תומים/חושן משפט/כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט כג

(א) בידו פס"ד. עיין אורים מ"ש בשם הש"ך בפס"ד שלא נזכר שם בע"ד כלל רק שדה פלוני שלך והלה טוען שלי היה הפסק ונפל ואתה מצאתו ודפסק הש"ך דאם אין הלה שפס"ד בידו מוחזק בחפץ ההוא שאינו מועיל נאמנות הדיין יותר מע"א. ואני תמה למה לא יזכה זה שהפס"ד בידו דהא נכתב לכ"ע בשעה שלא נסתלקו ואי דחבירו טוען שלי היה וממני נפל הא קי"ל לנפילה לא חיישינן אפילו לנפילה דרבים כמבואר בסוף גט פשוט ובשני יב"ש יש טעם אחר שם דכותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו או כמ"ש הרשב"ם שם פרעתי והחזרתי לך השטר ועיין לקמן סי' מ"ט ע"ש בזה באריכות אבל לנפילה אפילו נפילה דרבים לא חיישינן ולכך ברור אם הפס"ד בידו דזוכה דבידו מה בעי הא לנפילה לא חיישינן:

(ב) בשודא דדיינא. פי' רש"י שדיין ידון לפי שיקול דעתו הנכון עם מי כגון שני שטרו' מתנה יוצאים ביום אחד ידון הדיין למי היה דעת הנותן יותר קרוב' ולזה נתכוון והקשו התו' אם כן איך אמרו בהך ענין דלא מצי למהידר ולדון הא הך אומד הדעת דהיה לו מקודם יהיה לו עוד ולכך פי' הם שהדבר ביד הדיין ליתן למי שירצה בלי אומד דעת הנותן כלל ולכך א"א לחזור ולדון כיון שאינו תלוי בסברא כלל. ומזה הקשה הש"ך על הב"ח וש"ג דפי' דה"ה אם קיבלו אותו שידון לפי סברתו ואומד דעתו דא"י לחזור ולדון דהא הכי כתבו התו' להדיא דכה"ג יכול לחזור ולדון דאין הסברא משתנה עכ"ל ולא הבנתי קושי' דהא לפי' רש"י בשודא עכצ"ל דלא כתו' דאף בהך גוונא הדעת והסברא משתנה ולקמן בסימן ר"מ ס"ג סתם הטור והש"ע כדעת רש"י ועיין מ"ש לשם וא"כ דינו של הש"ג והב"ח אמת ויציב דמ"ש הך משודא:

(ג) ובלבד שלא יסתור טענות הראשונות. וכתב הש"ך בס"ק ה' דאפילו בע"ד עדיין לא נסתלקו אם הם מכחישים לדיין לומר לא כך טענו אינו נאמן הדיין לומר כך טענו עכ"ל ולא נראה כן מדברי הריטב"א דהקשה למה משני הגמרא בשודא דדייני ולא תי' דמיירי דמכחישים הטענות ומשני דמסתמא איירי ביש כאן שטרי טענות' ע"ש ולפי הש"ך א"א לאוקמי בהכי דא"כ איך קתני בזמן שהבע"ד עומדים לפניו הדיין נאמן לזה זכיתי הא במכחישים הטענות אינו נאמן ואיך קתני לחלק בין עומדים לפניו לאינם עומדים אלא ברור בעומדים לפניו יש לדיין כל נאמנות הן בענין טענות והן בפס"ד שלו ודלא כש"ך:

(ד) אבל שנים נאמנים ואפילו במקום דליכא שודא א"י לטעון להדר ולחזור ולדין דכיון דשנים נאמנים דכך דנו. כ"כ מהר"י בן לב והש"ך פקפק ע"ז בס"ק ח' דכל מה דאפשר לברורי ל"ל נאמנות דידהו וכפי מ"ש הש"ך בס"ק ז' הגי' שראה בראב"י דלכך כותבי' פס"ד בשנים שדנו אף דנאמנים הואיל באחד שדן צריך פס"ד. מוכח כהריב"ן לב דאל"כ הל"ל בקיצור דרוב משפטים ודברי ריבות אינם דברים התלוים בשודא וא"כ לולי הפס"ד יהיה צריך לחזור ולדון ויהיה אין קץ למשפטם. ולכך צריכים לכתוב וכן משמע בתשובת הרא"ש כלל ו' סי' ט"ו דבנדון שלו לא היה משפט התלוי בשודא ומ"מ פסק הרא"ש דשנים נאמנים לעולם כך פסקנו ולא הצריך הרא"ש לחזור ולדון אלא ברור כיון דשנים נאמנים דבר תורה א"צ לדון עוד דל"ל הטרחא דמה בירור יהיה עכשו כשיחזרו וידון מן מקודם הלא תרי כמאה. משא"כ ביחיד שדן דנאמנותי דילי' לא ד"ת רק מתקנה הואיל וקבלהו עליו בזו אמרינן הואיל ואפשר להתברר שיחזור וידון ל"ל נאמנות דילי' ופשוט:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.