"ש ע"ב. ואולי כל העור נקרא אליה ולדינא לא פליגי וכן משמע קצת ממרן שוב ראיתי בתוס' יו"ט שכתב דרבינו פליג ארש"י (וכ"כ בדברי חמודות שם יעו"ש) ומטור ושו"ע סי' ש"ט (ביו"ד) מבואר דתפס שיטת רש"י.

ג

אע"פ

וכו'. זה איתא במשנה שם ל"ז א' ומש"כ בכל שהוא כן הוא שם ע"ב והנה מש"כ רש"י דנסדק משמע בלא חסרון יעו"ש לא ידעתי הא משנה מפורשת נסדקה אע"פ שלא חסרה ועיי"ש בטור דבעינן סדק הניכר.

ככרשינה

וכו'. שם במשנה ועיי"ש ב' דבעינן דווקא שיהא נכנס ויוצא בריוח יעו"ש.

בין

וכו'. ארוך וכו'. וכ"כ רבינו בפי' המשניות יעו"ש ואולי יצא לו כן מלשון מלא כרשינה שבמשנה ועי' כעין זה ביו"ד סי' ל"ד ובסי' מ"ח לענין נקדר הבשר החופה את רוב הכרס וכעין זה איתא עוד בדוכתי טובי.

כדי

שתנקב וכו'. כ"ה דעת הת"ק במשנה שם ור"י בן המשולם ס"ל יבשה כדי שתהא נפרכת ופסק רבינו כת"ק אולם הטור פסק שם כר"י בן המשולם יעו"ש ותמה עליו הב"י יעו"ש (ועי' בדברי חמודות מש"כ בזה יעו"ש היטיב).

ובלבד

שיהיה וכו'. והטור כתב להיפך ותלוי בגירסא שבגמרא דהטור גורס כגירסא דידן אמנם רבינו גורס להיפך יעו"ש היטיב בב"י וכאן בכ"מ. ובתוספתא פ"ד הגירסא כך אזניו מגופפות בחסיסה אחת לא ישחוט בשתי חסיסות ישחט עכ"ל והרי הוא כגי' רבינו דשתי חסיסות ה"ז מום ובחסיסה אחת אין זה מום וה"ז כמש"כ מרן בשם הסמ"ג (ולא ירדתי לסוף דעת המפרש לתוספתא שכתב שגי' התוספתא כגי' הש"ס שלפנינו ולא ידעתי מה היה לו) וי"ל ג"כ שרבינו גורס במשנה כמו שהוא במשנה שבש"ס (שם מ' ב') בזמן שהוא עצם אחד מום בזמן שאין בו עצם אינו מום והבן היטיב.

ד

בכל

שהוא. מדלא נתן שם (ל"ח א') שיעורא מסתמא בכל שהוא וכן בניקב ונפגם ועי' בתו"כ אמור פ"ו פרשה ז' בקרבן אהרן שכתב דג"כ בעינן פגם כדי חגירת ציפורן יעו"ש ואולי אפ"ל דמש"כ רבינו כל שהוא היינו באורך הפגם אבל בעומק ה"נ דבעינן כדי חגירת ציפורן ויש לעיין בזה.

בכלל

חרוץ וכו'. וכ"כ רש"י בחומש שם ועי' בכורות מ"א א' פלוגתא דאביי ורבא אם חרוץ במקום עצם יעו"ש היטיב. אמנם דברי רבינו ורש"י נובעים ממקום קדוש מהתו"כ פרשת אמור פ"ו פרשה ז' יעו"ש.

ה

העור

בין וכו'. שם מ"ד א' והיינו דליתא להעינים כלל כדאיתא שם בש"ס.

אע"פ

שאין וכו'. שם נפקא מאיש והיינו דלא קא חזי כלל ועי' תו"כ אמור פ"ב פרשה ג'.

ראיה

ברורה וכו'. שם יליף זה מדוק דהיינו מחסורייתא וכתב מרן וז"ל ומש"כ רבינו מי שאינו רואה בשתי עיניו וכו' עד מחמת שהיה בה סנורים קבועים היינו חורוור והמים הקבועים עכ"ל ומשמע דחורוור ומים הקבועים מיקרי שאינו רואה ראיה ברורה והנה זה היפך דברי רבינו שכתב דמים הקבועים מיקרי שאינו רואה כלל ואף אם נדחוק לומר דמים הקבועים מיקרי שאין רואה כלל וחורוור מיקרי שאינו רואה ראיה ברורה ומרן קאי על שתי בבות של רבינו מ"מ לא אתי שפיר דהא בש"ס מבואר שם דחורוור ומים הקבועים תרויהו אינו רואה כלל.

עינב. במשנה שם ל"ח א' הגירסא עצב אמנם במשנה שבמשניות הגירסא עינב וכ"ה במרן (ועיי"ש בש"ס בהג"ה שעל הגליון. אך מה שכתב שברא"ש איתא עינב דע שברא"ש לפנינו איתא עצב יעו"ש וכ"ה ברמב"ן) ובתו"כ שם חלזון נחש עיניו מניין והוא ט"ס וצ"ל נחש עינב מניין והקרבן אהרן שגה בזה יעו"ש ועיין ברש"י בחומש שג"כ גורס עינב.

בשר

יתר וכו'. כן פי' רבינו במשניות שם על חלזון ונחש שבמשנה שם והראב"ד השיג ע"ז וכתב דזהו יבלת וחלזון הוא שורה אדמומית העוברת בשחור יעו"ש ובאמת הרבה חולאים יש ורבינו היה בקי בהן ובשמותיהן ועיין מרן ועיין רדב"ז ח"ה סי' ק"ג.

הלובן

של וכו'. משנה ל"ח א' וכר' יוסי דברייתא שם ב' דלבן לא מיקרי עין רק תרבא דעינא יעו"ש ועיין ת"כ פרשת אמור פ"ב פרשה ג' ועיין רש"י בחומש משמע שמפרש זה על חלזון יעו"ש והוא תמוה כי במשנתנו מבואר כי חלזון לחוד ותבלול לחוד יעו"ש.

בתוך

השחור וכו'. כ"ה שם ל"ח ב' לבן משוקע אינו מום דק ה"ז מום וסימניך ברקא עכ"ל עיי"ש ברש"י ונ"ל לפרש ע"ד פשוט ע"ד דאיתא בשבת ע"ח א' דם כדי לכחול עין אחת שכן כוחלין לברקית ומאי ניהו דמא דתרנגולת ברא וכו' וסימניך גוא לגוא ברא לברא יעו"ש היטיב אלמא דברקית היינו בולט לחוץ ופשוט.

ו

מי

שניקב וכו'. שם ל"ט א' ועיין במרן שתמה למה השמיט רבינו הא דנקבו חוטמין זה לתוך זה מבחוץ ה"ז מום מבפנים אינו מום יעו"ש והנה בזה נחלקו רש"י ורבינו רש"י מפרש דמבחוץ היינו מחיצות החיצונות של החוטם מבפנים היינו הבשר המפסיק בפנים בין החוטמים אמנם לכאורה לא יצדק דאיך שייך לומר נקבו חוטמים זה לתוך זה כיון דמיירי בחוץ אבל רבינו מפרש דמיירי הכל בפנים וה"ק אם לצד הקרקע ה"ז מום ואם היה לצד העליון מן החוטם אינו מום יעו"ש בפי' המשניות לרבינו ולפי"ז י"ל שפיר דבאדם הוא הכל בפנים ואינו שייך לחלק בין חוץ לפנים אבל לקמן הל' איסורי מזבח פ"ב ה"ב שפיר הביאו רבינו והבן.

ז

מזר

שלה וכו'. הכי מפרש לה רבינו מה דאיתא שם ל"ט א' תורא ברא דשיפתיה ותורא תרגום של שפה יהיה לפיו תורא יהא לפומיה יעו"ש.

שעצם

לחיו וכו'. שם מ' ב' דבבהמה אינו מום רק שיהא בו עצם אבל המיוחד באדם ולא בבהמה היינו שאין בו עצם וכמש"כ רבינו להלן פ"ח ה"ח יעו"ש.

שפיו

נבלם וכו'. עיין מרן שהביא לשון שני דרש"י דהיינו שפיו נפוח יעו"ש ועיי"ש ברש"י לישנא קמא דפי' קצר וכן פי' תוס' והרא"ש ועיי"ש בטור שפי' כן רק עיי"ש בב"י שכתב דדברי רבינו הם כפי' השני שברש"י דהיינו נפוח ולכן לא הביא רק פי' שני שברש"י.

רוב

המדבר וכו'. עיי"ש מ' א' ועיין מרן הטעם שפסק רבינו כאילא ועוד י"ל דבגמרא נחלקו אליביה ת"ק ור' יהודה וכן הוא בקדושין כ"ה א' יעו"ש.

ח

או

נכתת. כתושים יותר ממעוך רש"י בחומש וזה שכתב בבכורות ל"ט ב' כתות שכתתו באבנים עד שנימוח עכ"ל.

ניתק. היינו שניתק לגמרי ולא נשאר מעורה אבל נכרת היינו שנשאר מעורה עדיין רש"י שם בבכורות.

או

אחת וכו'. עיי"ש ל"ט ב' ומ"ד ב' יעו"ש היטיב ואולי מטעם זה פסק רבינו כר' יהודה וע"ע בקדושין כ"ה א' דרבי פסק ג"כ כר' יהודה יעו"ש.

או

נתקו וכו'. שם פירש"י דבין נתוק בין כרות כולהו איתנהו בכיס רק דנתוק לגמרי וכרות עדיין מעורין ותלויין בחוטין שלהם יעו"ש וכ"מ בש"ס שם וכן פירש"י בקדושין כ"ה ב' יעו"ש אולם בשבת קי"א א' ומנחות נ"ו ב' ובבכורות ל"ג ב' פירש"י דכרות היינו שכורתן לגמרי ותלויין בכיס ונתוק היינו שמשליך מן הכיס לחוץ יעו"ש והתוס' בכל המקומות הללו השיגו עליו מסוגיא דידן.

אלא

ביצה וכו'. בזה יש שלש מחלוקות לת"ק שם מ' א' מום הוא ולר' ישמעאל אינו מום כיון שיש לו שני כיסין בידוע שיש לו שתי ביצים ולר' עקיבא צריך למעך אם יצא אינו מום ואם לא יצא ה"ז מום ואע"פ שנשחט ומצאוהו דבוק לכסלים יעו"ש ולת"ק א"צ לבודקו כלל ורבינו פסק לקמן סי' קי"א סעי' ה' כר"ע אולם הרא"ש בשם הרמב"ן פסק כת"ק וכ"ה דעת הטור יעו"ש. ומש"כ רבינו הטומטום והאנדרוגינוס. עי' לקמן הל' איסורי מזבח פ"ג ה"ג יעו"ש.

ט

והוא

שרוע וכו'. עי' בכורות מ' א' תנא השרוע וקלוט שרוע שנשתרבב לו ירכו ובת"כ אמור פרשה ז' פ"ז איתא השרוע זה שנשמטה ירכו יעו"ש ועיי"ש בתוס' ד"ה שנשמטה וכו' יעו"ש.

שאחת

מירכותיו וכו'. שם כסול שרגלו אחד בתוך הכסל ורגלו אחר ע"ג הכסל.

שנשבר

עצם וכו'. בש"ס משמע דהא שיהיה ניכר כשהוא הולך קאי אתרוייהו אשבר יד נמי וי"ל לפי ששם מיירי בבהמה ההולכת על ארבע משא"כ הכא דמיירי בידים של אדם ועיין מרן והבן אבל י"ל דמיירי שניכר השבר יד ע"י מלאכה.

שרגליו

מבולמות וכו'. עיין לעיל הלכה ז'.

י

וזהו

הגרב וכו'. והנה לפי המסקנא המבואר בבכורות מ"א א' דגרב יבש בין בפנים בין בחוץ הוא גרב האמור במומין והוא חרס דכתיב במשנה תורה בתוכחה יעו"ש ויש גרב שהוא יבש מבפנים ולח מבחוץ והוא נמי מום קבוע והוא גרב דכתיב במשנה תורה שם ודבר שהוא לח בין בפנים ובין בחוץ הוא מום עובר ומבואר מדברי רש"י בפרשת אמור דילפת הנאמר במומין היינו דיבש מבפנים והוא לח מבחוץ דהוא גרב הנאמר במשנה תורה יעו"ש היטיב והשתא דברי רבינו פשוטים וברורים מש"כ וזהו גרב האמור בתורה ר"ל שכתוב אצל מומים והיינו שיבש מבפנים ומבחוץ וכתב לקמן מי שיש בו חזזית מצרית כל שהיא והיא חזזית קשה וכעורה וזו היא ילפת האמורה בתורה והיינו יבש מבפנים ולח מבחוץ ועי' בתו"כ אמור פ"ב פרשה ג' ושם פ"ז יעו"ש ובקרבן אהרן. והנה כתבתי זה לתמוה על מרן שכתב וז"ל דמצרים לח מבפנים ויבש מבחוץ הרי דחזזית המצרית וגרב יבש מבפנים ומבחוץ וכן לח מבפנים ויבש מבחוץ הוו מומין קבועין ולח מבפנים ומבחוץ הוי מום שאינו קבוע וא"כ צ"ל דגרב יבש שכתב כאן רבינו היינו אפילו לח מבפנים ויבש מבחוץ ומש"כ וזהו גרב האמור בתורה אע"ג דבגמרא אמרו דקרא יבש מבפנים ומבחוץ דמצרית לח מבפנים ויבש מבחוץ לאו למימרא דמצרית לאו היינו דקרא דגבי מומין דלא אתי אלא לפרושי מאי ניהו דמצרית ומ"מ כיון דמום קבוע הוא דכתיב אשר לא תוכל להרפא בכלל גרב דקרא דגבי מומין הוא עכ"ל והנה מש"כ דמצרית היינו לח מבפנים ויבש מבחוץ ושינה ושילש כמה זימני הוא תמוה דמבואר בש"ס דמצרית היינו לח מבחוץ ויבש מבפנים וכ"ה בב"ק פ' ב' ועיי"ש ברש"י וכאן. ואף אם נימא דגי' בש"ס היתה להיפך א"כ מאי זה שכתב הרי דחזזית המצרית וכו' וכן לח מבפנים ויבש מבחוץ וכו' הרי לפי דבריו הלח מבפנים והיבש מבחוץ ה"ז חזזית המצרית וא"כ הכל דבר אחר הוא ולמה חלקן לתרתי ועוד למה קשה לו על דברי רבינו במש"כ וזהו הגרב האמור בתורה הלא על כרחך מיירי ביבש מבפנים ומבחוץ דאם היה לח מצד אחד ה"ז חזזית המצרית וכמש"כ למעלה ודבריו לכאורה תמוהים.

אמנם לאחר העיון דברי מרן מאירים ומזהירים. דאי נימא דגרב וילפת הוא הכל מין אחד רק כשיבש בפנים ובחוץ מיקרי גרב וכשהוא לח בצד אחד נקרא ילפת הלא ילפת הוא חזזית כמו שתרגם אונקלוס חזזן וכמו שמבואר שם בש"ס וכיון דמתניתין מיירי בגרב לח מבפנים ומבחוץ וא"כ למה נקט עוד במשנה בעל חזזית ועל כרחך ג"כ מיירי בלח מבפנים ומבחוץ א"כ זהו גרב זהו ילפת ולמה חלק המשנה לתרתי אלא ודאי דגרב הוא דבר אחר וילפת שהוא חזזית הוא דבר אחר ובגרב יש שלש מינים יבש מבפנים ומבחוץ יבש מצד אחד ותרוייהו מום קבוע ולח מבפנים ומבחוץ והוא מום עובר. וילפת יש שתי מינים חזזית מין אחד לח בפנים ובחוץ ומין אחד חזזית המצרית לח מצד אחד ויבש מצד אחד. ומתניתין מיירי שהגרב והילפת היו לחין משתי הצדדין ולכן הוי מום עובר וגרב שבתורה מיירי ביבש משתי צדדים וגרב דכתיב במשנה תורה מיירי ביבש מצד אחד וכן ילפת דכתיב במומין מיירי ג"כ ביבש מצד אחד והיינו חזזית המצרית ורבינו לא כתב רק גרב דכתיב גבי מומין והיינו יבש בפנים ובחוץ וילפת דהיא חזזית המצרית אבל גרב דמצרים דיבש מצד אחד לא קתני ולכן שפיר כתב מרן מש"כ. ובזה מיושב שפיר מה שכתב התוס' התם בד"ה אלא וכו' וז"ל ויש לתמוה הא שחין מצרים נכתב ברישיה דקרא דקללות מאן ניהו דגרב וחרס שאין להם רפואה בההוא קרא כתיבי עכ"ל אמנם לפי מש"כ מיושב היטיב דשחין מצרים היינו חזזית המצרית דאינו בכלל גרב היבש מצד אחד ודברי רש"י בחומש תמוהים בעיני (שוב מצאתי ראיתי בלח"מ לקמן פ"ב מהל' איסורי מזבח ה"ז יעו"ש מש"כ בזה והנראה לענ"ד כתבתי וק"ל).

והנה לעיל כתב בפ"ו ה"ד דגרב וילפת הם מומין עוברין יעו"ש וצ"ע הא גרב וילפת דכתיב בקרא ה"ז מום קבוע ואולי אפ"ל כי ס"ל לרבינו דאזלא ע"י רפואה עיין תוס' שם ל"ח ב' ד"ה וסימנך וכו' יעו"ש היטיב ודחוק. ואולי אפ"ל כי קאי על גרב וילפת דכתיב אצל אדם וגם זה דחוק מאד דמאי פסקא דמיירי באינו קבוע ויותר נראה כי קאי על גרב וילפת דעלמא וכמו דאיתא במשנה ועל כרחך צ"ל כן דאם נימא דקאי אקרא א"כ ל"ל יתורא דוכל לרבות מום עובר (שם סעיף ב') ליליף מדכתיב גרב וילפת אלא ודאי גרב או ילפת דקרא מיירי במום קבוע והא דנקט רבינו גרב וילפת לאו דוקא נקט אלא כגון גרב וילפת תפס בלישניה וה"ה לכל המומין שאינם קבועים ועיין ספרי שופטים פיסקא קמ"ז ובפי' המשניות לרבינו בפ"ב דבכורות ועיין לקמן פ"א מהל' איסורי מזבח ה"ה ופ"ב שם ה"ז יעו"ש היטיב וזהו מה שרצינו לבאר בעזר ה'.

שיש

בה וכו'. והיינו בכל הגוף היא מום קבוע כיון שיש בה עצם וזה לאו היבלת דמשנה שם מ' ב' דבמשנה נקט בעינו דוקא ואילו יבלת דקרא מיירי בכל גופו וזהו מה שמסיק רבינו וכתב וזה הוא יבלת האמורה בתורה ועיי"ש בש"ס והבן.

יא

והוא

בכלל וכו'. עיי"ש מ' ב' ומ"א א'.

ואין

הצלעים וכו'. עיין תו"כ אמור פרשה ז' פ"ו ובתוספתא פ"ד וכמש"כ מרן ועיין לעיל סי' כ"ד סעיף ז'.

יב

שהגיע

להיות וכו'. בכורות מ"א א' וחולין כ"ד ב' וכמש"כ מרן וע"ע בספרי פרשת שופטים פיסקא קמ"ז יעו"ש.

הטריפה

כשר וכו'. עיין לעיל פ"ו ה"ז יעו"ש.

כשר

באדם וכו'. והא דלא חשיב אותו ואת בנו משום דאשה לאו בת עבודה היא וצ"ל אביו ובנו וכה"ג גם בבהמה כשר ומשנה דהתם אתי כחנניה דס"ל דחוששין לזרע האב כדאיתא שם בגמרא.

יג

רוחץ

וכו'. כ"ז מבואר בכתובות ע"ה א' יעו"ש.

ואם

עבד וכו'. פשט ממה שקדם דהוי מום.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.