שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קמח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובת שאלה השותפים תבעו מראובן שנתנו לו כך מעות להלביש בסחורות להוליך למצרים שיתן להם חשבון מהכל עד שהוא ראובן השיב שיוציאו השטר והם אמרו שבעל פה היו שואלים ממנו מלבד השטר שהוא כתב אליהם שהוא היה רוצה לצאת מלזות שפתים ולהיות מה שיקנה לו ולהם בכל מכל כל וראובן השיב לזה שהוא התנה עמהם שלא יועילו שום כתבים בעולם ביניהם אם לא לענין אם ילך לפרנקיאה השיבו השותפין שהם יראו מכח השטר שהכתבים הם הם המועילים ביניהם אח"כ השיב ראובן הנז' שמה שאמר שלא יועילו הכתבים ביניהם היינו מלבד מה שכתוב בשטר ע"כ טענותיהם יום ה' חזרו לדין והראו כתב ראובן וז"ל אי אאון קי פור נואישטרו פארטידו אינישטו נו טיניש פארטי שאלוו לו קי טורנאמוש אה דיזיר קי טודו פואישו אונו אקי אין רודניק אישקריבי מיאייש שו שוייש קונטינטי אין אישטה פארטידה שי קייריש פארטי טאנטו אינלה קונפראדה פיאדה קומו אין לה קי שי מירקארה אי וינגה וואישה ריפואישטה שין פאלטה עכ"פ קון אישטי פורט אדור פוטקו וואישו קיריג"י ולזה שלחו תשובה שכך היה רצונ' שכן יהיה חלקם במשי בכל מכל כל והשותפים טענו שכלם חתמו בכתב ההוא והוא אמר כי לא חתם כי אם פלוני לבד והשיבו עוד והראו כ"י נראה בפי' שכן עשה שקנה המשי בשותפות כלם. וז"ל שולמינטי רישפונדירו אלאש וואישש קי רישיבי קוץ פוטקו הנז' קואנטו קי דיזיש דילה שידה בלנקה השטה אגורה אוימוש ריפארטידו קומו מ"ב אלף לבנים אי טוקאן אמי כ"א אלפים אי ר' יצחק אירישה כ"א אלפים אי למחר שי פאזי אולנמי די גואיר אי אישפירו איגיל שי"ת קי שי פאלייארה איל רישטו אאון קי יא ווש דיגו באלי קארה פירו הא ש"פ שי אינפליארה איל רישטו אאון טיננו פור אינפליאר קומו ט"ו אלף לבנים וירי ב"ה די פאזיר לו מיגור קי פרדירי יו נו דיגו מאש שינו קומו לו פיינסו אי קומו לו פאגי אנשי לו פאגא איל דיו קון מיגו אין מיש קוזאש קואנטו אלוקי דיזיש קי טורני דינירוש פור אינפליאר נואיס פורקי פואי לו קי טורני קומו טריש מיל אי נו אינפורטה קי טודה וואישה קופיא וה אישמירשאד' לא קאנטידאד איש אישטה די קוברי שון קומו שש"ף קינטאלים אונו דוש אמאש או מאנקו אי די שידה ל' ת"ק אש' שיגון מי פארישי פורקי אלה אורה דילה פארטידה קונפרי דיל שאראף תש"ן דרא' די קוגאיינה אה ת"י איק"מ די רודניק אהת' אשפרוש אי אוטראש ת"ק אה אישקוזו די רבי יצחק איריזה אה ש"ט אי פאגובוש אה שאויר קי פאשי גראן פאטיג' אה טראירלה פאשטה אקי קי שיינפרי פינשי קימי מאנדאריאת אומברי ה"ר משה בן יעיש אינו מי לו מנדו אי אובי די עראירלה בחברה דיל טורקו קי טינזו קונמינו אי מאטי און קאבלייו פור פאזיר דוש דיאש די קאמינו אין אונו אי פור פואיר די אונוש אומבריש קי רישילאבה די אינקונטרר אי ארודיאי פור קאמינוש מוי מסוכני' אי ת"ל שי פיזו ביין קואנטו אלו קי דיזייש קי לי לייבי אל שינור ה"ר אברהם ן' נחמיאש דיגו קי פולגר' דילו שירויר קי שיירטו לו דישיאו מוגו אי איל דיו שאבי קי אישטי ויאנ"י מאש טינגו שו קויידארו פור לו קי אאייל טוקה מאש קי אמי אי דיש' ומי איל שינייור שו טיאו קי שי אוביירה וינידו איל אומברי שויו קי מילה דיירה פירו נו אה ויגידו קי נו פואידי שיר אאון קי איל דיו שאוי שאוי קון אישעה נואישטרה לה פאטיגה קי לייבו פור איר דיד מודו קי וויקון אונה שיקששנ' מיהא קיי ייא אגורה דיכאשו די מי נו פואידו לייבאר נאדה אי קון טודו פולנארה דילו שירביר עוד הראו כתב שהיה אומר ת"ל אי אגשי טאנביין פירה שי פואידו מאנאר איל גאשטי פירה מי קאזה אין וישטידוש אי אלגונה רופה אאון קי פור אוטרוש אוש לו טינגו אויזאדו אי נונקא אי וישטו ריפואושטא די איליו אילה פרישונה נו קיריאה אינטראר אין מכשול חו"ש ["] עוד שנראה מזה שהכתבים היו מועילים אפי' לענין שבוע' ["] עוד הראו כתב מגאליפול וז"ל ייא ווש דישי פור אוטראש ק" פור ווש טירר די פיקאר אושקונטרא מי שין קבזה אי בו טוביישידיש די דיזיר ווש אישקריבי קי פואישי טודו מונטון פורקי נו פינשאשי"ש לו קי אישיש נכבדים ווש דיזין קי מי פאטוריאם מאנקר קי איל דיו ברוך הוא שאוי לה וירדאד קואנטו מי אויש דאדו די פירדה אישטי ויאג"י אי קון טודו יגו גם זו לטובה אי שאלומיינטו קי דיל רישטו נו פאגו קואינטה שאלוו שאלואמיינטו:
כל הכתוב למעלה עבר בפני אני החתום למט' אחר שביררוני לדיין ביניהם עוד נתן בידי ראובן הנז' הטופס מהשטר שעשו ביניהם על ענין השליחות והשותפו' וראיתי כתוב בשטר הנז' ויוליך ראובן הנז' וימכור בתחלה הקנ"ג אלפי' לבנים ואח"כ ימכור הלבשת שאר נכסיו וכדי ללבן האמת שאלתי פי ראובן איך מכר הסחורות במצרים והוא השיב לפי תומו שמכר המשי תחלה אמר א' מן והשותפים לא אלא שמכרת הקוברי תחלה והוא חזר ואמר לא אלא המשי אלא שנשאר קצת ממנה ומכרתי הקוברי קצת חזרתי ומכרתי המשי סוף דבר שעכ"פ נתקיים ראובן ועמד בדבורו שמכר קצת המשי או רובה תחלה אח"כ מכר הקבורי אז טענו השותפין הרי ראיה ומופת שהכל היה מונטון אחד וע"פ הכתבים דאל"כ איך עברת על השבועה שהיה לך למכור הקנ"ג אל' שזה היה כפי הכתוב בשטר אבל אחר שבאו בהסכמה כלם ע"פ הכתבים שיהיה הכל מנטון אחד אי ליכא קפידא כי בכל דבר שיהיה עוסק וטורח בעסק כלם היה עושה ואחר שראיתי כל טענותיהם גם ראיתי כי ראובן הנז' הביא הכתבים ששלחו אליו השותפים ואותו הכתב ששלחו אליו תשובה שרצונם שכל מה שיקנה יקנה בעד כלם ולאחריות כלם והוא הודה שקבל הכתב ההוא אלא שנאבד ממנו וטען שלא היה שם חתום כי אם אחד מן השותפין והשותפין טענו שכלם חתמו גם טענו שמעולם לא התנו כך שלא יועילו הכתבים אלא אדרבא כו' כמו שהוכיחו מכמה דברים ע"כ גזרתי ופסקתי שהדין עם השותפים בתנאי שיעשו שבועה היסת שכן הוא האמת כדבריהם שלא היה התנאי הנזכר ביניהם והטעם נר' בעיני שהיה מספיק מ"ש הרא"ש הביאו הטור סי' ס"ה והוכיח בראיות מן הגמרא שיש לנו לדון ע"פ ראיות מאמדנות ואמתלאות מוכיחות ואפילו להוציא וכמו שהאריך שם אין צורך להביא הלשון רק מ"ש וז"ל ואע"פ שאין אנו נביאים לדון דברים שבלב חכם עדיף מנביא ונצא בעקבות הראשונ' כו' עד ודבר זה יש לו עיקר מדברי קבלה מאב לחכמים אשר צוה ליתן הילד החי כו' וכן בכל דור ודור מצויים לשבור מתלעות עול והמטים עקלקלות להדריכם בנתיבות יושר וגם בנ"ד נמי יש כמה הוכחות ואמתלאות נראים לעין שלא היה תנאי כזה ביניהם וא"כ אחר שידוע שהוא כתב להם שרצונו היה לצאת מלזות שפתים עד שכל מה שיקנה יהיה מוכטון אחד והזהיר אותם שישיבו אליו דבר ע"פ כתבם והוא קבל תשובה מהם שכן היה רצונם היה מספיק לחייב ראובן לקיים כל הנז' ונר' מתוך הכתבים אם לא שעכ"ז לא מלאני לבי לסמוך ע"ז לבד עד שראיתי שהדין מחייב מה שאמרנו מהטעם שאכתוב בס"ד תחלה יש לדעת שהשותפין בכל דבר שמסכימים אינם צריכים קנין וכמ"ש הרמב"ם ז"ל והביאו הטור סי' קע"ו וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל המשתתף עם חברו סתם לא ישנה ממנהג כו' עד עבר ועשה שלא מדעת חבירו ואח"כ הודיעו ואמר לו עשיתי כך וכך והסכים למעשיו הרי זה פטור ואין הדברים האלו צריכים קנין אלא בדברים בלבד ע"כ. עוד יש לדעת שכל מה שהוא דרך הסוחרים ומנהגם אין לשנות ממנה וכל המאורעות טענות ודברי ריבות שיפלו ביניהם יש לדונם ע"פ דרך ומנהג ההוא וכתב הרי"ף ז"ל והביאו הטור סי' קנ"א וז"ל כתב הרי"ף היכא דשדר ליה כתב לחברי' ואמר ליה ההוא מידי דאית לי גבך שדרינהי ניהלי לא מחייב באחריותו והכי נהיגי חברי ומשמע מדבריו אפי' לא ייחד שום אדם ע"כ וכתב זה הטור להציל להרי"ף מקושיית הרא"ש שהקשה עליו דאיך אמר משום דהכי נהגי דבלא מנהג הדין כן הוא אלא דהשתא אתי שפיר דמה שצריך המנהג הוא אע"פ שהמשלח לא ייחד שום אדם שמן הדין היה לנו לומר היה לך לשלוח על יד איש נאמן ולא על ידי זה לכן אמר כיון דהכי נהגי חברי לשלוח ביד המביא הכתב פטור המשלח וכמו שנתבאר כל זה מדברי הראב"ד שכתב ובמקום שאין מנהג ידוע חייב באחריותו כו' עד אבל במקום שיש מנהג למוסרו ביד המביא הכתב אין לנו אלא מה שנהגו וא"כ אחר שדרך ומנהג הסוחרים שמשנים סחורתם כפי העת וכפי הזמן ושולחים כתבים מאויווש לשולחם א"כ אפי' שכפי הנר' מהשטר אשר עשו לברר ענינם לא רצו בתחלה רק קוברי לא משי עכ"ז אחר שאחר כך גלו דעתם ורצונם על המשי היה מחוייב השליח לעשות שליחותם ומה שאומר ר' שהתנו ביניהם שלא יועילו כתבים אפילו היינו מאמינים אליו לזכות התנאי הזה מ"מ נוכל לומר דדוקא הכתבים אשר היו שולחים אליו לשנות ממה שנשאר ביניהם בעת שהלך לעשות שליחותו שלא יהיו מועילים אם לא ירצה ראובן השליח אבל אם ראובן סבר וקביל פשיטא דלאו כל כמיניה עתה לומר כבר התנינו וכו' לחזור לשליחותו והרי גדולה מזו ההיא שכתבנו למעלה משם הרמב"ם ז"ל שכתב שאפי' שעבר על דעת השותף אם אח"כ אמר לו עשיתי וכו' שדבריו קיימין כ"ש בנ"ד שקודם ואחר גלה ר' לשותפים והם קיימו דעתו וסברתו ואפי' את"ל שגם על זה התנו ביניהם שלא יועילו הכתבים בין שיכתוב הוא להם והם אליו מ"מ תינח היכא שלא עשה מעשה שלא היה מוכרח לעשות אלא שהיה יכול לעשות אח"כ כתנאם הראשון שהיה ביניהם אבל מ"ש שעשה פשיטא אפי' לדרדקי דבי רב שאין בדברי ר' ממש וכי יעלה על הדעת שנאמר שהתנו ביניהם שידברו דברי שקר וכזב דבשלמא דברים דלהבא כמו אעשה או נעשה תעשה או תעשו דאז בעת הוצאת הדבור לא היו מוציאין שקר מפיהם כי אפשר באותה שעה כך היה דעת כל א' מהכתות ואח"כ נתחרטו על זה היה אפשר לומר שנופל התנאי אבל לומר שבשעת הכתיב' שהיו כותבי' שיהיו כותבים דברי שקר הא כתיב דובר שקרים לא יכון וכה"ג מחלקינן בענין שבועה נשבע ועבר על שבועתו שאינו נקרא חשוד על השבועה לדעת רש"י והרי"ף והרמב"ם והרמ"ה אלא דוקא באכלתי ולא אכלתי שבשעה שנשבע מוציא שקר מפיו וכמ"ש הטור סי' צ"ב א"כ א"א לומר שלא קנה המשי למונטון שכבר כתב להם שסחורתם היה קוברי ומשי כך וכך אלא ודאי קנה המשי ואחר שקנה המשי אפי' שהיינו אומרים שהשותפין לא שלחו אליו לקנות הרי הדין פשוט שידו על התחתונה ואם היה במשי הפסד היה ההפסד שלו ואם היה ריוח הריוח לאמצע וכמ"ש הרמב"ם פר' ח' הל' שלוחין ושותפין וכי יאמר עתה אמת שלא התנינו לדבר שקר מ"מ האמת שלא היו דברים מעולם ואני לא קניתי למונטון משי טענה זו אין בה ממש וכמו שהדין פשוט (כת') בכתב ידו כו' שאינו נאמן לומר לא היו דברים מעולם וכתב הטור סי' ס"ט וז"ל וכתב הרמב"ם ז"ל דה"ה נמי לא חתם למטה כו' עד לפיכך הפתקות שהשותפין מוציאין זה על זה הואיל והוא כתב ידם אפי' אין בו חתימה כלל אלא קבלתי ביום פ' כך וכך גובין מבני חרי ואינו נאמן לומר לא היו דברים מעולם וא"כ נר' בעיני שהדין ברור שמחוייב ראובן לקיים כל מה שכתוב בכתבים ששלח אל השותפין שמלבד שהכל הוא כתב ידו הוא חתום למטה גם נתקיים שהכתבים והחתימות היו מידו על ידי עדים נאמני' באופן שלא היה לו טענת מגו שהיה יכול לומר אין זה כתב ידי וכ"ש שכפי מה שנר' מתשו' מהררי"ק ז"ל שרש י"ט בדבר שהוא מנהג הסוחרים מי שיטעון נגד המנהג אינו נאמן אפי' היכא דאית ליה מגו עד שיביא ראי' וכמ"ש ז"ל וכתב המרדכי פר' המקבל וז"ל וכתב רב האי גאון בשערי שבועות כל הטוען תמורת המנהג עליו להביא ראיה ואם אין ראיה שהוא טוען כמנהג עליו לישבע היסת כו' עד והרי בהדיא דאזלינן בתר מנהגא ואפי' להוציא ולא מהימן להאי דאמר ששינה המנהג ואפי' במקום מגו ואני הדיוט רואה דבר זה פשוט בגמ' פרק הכותב על משנת הוציאה גט כו' אמרינן בגמ' אמר רב ענן לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל במקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראיה ופרש"י ז"ל ואי לא מייתי ראיה קתני מתניתין גובה כתובתה ואינו נאמן לומר שניתי מנהג העיר והנמקי כתב פרק המקבל על ההיא מימרא דרב נחמן דאמר הכל כמנהג המדינה וז"ל ומיהא שמעינן דלא אמרינן מגו לבטולי מנהגא משום דלגבי מנהג הוי כמגו במקום עדים וכן כתבו הגאונים וכל המפרשים ז"ל ונאמן בעל הבית בשבוע' היסת עכ"ל ובודאי דמנהג כזה אין צריך להיות קבוע ע"פ ותיקין דדוק' כשמנהג בא לעקור דברי תורה צריך שיהיה מונח ע"פ ותיקין אבל מנהג כזה שהוא מיוסד על הדין ועל האמת פשוט יותר מביעתא בכותחא שעל ראובן להביא ראיה שהתנה לשנות ממנהג הסוחרים המתנהגים להדריך עצמם ע"פ כתבים בכל הדברים ועל הכל שהאמת יורה דרכו שמכר המשי תחלה כי בזה אין לו טענה כלל אלא שמאחר שהכל היה מונטון היה יכול למכור מה שהיה רוצה בתחלה מה שאין כן אם לא היה לשותפין חלק במשי שלא יכול למכור רק הקוברי תחלה שכך כתוב בשטר תנאם אח"כ ימכור הלבשת שאר נכסיו דמשמע כל נכסים בין קוברי בין משי כל דבר שנקרא נכסים ואין לומר דדוקא קוברי דודאי לא משמע הכי כלל גם איכא קפיד' שלא היו רוצי' שיטפל בנכסיו למוכרם ואח"כ כלאחר יד יתעסק באותו עסק שהיה של שותפו' אלא רצו והקפידו שכל מגמתו והבטתו הראשו' יהיה על עסק נכסי השותפות אלא שאח"כ עשו הכל מונטון א' וכמו שהוא כתב ג"כ כדי להסיר ממנו עקשות פה אלא שאח"כ בקש תואנות להנצל מן ההפסד הגדול אם יוכל ובדה טענות וקרא כתיב לא יחרוך גו' סוף דבר שנר' בעיני דבר פשוט שזכו השותפים בדינם וכפי מה שכתבתי היה מן הדין שאפי' שבועת היסת אינם חייבי' אלא שעל צד היותר טוב אני אומר שכיון שהם טענו שמעולם לא התנו שלא יועילו כתבים שישבעו על זה שבועת היסת ואז יחוייב ר' מה שאמרתי אחר שמנה ימים שפסקתי הדין הנז' ביניהם חזר ראובן וטען ושלח אלי כתב וז"ל טוען ראובן כי דל מהכא טענתו שטען שתנאי היה ביניהם שהכתבים יהיו כחרס הנשבר דמכח טענה אחרת אין להם שום זכות בכסף כלל שהרי ממון השותפות לא היה אלא קנ"ג אלפים שיקנה מנחושת אבל שאר מעותיו קנה הכסף כמו שכתוב בשטר שכל הכסף אשר יקנה אחר הלבשה קנ"ג שיהיה לחשבונו הנה נמצא שהכס' שקנה קנאו ממעותיו ולא ממעות השותפות וא"כ אפילו שכתב להם שאם יראו שיכנס הכל למונטון שג"כ הוא מרוצה לא זכו בכסף כיון שהוא מונח ברשותו ולא הקנה להם באחד מדרכי הקנייה שהיה צריך קנין או אחד מדרכי הקניה ולא באמירה וכ"כ הטור סי' ר' בשם הרא"ש כי אם מונח ברשות המוכר ואמר תזכה חצרי ללוקח במקח שקנה ממני לא קנה לו אלא צריך שיגביה או ישכיר המקום ויקנה לו בכסף בשטר או בחזקה ע"כ לשון טענת ראובן ואם שכפי האמת הברור גם כי היתה טענה זו טובה ומצלת לנתבע מתביעתו לא היתה מועלת לו כלל שלא טען זה אלא אחד שיצא מחוייב מב"ד מכח הטענה הראשונה והוחזק כפרן בדבריו כנז' למעלה ואף זה לא אחר שעה או שתים אלא אחר שמנה ימים כנז' גם כי מתוך הלשון נראה ברור כי למדוהו לשקר שאינו אלא כמי שאחר מדבר בעדו ועם כל זה אני אומר שאפילו היה טוען כל זה משעה ראשונה הוא מחוייב מן הטעם שכתבתי אחר שהיו שותפין בקוברי לקנות אותו לריוח כלם והוא הודיע שרצונו להשתת' עמהם גם בכסף וגם נתן טעם כי היה רוצה לצאת מלזות שפתים וכמו שנר' ברור מתו' כתבו האחרון אשר כתבתי לשונו אם כן נראה בפי' כי בלב שלם אגב זכות נפשו ונקיו' כפיו גמר וקנה הכסף בשביל השותפים וערב הכל יחד ואין צריך קנין אחר כמו שכתבתי וכן היה דעתי אפילו היה כבר הכסף בידו אלא שאח"כ הודיעם אם היו רוצים להשתתף גם עמו בכסף ושאל מהם שיודיעהו כדי שילך לאחריותם הם השיבוהו שכך היה רצונם והוליכה לאחריות כלם למצרים ואפילו שם גלה דעתו כאשר יש להם ראיה על זה ומעולם לא הראה שום שנוי בזה רק אחר שראה מקרה רע שאירע בקוברי חשב תהפוכות בלבו ובדה דברים אשר לא היו וכ"ש עתה שאינו כן שעדיין כשהשיבו לו דבר עדיין לא היה בידו הכסף כמו שנר' בפי' שכתב וז"ל פאשטה אגורה אב"ימוש ריפארטידו א"כ קרוב הדבר שהכסף לא היה אפי' ביד המוכרים וכשמשך אותה משך אדעתא דשותפות וא"כ לא מבעיא אם עדיין לא קנה כל הנחושת מהקנ"ג אלפי' אלא אפילו שקנה כבר הקנ"ג אלפים והכסף קנה מנכסיו אפילו הכי כיון שקנאו ומשכו מיד המוכר בשבילו ובשביל השותפות כמו שזכה לעצמו זכה לשותפין חביריו ותחלת המחשבה הייתי מחייב זה ממה דקי"ל המגביה מציאה לחברו קנה חברו ואפי' שעשה כן מעצמו וכמ"ש הטור שי' רס"ט וז"ל וה"ה נמי אם הגביה מעצמו לצורך חברו נעשה שלוחו זוכה בשבילו ואינו יכול לחזור בו והא דמסיים אלא שנאמן לו' לצור' עצמו הגביה כל זמן שהיה בידו היינו שמתחלה אמר כן ובשעת הגבהה לא אמר כלום אלא סתם ואח"כ אומר שבשעת הגבהה לצור' עצמו הגביה אבל אם קדם או אח"כ אמ' שכוונתו היה לצורך חברו זכה חברו וכן משמע הלשון שכתב שנאמן לומר לצורך עצמו הגביה משמע דצ"ל שבשע' הגבהה ממש לא גלה דעתו אבל כיון שגלה דעתו שבשעת ההגבהה כיון לזכות לחברו שוב אינו חוזר בו וכ"ש דבנ"ד עשה מה שעשה כששאל רשות ואמרו שיקח ואדעתא דהכי לק' וכתב הטור בסוף לשונו מה שאין כן כשאומר זכי לי שאפילו הגביה סתם אינו נאמן לומר לצרכי הגבהתי אפי' בעודה בידו וזה הביא בלי שום חולק רק משנה סתמית אבל אח"כ ראיתי עוד נ"ד ממש שכתב בסי' קפ"ג וז"ל ראובן שאמר לשמעון זבין לי האי מידי וזבין ליה מסתמא קניא ראובן משעת משיכה כו' עד ואפי' שחזר ש' אחר משיכ' ואמר לעצמי כונתי אינו נאמן ואע"ג דיהיב ש' דמים (שלא) קנייה ראובן ויהיב לשמעון זוזי דכמאן דאוזפינהו דמי ודוק' שלא חזר שמעון קודם משיכה וכו' הרי שאם לא חזר קודם משיכ' קנייה ראובן ובנ"ד איכא כמה מעלות טובות שקודם נטל רשות והרשוהו וצווהו שיעשה כן ולטובתו שלא יוציאו עליו לעז והיה בידו מעות השותפין שאפי' את"ל שקנה כבר הקנ"ג מהקוברי שוה כסף ככסף והוא הקנה להם כסף והם הקנו להם קוברי ורשתתפו בכסף ובנחושת יחד כל זה היה נוח לי אלא ששוב מצאתי ראיה מ"ש רבנו ירוחם ספר משרים נתיב כ"א ריש ח"א וז"ל ואם הקנה במעותיו ומתכוין לזכות לחברו לא קנה חברו אפי' אמר בפני עדים לצורך חברי אני קונה במעותי אלא א"כ הודיעו למוכר עכ"ל ") ולכאורה עמדתי מרעיד דנראה דפליג אמאי דכתב הטור בשם הרמ"ה גם תמיה לי מאי שנא דלגבי מציא' אמרינן המגביה כו' דנר' בפי' דהכי הוי מסקנא דגמ' בפר"ק דמציעא דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן המגביה מציאה לחברו קנה חברו וכתבו התוס' אע"ג דאית ליה לרבי יוחנן פ' הכותב תופס לב"ח לא קני היינו דוקא היכא דלא שייך מגו דזכי לנפשיה דאין הלוה חייב כלום לתופס אבל במציאה דאיכא מגו קנה וכ"כ האשירי בפסקיו בפרק הנז' וכתב והלכה כר"י דעולא ורמי בר חמא דלעי' סברי' כותיה וכן הכריח הנמקי וכן נראה בפירוש דעת הרי"ף שהביא מימרא דרבי יוחנן דהמגביה כו' וכן פסק הר"ם ז"ל פרק י"ז מהלכות גזלה ואבידה ושם מצאתי הגהה וז"ל ופסק דה"ה אם בא לידי ראובן סחורה בזול ואמר לשמעון קנה אותה לשנינו ונחלוק הריוח בינינו וראובן שתק וקנאה ושוב אמר לעצמי קניתיה כלה דיחלוקו ואפי' לרבה דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ואפי' דראבי"ה מספקא ליה מ"מ כתב ודאי אם נתרצו בפי' לקנות ביניהם הוה ליה כאילו שלוחו הוא ע"כ נר' מסכים בפי' לדעת הרמ"ה והאמ' יורה דרכו ובנ"ד נמי הוי מגו ממש וא"כ איך איפשר לומר ששום אדם יחלוק על זה לכן אומר לי לבי דכי מעיינת ביה שפיר לא קשה מידי דלא פליג משרים להרמ"ה וראב"ן וראבי"ה ז"ל וטעמא דמלתא שהוא כתב בתחלה וז"ל אמר לשלוחו קנה לי חטים וקנה שעורים או בהפ' אם פחתו פי' בדמים פחתו לשלי' ואם הותירו הותירו לבעל המעות כו' עד ואם קנה במעותיו ומתכוין לזכו' לחברו כו' היינו דקאי למי שאמ' לשלוחו קנ' לי חטין והוא קנה שעורין דכיון דשינה שהמשלח לא היה דעתו לקנות שעורים גם המקנה אין דעתו להקנות רק לשליח לכן לא זכה לו המשלח משום דליכא לא דעת קונה ולא דעת מקנה גם המעות אינם שלו אבל היכא שהמעות הם של המשלח זכה מצד שמעותיו קנו לו אי נמי אפי' שהמשלח לא נתן מעות והמעות של השליח ולא שינה השליח ממה שאמר המשלח אז זכה וקנה המשלח זה נראה לי ברור ומכוון וכבר כתבתי שכל זה הוא לרוחא דמלתא וכתבתיו להשיב על טענתו זאת שלמדוהו לשקר וסופו הוכיח על תחלתו לכן אני אומ' שאל ישע' בדברי שקר ויקיי' גזרתי כאשר נתחייב בקנין ומה שהורוני מן השמים כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |