שיטה מקובצת/נדרים/נג/א

שיטה מקובצת נדרים נג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתניתין הנודר מן התמרים שאמר סתם קונם תמרים עליו דוקא אבל אמר אלו אסור בדבש היוצא מהן וכן אם נדר מסתווניות שהם הענבים שאין יכולות להתבשל לעולם והן נכנסות בחורף שהוא סתווא בעודן בוסר על כן נקראו סתוניות. כל ששם תולדתו קרויה עליו כגון דבש תמרים שאין קורין אותן בני אדם דבש סתם אלא דבש תמרים. ומיהו דבש סתם האמור בתורה הוא דבש תמרים. וחומץ סתוניות אין קורין לו חומץ סתם אלא חומץ סתוניות על כן נדר הימנו אסור ביוצא ממנו מאחר שאותו היוצא ממנו נקרא על שם העיקר. אבל ברישא דיין ושמן מודה רבי יהודה לפי שעל דרך הרוב היין נקרא יין סתם והשמן שמן סתם. הרי"ץ ז"ל.

גמרא איכא ביניהו דרבי שמעון בן אלעזר כל שאין דרכו ליאכל כגון ענבים סתוניות שרעים לאכול ודרך היוצאין הימנו לאכל נדר בו אינו אסור אלא ביוצא הימנו (כלומר) שלא נתכון זה אלא ביוצא הימנו כלומר שלא נתכוין אלא בשדרכו לאכול דהיינו יוצא הימנו. ת"ק דרבי יהודה לית דרבי שמעון בן אלעזר דהכי משמע מתניתין בחומץ סתוניות מותר אף בחומץ וכו' דבענבים נמי מותר דכי נדר מן הסתווניות לא נתכון אלא ביוצא (המינ') הימנה הואיל ולא פירש הדבר מותר בזה ובזה. ותנא בתרא דרבי יהודה אית ליה דקאסר רבי יהודה אף ביוצא הימנו. וחכמים מתירים בענבים סתוניות אף על פי ששם תולדתו קרויה עליו ולא ביוצא הימנו דהיינו כרבי שמעון בן אלעזר. פירוש.

אבל הרי"ץ ז"ל כתב וז"ל: כל שדרכו לאכול כגון תותים ואין דרך היוצא ממנו כגון מי תותין כל שאין דרכו לאכול כגון סתוניות וכיוצא בהן ודרך היוצא ממנו לאכול דחומץ סתוניות ראוי הוא. והשתא פליגי חכמים על ת"ק בתמרים וכיוצא מהן דלת"ק נדר בו מותר ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו מותר בו וחכמים דמתניתין סבירא להו כרבי שמעון ואם נדר בו אסור ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור בו. והוא הדין דאיכא ביניהו כל דבר הדומה לזה. ובין חכמים ורבי יהודה איכא ביניהו תותים וסתוניות ויוצא מהן והוא הדין כל הדומה להן. דלרבי יהודה מאחר שנקרא על שם תולדתו אסור (אם) ביוצא בו אם נדר בו. וחכמים סבירא להו בתותים דאם נדר בו מותר ביוצא ממנו ואם נדר ביוצא ממנו מותר בו ובסתוניות אם נדר בו דאינו אסור אלא ביוצא ממנו אבל בו לא דאינו ראוי לאכילה. ולענין פסק הלכה כחכמים דמתניתין ורבי שמעון דברייתא קיימא לן. עד כאן.

וזה לשון הרנב"י ז"ל: חכמים היינו ת"ק פירוש דאיהו נמי סבירא ליה דהנודר בתמרים מותר בדבש שלהם. איכא ביניהו הא דתניא כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר כל שדרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל כגון תמרים ודבש תמרים נדר בו אסור ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור בו פירוש שהנודר מדבש תמרים אסור בתמרים והך סתמא דלא כת"ק דסבירא ליה שהנודר מדבש תמרים מותר בתמרים כדמשמע במתניתין. וכל שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל כגון סתוניות שהן עצמן אינם נאכלות והיוצא ממנו נאכל נדר בו אינו אסור אלא ביוצא ממנו שלא נתכון זה אלא ליוצא ממנו. פירוש והא נמי דלא כת"ק דת"ק סבר שהנודר מן הסתוניות אסור בהם ולא ביוצא מהם. וכתב רבינו ז"ל: ת"ק לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר לא באת שדרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל פירוש כדפרישנא דלת"ק הנודר בתמרים מותר בדבש שלהם ואלו לרבי שמעון בן אלעזר אסור. ולא באת שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל דהיינו סתוניות פירוש דלת"ק אינו אסור אלא במה שנדר ממנו ולרבי שמעון בן אלעזר אסור בחומץ שלהם ולא בהם. ורבנן בתראי אית להו דרבי שמעון בן אלעזר באת שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא מהן ליאכל דהא דקתני וחכמים מתירין בו ולא ביוצא ממנו קתני כלומר אהא דרבי יהודה בן בתירה דאמר אסור אף ביוצא ממנו קאי דמדקתני אף שמע מינה בו ובתולדתו קאסר ואף על גב שאין דרכו ליאכל ועלה קאי הא דרבנן מתירין ואמרי דבו מותר. והלכתא כת"ק פירוש דלא אסר אלא במה שנדר בין דרכו ליאכל בין אין דרכו ליאכל. ובגמרא דבני מערבא גרסי איפכא הך סיפא דרבי שמעון בן אלעזר. וכך היא בירושלמי תני רבי שמעון בן אלעזר אומר קונם כל דבר שדרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו אסור ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור בו מאי אית לך למימר כלומר ומאי ניהו כגון זיתים וענבים וכל דבר שדרכו ליאכל ואין דרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו מותר ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו מותר בו מאי אית לן למימר כגון אילין תותיא פירוש שאין דרכו ליאכל אלא לשתות דרובן של תותין לאכילה קיימי. וכל דבר שאין דרכן ליאכל והיוצא ממנו דרכו ליאכל נדר בו ולא נתכוון אלא ליוצא ממנו מאי אית לן למימר א"ר יוסי ברבי בון כגון זרעוני גנה שאינן נאכלין פירוש כגון זרע החציר והבצלים וכיוצא בהן שאין דרכן ליאכל והיוצא מהן דרכן ליאכל. ולמדנו לנודר מזרעוני גינה שאסור בפירות היוצאין מהן. עד כאן. וז"ל הרא"ם ז"ל: ת"ק לית ליה דרבי שמעון דהא מתיר בדבש תמרים ותנא בתרא דקאמר וחכמים מתירין סתמא קאמר ולא פירש במה מתירין ואיכא למימר דהא אחומץ סתוניות קאי דאין דרכו לאכול כמו סתוניות ואף על פי ששם תולדתו עליו דנקרא חומץ סתוניות מתיר אבל דבש תמרים לא כרבי שמעון דהוא דרכו לאכל כמו תמרים עצמן. עד כאן.

מתניתין מותר ביין תפוחים. לפי שברוב המקומות נקרא יין סתם היוצא מן הענבים ולא היוצא מן התפוחים. ומיהו במקום שאין שם יין ענבים ויינן הוא יין תפוחים אסור ביין תפוחים וחכמים לא דברו אלא על רוב המקומות. וכן גבי שמן כדקאמר בגמרא. מן הדבש מותר בדבש תמרים. שאין דרך רוב העולם עתה לקרוא דבש סתם אלא ליוצא מן הדבורים וחומץ סתם אינן קוראין אלא ליין שנתקלקל. מן הכרישין מותר בקפליטאות. קפליטאות מין כרישין שיש להם ראש שמן ובלשון יון קורין לראש קפ"ל ולהכי מותר בהן מפני שיש לו שם בפני עצמו. הרי"ץ ז"ל.

גמרא ספק איסור כי האי לחומרא דבכל מילתא דתליא בשמא לא אזלינן בתר רובא דאיכא למימר האי גברא לישניה בתר מיעוטא. והכי אמרינן בבבא קמא פרק המניח את הכד לא צריכא דרובא קרו לכדא כדא כו' מהו דתימא זיל בתר רובא קא משמע לן דאין הולכין בממון אחר הרוב כי האי דתליא בשמא ובלישנא. והכי נמי אמרינן בהמוכר את הבית בבבא בתרא דרובא קרו לבירא בירא ולבית בית. שיטה.

וזה לשון הרא"ם ז"ל: קא משמע לן דספק איסורא לחומרא וכל שכן הכא דהוי מילתא דתליא בשמא דאיכא למימר דלישני דנודר בתר מיעוטא וכי האי גונא אשכחן וכו'. ככתוב לעיל. עד כאן.

פשיטא לא צריכא דרובא מן חד מסתפקין מהו דתימא איזיל בתר רובה קא משמע לן ספק איסורא לחומרא. פירוש וחיישינן למיעוטא ודילמא למיעוט השמן המצוי שם נתכוון מיהו אי פריש ואמר לא נדרתי אלא בשמן זית נאמן כדתנן לא נדרתי אלא בחרמו של ים וכן לענין דיני ממונות דהא קיימא לן אין הולכין בממון אחר הרוב. הרנב"י ז"ל.

אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל לא שאנו אלא במקום שאין מביאין ירק מחוצה לארץ לארץ אבל במקום שמביאין מחוצה לארץ לארץ אסור. מיסתברא דאסור אף בירקות הגנה קאמר והוא הדין בירקות השדה לפי שאין מביאין כל כך שיספקו להם ושלא יהו צריכין לירקות השדה והרי זה במקום שמסתפקין מזה ומזה ואפילו מסתפקין רובא מירקות הגנה וכענין שאמרו בשמן זית ובשמן שומשמין. אבל בירושלמי משמע שאינו אסור אלא בירקות הגנה בלבד כשאר שני שבוע דגרסינן התם משהתיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע. הרשב"א ז"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף