שואל ומשיב/ב/ד/סט

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן סט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב מוה' יעקב שענבערג אבד"ק זאלין.

מכתבו הגיעני ביום ג' וארא שנתרט"ז בדבר טו"ת שבין האחים הגבירים מוה' יחזקאל חיים ליסטינא ור' צבי אלימלך ליסטינא שנעשה ביניהם כתב שותפות בדבר הסאפארינדרוג עבור חיל הצבא במשך ששה חדשים או שנה תמימה היינו מן ערשטן דעצעמבער שמנה מאות וחמשה וחמשים עד לעצטען נאוועמבר שמנה מאות וששה וחמשים יהי' בשותפות מה שיתנו שחת ושבולת עבור החיל הצבא ונעשה בח"ח ובשד"א ות"כ בפ"מ הכל אשר לכל כפי המבואר בכתב השותפות ביניהם והנה זה כמה שנים אשר מחזיקים השותפות ביחד וזה דרכם בעת הליסטאציע יעשו כתב שותפות ביניהם ואף בעת שהיה מחלוקת ביניהם דרכם היה כי יעשו ביניהם כתב ע"י אמצעי והשלישו טראטין לתוקף קיום השותפות והנה היה ליסטאציע כעת ולא יכלו לבוא לעמק השוה לסיבת המחלוקת וכל אחד הלך על הליסטאציע לקחת העסק לעצמו וקודם הליכתם עשה אחד אפערט על שם אשתו כדי שהעסק ישאר לעצמו והאמצעי אשר ביניהם לאשר לא ידע ממסירת האפערט ברוב דברי' פעל כי חתמו עצמם שניהם על כתב שותפות אשר היה מוכן בידו והנה הליסטאציע נתקלקלה ואשת האחד נשארת מוחזקת בכח האפערט שלה ועתה רוצה זה להיות הליפערונג לו לבדו באמרו כי בעסק הלז צריך הוצאות ושחדים בחשאי והוא תמיד נצרך להשלים חלק שותפו יען כי השני בעת הפאסונג למניעת נתינתו בעת הצורך כבר הגיע בזה להיזיקות רבות כי הוכרח לתת שבולת ושחת לחלק שותפו בעת היוקר והוא החזיר לו ביגיעות רבות בשעת הזול ואם זה היה בהיות הקאנטראקט על שניהם מכ"ש כשיהיה על שם אחד לבדו וע"ד כתב השותפות אשר ביניהם טוען שלא היה שום קנין ושבועה ביניהם רק דברים בעלמא ושקר ענו בו בעת השותפות שקבלו בח"ח וק"ג א"ס רק שהאמצעי כתב כן לאשר היה לו נוסח כזה כאשר כתב גם כן שהשלישו טראטין ע"פ הנוסח שהיה לו מקודם כי בזה דרכם היה בהשליש טראטין וגם טוען כי כל כוונתו היה רק לדחותו לבל יקלקל העסק ובכוון לא חתם עצמו רק בהשמטה הנכתבת לבריף כאשר לוטה פה ההעתק ושותפו מחזיק בכתב השותפות וגם טוען שיבא לידי הפסד רב כי כבר קנה שחת המצטרך לחלקו. הנה האריך מעלתו דהדין עם המוחזק והביא דברי הט"ז והש"ך דהשבועה אינו מחזיק הקנין וא"כ הוה קנין באסמכתא דלא קנה כאן הוי אסמכתא דכל שאין הדבר תלוי בידו והוא ביד אחרים יש בו משום אסמכתא לא ידעתי מה הוא ענין אסמכתא בכאן דעיקר השותפות הוא דאם יקבלו העסק יהי' בשותפות ואם יתקלקל העסק גם לו גם להשני לא יהיה וכל שיקבל העסק מה מניעה יש בזה שלא יהיה השני שותף ולא ידעתי ציור כלל לאסמכתא בזה וגם באמת השבועה מחזיק הקנין כמ"ש הסמ"ע וכמ"ש בגליון הש"ע שכן הוא בטור עה"ת ובחבורי יד שאול סי' רל"ט הארכתי בזה וגם מבואר בש"ע סי' קע"ו סעיף ג' דיכולים השותפים להקנות זה לזה אפילו בדבר שלא בא לעולם ועיין בסמ"ע סי' ר"ט סעיף ח' בהג"ה וכאן בודאי שייך טעם זה דירא שחבירו לא יקח העסק לעצמו ואגב דרוצה לקנות מקנה וגם בלא"ה כבר הביא בעצמו דברי רמ"א סי' ר"ז סעיף ט"ו דאם צוה לכתוב בשטר שקנה ממנו בב"ד חשוב מהני ומה שהוא נתן טעמים אחרים בזה ליתא והדברים פשוטים דכל שידע שיכתוב כן בשטר ואנן לא נדע אם כיון בזה לאסמכתא או לא ממילא גמר להקנות שהרי נוקי השטר בחזקתו שהיה בבד"ח ממילא אף הוא גמר להקנות וגם נראה לפענ"ד כיון דכבר היה מחלוקת ביניהם ועשה אפערט ואח"כ חתם עצמו על הכתב בודאי גמר בלב שלם להקנות שהרי כבר עלה בדעתו שלא יהיה בשותפות ואח"כ נתרצה בלי ספק שירא ממנו שלא יקלקל הליסטאציע:

והנה א' יתרו י"ג שבט שנת תרט"ז הגיעני תשובה מהרב מו"ה יעקב שענבערג נ"י והשיב על קצת פרטים וארשום כאן מ"ש על מ"ש דלא שייך כאן אסמכתא משום דאגב דבעי למקני גמר ומקני וע"ז כתב דניהו שכן הוא דעת ר"ת אבל ברמ"א בסי' קע"ו סעיף ג' בהג"ה כתב הרמ"א דיש חולקין והש"ך החזיק ביד החולקין אלו דל"מ אף קנין ויכול לחזור בו להבא וגם בסי' ר"ז סי"א גבי ערבון מבואר דלא מועיל ולא כשיטת ר"ת ובסעיף י"ג אף דהעתיק הרמ"א דברי ר"ת מכל מקום כתב יש חולקין גם בסי' ר"ט כתב דיש חולקין. והנה בכל מה שהאריך לא הועיל אבל מ"מ דברי ר"ת הוא כן ואיך יכול להוציא מידו ול"ש בזה מוחזק דאף דעל שם אשתו נעשה הקאנטראק מכל מקום לא נקרא מוחזק ומעשים בכל יום שאחד כתוב על הקאנטראקט ובכ"ז לא נקרא הוא מוחזק טפי משאר השותפין שלא נכתבו בהקאנטראקט ככל שעשו כתב השותפות ומה גם דהוה ספק חרם ושבועה ועיין ש"ך יו"ד ס"ס קע"ז. ומה שבקש להודיעהו מה שנתעוררתי בסמ"ע הנה כוונת פשוטה דבסמ"ע סי' קע"ו לא כתב כלל הטעם דמגו דבעי להקנות רק משום דגופין בעולם וגם הש"ך אולי אם הי' מרגיש טעם זה המבואר לקמן סי' ר"ט לא היה נוטה להיש חולקים כי יש שני טעמים שיהיה מועיל. ומ"ש על גוף הדבר שכתבתי דלא שייך אסמכתא בכאן דמה המונע מלתת לחברו חלקו והארכתי בזה וע"ז כתב שכן דעת רש"י פא"נ דף ע"ג אבל כל האחרונים כתבו דכל שאינו בידו ותלוי בדעת אחרים לא שייך אסמכתא כמ"ש המח"א בהלכות אסמכתא הנה במח"כ עשה עצמו כאלו לא ידע אבל באמת אני אומר לכל הראשונים והאחרונים דוקא באם הוא מחייב עצמו לתת לאחר דבר שלא היה בידו ותלוי ביד אחרים אבל כאן מה שהתחייב עצמו באם שיחזיק על שמו הליסטאציע יהיה חבירו שותף מה אסמכתא שייך בזה והלא אם לא יחזיק על שמו לא יהיה לו ולא לחברו ועיקר האסמכתא שסבר שיעלה בידו ולכך לא גמר להקנות אבל כאן הוא מקנה כשיחזיק על שמו יהיה זה שותפו ואם לא יקבל הליסטאציע על שמו לא יהיה חייב והרי כל השותפין בליסטאציע הוא כן ואחד כתוב בהקאנטראקט ואחרים הם שותפים ולא שמענו בזה שום אסמכתא. גם מה שהבאתי דברי הטור על התורה פ' תולדות בשם אביו הרא"ש ז"ל וע"ז כתב דאין ראיה משם דשאני ירושה דהיא ירושה ממילא והרי הרא"ש ס"ל כר"ת דהאומר שדה זו אני מוכר לך מועיל ובשדה סתם משום דאינו מברר המקח וכאן הוה כמברר המקח ושבועה מחזיק הקנין בזה אבל בדבר שלב"ל דאין הקנין נתפס בו ל"מ אף שבועה הנה מה אעשה שלא ראה דברי הטור שם שכתב מפורש דאף במלוה ע"פ שאינו נתפס קנין אם מכר מלוה ע"פ שיש לו על אחרים ונשבע שהשבועה מחזק גוף הקנין ע"ש ואם כן מבואר דלא כסמ"ע. גם מ"ש שמצא בריטב"א גבי תהא במאמינו שכתב בהדיא דבעי צירוף קנין וכאן לא היה קנין הנה מלבד שגם כאן כתב בקנין וכבר כתבתי שכל שכתב כן וחתם ע"ז ל"צ עדים וממילא גמר להקנות ולא שייך אסמכתא. ולפענ"ד ראיה ברורה מהא דמבואר בסי' דף ז' סט"ו דכל דהשלישו בדיניהם משכונות לא שייך אסמכתא משום דדינא דמלכותא דינא וע"כ אין הכוונה שע"י דינא דמלכותא דינא ישתנה הדין רק שעי"ז גמר ומקנה דאל"כ לא ישתנה הדין בשביל דינא דמלכותא כמ"ש הש"ך בסי' ע"ג וסי' שפ"ח ע"ש באורך והנה מדי דברי בעניני אסמכתא ארשום מה שנתהווה מעשה שאחד נתקשר בחיתון עם אשה אחת והניחו לקיים ובאם לא תקיים יחזירו להחתן הנ"ל הסך שהשליש הוא וגם הסך מה שהשלישה היא והנה לא קיימה השידוך ולא הביאה הסך הנדוניא שקצבה ואמרתי לעיין אם שייך אסמכתא בזה. והנה בשולחן ערוך סימן ר"ז סעיף ט"ז מבואר שהקנס שעושים בשידוכים לא הוה אסמכתא משום דהוה בושת בזה ומיהו קנין בעי והש"ך שם ס"ק כ"ד ובסי' של"ג ס"ק מ"ט האריך דלא צריך קנין וראיתי בקצה"ח בסימן ר"ז שהאריך לחלוק על הש"ך דבאמת לא שייך חיוב בושת בשידוך דבושת דוקא בעי שיהיה בגופו והמבייש בדברים פטור כמבואר בהחובל דף צ"א ובש"ע חו"מ סי' תכ"א ורק שכל שנתחייב בקנין אלא שהוא אסמכתא בזה מצרפין הבושת שיסלק האסמכתא ע"ש שהאריך ולפענ"ד נראה דהא ליתא דמה שכתב דאפילו רקק בבגדיו פטור כל שאינו מעשה בגופו לפענ"ד זה דוקא בבושת שמגיע לגופו לבד בזה כל שאינו עושה מעשה בגופו פטור אבל בשידוכים דהבושת מגיע להנפש השכלי שזה יותר גרע מהזיק בגופו וא"כ פשיטא דאף שלא עשה מעשה בגופו ודאי חייב וכבר אמרו ששאלו לחכם מהו הבושת א"ל השכל ושאלו מהו השכל וא"ל הבושת והיינו כי הרגשת אדם בדבר המבייש הוא שלימות שכלו וכל פרי השכל ותולדתו שיגיע למדת הבושת ועיין בחוט המשולש חלק רביעי הנספח לשו"ת תשב"ץ בסי' ל"ה שהאריך בזה ולפ"ז בשידוכים שמגיע פגם להנפש וזה ליתא במחילה והמבייש פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב והיינו אף שלא עשה לו שום דבר בגופו כמו התם שאמרו לדוד שבא על א"א וא"כ בזה פשיטא דלא צריך קנין כנלפע"ד ברור. ובזה מיושב מה שהאריך בשו"ת עבוה"ג סי' ע"ד והובא בק"א להמקנה סי' נו"ן דאין חייב על הבושת כי אם במתכוין לבייש ועיין בק"א שם. ולפמ"ש אתי שפיר במה שמבייש הנפש חייב אף שלא נתכוין לבייש כנלפענ"ד ובלא"ה בת"ח חייב אף המביישו בדברים ליטרא של זהב כמ"ש הרמב"ם פ"ג מחובל ובסי' תכ"א שם וע"ש בב"י וא"כ מכ"ש שמה שהשלישו לקיום השידוך שבודאי חייב ובלא"ה הרי הב"ש בסי' נו"ן ס"ק י"ד כתב דכל שהשלישו שטרות א"צ קנין ע"ש ומכ"ש כשהשלישו מעות דאין צריך קנין כנלפע"ד ברור ועיין יבמות דף ק"ד כל דבר שהוא מעשה באיש ופירש"י ורקיקה לאו מעשה באיש וצ"ע דהא רקיקה רצתה התורה שיתבייש ולמה לא תרוק בפניו וצ"ל כיון ששם הוא בושת לנפש שלא רצה להקים לאחיו שם בישראל א"צ שיהי' רקיקה בגופו. ומ"ש שכיון שטוענת שאין לה לסלק כל כך בזמן הלז שוב אין שייך בושת על שאחרה הזמן הנה מלבד שזה שקר גמור שהיא עשירה מה גם שגם בעבר הזמן המוגבל בכה"ג שהוא בדד ואין לו מי שישמשנו שאין לו בן ובת ולא אחות ואז בזה בודאי הזמן היא עיקר:

והנה אח"כ ביום ו' עש"ק תולדות שנת תרח"י מצאתי בתורת חיים בסנהדרין דף כ"ח וכ"כ בפרק החובל דמה דאמרו הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של הקב"ה שהמכה חבירו הכה ופצוע אינו רק בגופו אבל המביישו חמור יותר דמבייש הנשמה דבבשת וקללה מרגשת הנשמה שהיא אצולה מהשכינה ולכך הוה כסוטר לועו של השכינה ע"ש שהאריך בזה ומזה ראיה ברורה למ"ש למעלה דאף דבדברים לא שייך בושת היינו במה שאינו נוגע רק לגופו אבל מה שמבייש הנפש והנשמה זה אף בדברים בלבד חייב ות"ל שקיימתי כן מסברא דנפשאי ת"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף