שרשי הים/זכיה ומתנה/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ זכיה ומתנה ד

ה

שורש מצוה לקיים דברי המת אי אמרינן בקטן נמי

מת ש' בחיי ראובן כו' שמצוה לקיים דברי המת. הנה בענין דמצוה לקיים דברי המת ראיתי להמרדכי ס"פ מי שמת דכתב שם וז"ל ובקטן לא שייך לומר מלד"ה דאמר רב מנין למש"מ דכתיב איש כי ימות יש לך העברה אחרת שהיא כזאת ואיזו זו מתנת שכ"מ איש אין קטן לא ואפילו לר"ן דאמר משכ"מ כדי שלא תטרף דעתו עליו לא שייך גבי קטן מלד"ה מדיוקא דשמעתתא דטעמו דש"מ דמתנתו מתנ' כדי שלא תטרף דעתו היינו משו' דבבריא מקנה כסף בשטר ובחזקה ורב נחמן סובר קטן אינו יכול להקנות לא בכסף ולא בחזקה דאמר רב נחמן אמר שמואל למכור בנכסי אביו עד שיהא עשרים הילכך גבי יתום ביה מלד"ה דאין בצוואתו כלום והני מילי בפחות מי"ג שנה דלא ידע דאין מתנתו מתנה לגבי ממקרקעי אבל לגבי מטלטלין מתנתו מתנה ואפי' בפחו' מי"ג שנה ואפי' לא ידע בטיב משא ומתן דצוואתו קיימת דתנן הפעוטות מקחן מקח כו' כבר שית כו' ולא פליגי כל אחד לפום חורפיה משום כדי חייו כו' הילכך כל מקרקעי שהניח היתום נפלו לפני היורשין וחולקי' בשוה ומטלטלין זכה בהם שמעון בצואת היתום לפי הדין דהלכתא כמר בר רב אשי דאמר מתנתו מתנה ושלום מאת גרשון בר יאודה עכ"ל מבוארין דבריו של המרדכי הללו שלא היו דבריו אלא בדין מתנה ש"מ שדבריו ככתובים וכמסורים דמו דלגבי קטן לא אמרינן הכי כיון שאם היה בריא אין מתנתו מתנה וממילא בש"מ אין דבריו מועלין דכל דליתיה בבריא ליתיה בש"מ אבל במטלטלין מהני מתנתו וצואתו ודבריו כמסורי' דמו הואיל ואיתיה בבריא אמנם בענין צואה סתם ליורשיו שיתנו והוא לא נתן בעצמו בדין משכ"מ בזה לא דיבר המרדכי וק"ט על מרן ב"י שציין דברי המרדכי לענין צואת הקטן אי אמרי' ביה מצוה לקד"ה מה שלא דיבר המרדכי ואע"פ שלשון המרדכי הוא אי אמרי בקטן מצוה לקד"ה עכ"ל שלשון מושאל נקט והכונה אי מקיימין היורשין מתנתו שנתן בצואתו:
וכבר ראיתי למופת הדור הרב החסיד כמוהריט"א נר"ו בס' שמחת י"ט סי' כ"א דע"ח ע"ב ד"ה וביותר שתמה על מרן ב"י ומרן החביב שנגרר אחריו בזה וכתב דלשון המרדכי במ"ש מלד"ה הוא לשון מושאל כאשר יראה הרואה העומד בדבריו דלענין דינא אפשר לומר דאם יהיה האופן באחד מן האופנים שכתבו הראשונים דשייך מלד"ה כנז' אה"ן דאפי' בקטן נמי שייך לומר מלד"ה אלא דבנדון זה דתשו' מרדכי דאיירי בקרקע כיון שאין מתנתו מתנה כדין משכ"מ לא שייך לומר דמלד"ה כיון דקרקע כל היכא דאיתא ברשותא דיורשי' איתא ולא שייך ביה לומר אם הושלש ביד שליש מתחילה לכך או לא יע"ש:
ולע"ד אין ספק שמרן ב"י דקדק שפיר מלשו' המרדכי שסיים וכתב הילכך כל מקרקעי שהניח היתום נפלו לפני היורשי' וחולקי' בשוה ומטלטלין זכה בהם שמעון בצואת היתום לפי הדין וכן ממ"ש תחילה אבל לגבי מטלטלין מתנתו מתנה ואפי' לא ידע בטיב משא ומתן וצואתו קיימת משמע דתרתי קאמר הן בשנתן היתום בעצמו במתנה שכ"מ שאומר אני נותן לפ' כ"וכ או יטול ויחזיק פ' כ"וכ בין שמצוה ליורשים ליתן מטלטלין שהושלשו ביד פי למ"ד או אפי' לא הושלשו אלא שמצוה ליורשיו ליתן למ"ד כיון דמתנתו מתנה בבריא אף בדין שכ"מ איתיה ואף במצוה לקיים דברי המת איתיה ומש"ה דקדק המרדכי לכתוב לשון מתנה וצואה באופן דכונת הב"י במ"ש עיין במרדכי בפ' מי שמתו אי אמרי' בקטן מלד"ה כו' דכונתו לומר דשם מבואר דבמתנת קרקע לא אמרי' מלד"ה כיון דאפי' נתן הוא בעצמו במתנת שכ"מ לא מהני ולא חיישי' לשמא תטרף דעתו ה"נ בציוה ליורשיו נמי לא מהני צואתו דאין כאן מלד"ה אמנם במטלטלין שאם נתן הוא בעצמו מתנתו מתנה בין בבריא בין בשכ"מ ה"ן כי ציוה לתת למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה איכא מצוה לקד"ה אמנם דברי מרן החבי"ב ז"ל בסי' רנ"ב הגב"י אות מ' שסיים ע"ד מרן הב"י שכונת מרן לומר שהמרדכי כתב דבקטן לא אמרינן מצוה לקד"ה עכ"ל : והוא תימא דלא כתב המרדכי כן אלא גבי מתנת קרקע ולא לגבי מתנת מטלטלין כמדובר:
וראיתי עוד להרב מוהריט"א נר"ו שם בד"ה ומ"ש עוד מע' השואל ה' י' דאפשר דבנ"ד לא שייך ביה דין מלקד"ה דקטנים לאו בני מעבד מצוה נינהו הנה לע"דן דמדברי הפוסקי' נראה דדין זה איתיה אפילו ביתומים קטנים דהא הראשונים חזרו לומר דכיון דקי"ל מלקד"ה למה תקנו חז"ל דין מתנת שכ"מ וגזרו דדברי שכ"מ ככתובים כו' וכן חקרו הרמב"ן והרשב"א והר"ן והריטב"א ושאר הראשונים בפ"ק דגיטין עלה דמתני' אמר תנו מנה לפ' ה"ז יתנו לאחר מיתה ופרכינן והא לא משך כו' ואם איתא דדין זה לא נאמר בקטנים הרי התירוץ מבואר דדין מתנת שכ"מ תקנו חז"ל כי היכי דליהני אפי' לגבי יתומים קטנים ומדלא תירצו הכי ש"מ דדין מלקד"ה שייך אפילו בקטנים וכ"כ הר"ב תומת ישרים סימן ע"ח עכ"ל . ותמהני דבהדיא כתב הר"ן בפ"ק דגיטין על מתני' דתנו מנה לפ' יתנו לאחר מיתה דמוקמינן לה במשכ"מ דטעמא דלא מוקמינן לה אפילו בבריא ומשום דמלקד"ה משום דאי משום מלקד"ה לא מיחייבי יתומים קטנים דלאו בני מעבד מצוה נינהו ומתני' בשכ"מ דמשעה שאמר תנו מנה זה זכה בו יע"ש:
ואולי דכונת הרב נר"ו לומר דשאר הראשונים דלא תי' כתי' הר"ן ז"ל משמע דפליגי עליה דס"ל דדין מלקד"ה שייך אפילו ביתומים קטנים אלא דכל כי הא היה לו לפרש שלדעת הר"ן אינו כן ואין ספק שעל דברי הר"ן ז"ל הללו כיוין הרב מהר"א הלוי ז"ל בתשו' הרב תמים דעים סימן ע"ח שכתב וז"ל וא"ת משום דמלקד"ה קטן לאו בר מצוה הוא ודברים אלו מבוארים בגמ' ערוכה ובדברי הר"ן ז"ל בכמה דוכתי עכ"ל והרב ת"הד ז"ל שם כתב עליו לא ידעתי אנא מצא דבר זה בגמ' ערוכה דלא אשכחן האי אלא גבי פריעת בע"ח דיתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו כדאיתא בפרק שום היתומים והביאוהו התוס' בפרק הכותב ובכמה דוכתי אבל גבי מצוה לקד"ה לא אשכחן אע"ג דאפשר למילף מהתם מ"מ אין גמ' ערוכה בכך יע"ש וכנראה דאשתמיט מיניה דברי הר"ן בפ"ק דגיטין שכתבנו דס"ל בפשיטות דאף במצוה לקד"ה אמרי' יתומים קטנים לאו בני מעבד מצוה נינהו:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.