רש"ש/נדרים/נג/א

רש"ש נדרים נג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר"ן ברה"ע וכ"ת תינח בשאני טועם כיון דל"צ כו'. בתור"ע הניחו בצ"ע דדלמא אמר הכי כדי לאסור עצמו בכל שהוא ע"ש. ובקל י"ל דא"כ הל"ל שאני אוכל כ"ש. וענ"ל דכמו דהנודר מטרית טרופה אסור אפי' בציר ומורייס לעיל לגירסת רוה"פ אע"ג דטרית טרופה הדג בעין אלא שמחותך ובציר ליתא אלא טעמו מ"מ אמדינן דעתו דכיון דדייק כולי האי דעתי' לאסור אף טעמי' לבד. ואף לגי' הר"ן שם דמותר בציר. הא כתב שם דסד"א כיון כו'. לכן הכא נמי כיון דדייק כולי האי לאסור בכ"ש דעתו אפי' בטעמו וביוצא ממנו. וענ"ל דטעם ודאי נכלל בשאני טועם וכי איצטריך ליה להיוצא מהן. וכ"מ מדלא איבעי' ליה לרמי אמתני' דלעיל דאיירי בטעם אלא אמתני' דהכא דאיירי ביוצא מהן (עי' תוס' ברכות (לט) ד"ה מיא דסילקא) ולכן ודאי אמרינן כיון דדייק לאסור אף הטעם דעתיה ג"כ על היוצא מהן:

במשנה הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים. בתוס' הקשו אמאי לא תני תמרים אלו כו' אסור ביוצא מהן. ולעד"נ דהכא מותר אפי' באומר אלו דבחולין (קכ ב) מסקינן דבאיסור דאינו בא מאליו ילפינן משקין היוצאין מהן שיהו כמותן מתרומה או מבכורים וחד מהנך ע"ש. ובתרומה ובכורים גופייהו ס"ל לר' יהושע שם דאינו אלא בזיתים וענבים בלבד וכן בערלה ע"ש ודיו לבא מה"ד להיות כנדון ואף דבערלה ותרומה משמע בפי"א דתרומות דאף שאר משקין אסורין מיהא מדרבנן (עי' בפירוש הרא"ש שם) אפשר דבנדרים לא החמירו. אולם לקמן ר"פ קונם משמע דאדרבה בנדרים מחמרינן טפי ע"ש בר"ן ד"ה כמאן אזלא. אך מ"מ נהי דמדרבנן אסור כיון דל"ד להנהו דלעיל דמיתסרן מה"ת להכי לא תני לה:

ר"ן ד"ה חכמים היינו ת"ק. נדר בו אסור ביוצא ממנו [וביוצא ממנו] אסור בו וכל שאין כו'. כן הגיהו והוסיפו בד"ח. ולי ה"נ יותר גי' הישנה רק להוסיף ו' ושכצ"ל ואסור בו לולי שראיתי ברמב"ן עצמו הגי' כאשר הוגה. ועי' בהרע"ב בפירוש הב' והוא מפירוש הרמב"ם. וע"ש דנראה מדבריו דל"ג בדברי ת"ק מסתווניות מותר בחומץ סתווניות דהן עצמן אין דרכן לאכול כמו שכתוב שם ובכזה ס"ל לת"ק דאסור ביוצא מהן. ולכן ל"ד הרע"ב בהביאו פירושו על הגי' שלפנינו. וכן ל"ד התוי"ט בהביאו דברי התוס' ליתר ביאור לפי' זה. ולא העיר דלהתוספות סתווניות דרכן להאכל ומוכרח להגירסא שלפנינו:

גמ' מקום שמסתפקין מזה ומזה אסור. משמע דטעם התירא דרישא הוא משום כיון דאין מסתפקין מאידך ודאי לא היתה כוונתו עליו הואיל דבלא"ה לא אכיל מיניה וכדלקמן (נד ב) לענין דגים בהקיז דם או דכייבין ליה עיניה. וטעם שהוא שם לווי לא קאי אלא אדסמיך ליה ודלא כפי' הר"ן והרא"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף