קרבן העדה/סוטה/ב/א

קרבן העדה סוטה ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' היה מביא. הבעל את מנחתה כדכתיב והביא האיש את אשתו והביא את קרבנה עליה עשירית האפה וגו':

כפיפה מצרית. לפי שעשתה מעשה מצרים:

כדי ליגעה. שתודה ולא ימחה שמו על המים:

תחלתן וסופן בכלי שרת. השתא משמע כשמביאה מביתו מביאה בכלי שרת לעזר':

כל המנחות טעונות שמן ולבונה. כדכתיב ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה ומנחת חוטא שאינה טעונה שמן ולבונה היתה באה מן החטים וסולת:

וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה. דכתיב לא יצוק עליה שמן וגו':

מנחת העומר. אע"פ שהיא באה מן השעורים ואינה טעונה שמן ולבונה:

היא באה גרש. מבורר ומנופה בשלש עשרה נפה כעין סלת בחטים:

קמח. הכל מעורב כמו שנטחן. ופריך כתיב וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים. ברישא כתיב ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאות היא:

מתני' היה מביא. הכהן:

מעתה כדי ליגעה. שתודה שלא ימחה שמו על המים הרי כבר נמחק דפשטא דקרא משמע שכל זמן שהעשרון על ידיה יהיו המים ביד הכהן וכ"פ הרמב"ם ל"א אם כדי ליגעה היה ראוי שגם המים יותנו על ידה השניי' ויותר נראה דה"ג מעתה כדי ליגעו וה"פ בתמיה וכי כדי ליגע הכהן היו עושים:

אלא כדי להטיל אימה עליה. היו נותנים המנחה על ידה והמים ביד הכהן:

ה"ג מנחתה מלמד שהיא קדשה לשמה. וה"פ מדקרי לה התנא מנחת' אע"ג דמשל בעל היא מלמד שקדשה לשמה לכך קורא אותה מנחתה:

כשם שהיא קדשה לשמה כך היא קדשה לשמו ותני ר"ת ופליג. כלו' על כרחך לומר שגם לשמו היא קדשה דאל"כ פליגא אברייתא דר"ח:

לקרב כליל. מנחת סוטה שהיא אשת כהן אינה יכולה ליקרב כליל:

מפני שותפותה של אשה. שמנחתה נקמצת ואפילו היא כהנת כדתנן לקמן פ"ג:

לאכול. הכהנים השיריי' של מנחה כמנחת כהנת אינה יכולה:

מפני שותפותו של איש. שהוא כהן ומנחת כהן כליל תקטר:

ה"ג אלא הקומץ קרב לעצמו והשיריים קרבין לעצמן. לאחר שקרב הקומץ השירים מתפזרים על בית הדשן:

ואת אמר מנחתה. ואיך נאמר שהיא מנחתה לבדה ואינה קדשה אלא לשמה א"כ אין שותפות להבעל בה ותהא נאכל וה"ל לתנא למתני מנחת' ומנחתו:

ואלא מה דאישתעי קרייא אשתעית מתני' והביא את קרבנה עליה. אלא כמו שדיבר המקרא כך דיבר התנא דקרא נמי קורא אותה קרבנה לפיכך תנא התנא מנחתה:

בעלה מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה. מנחת סוטה מי אמרי' הואיל ויש לו שותפות במנחתה מפריש עליה אפי' שלא מדעתה או כיון דעלה דידה קאתיא אינו מפריש חוץ מדעתה:

אחר מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה. את"ל בעלה הואיל ויש לו שותפות בה מפריש עליה חוץ מדעתה אחר מאי:

ייבא כיי דר"י. אתיא כי הא דאמר ר"י:

ארבעה מחוסרי כפרה וכו' ואלו הן זב וכו'. וקרי להו מחוסרי כפרה שאסורין ליכנס במקדש ולאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן:

שכן אדם מפריש על בנו הקטן. שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן וכן בכולן כתיב תורה וכי היכי דאדם מביא על בנו הקטן שהוא מוטל עדיין בעריסה ואין לו דעת ה"נ מפריש שלא מדעתו של חבירו:

ופריך הניחא זב וזבה ומצורע. שייך אפי' בקטן אלא יולדת היכי משכחת קטנה יולדת:

ויש קטנה יולדת. בתמי':

ה"ג משהביאה שתי שערות היא ובנה חיים עיברה עד שלא הביאה שתי שערות וילדה משהביאה שתי שערות היא חיה ובנה מת וכ"ה בפסחים וביבמות:

מאי כדון. מעתה מנ"ל לר"י דביולדת מפריש עליה שלא מדעתה דהא כשהי' קטנה אינה ראויה לילד ומשהביאה שתי שערות גדולה היא ויש בה דעת:

ומשני אלא שכן וכו'. ופריך מכיון שהשיאה וכו' וכ"ה בפסחים כלומר ותו בתו קטנה א"א לומר ביולדת דמכיון שהשיאה וילדה כבר יצאה מרשותו:

אלא שכן אדם מפריש על אשתו החרשית. וזאת תורת היולדת מוקמינן ליה באשתו שאין בה דעת והוא מביא עליה קרבנה:

אין לה רצון. והרי היא כאנוסה ומותרת לבעלה:

וחרשת אין את יכול. לומר שמביא קרבנה עליה שהרי אינה שותת דכתיב ואמרה האשה אמן אמן וזו אינה יכולה לומר דחרשת שאינה בת דעת היינו שאינה שומעת ואינה מדברת וכיון שאינו מביא קרבן סוטה על אשתו שאינה בת דעת אינו יכול להפריש עליה חוץ מדעתה:

והוא מעוכב מלשמוח עמה. עד שתשתה כקרבנו הוא לפיכך בעלה מפריש עליה שלא מדעתה וכיון שבעלה מפריש עליה שלא מדעתה אף אדם אחר מפריש עליה שלא מדעתה כדאר"י בקרבנות מחוסרי כפרה ל"א ר' אבין פליג אר' יוחנן וקסבר דקרבן יולדת אין אחר מקרי' עליה שלא מדעתה דדוקא בענה שהוא מעוכב מלשמוח עמה בשמחת הרגל שתאכל עמו קרבן שמחה שהרי אסורה מלאכול קדשים עד שתביא קרבנה וכתיב ושמחת אתה וביתך לפיכך מפריש עליה שלא מדעת' דכקרבנו הוא אבל אחר לא והראשון נראה עיקר וכ"מ בסמוך:

אינו מפריש עליה. על אשתו היולדת שלא מדעתה עולת העוף דכתיב בקרבן היולדת ולקחה שתי תורים או שני בני יונה א' לעולה וא' לחטאת וקאמר ר' אחא דעולת העוף אינו מפריש עליה שלא מדעתה שאין העולה מעכבתה מלאכול בקדשים אבל החטאת שמעכבתה מלאכול בקדשים מפריש עליה שלא מדעתה:

אלא דבר שהוא מתירה לה בזה. ובסמוך מפרש מה בזה:

אין לך אלא זה. אבל ד"א אפי' הדומה לזה לא ולאפוקי מדר' אבין:

תני מה זה. כלו' מהו זה דתני בברייתא דבסמוך:

וקאמר דבר המעכבה מלאכול בזבחים. וה"ק אינו מפריש עליה אלא דבר שהוא מתירה לאכול בזבחים:

ופריך מעכבה היא מלאכול בזבחים. בתמיה וכי הסוטה מעוכבת מלאכול בזבחי':

ומשני מכיון שהוא בעלה מעוכב מלשמות עמה עד שתשתה שהרי אסורה לו עד אחר ההשקאה הרי היא כמעוכבת מלאכול זבחים. ל"א הכי פריך וכי מצוה היא שתאכל בזבחים דקאמרת הואיל ומעוכבת מלאכול בזבחים מפריש עליה שלא מדעתה ומשני שהטעם שיש לבעלה תועלת בקרבנה ולשון ראשון עיקר:

תני אפי'. קרבנות נזירות שעליה שהן שלש בהמות כדתנן בנזיר פ"ו בעלה מפריש עליה שלא מדעתה:

ופריך מעכבה הי' מלאכול בזבחים. בתמי' וכי נזירה מעוכבת מלאכול בזבחים שבעלה מפריש עליה שלא מדעתה וקשין אהדדי דתניא בסמוך אינו מפריש עליה אלא דבר שהוא מתירה לאכול בזבחים:

ומשני מכיון שהוא מעוכב מלשמוח עמה. שאין שמחה אלא בבשר וביין וכל זמן שהיא נזירה אסורה ביין ה"ל כמעוכבת מלאכול זבחים ומפריש עליה שלא מדעתה:

כל קרבן שהיא חייבת. לאפוקי נדרים ונדבות:

אפילו אכלה חלב וכו'. דהיא גרמה לה אפ"ה בעלה חייב עליה דהא שוגגת היא:

פטרה. גירשה ונתן לה כתובתה ועדיין קרבנותיה עליה אינו חייב בהן:

ה"ג שכך היא כותבת לו בתוך השובר שכותבת לו על קבלת כתובתה:

ואחרן. ואחריות שהיה לי עליך מלפני היום מן הכל פטרתי אותך:

ופריך והתני סדר מנחות כך היא מביאן מתוך ביתו בכלי כסף ובכלי זהב. והני כלים שמביא מתוך ביתו לאו כלי שרת הן ובמתני' תנן כל המנחות תחלתן בכלי שרת:

ה"ג וראוי' לכלי שרת וכ"ה בבבלי. וה"פ דמשני בשאר כל המנחות תחלתן בכלי שאלו היה מקודש היה ראוי לכלי שרת משא"כ כפיפה מצרית לד"ה אינה ראוי' לכ"ש משום הקריבהו נא לפחתך:

הרי חטאתו ואשמו של מצורע. שטעונין נסכים כדתנן במנחות פרק שתי מידות:

אין תימר. שמצורע אינו חוטא אלא שמעצמן באו נגעים עליו כמו שא חולי:

זאת תורת המוציא שם רע. שהנגעים על לשון הרע הן באין:

מכיון שנתייסר. ע"י נגעים כבר נתכפר לו העון וקרבן לאשתרויי בקדשים הוא דמייתי:

ה"ג דכתיב ונקלה אחיך לעיניך. ודרשינן כיין שנקלה הרי הוא אחיך לכך בשעת הבאת קרבנותיו כמי שאינו חוטא:

מנחת מנחת לג"ש. נאמר להלן בסוטה מנחת קנאות היא ונאמר כאן במנחת העומר וכי תקריב מנחת ביכורים:

מה מנחת שנאמר להלן גבי סוטה שעורין היא כמפרש בקרא:

אף כאן. בעומר שעורים:

נאמר כאן. במנחת העומר וכי תקריב מנחת ביכורים אביב קלוי יגו':

ונאמר במצרים אביב כי השעורה אביב. ה"ג מה מצינו שהיחיד מביא חובתו מן החטין וחובתו מן השעורין אף ציבור מביא חובתו מן החטין יביאו מן השעורין וכ"ה בבבלי במנחות. וה"פ כמו שמצינו שהיחיד מביא שתי מיני מנחות חובה מן החטין מנחת חוטא ומהן שעורים מנחת קנאות כך הצבור מביאים שני מיני ביכורים מחטים ומשעורים ובעצרת ודאי מחטים מביאים כמפורש בקרא א"כ. העומר בפסח משעורים:

ה"ג דבר אחר אם תאמר מן החיטים אין שתי הלחם ביכורים וכ"ה במנחות. וה"פ א"ת שעומר בפסח קרב מחיטי שנה זו אין שתי הלחם ביכורים ורחמנא קרינהו ביכורים דכתיב וביום הביכורים:

חילקא. לשנים כשהחטה נטחנת לשני חלקים קרוי' חילקה וכן כולם משתנה שמן לפי רבוי החלקים:

מכאן ואילך. אם נטחנת ליותר מד' חלקי' קמחין הן הרי הוא קמח ואין צריך לבור סולת מתוכו דכסולת הוא הואיל וכבר נטחן כל כך או דלמא אפ"ה צריך לבור הסולת מתוכו ל"א מבעיא ליה אם נטחנו ליותר מד' חלקים ה"ל קמח וכשר למנחת קנאות דהא אין צריך לבור סולת מתוכן שהרי קמח באה או דלמא מ"מ לאו קמח הוא עד שנטחן הדק היטב ופי' זה נראה עיקר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף