שו"ת מבי"ט/א/קכד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן עם כמה בני אדם באו בספינה והביאו צמר ופרעו המכס כפי מה שהיה המנהג אחר כמה שנים חזר בעל המכס לתבוע שלא פרעו לו ומפני שלא היה מכיר את כולם תפס את ראובן והוא אמר לקצת מחביריו שהיו פה שיבואו עמו להשיב על טענות המעליל עליהם והם השיבו לו כי היה יותר טוב שהוא לבדו ילך ויטעון עמו כדי שלא יפסידו הרבה ומה שיפסיד יהיה על כולם ואחר שנתפשר ראובן על כולם כל אחד מאלו הנמצאים פה משתמט ואו' כי הם כבר פרעו ומזל ראובן גרס ומי שרוצה לפרוע אינו רוצה לפרוע כי אם מה שיגיע לו בערך הצמר שהיה לכל אחד מהם בספינה ונמצא ראובן מפסיד מה שפרע על כולם והוא תובע מאותם שנמצאו פה שיפרע כל אחד מה שהגיע לו בערך הצמר שהביא כל אחד מהם ומה שמגיע לאותם שלא נמצאו פה יפרעו בין כולם שוה בשוה עד שיגבו מהם או יעמדו עמהם בדין:
תשובה לכאורה היה נראה דאין כח לראובן לגבות מהם שום דבר מההיא דריב"ל בירושלמי דהגוזל דאמר אין אדם נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון וגלגלת ואע"ג דפליג עליה רב הלכת' כוותי' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות חובל ומזיק מי שנתפ' על חבירו ולקחו נכרים ממנו בגלל חבירו אין חבירו חייב לשלם אין לך מי שנתפס על חבירו וכו' וכן נמצא בתשובה להרשב"א ז"ל על מי שהגיע לו היזק בממון שלו מחמת שליחות שולחו וכן שותף שהיה הולך בפרקמטיא ונתפס וכו' כתב בסימן ב' בתשובות המיוחסות להרמב"ן ז"ל שאין המשלח חייב בתשלומי נזק וכו' כמו שהאריך שם והביא תשובה זו ה"ר שלמה ב"ר שמעון ב"ר צמח ז"ל לפטור שותף א' שנתפ' וכו' וכן במרדכי פ' הגוזל הביא מימרא דריב"ל והוכי' דהלכתא כוותיה ולא כרב וכתב הלכך אם היה חייב למלוה גוי או ישראל והלך המלוה ותפש ישראל אחר בן עירו של ראובן ונתפשר עמו וכו' אין חייב לו ראובן כלום אלא כשתפשו בשביל ארנון וכו' וכבר בא מעשה לפני רבי' שמחה ודן כריב"ל ושלח הדברים לריב"א והודה כדבריו ע"כ:
ואפילו הכי נראה לי בנדון זה שחייבים הנמצאים פה לפרוע גם כן כל מה שיגיע לכל אחד מהם ממה שפרע ראובן על אותם שלא נמצאו פה מפני מה שהשיבו לו שהיה יותר טוב שילך הוא לבדו ויטעון על כולם ומה שיפסיד יהיה על כולם או יפרעו חלקם כי בדברים אלו אפילו בלי קנין נעשה שלוחם להתפשר עם הגוי כפי מה שיוכל ואם לא היו אומרים לו כן גם הוא היה מתחבא או היה מתפשר עם הגוי על מה שהיה תובע ממנו לבדו וסמך על דיבורם ונתפשר עמו כפי מה שהיה יכול וכיון שהוצרך להתפש' על מה שהיה תובע ממנו ומהם נתפשר גם כן על מה שהיה תובע מהאחרים שלא נמצאו פה כי הכל תביעה אחד וכפי הנראה לא הוסיף מעות בפרט על אותם שלא נמצאו פה כי לא נתפשר עם הגוי לתת לו חלק ממה שהיה מגיע לכל אחד כפי ערך כל אחד ולא שליש או רביע ממה שתבע אלא דרך כלל נתן לו מה שנתן כדי להנצל ממנו עם ההוצאות אחרות שעשה ולא היה בידו להתפשר על אלו שנמצאו פה לבד כיון שנתפס על קצתם שהיו פה ולכן נטל מחילה ממנו על כולם וכיון שכן אלו שאמרו לו שילך הוא ויטעון עם הגוי כדי שלא יפסידו הרבה הרי עשאוהו שליח לשיתפשר עמו כפי מה שיוכל ואם הוא ידוע שעשה מה שהיה יכול ולא פשע בפשר' שעשה חייבים כולם כמו שכתבתי וכמו שהביא במרדכי פרק הגוזל תשובה רבי' מאיר ז"ל על מי שמעמיד חבירו ערב לגוי מה הדין והשיב נ"ל דודאי עליה דידיה רמי לסלוקי ואפי' אם נכרי מעליל עליו שלא כדין אחרי שמחמתו שהעמיד לו ערב באה אליו הצרה הזאת וכן הדין וכו' והכא נמי בנדון זה הם שהעמידוהו לדון עם הגוי בעדם ומחמת זה נתפס גם כן על אותה שלא נמצאו פה והוי כאלו הכניסוהו ערב ונעשה שלוחם לזה כמו שכתבתי ולכן חייבים לפרוע כל אחד כפי מה שיעלה לו לערך הצמר שהביא ומה שיעלה לאותם שלא נמצאו פה יפרעו בין כולם שוה בשוה ותשובת הרשב"א אינה אלא כשהגיע נזק או הפסד לשליח מחמת השליחות לא שתבעו את השליח מחמת תביעת המשלח כי הכא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |