שו"ת מבי"ט/א/קכג

שו"ת מבי"ט א קכג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן קכג

מלך אוהב צדקה ומשפט הגאון מרנא ורבנ' החכם השלם כמה"ר משה מטראני נר"ו הוא ברחמיו יאיר עינינו בתשובת שאלה זו:

ראובן ששם עצמו לפקח בזכות הרבים אשר היו עולים לירושלם תוב"ב כדי לבטל מעליהם ומעל כל עם ישראל חקים אשר לא טובים בענין הגאפאריש ואז בזמן ההוא היה לחק על כל אחד מישראל העולים לירושל' תוב"ב לשלם בעיר שכם ח"ס ק"ט:

ומתוך רוב השתדלות ראובן וזכות הרבים נתפשר עם הישמעאל הממונה על הגאפאריש בשם המלך יר"ה בזמן ההוא שלא יטול מכל אחד רק החצי ממה שהיה נוהג ליטול. וכל העולים ההם פרעו בזמן ההו' ע"י חמשה או ששה מהשיירה ובתוכם ראובן ושמעון החצי ההוא הנז' שהיא עולה כמו ק' סולטאני' ולא פרעו לו רק שבעי' סולטני' והמותר ההו' נתנו וממנו שוחד ממנו ויתרו לעניים ולא פרעו כלל ולחוזק ותוקף הענין כי יראו פן ישוב הישמעאל הנז' ויתבע שנת שארית הגאפאר עד תשלום חס' ק"ט כתבו הששה אנשים הנז' חוגיט' בפני שופט שכתב איך הודה הישמעאל שקבל ע"י הששה אנשים הנז' דמי הנאפאריש משלם על סכום ידוע מהיהודים כלם ולא נשאר לו עליהם כלל. ויצאו מלפניו על ככה ויפרדו איש מעל אחיו וכל אחד לדרכו פנה. ומאז בעזר השי"ת נתגלגל הדבר שנתבטל החק הרע ההוא כמפורסם וידוע לכל ויהי אחר הימים ההם אחר זמן רב בא הישמעאל ותבע מראובן כי הכירו שארית הגפאר עד תשלום החס' קט' על סכום כל האנשים אשר היו בשיירה והותר שעולה סך ממון רב. והוצי' חוגי"ט שכתב שלא בפניהם איך נכנסו לו הששה אנשי' הנז' ערבים פרעני' על כל אנשי השיירה לשלם בעדם עד תשלום החס' קט, על כל א' ובהמשך הזמן מהששה אנשים הנז' קצתם נפטרו וקצתם הלכו לעיר אחר ולא נמצא פה כי אם שנים מהם ראובן ושמעון הנ"ל אשר היו מהכתובים ומהשנים הנז' לא הכיר הישמעאל רק לראובן כי הוא היה המוצי' והמבי' והמשתדל בעת ההיא ובו שלח ידו והעמידו אל המשפט בפני ערכאותיה' ותבע ואמר איך קבל מהיהודי' שבעי' סולטאני' ע"י זה האיש ראובן ושאר אנשים ועוד נשאר לו עליהם סך ממון רב לערך חס' קט' והוצי' החוגי"ט מהערבו' וראובן הוצי' ג"כ החוגי"ט אשר כתב על הישמעאל ולא שוה לו כי השופט הגדול נשא פניו והטה הדין לזכותו באומרו יחי המלך יר"ה וזהו ממון המלך והנה מאמר המלך בידו ויד המלך על העליונה באופן כי מטה יד ראובן בפניו והיה קרוב הדבר לחייבו בכל הממון עד שראה ראובן בעצת קצת אנשי שם להסתיר פניו ממנו עד ראות איך יפול הדבר ובהיו' ראובן במסתרים בא שמעון ונטפל ונתעסק לפשר ביניהם בעצת אנשי שם וע"י שרים נתפשר הענין ופייסו לישמעאל והוציאו הוצאות הכל מממון ראובן:

עתה בא ראובן ותובע משמעון שיפרע לו החצי מכל מה שהפסיד ובא בטענ' שהוא היה כתוב בחוגי"ט אשר הוציא הישמעאל ושניהם היו כתובים בכלל הארבעה אחרים וראובן לא רצה לגלות לישמעאל כי היה פה שמעון כדי שלא יהיה לו כח ויד לומר טובים השנים מהאחד כי בודאי אם היה טוען ראובן לישמעאל שישלח ידו גם בשמעון הואיל והוא בכתובים היה תופסו והיו שניהם שוים האמנם בסבה הנז' לא רצה לגלותו ושמעון טוען שאמת שהוא היה בשיירה האמנ' לא נשא ולא נתן ולא היה לו עסק עם הישמעאל כלל לא בפרעון ולא בשום דבר ומה שכתב שמו בחוגו"ט הוא בסבה שראובן או א' משאר האנשי' כתבו שמו בחוגי"ט הראשון מהפרעון ומשם העתיק הישמעאל השמות וכתב החוגי"ט ההו'. גם שהישמעאל כשתבע לראובן נמצא הוא עמו ולא הכירו ולא תבע ממנו מאומה גם כי שם אביו אינו כתוב על נכון. ואם הפסיד ראובן מזלו גרם ורצה שמעון להפטר בטענות אלו. גם תובע ראובן מכל שאר היהודים אשר היו בשייר' ההי' הנמצאים שיפרעו ויתנו לו כל אחד עד תשלום חס' קט' כאשר היה המנהג בעת ההיא הואיל והישמעאל לא עמד בדיבורו ובא ותבע השארית כנ"ל ומחמת תביעה זו הפסיד מה שהפסיד והיהודים עונים ואומרים ממקו' אחר יבא שלומך ומזלך גרם ואנחנו פטורים וכבר פרענו בעת ההיא מה שהטילו עלינו ואנחנו לא ידענו מה מעשיכם בעת ההיא ומה שנתתם לישמעאל ומה שקבלתם ומה שנשאר ואין עלינו עוד חיוב כלל. ילמדנו רבינו הדין היכן נוטה אם שמעון יוכל להפטר בטענותיו אלו מלשלם חצי ההפסד לראובן אם לא או יהיה הוא כשאר השיירה ואם שאר אנשי השיירה מחוייבים להשלים חקם בעת ההיא ולתת עד תשלום החס' קט' ושלום למעלת כ"ת החיים והשלום נאם הטרוד העבד הנרצע מיחל רחמי אל משה ברור:

תשובה נ"ל שאין לראובן על שמעון תביעה מצד מה שנמצא כתוב שמו בחוגי"ט התובע כיון שלא הכירו ולא תבע ממנו דבר אבל יש לו דין ותביעה על שמעון הנז' ועל כל שאר היהודים אשר היו בשייר' ההיא שישלם כל אחד חלקו במה שהפסיד ראובן בעלילה ההיא דאע"ג דאמרינן בירושלמי דהגוזל אין אדם נתפש על חברו וחייב ליתן לו אלא בארנונא וכו' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות חובל היינו כשלא נעשה שליח לכך אבל אם עשאוהו שליח ומחמת זה העלילו עליו מחמתם ומצד' חייבים המשלחים כמו שכתב רבי מאיר ז"ל בתשובה שהביא במרדכי דהגוזל על מי שמעמיד את חברו לעכו"ם דעליה דידיה רמיא לסלוקי ואפילו אם העכו"ם מעליל עליו שלא כדין אחרי שמחמתו שהעמיד לו ערב באה לו הצרה הזאת וכן דנון כו' והכי נמי נראה ראובן דהוי שלוחם של כל האנשים אם נתנו בידו וביד חבירו מה שנתנו לתת לממונה על הגפאריש הרי עשאום שלוחים לכך והם כמו ערבים שאמרו לו שיפרעו בעדם מה שפרעו אז ומזה נמשך שהעלילו על ראובן הניכר ומצוי יותר משאר האנשים ולא דמי למה שהשיב הרשב"א ז"ל תשובת כ' על מי שהגיע לו היזק בממון מחמת שליחות שולחו דאין המשלח חייב בתשלומי נזק השליח וכו' דמה הזיק המשלח ומה הגיע לו מחמת פשיעתו וכ"ש אם השליח שכיר המשלח וכו' דשאני התם שהגיע לו ההיזק מחמת השליחות לא מחמת השולח עצמו שהיה חייב דבר או שהעלילו עליו דבר ותבעו מזה שהוא שלוחו אבל בנדון זה שהיה שלוחו ומחמת שהיה שלוחו העלילו על משלחו ותבעו ממנו הוי חייב דנתפס על חבירו דאמר' לעיל דפטור ואפי' שהיה חבירו חייב אלא אם כן היה ארנונא וכו' היינו משום דלא היה שליחו אלא שנתפס עליו מפני שהיה שכינו או בן עירו אבל כשהוא שלוחו ונתפס עליו על מה שהיה שלוחו נראה פשוט שהוא חייב כמאן דרביע עליה אריה ששלחו אצל הגוי וכמו שכתב רבי' עאיר שם באותה תשובה ומה שכת' בסוף התשובה שאם יש עדים שפטרו וחוזר הנכרי ומעליל עליו דאין חייב לכולהו היינו כשמעליל על השליח מחמת השליחות או הערבות ואחר שנפטר ממנו לא חשיב מחמת ששלחו או שהעמידו ערב אבל אם הוא חוזר ומעליל על המשלח ותובע את זה שהיה שלוחו או ערב שלו אכתי רביע עליה אריה וחיי' וכן מה שפוט' הרשב"א ז"ל את המשלח מנזק השליח היינו שהוזק או הפסיד השליח על עצמו מחמת השליחות לא שהפסידו אותו שתבעו ממנו מעות מחמת המשלח כי הכא והר"י קולון ז"ל הביא תשובת הרשב"א סימן קל"א על מי שהגיע לו נזק בממונו שגנבו ממנו כשהלך בשליחות ראובן ומשמע דדוקא כהאי גונא אבל כשתבעו את השליח על תביעת המשלח חייב כדאמ'. נאם משה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >