תפארת יעקב/גיטין/עט/ב

תפארת יעקב גיטין עט ב

דף ע"ט ע"ב

בגמרא לא יעמוד אדם בגג זה וכו' לפי פירש"י ותוס' בזה אינו מובן מאי ענין שיעמוד על גג זה הוי לי' לומר לא יקלוט אדם מי גשמים מגגו של חבירו לרשותו. לכן נראה לי לפרש דהיכא דצריך לילך על גגו של חבירו ולקבל בודאי אפילו בגט לא מהני רק הכא כיון שהיא עומדת על גגה ויכולה לפשוט ידה לקבל הגט מגגו וכ"ה לא קפדי אינשי, וכל שנפל בשיעור שיכולה לקבלו משם חשוב כרשותה, ועיין ברמב"ם פ"ה מה"ג ועיין מ"ש בזה בתוס' בד"ה והא, ועוד נראה לי לפרש דהכא בשני גגות שלה מיירי רק לפי דבעינן שתהא עומדת בחצירה ואפי' שני רשויות שלה לא מהני כל שאינה עומדת בתוכו או בצידו כמבואר בעירובין גבי אשה בקטנה וגט בגדולה, ולפי זה כיון דלגבי שבת שני רשויות הן ס"ד דלא מהני בזרק על גגה והיא עומדת בגג הסמוך לגג זה כיון שאינה עומדת על אותו הגג קמש"ל דגבי גט בקפידא תליא ודוקא בדבר חשוב קפדי אינשי להחשיבו כרשות בפני עצמו אבל גגות שאינן מקום חשוב לגבי גט כחדא רשותא דמי ומתגרשת אפילו עומדת על הגג הסמוך לו:

בתוס' בד"ה והא וכו' וא"ת והא שמואל פסק כר"ש וכו' להוליך מגג לבית כו'. תמוה לי דלפי זה היאך קאמר ה"מ לענין שבת דהא לעיל גבי גט ג"כ בגג וחצר אמרו תרי מקומות לא מושלי ואי השאיל חצר לא השאיל הגג אלמא דגבי גט ג"כ יש קפידא, ובשלמא אי נימא דגגין דוקא קאמר ואי השאיל לה גג גם גג הסמוך השאיל דרשות אחד הן לגבי גט ניחא, אבל כיון דמודה שמואל דרשות אחד הן אפילו לשבת רק מגג לבית א"כ גבי גט גם כן גג ובית קפדי ושתי רשויות נינהו, ולדעתי לק"מ בלא"ה דהא דאמר ר"ש ופסק שמואל כוותי' היינו בכלים ששבתו בגג קודם השבת אבל בכלים שבאו לשם בשבת אין לטלטלם מן הגג לגג כמבואר להדיא במשנה ריש פרק כל גגות ע"ש פירש"י, והשתא הכא שפיר קאמר שלא יקלוט מי גשמים מגגו של חבירו והיינו שלא שבתו שם מבעוד יום, כן נ"ל:

בא"ד וא"ת מקמש"ל שמואל מתניתין היא וכו' והכא הוי מצי לאתויי מתניתין וכו'. ולדעתי יש לומר דודאי עיקר חידוש שמואל שלא יקלוט מאויר דאפילו באויר חלוקין הן, ומה דמחלק הכא דגבי גט אינן חלוקין היינו באמת באויר דוקא דאי זרק לה באויר גג זה ועומדת על גג זה כמי שעומדת בתוך ביתה היא דאויר גגות לא חשיבי לאינשי ולא חשיבי רשויות חלוקין:

בגמרא מאי טעמא פנימית גופה במחיצות חיצונה קא מינטרה. קשיא לי מה בכך הא מ"מ אתי זיקא ושדי לי' לרשות חיצונה ולא מינטר ובודאי אינה מתגרשת ברשות הבעל ואפילו עומדת פשיטא דלא מהני רק לענין בני אדם אבל לא לרוח דהא לעיל קתני היתה עומדת ןמ"מ פריך והא לא מינטר ומה נ"מ אי אתא זיקא ושדי לי' לר"ה או למחיצות חיצונה דס"ס לא מיגרשה רק בפנימית ואולי יש לומר דבמחיצות חיצונה נשמר מרוח שאין הרוח שולט שם וממילא מינטר לגמרי שיפול לפנימית, אמנם יש לדקדק למה לי מחיצות לפנימית כלל ומדקתני עודפות משמע דעכ"פ בעינן מחיצות, וכבר כתבתי לעיל ליתן טעם למחיצות פנימית הללו:

ונראה לי לומר עוד כאשר נדקדק במה שאמרו פנימית גופה, לשון זה קשה להולמו דהא על פנימית אנו דנין והוי לי' לומר מ"ט במחיצות חיצונה קא מינטרה, ועוד למה יועיל באמת מינטר מחמת חיצונה ולמה נימא משועבדות לה, לכן נראה לי דהכא מיירי דחיצונה יש לה מחיצות סביב הפנימית ומחיצות פנימית הן מחיצות החיצונה ואין לפנימית מחיצות אחרות כלל ויש מחיצות לחיצונה מפני ר"ה גם כן ואותן המחיצות שהן לפני ר"ה גבוהות ממחיצות חיצונה המקיפים פנימית והיינו דקאמר כיון דפנימית גופה היינו בתוך חלל פנימית במחיצות חיצונה קא מינטרה דמחיצות שלה מחיצות חיצונה הן הלכך אפי' למעלה מן המחיצות מצטרפין מחיצות של ר"ה לשמור גם פנימית כיון דס"ס במחיצות חיצונה קא מינטרה, ולפי שאנו דנין להצטרף מחיצות העודפות קרי למה שבתוך המחיצות פנימית גופה, כנ"ל ברור:

שם דהא לא נח. נראה לי לפרש אף דאויר כלי קונה היינו דוקא ברשות לוקח אבל ברשות מוכר לא, והיינו דמחלק בין חצירות לקופות דבחצירות קונה מחמת המחיצות אבל בקופות אין מחיצות הקופה קונין מטעם חצר רק מכח כלי ולא מהני כלי ברשות מוכר, והיינו דמקשה בפשיטות כי נח מאי הוי הא מ"מ ברשות מוכר הוא ומה בכך דנח, ומשני בקופה שאין לה שולים דאין לחיצונה שולים ולא קאי ברשות מוכר אבל באויר ממילא קאי באויר כלי החיצונה כיון דפנימית בחיצונה קאי, ועוד יש לפרש דאויר כלי באמת אינו קונה רק ביש לה שולים אבל בלי שולים אין אויר כלי קונה, ובאמת לס"ד דיש לה שולים הוי מצי להקשות למה לא יקנה אויר כלי אבל לא הי' יכול להקשות זה לפי שהוקשה לו להיפך אפילו נח לא תתגרש מכח דהוי ברשות מוכר וממילא כדמשני שאין לה שולים ניחא שפיר דבאויר לא קנה דכלי שאין לה שולים אין אוירה קונה, ועיין מ"ש בא"הע בזה:

בתוס' בד"ה פנימית גופה וכו' לאו דוקא משועבדות וכו'. אבל כוונת רש"י פשוט כיון דלא מינטר מחמתה רק מחמת מחיצות לא מהני רק לפי שקבוע שם ורגילה להשתמר משועבדות הן לה לדבר זה והוי כמינטר מחמתה:

בא"ד מפסיקות כו'. עמהרש"א בציור ראשון והם שלשה מחיצות זו בתוך זו, ולא ידעתי למה לי מחיצות החיצונה הראשונה כלל דבאותן המפסיקות דיו, והעיקר נראה לי כמ"ש לעיל בגמרא מדקאמר פנימית גופה דהכוונה שיש כאן ב' מחיצות עגולות באופן שכל שטח החצר החיצון מוקף מחיצות וממילא העיגול הפנימי הוי מחיצה לחצר הראשון ומשמר גם לפנימי. ומה שהקשו התוס' דלא הוי משתמר מבני חיצונה נראה לי עיקר כמ"ש מהרש"א דלמעלה באויר הוי מינטר מבני חיצונה רק מרוח לא מינטר ומועיל מחיצות חיצונות לרוח ואי משום דלא הוי משומר מרוח שיפול לחיצונה הא קשה גם לתירוץ התוס' בעומדת דמה בכך דעומדת מ"מ לא מינטר מרוח כמו שהקשו לעיל במשנה דקתני עומדת והא לא מינטר והוצרך לשנויי במעקה וצ"ל כמ"ש לעיל דהמחיצות מעכבות הרוח שלא ילך אנה ואנה ויפול לחלל פנימית למטה:

בד"ה דהא לא נח וכו' מטי לאוירא דמנא וכו'. שם פי' רש"י דקניא בהגבהה אך למסקנא שם דמנח אארעא אכתי קשה הא אויר כלי הוא, ובחידושי לא"הע סי' קל"ט הארכתי בזה ע"ש:

בא"ד ולפי גירסא זו משמע וכו'. עמהרש"א ולא ידעתי מה צורך לזה כי דברי התוס' פשוטים כיון דמעיקרא נקט חיצונה ובתר הכי פנימית ש"מ דבחלל מיירי דאי כנגד ולמעלה מחלל למה מעיקרא קורא לזה אויר חיצונה וכאן אויר פנימית, ובחידושי לא סי' קל"ט כתבתי ליישב דבריו, ע"ש:

במשנה כל שנתייחד עמה. משמע אפילו באותו יום אסור לגרש משום שמא ישהה יותר כמו שפי' רש"י בסמוך, ואף דכותבין גט לאשתו אף שאין אשתו עמו ולא חיישינן שישהה הגט בידו הכא שאני כיון שנתייחד חיישינן שישהה יותר ואי קשיא אי ישהה יותר בלא"ה יפסל דהוי מוקדם מ"מ יוכל ליתנו על ידי שליח דאית לי' קלא משא"כ בנתייחד פסול, וכ"ש לפי מה שהוכחתי לעיל דכל שנכתב ונחתם כדין במה שאירע ששהה יותר לא מיפסל כלל, וכן נראה לי באמת מוכרח בכאן דאי ע"י שליח דאית לי' קלא אם כן משום גיטה קודם לבנה ג"כ ליכא דהקול יוצא מתי נתגרשה כנ"ל:

בגמרא אם נתגרשה תנשא לכתחילה. והקשו על זה מהך דהמשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו אלא לאחר ג' ימים נתנו לה מותרת לינשא מיד ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה משמע הא אי הוי חיישינן לגט ישן אסורה לינשא:

ואני תמה דמהתם פשיטא דלא קשיא דעלה דקתני דמותרת לינשא מיד והיינו בלי המתנה שלשה חדשים ובודאי דאי נתייחד עמה והוי גט ישן נהי דמותרת לינשא אבל פשיטא דצריכה להמתין ג' חדשים להבחנה, והיינו דקתני דלכך מותרת מיד ואין חוששין לגט ישן הואיל ולא נתייחד עמה:

אמנם יש להקשות באידך ברייתא שם דקתני דצריכה להמתין ג' חדשים ולגט ישן אין חוששין וקשה מה יש לחוש כיון דממתנת ג' משעת הגט, אך באמת לא ידעתי מנין להו דהך ולגט ישן להנשא קאי אדרבא הא גופא קמש"ל דאין חוששין לעכב הגירושין רק מותרת להתגרש לכתחילה ועד השתא בדין הבחנה ג' מיירי והדר קאמר דאין לחוש לגט ישן שלא תתגרש כלל לפי שלא נתייחד עמה, אך מהך דפרק מי שאחזו שהקשה הרא"ש לכאורה קשיא, ומה שתירץ הרמ"ה תמוה דמ"מ כדפריך לקמן והא איכא גט ישן ומשני התם תנשא לכתחילה אכתי הוי לי' למיחשב גט ישן דהמשליש דלא תנשא מיהו יש לומר דהתם ג' גיטין פסולין קא חשיב והך גט ישן כיון דאי הוא לפנינו ומתרצה ליתנו כשר לינשא לכתחילה אף דאי אינו לפנינו לא תנשא לכתחילה לא קא חשיב לי', והנה רש"י פי' דתנשא לכתחילה כשהלך למד"הי, ואולי נתכוין ליישב קושיא הנ"ל דהתם כשהוא בעיר לכך לולא דלא חיישינן לגט ישן לא היתה מותרת לינשא וכאן כשהלך למדה"י ואף דלעיל גבי המשליש פי' דהלך לדרכו, מהך ברייתא בלא"ה לא קשיא כלל דלענין המתנה ג' חדשים קאמר כמ"ש מקודם, ובברייתא קמייתא דקתני צריכה להמתין ג' חדשים לא פירש רש"י שם דהלך לדרכו) ע"ש:

מיהו נראה לי דעיקר הקושיא לק"מ. דהך גט ישן דהתם אינו דומה להך דהכא דודאי יש חשש בגט ישן שמא חזר בו מלגרש כיון שנתייחד עמה וחשש זה הוא חשש גמור ואין משגיחין על נשאת ג"כ אבל כשהוא עצמו חוזר ומגרש בו אין חשש רק גיטה קודם לבנה ובחשש זה אמרו תנשא לכתחילה דליכא למיחש שמא ביטל גוף הגט חדא דמאיזה צד נחוש לזה ועוד דבלא"ה קיי"ל חוזר ומגרש בו, ועוד דאי ביטל לא חשיד לקלקלה לגרש בגט בטל ואין חשש רק משום גיטה קודם לבנה, אבל בכל המקומות שחששו לגט ישן אפילו נתגרשה היינו במקום שיש חשש ביטול הגט וחזרה ובזה יש ליישב ג"כ פירש"י מה שפירש לעיל בהמשליש דהלך לדרכו, והיינו דאי ישנו בכאן ומתרצה אפילו נתייחד ליכא למיחש לגט ישן כיון שמרוצה ליתנו לה אבל מעיקרא בשולח שליח לא פי' דהלך לדרכו דשם אי נתייחד היתה צריכה להמתין, ועמ"ש שם ובחידושי לא"הע סי' קמ"ח, ולענין מה שפירש"י דהלך למד"הי אינו נראה כן בגמרא דהא בלישנא קמא ס"ל דאי נשאת לא תצא ובודאי אפילו הוא בעיר לא תצא א"כ ממילא ללישנא בתרא אפילו הוא בעיר תנשא לכתחילה דאל"כ הוי לי' לומר ולא פליגי הא דאיתא לבעל בעיר הא דליתי' לבעל, וכיון דמייתי לה בפלוגתא ש"מ בכל גוונא מותרת לינשא לכתחילה:

בתוס' בד"ה ב"ש סברי בירושלמי מפרש וכו'. אין כוונתם דמודו ב"ה בערות דבר וכן להיפך מודו ב"ש דא"כ במאי פליגי הכא במה נפשך אי בערוה מודו ב"ה ואי בלי ערוה הרי אסור לגרש לב"ש מכח דליכא ערות דבר וגם משום גט ישן דאינה מזוהמת ואפי' בששניהם רוצים עכ"פ גם לב"ש אסור מכח גט ישן, רק כך כוונת התוס' דב"ש דסברי דאסור לגרש בלי ערות דבר הלכך לא שכיח היחוד כלל הלכך אפילו אירע דנתייחד לא גזרו רבנן כיון דלא שכיח ולא גזרו לפסול גט ישן וכמו כן אי אירע דמגרש בלי ערות דבר כגון ששניהם רוצים עכ"פ לא שכיח הוא ולא גזרו רבנן בזה משא"כ לב"ה שכיח גירושין בלי ערות דבר ושכיח יחוד וחשו רבנן וגזרו משום גיטה קודם לבנה וז"ב, ודלא כב"ש את שחשב לומר דבערות דבר מודה ב"ה לב"ש ע"פי הירושלמי:

במשנה הי' במזרח וכתב במערב. בגמרא מוקי לה ובסופר. ואני מסתפק למ"ד דסופר צריך להיות שליח הבעל א"כ בכה"ג במה נפשך אי צוה הבעל לכתוב במערב א"כ אפילו כתב במזרח אינה מגורשת דהא לא כך ציוהו ואי אמר לו לכתוב גט סתם עכ"פ בודאי לא ציוהו לכתוב גט שהוא פסול א"כ אם מסרוהו לאשתו אינו גט כלל ואפילו לרבנן דר"מ שזה שינוי בשליחות, ועוד אפילו נתנו הבעל אח"כ בעצמו וקראו דחזינן דלא קפיד היינו דחושב דכשר הוא דיעבד אבל מעיקרא לא נעשה שליח לכתוב גט פסול האסור לגרש בו ודינו שתצא לכ"ע, אך אי אפשר לומר כן דהא כולה מתניתין מכח כל המשנה ורבנן פליגי עלי' ולהנ"ל לא הוי פליגי רבנן הלכך בנתנו הבעל בעצמו בודאי לא הוי שינוי כיון דלא קפיד אבל באמר כתבו ותנו גט לאשתי וכתב סופר גט כזה ונתנוהו לה נראה לי שאינו מגורשת כלל אפילו לרבנן דר"מ דלא נעשו שלוחים ליתן גט פסול שדינו שתצא מזה ומזה עכ"פ לכ"ע א"כ ממילא אינו גט כלל, כנ"ל:

שם ולא זה וזה מיטמאין. נקט לה משום אינך דקתני בתר הכי וכל הדרכים הללו בה וחשב בקמייתא כל הדרכים מפורשים ואחר כך בקיצור כל הדרכים הללו בה הלכך נקט הכא ולא זה וזה מיטמאין אף דהכא שני לאו כהן הוא מ"מ כלהו דבתר הכי אהא סמיך:

בתוס' בד"ה ולא בלאות וכו' ואין נראה כו'. ולדעתי נראה פשוט דדוקא אם גירשה חייב ליתן בלאות קיימים אבל בלא גירשה אינו מחויב לגרשה וליתן לה וכ"כ התוס' להדיא ריש זבחים דזינתה אינו מחויב לגרשה א"כ הכא ס"ד דמכח גט ראשון צריך לחזור לה בלאות קמש"ל דלא הוי גט וכן מזונות דקתני ע"כ קודם גירושין קאי דמה טיבן של מזונות אחר גירושין וה"ה בלאות, ולא ניחא לי' לרש"י לפרש באינן קיימין דלישנא ולא בלאות משמע דיש לה בלאות, ועוד כמו דקתני מזונות ופירות דקודם גירושין כמו כן הוי לי' לומר בלאות דקודם גירושין לכך מפרש לה קודם גירושין ובקיימין ועוד דלאחר גירושין אפי' אין קיימין יש לה דלא דמי לזונה דהפסידה דזינתה ולא כאן דלא זינתה במזיד, ובריש האשה רבה פירש"י בלאות היינו שחקי בגדים שלה, ונראה דהוא מן הבגדים שמחויב בכלל מזונות וכסותה מתנאי כתובה, והיינו דהתם לא הי' יכול לפרש בלאות שהכניסה דקודם גירושין הרי חי הוא ולא גירש וכי בשביל שהעידו עליו בשקר שמת יתחייב ליתן לה בלאות אבל כאן קמשמ"ל דלא מהני גט ראשון, כנ"ל:

בד"ה וצריכה, פי' בקונטרס וכו' ואין נראה להר"ר יוסף וכו'. ולכאורה מהך סוגי' דלקמן דקאמר דשינה שמו מודו רבנן מדלא ערבינהו וקשה אי הכא דרבנן והתם דאורייתא מאי קושיא דלא ערבינהו, אך יש לומר דבהא תליא אי לא מודו רבנן א"כ הטעם מכח כל המשנה דלא פליגי רק בהא א"כ התם נמי דרבנן ולמה לא ערבינהו וע"כ דשינה אינו מכח כל המשנה ואפילו לרבנן בטל א"כ שפיר לא ערבינהו, אך קשה לפי מה שכתבו התוס' לעיל פ"ב דלא כתב שמו לר"מ ודאי מדאורייתא פסול דאינו מוכח מתוכו א"כ שינה פשיטא דפסול דאורייתא א"כ אי מעיקרא דרבנן לא הוי לי' לערבינהו אפי' לר"מ דשינה הוי כלא כתב ופסול דאורייתא, ואמת דהתוס' לשיטתם דהם מפרשים שינה שכתב שם דיהודה בגליל א"כ יש לומר הך שינה דרבנן ולא כתב כלל דאורייתא אבל לפי המבואר בפוסקים דהך שינה ודאי דאורייתא בטל, וכן לא כתב אפילו לרבנן פסול דאורייתא א"כ בודאי מוכח כפירש"י דמעיקרא נמי דאורייתא לר"מ דאי דרבנן לא אפשר לערבינהו דאפשר לומר דלר"מ פסול דאורייתא בשינה דהוי כלא כתב ולרבנן לא ולא ערבינהו דמעיקרא דרבנן וגם לישנא דמודים רבנן לר"מ משמע דמודו לר"מ מעיקרא א"כ מוכח דר"מ פוסל דאורייתא ואף דגט גמור הוא כיון דשינה ממטבע פסלו דבר תורה כי מטבע הגט כפי תיקון חכמים הוא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף