שיירי קרבן/סוטה/ב/א

שיירי קרבן סוטה ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כפיפה מצרית. כתב התוי"ט בפ"ק משנה ו' בד"ה חבל מצרי כתב הר"ב מפרש בירושלמי לפי שעשתה מעשה מצרים וכו' ולקמן רפ"ב מפרש הרב כפיפה מצרית סל עשוי מצורי דקל וכו' ורש"י פי' חבל מצרי עשוי' מצורי דקל וכ"ה בבבלי פ"ה דעירו' של נצר לסוטה דתנן וכו' לפיכך נראה דלירושלמי י"ל כפיפה מצרי' ג"כ ממצרי' אבל א"ל דלירושלמי נמי ס"ל שעשוי מצורי דקל בין בכפיפה בין בחבל דהשתא המ"ם שמושי' ולא שרשית ע"כ. ולא על הר"ב לבד תלונתו כי אם גם על הרמב"ם שבפ"ג מה"ס כתב מביא חבל מצרי לפי שעשתה מעשה מצרי' וכו' וזהו דלא כבבלי דעירו' הנ"ל. ובפ"ק דף ד' אסיקנא בתו' בד"ה כפיפה וכו' דהרמב"ם מפרש כפיפה מצרי' העשוי מצורי דקל ע"ש:

וסופה בכלי שרת. פירש"י קודם קמיצה ע"כ. וקשה דהל"ל קודם ההשקא' דתנן לקמן רפ"ג היה נוטל מנחת' מתוך כפיפה מצרית ונותנה לתוך כלי שרת ונותנה לתוך ידה וכיון דרבנן סברי לקמן פ"ג דהיה משקה ואח"כ מקרי' את מנחתה א"כ גם הקמיצה היתה אחר ההשקאה סמוך להקרבה וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה"פ וא"ל דנקט קודם הקמיצה אפי' לר"ש דסובר היה מקריב את מנחתה ואח"כ היה משקה וכן דעת רש"י להלכה כמ"ש לקמן פ"ג בתו' בד"ה מודה ר"ש וכו' דמ"מ ה"ל למנקט קודם שנתנה לתוך ידה:

מפני שותפתו של איש. כתבו תו' לקמן פ"ג וא"ת הא במנחה כתיב נפש ללמד שאינה בא בשותפות וי"ל כיון דעיקר כפרה משום דידה נפש קרית בה דהא הניח מנחתו לשני בניו דקניא להו כדמסיק פ"ק דזבחים אלמא משום דמכפרי קרינא ביה נפש ע"כ. וקשה אדרבה הא מסקינן התם כיון דלא מיכפרי אלא מקופי' קרינא ביה נפש גם לא מסקי' התם דקניא להו אלא מקופי' לכך נראה דכצ"ל דהא הניח מנחה וכו' דלא קניא להו אלמא משום דלא מכפרי קרינא ביה נפש וה"פ דה"ל עדיין כאלו הוא של האב לחוד וא"ת מאי כפרה שייך בסוטה וי"ל אם טהורה היא מכפרת על עון יחוד:

ואלא מה דאשתעי קרי' אשתעי' מתני' והביא קרבנה עליה. כתבו תוס' בפ' היה נוטל דף כ"ג ע"א בד"ה כל הנשואות וכו' מיהו בירושלמי וכו' והכי איתא התם מנחתה מלמד וכו' אלא מה דאשתעי קרייא אשתעית מתני' ואיתא תו התם והביא קרבנה עליה בעלה מהו שיפריש וכו' ע"כ משמע שהם מפרשים דאקרא קא מיבעיא לי' וכן משמע בכ"מ פ"ג מה"ס הלכה י"ב בד"ה ואח"כ מביא וכו' ע"ש אך קשה א"כ מאי האי דמשני מאי דאשתעי קרייא וכו' אלא ודאי פירושי שבקונט' עיקר וצריך להגיה בדברי תו' ואיתא תו התם בתר והביא קרבנה עליה וא"ת מאי קמיבעי' ליה הא ודאי כיון דאית לבעל שותפות בגוה שא"צ דעתה וי"ל כיון דעיקר כפרה דידה י"ל דצריך דעתה:

ארבעה מחוסרי כפרה וכו'. כתב הר"ן פ"ד דנדרים הני כיון דאין קרבנן בא לכפרה אין צריכין דעת אבל כל שצריכין כפרה על חטא צריכין דעת ע"כ. מעתה י"ל דסוטה צריכה דעת שהקרבן בא לכפרה וכמ"ש לעיל בד"ה מפני וכו'. וכ"מ מדברי ר"י דקאמר מנינ' ארבעה מחוסרי כפרה דמשמע דוקא הני אבל לא סוטה אלא דלפ"ז קשיא לר"י זאת תורת דסוטה ל"ל. ועמש"ל (דף א') בתו' בד"ה תורת וכו'. מיהו לקמן בסוגיין משמע דאף סוטה מפרי' עליה שלא מדעתה וכמ"ש בלשון ראשון בקונט'. ומן התימ' על הרמב"ם שלא ביאר דבר זה אם מנחת סוטה וקרבנות נזירתה מפרישין עליה שלא מדעתה ואפשר שסמך עצמו על מ"ש בפ"י מה' שגגות כל קרבנות שהאשה חייבת בעלה מביא עלי' גם בפ"א מה' מחוסרי כפרה כ' שמחוסרי כפרה א"צ דעת בעלי' וקסבר שאף אלו בכלל:

מאי כדון שכן אדם וכו' מכיון שהביאה לא כבר יצאה מרשות אביה. בקונט' הגהתי מכיון שהשיא' וכו'. ובפסחים פירשתי לפי הגירס' שלפנינו מכיון שהביא' שתי שערות כבר יצאה מרשות אביה. אך קשה לי למה לי' למימר שכבר יצאה מרשות אביה תיפוק לי' שהיא גדולה ויש לה דעת. ואף דגם לפירושי כאן קשי' לי מנ"ל דאיירי בנישואן דלמא איירי בזנות וי"ל דגם אם זינתה יצאה מרשות אביה וה"ל כיתומה בחיי אביה וצ"ע:

וכאן סוטה קטנה אין את יכול וכו' לעיל (דף א') בתו' בד"ה תורה הקשיתי והא דכתיב בסיפ' ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת למה לי וי"ל דאיצטרך דכהן א' יכול לעשות כל התורה הזאת דסד"א כיון דבעינן שיהיו המי' בכלי ביד הכהן כל זמן שפורע ראשה ונותן העשרון על ידיה וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מה"ס א"כ כהן אחד יהיו המים בידו וכהן אחר יהיה פורע ראשה ונותן העשרון על ידיה וכ"מ קצת מלשון הרמב"ם לכך כתיב ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת דבכהן אחד סגי. מיהו בבבלי במכלתין דף י"ז גרסי' אמר רבא מגיל' סוטה שכתבה בלילה פסולה מ"מ אתיא תורה תורה כחיב הכא ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת וכתיב התם ע"פ התורה אשר יורוך ע"כ וכ"ה בבבלי במגילה ספ"ב הרי דאיצטרך התורה לגז"ש. אבל בירושלמי במגילה נראה דמדמה לה לקדשים שהן דוקא ביום. ומ"ש הכ"מ בפ"ב מה"ס בד"ה ומ"ש הרי הוא אומר אשה תחת אישה וכו' וצריך טעם למה השמט רבינו שוטה ושוטות ע"כ. תימה לי הרי לא כתב הרמב"ם אלא אלו הן הנשים שאינן ראוין לשתות אף על פי שהן רוצות לשתות וכו' אלא יוצאות בלא כתובה משיבואו עידי סתירה אחר עידי קינוי וכו' ע"כ אבל השוטה ושוטות אינן ראויין אפי' לקינוי לכן לא כתבה וכבר כתב הרמב"ם בפרק א' הלכה יו"ד ואלו שבית דין מקנין להן מי שנתחרש בעלה או שנשתט' וכו' הרי מבואר שהשוטה עצמו אין קינויו קינוי וכ"ש השוטות וזה ברור ונראה בעליל ותמה אני שלא הרגישו בזה מפרשי דבריו:

מנחת מנחת וכו'. כתב הרמב"ם פרק ז' מה' תמידין ומוספין עומר זה הי' בא מן השעורים ודבר זה הל"מ ע"כ. ולא ידעתי מנ"ל הא שהרי מקראי ומגז"ש ילפי ליה כמפורש כאן ובבבלי במנחוח פרק ו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף