שיטה מקובצת/נדרים/כו/א

שיטה מקובצת נדרים כו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ורבא אמר בשמהפך דבריו כולי עלמא לא פליגי דכולן מותרין. כי פליגי בשעומד על דבורו הראשון אלא שאומר שאילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא דאפילו בכי הא קסברי בית הלל שכולן מותרין. ובית שמאי כר' מאיר דאמר תפוס לשון ראשון גבי האומר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים דאמר ר' מאיר דהרי זו תמורת עולה. והכא נמי כיון דאמר הייתי אומר כולכם אסורים הרי זה עיקר דבריו והרי זה מעמיד דבריו הראשונים שאמר בשעת הנדר. ואף על גב דאמר חוץ מאבא שהוא הפך הכלל שאמר בתחלה אין בכך כלום שאין עיקר הדבר בגמר דבריו אלא בראש דבריו. עד כאן.

וכתב הריטב"א ז"ל וז"ל: ויש אומרים דהוא הדין אם החליפו בענין אחר דמתחלה אמר זה וזה אסורים ועכשו כשבא לפני חכם אומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא שגם עכשו אינו מעמיד דבריו הראשונים והותר מקצתו הותר כולו. וצריך עיון מנא להו הא דאימר דוקא כשמחליף לשון חשוב ואלים ללשון גרוע. וא"ת מנא ליה לרבה שיש חילוק בין החליף לשונו ללא החליף. יש לומר כך צריך לחלק מכח ברייתא דלקמן דנדר מחמשה דתני רישא נדר שהותר מקצתו הותר כולו ובסיפא תני דלא הותר כולו. אלא על כרחין ר' עקיבא לאו בכל ענין אמר נדר שהותר מקצתו הותר כולו ומשמע ליה לרבה דבענין זה הוא נכון לחלק. עד כאן.

ורבא אמר הכל מודים באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר דכולם מותרין. כלומר אפילו לבית שמאי משום דכולי עלמא אית להו נדר שהותר מקצתו הותר כולו בכי האי גונא דכיון דאינו מקיים לשונו הראשון אפילו לגבי אותן האחרים הותרו האחרים בהיתר המקצת היינו בהיתר אביו. וכי תימא הותר כולו הוא מכיון שהוא אומר ששוגג מהכל בלשון נדרו. לא היא דכיון דאפילו ללשון זה קיימיה לאסוריה לגבייהו שהרי הוא אומר שהיה הוא אומר פלוני ופלוני אסורין לאו הותר כולו הוא אלא הותר מקצתו בלחוד הוא ואפילו הכי אמרינן הותר כולו. הרנב"י ז"ל.

גרסא דוקא הכי היא: אמר רבה הכל מודים באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא כולהון אסורין ואביו מותר. לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר. ורבא אמר הכל מודים באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר כולן מותרין. לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא. בית שמאי סברין לה כר' מאיר דאמר תפוס לשון ראשון ובית הלל סברי לה כר' יוסי דאמר בגמר דבריו אדם מתפיס. וכך פירושה: דכולי עלמא בין בית שמאי בין בית הלל כולן אסורים ואפילו בית הלל מודו דלא הוי כנדר שהותר מקצתו הותר כולו. משום דמעיקרא בלשון כולכם הדירן דהא הרי הן עליכם כקרבן קאמר דמשמע על כולכם והשתא כולכם ואפילו אביו משמע בכלל אלא שחוזר והתירו כשאמר חוץ מאבא ומזה מודה בית הלל הכא דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו. אבל כשאמר אילו הייתי יודע שכן הוא הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר דהשתא לא כללם בנדר כהאי גוונא אמרי בית הלל נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ובית שמאי סברי לדעת רבה דאפילו בכהאי גוונא לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ורבא סבר דכהאי גוונא דקאמר בחרטתו אילו הייתי יודע שכן הוא הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר אפילו בית שמאי מודו בזה דאמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו. והיכא דכללם כמו בתחלה כגון דקאמר הייתי אומר כולכם אסורים ואבא מותר בהא דוקא פליגי בית שמאי לאיסור. ואפילו הכי בית הלל שרי דכהאי גוונא (מי) נמי שייך למימר נדר שהותר מקצתו הותר כולו. וטעמא דבית שמאי כר' מאיר דאמר תפוס לשון ראשון ומחלוקתם במסכת נזיר דתנן התם הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבלה בית שמאי אומרים הרי זה נזיר דאמר תפוס לשון ראשון וכיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר. ובית הלל סברי בגמר דבריו אדם מתפיס וכיון דאמר מן הגרוגרות לא הוי נזיר דאין נזיר אלא מיין. הכא נמי סברי בית שמאי תפוס לשון ראשון ואביו היה בכלל כולכם אלא שחזר להתירו ובכהאי גוונא לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו דהא אפילו כשידע שאביו היה ביניהם ורצה להתיר אביו כללם באיסור ואף על פי שהוציאו מן הכלל כשאמר חוץ. ובית הלל סברי בגמר דבריו אדם מתפיס שהוכיח סופו על תחלתו שאביו לא היה בכלל כולכם שהרי עכשו התירו והוי ליה נדר שהותר מקצתו הותר כולו. הרי"ץ ז"ל.

ואי תיקשי לרבא ור' מאיר כבית שמאי. תריץ דר' מאיר סבר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה. אי נמי דאמר ר' מאיר אנא דאמרי אפילו לבית הלל ושאני התם דחוץ מאבא גמר דבריו ואינו סותר דבריו הראשונים והותרו כולכם כאחת. וגם נמי נוכל לומר לרבה דאמר לעיל דהיכא דאמר כולכם אסורין חוץ מאבא דכולן אסורין ואביו מותר אמר לך נמי אנא דאמרי אפילו לר' יוסי דר' יוסי מודה הכא דלא שייך כאן הותר מקצתו הותר כולו כיון דאינו מתחרט במאי דאמר מעיקרא כולן אסורין. ואף על גב דודאי הותר מקצתו מיהו הותר כולו לא אמרינן דמנא תיתי. הרא"ם ז"ל.

זאת השמועה יש בה גמגומים. חדא מה שפירש רבינו תם על ההיא דרבה דאמר הכל מודים באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים וכו' דכולם אסורים ואביו מותר לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר. ופירש רבינו תם דטעמא דכי אמר בחזרה כולכם כולם אסורים היינו משום כי לא החליף דבריו אבל כשאמר בחזרה הייתי אומר פלוני ופלוני מותרין בזה פליגי דבית הלל סברי כיון שהחליף דבריו עקר נדרו ובית שמאי לא סבירא להו הכי. והוא הדין אם בשעת הנדר אמר לזה ולזה ובחזרה אמר כולכם שבזה פליגי. ודבר תימה הוא שמשמע הלשון שתלו הדבר כשאמר בחזרה כולכם או לזה ולזה. ועוד דהוה ליה למימר בפירוש בלא החליף דבריו כולי עלמא לא פליגי כיון שהדבר תלוי בכך. ונראה לי שדחקו לרבינו תם לפרש כך משום דקאמר תלמודא בתר הכי איתיביה רב פפא לרבא כיצד אמר ר' עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו אמר קונם שאני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולם. שאני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון האחרון מותר וכולם אסורין. בשלמא לרבה מוקי לרישא דאמר לזה ולזה וסיפא דאמר כולכם אלא לדידך בשלמא רישא מוקמת לה דאמר כולכם אלא סיפא דאמר לזה ולזה ר' עקיבא היא בתמיה. עד כאן לשון התלמוד ועתה אבאר לפי דעתי. הרי דחקו לרבינו תם לפרש מה שפירש שאם היה מפרש בפישוטא הכל מודים שאם אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ (וכו') מאבא שכולם אסורים משום דאמר תפוס לשון ראשון לא נחלקו אלא באומר הייתי אומר פלוני ופלוני שבית הלל סברי נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון דליכא למימר תפוס לשון ראשון ובית שמאי לא סבירא להו כלל נדר שהותר מקצתו הותר כולו. דאם כן היכי קאמר רב פפא בשלמא לרבא מוקי לרישא דאמר לזה ולזה ועכשו אם נפרש דמוקי לה דאמר בחזרה לזה ולזה ומתניתין מיירי בשעת הנדר אם כן הא דקאמר וסיפא דאמר כולכם מיירי דאמר כן בחזרה והיכי קאמר ר' עקיבא הותר כולו והאמר דר' עקיבא מודה כשאמר בחזרה כולכם שכולם אסורין משום דאמר תפוס לשון ראשון. ואם נפרש בשלמא לרבה מוקי לה רישא דאמר לזה ולזה בשעת הנדר ומתניתין מיירי בחזרה כל שכן שיקשה היאך אמר ר' עקיבא ברישא הותר כולו והלא ר' עקיבא מודה בכולכם בחזרה. ועתה קשיין כל הני קושיות שכתבתי. ועוד קשיא לי דקאמר רב פפא בשלמא רבה מוקי לה רישא לזה ולזה ולפי פירוש רבינו תם ז"ל רוצה לומר בשעת הנדר. אם כן וזה שאומר בתר הכי אלא לדידך בשלמא רישא מוקמת לה דאמר כולכם רוצה לומר בשעת הנדר ואינו כך אלא רוצה לומר בחזרה. לכך נראה לומר לפי עניות דעתי כי מה שאמר דברי הכל מודים באומר הייתי אומר כולכם אסורין רוצה לומר בפשיטות משום דסבירא ליה לדרבה דבית הלל נמי סבירא להו תפוס לשון ראשון ובלזה ולזה נחלקו דבית הלל סברי נדר שהותר מקצתו הותר כולו ובית שמאי לית להו כלל נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ועתה נפרש לפי שיטתינו איתיביה רב פפא לרב כיצד אמר ר' עקיבא בשלמא לרבה מוקי לה לרישא דאמר לזה ולזה פירוש בחזרה וסיפא דאמר האחרון מותר וכולם אסורין בשאמר בחזרה כולכם דבהני מודה ר' עקיבא דתפוס לשון ראשון. אלא לדידך דאמרת דבכולכם פליגי בשלמא רישא דאמר כולכם בחזרה דר' עקיבא לטעמיה דלא סבר תפוס לשון ראשון. אלא סיפא דאמר האחרון מותר וכולם אסורים היכי מוקמת לה. והכי קפריך תלמודא אלא סיפא ר' עקיבא היא והלא לדידך לא משכחת עוד לר' עקיבא שיהו כולם אסורין. נראה לי ברוך. ברוך אתה ה' למדני חקיך.

עוד קשה לפי פירוש רבינו תם דקאמר תלמודא ולרבה מי ניחא הדין הוא ראשון הדין הוא אחרון אלא כגון שתלאן זו בזו. בשלמא לפי מה שפירשתי דהוה פריך היכי מצי מתוקמא כר' עקיבא ניחא דבכהאי גוונא מתוקמא שפיר כר' עקיבא. אבל לפירוש רבינו תם מה תירץ מקושייתו מכל מקום יקשה אמאי פליגי רבנן עליה. גליון. ועיין לעיל בגיליון המתחיל אמר רבה וכו' פירוש הרא"ש וכו'.

וזה לשון הרי"ץ ז"ל: כיצד אמר ר' עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו. לקמן בפרק ר' אליעזר היא. קונם שאני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולן הואיל וכללן באיסור כולן. שאני נהנה לזה ולזה הותר ראשון הותרו כולן שעיקר לשון קונם על הראשון הזכירו ופלוני הראשון הפסיק בין לשון קונם לתיבת ופלוני השני. אבל אם הותר האחרון כגון שנתחרט ממנו ונשאל לחכם עליו לא הותרו השאר כלל אי נמי כגון שהוא נדרי שגגות באחת מהן שלא היה יודע שהיה הוא בשעת הנדר וחזר ואמר אילו הייתי יודע שהוא היה עמהם לא הייתי מדירו. ולקמן אמרינן אי מיירי בשאמר בחרטתי הייתי אומר כולכם אסורים וכן ברישא. בשלמא לרבה דאמר דאם אמר בשעת החרטה בזה ובזה מחלוקת אבל כולכם דברי הכל אסורים מצית מוקמית לרישא דקאמר ר' עקיבא הותר אחד מהם הותרו כולן כגון דקאמר בחרטתי הייתי אומר לזה ולזה ולהכי קאמר ר' עקיבא הותר לאחד מהן כהאי גוונא דאמר לזה ולזה הותרו כולן דסבירא ליה לר' עקיבא כבית הלל וסיפא דאמר האחרון מותר וכולן אסורים דאמר לכולכם ודברי הכל היא ורבה גופיה אמר לעיל נמי דבכהאי גוונא דברי הכל אסורים. אלא לדידך דאמרת מחלוקת בית שמאי ובית הלל כשחזר ואמר אילו הייתי יודע הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מפלוני וכשאמר לזה ולזה והאחד מהם לא הזכיר דשגג תחלה בו קאמרת דברי הכל מותר בשלמא רישא מילתא דר' עקיבא נוכל לאוקמה דאמר כולכם וסבירא ליה כבית הלל ובית שמאי פליגי עליה לדבריך דאמרת דלדברי בית שמאי לא אמרינן כהאי גוונא נדר שהותר מקצתו הותר כלו. אלא סיפא דמילתיה דר' עקיבא איך איפשר להעמידה. דאם תאמר כגון שחזר ואמר הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מפלוני וסבירא ליה לר' עקיבא כבית שמאי ולא כבית הלל מאי מהני כלל דבסוף הואיל ובעיקר הנדר אמר לזה ולזה. ואי מוקמת לה כגון שחזר ואמר אילו הייתי יודע שכן הייתי אומר פלוני ופלוני מותר והאמרת בזה לעיל דליכא מאן דפליגי בזה דכולי עלמא מותר הוא לכל ואיך יחלוק ר' עקיבא על דבר פשוט ומפורש. ויש נוסחאות דכתיב בהן אמאי פליגי רבנן עליה דמשמע מתוך אותן גרסאות דאיתא רבנן דפליגי עלה דר' עקיבא. ומשמע להו מדקאמר כיצד אמר ר' עקיבא מכלל דר' עקיבא לחודיה אמר ולא רבנן. ואין גירסא זו ופירושה מיושבת בעיני כלל. ורבא השיבו לרב פפא ולדבריך דקאמרת דלרבה ניחא ומי ניחא סיפא דקתני האחרון מותר וכולן אסורים במאי מוקמת לה דאמר כולכם ואם כן הוא איך שייך שם ראשון ואחרון דקאמר האחרון מותר וכולן אסורין. ותימה הוא בעיני דחוי זה דדילמא ראשון ואחרון דקאמר לא לפי חזרת הדבור נאמר אלא לפי עיקר נדרו דקאמר לזה ולזה וצריך עיון. עד כאן.

איתיביה רב פפא לרבא כיצד אמר ר' עקיבא וכו'. ופליגי רבנן עליה דאמר לא הותרו כולן. הותר הראשון הותרו כולן דקאמר לזה ולזה שתלה שני בראשון ושלישי בשני וכן כולן לומר זה כזה. בשלמא לרבה דאמר דבלזה ולזה מחלוקת אבל בכולכם דברי הכל אסור מצי מפיך לה דמוקי לה לרישא כר' עקיבא דתני הותר אחד מהן הותרו כולן כגון דאמר לזה ולזה ורבנן פליגי עליה דאמר לא הותר כולו דתנן כיצד אמר ר' עקיבא לחודיה אמר ולא רבנן. וסיפא דתני האחרון מותר וכולן אסורים דאמר כולכם ודברי הכל היא דהכי נמי אמר רבה. והיינו היפוך גדול דמאי דאמר קונם שאני נהנה כולכם ברישא מוקי בסיפא דהוה משמע הכי אי אמר ליה אמאי אררת הני ולאלתר לא דייק לכולה סיפא דקתני הותר הראשון הותרו כולן אלא סיפא דסיפא האחרון מותר וכולן אסורין. פירוש:

וסיפא דסיפא דאמר לכלכם וכו'. והאי דקאמר דאמר כולכם הוא הדין בדאמר לזה ולזה כלומר בין בתחלה בין בסוף אלא דחדא מיניהו נקט. וניחא ליה למינקט סיפא דרישא והאי דקתני הותר האחרון האחרון מותר והראשון אסור א"ה עיין בחידושי הרשב"א כאן ולא קא מפרש היכי הכי קאמר ופעמים וכו' שאפילו לר' עקיבא האחרון מותר והראשון אסור והיינו כשאמר בין בתחלה בין בסוף בענין אחד. ולפיכך לא רצה לפרש שלא אמר באומר בכולכם לבד או באומר לזה ולזה לבד אלא כל שמעמיד דבריו.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף