שיירי קרבן/סוטה/ב/ב

שיירי קרבן סוטה ב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רי"א רביעי כשם שממעט בכתב כך ממעט במי' לפום ריהטא נראה דתנא סימנא קיהיב ואין זה מדרך המשנה וראיתי בתי"ט במשנתינו בד"ה חצי לוג וכו' שכתב וצריך לומר דהכי גמירי להו שצריך מים למחוק הכתב יפה בקלות ולפיכך ר"י שממעט בכתב ממעט במים ע"כ. ואין דבריו נראין שאם כן ה"ל לר"י למימר אף ברביעית שהרי לדידיה ודאי חצי לוג עדיף דנמחק טפי בקלות ומה שפירשתי בקונט' הוא אמת ויציב וכן משמע מפורש בסוגיין בגמרא ודבר נאה ומתקבל הוא פירושי:

מי מעיין. לפי זה יש לומר דאין צריך למילף ממצורע דה"נ כתיב ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרס ודרשי' דומיא דמים שלא נעשה בהן מלאכה וקשיא אהא דמשני בבבלי (דף ע"ו) אמר רבא בכלי חרס כלי שאמרתי לך כבר תיפוק לי' מגופיה דקרא שמעינן כי היכא דיליף במצורע מהיקישא דמים:

ולא במקידה. כתב הערוך ערך קד בריש גמרא דפרק ואלו נאמרין בסוטה ובמה היתה שותה במקידה של חרס ובפ"ב דסוטה היה מביא פיילי של חרס חדשה ש"מ דבר אחד הן ע"כ וקשה דהכא מפורש דלאו אחד הן אלא מקידה שבר כלי חרס הוא גם מה שפי' הרמב"ם בפי' המשנה בסוף מסכת שבת מקידה לוח נמי קשיא. א"כ איך קאמר דשותות מתוכה לכך נראה לי עיקר כפירושי שבקונט' וכ"ה בספרי זוטא פ' נשא:

אזוב שהזה בו על טמא מת וכו'. הלכה זו כתבה הרמב"ם פיי"א מהט"מ. ולפום ריהטא נראה שאין כאן מקומה שהרי לא נפקא מינה דבר לענין טומאת מת אלא בה' טומאת צרעת פי"א ה"ל לכתבה וא"ל דאתי לדיוקא דדוקא למצורע כשר אבל לטמא מת פסול דהא מבואר בדבריו בפי"א מהט"מ דכשר לטמא מת אחר ונראה דקמ"ל דאם טיהר בו מצורע פסול לטהרת טמא מת משום מלאכה וצ"ע:

מה אם המצורע שאין המלאכה פוסלת בו. כתבו תוס' דף טו ע"ב בד"ה והא התם וכו' פירש"י מדלא קתני ר"א שנעשה בהן מלאכה ש"מ אמלאכה לא קפיד אשינוי קפיד וקשיא לר' מתוספתא דנגעי' רא"א עץ ארז וכו' שנאמר בתורה שלא נעשה בהן מלאכה אלמא דמלאכה פסול בהן לר"א גופיה עד כאן. ובסוגיין מבואר דסובר ר' אליעזר דמצורע אין המלאכה פוסלת בו וכפירש"י ונראה דתנא תוספאה סובר דר"א יליף עץ ארז ממים. וסוגיין ותנא דברייתא דבבלי סובר דלא יליף דלאו בחד קרא כתיבו ואין מקרא נדרוש לפניו ולפני פניו דכתיב אל כלי חרש על מים חיים ואי ס"ד דילפינן הוי ליה למכתב על מים חיים אל כלי חרש:

ת"ל ארר. מהכא משמע דמאררים פירושו שחור וקשה אפרש"י בחומש שפירש מאררים מחסרי' אותה מן העולם לשון סלון ממאיר:

הא כיצד מראה מים ומראה ארר. גרסי' בבבלי דף ט"ו ע"ב אמר רבא וכו' נתאכמו פניו פסולין מ"ט דומי' דמי' מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה וכתבו תוס' בד"ה ומה מים שלא נשתנו ותימא מאחר דמי כיור כשרין כמי מקוה ומי מקוה שנשתנה מראיהן כשר דתנן דמי צבע אין פוסלין המקוה בשינוי מראה ועוד תימא מ"ש הכא דאמר מה מים שלא נשתנו ובפ"ב דע"ז לא מסיק הכא ונראה דהכי נמי אסמכתא בעלמא וליכא אלא פסול דרבנן ע"כ. הנה הכ"מ בפרק ג' מה"ס הלכה ט' בד"ה ואחר כך מביא וכו' מסיק דהרמב"ם מפרש דרבא אליבא דר"י קאמר עיין שם. ואין ספק שמפני קושית תוס' הנ"ל מפרש רבי' דאליבא דר"י קאמר רבא ולדידי' מי מקוה פסולין ועיין במשנה למלך פרק ה' מהלכות ביאת המקדש בד"ה ובלבד וכו'. אך לענ"ד נראה דכיון דכתיב מי בעינן שיהא מראיהן מים אם כן אם נשתנו מראיהן מתחלה ממראה מים אין ספק דפסולין. ובהכי ניחא קושית תוס' הנ"ל. ומה שכתב הכ"מ עוד שם בד"ה ודע וכו' ויש לתמוה על רבינו שפסק כאן כר"י דבעי חרס חדש ובפרק ה' מהלכות ביאת המקדש פסק כחכמים דמי מקוה כשרים לקידוש ע"כ ועיין במשנה למלך שם. ואני תמה משניהם הא ר"י ל"ק אלא דמי כיור מי מעין הן אבל מודה דמי מקוה כשרים לקידוש והרמב"ם כתב מפורש בפ"ה מה' ביאת המקדש הל' ט"ו הים שעשה שלמה כמקוה היה מפני שאמה של מים היתה עוברת בתוכו מעין עיטם לפיכך לא היו מימיו נפסלין בלינה וממנו היו ממלאין את הכיור ע"כ הרי שמי' שבתוך הכיור מי מעין הן שהרי מאמה של מים מעין עיטם היה וזה מבואר וצ"ע ועיין בתי"ט משנה ב בד"ה חדשה וכו':

שבשעה שהחמה זורחת וכו'. כאן משמע דאטבלא קאי ובבבלי ביומא פרק' ב' משמע דאנברשת קאי וכבבלי נראה דאל"כ נברשת זו למה ולמה נברשת אלא ודאי שהיו ניצוצי' יוצאין הימנה כאלו היא דולקת:

מי סוטה נפסלין בלינה. בסוכה פרק ד' דף י"א כתבתי שדברי הכ"מ פרק ד' מה סוטה צל"ע עיין שם:

כל שאין ממנו למזבח אין הלינ' פוסלת בו. במנחות פ' שתי מדות דף פ"ח ע"ב גרסי' יתיב ר' וקא קשי לי' חצי לוג למה נמשח אי למי סוטה וכי חולין הוא דצריכי לקדושי מים קדושים כתיב. וכ' תוס' בתמי' וכי חולין הוו המי' שהוא צריך לקדשן והא מים קדושי' כתיב ואמרינן בספרי אין קדושים אלא שנתקדשו בכיור אלמא כבר קדשו להו וא"ת הא פרישית בפרק קמא דאחר שנתקדשו בכלי שרת לא משימין להו בכלי חול דמיגניא מילתא (פי' לא היה אפשר לטלן מן הכיור ולמדדן בכלי חול כי אם בחצי לוג שנמשח) ויש לומר דה"מ בדבר הקרב לגבי המזבח ע"כ. הנה תירוץ תוס' מסתייעא קצת מסוגיין. אך תימא קושיתם שהרי מים אלו על כרחך ניתנו בכלי חול שהרי בפיילי של חרס חדשה ניתנו כדתנן במתני' והיינו דקשיא לי' לרבי ליתי פיילי בשנצין דנדע למדוד בו חצי לוג ולמלאותו מן הכיור. ודוחק לומר שפיילי של חול לא היו מכניסין לעזרה דהוי לי' כמביא חולין לעזרה דאם כן טפי הוי לי' לאקשויי מהא דבעי' חצי לוג שנמשח למי סוטה דבעינן שלא יהי' פחות מחצי לוג ולא יותר דא"כ יפסלו המים הנותרים ביוצא לכתחלה גם הרמב"ם פרק ג' מה"ס כתב שנכנס בפיילי עם המים להיכל ליקח משם עפר ולתת בתוך המים מיד ע"ש. ומדברי רש"י שם במנחות נראה שהיתה לו גירסא אחרת וז"ל אי לחצי לוג של סוטה חוץ הוא שהיה משקה אותה בחוץ בשער נקנור ולא היה צריך להכניס המים בעזרה ולקדשם בכלי ע"כ. ופי' תימא הא מים קדושים כתיב ובמתני' תנן ונותן לתוכו חצי לוג מים מן הכיור. גם נראה שהכהן עם המים היה עומד בפנים וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף