שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/נז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א נז

ז"ן) אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו בכלל זה רשמתי קצת לקמן בקונטריס שדי חמד במערכת הוי"ו אות כ"ו ס"ק י"א בהתווכחי על דברי רבינו עקיבא בנימוקיו ליו"ד סי' קפ"א עי"ש (מד"ה ולפי הנראה והלאה):

ובמה שכתבתי בנדפס במערכה זו אות רפ"ז דנ"ל דלא אמרינן כן אלא כשיצטרך לעבור בקום עשה אבל לבטל בשב ואל תעשה לית לן בה על דבר זה כתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר יוסף יוסקאוויץ יצ"ו מעי"ת לידא בהיותו בווארשא פלפלת נאה וז"ל ראיתי בספרו הנחמד שדי חמד שכתב בזה"ל נראה לי מסברא וכו' עכ"ד. ומתוך מה שכתבתי בחידושי לשבת יש סעד וסמך גדול לזה ואעתיק לו לשוני ממש וזהו וכי אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חברך עיין תוס' ד"ה וכי שכתבו לתרץ מהא דחציה שפחה וחציה ב"ח דכופין את רבה ועושה אותה בת חורין והא קי"ל דהמשחרר עבדו עובר בעשה ותירצו דשאני פריה ורביה דמצוה רבה היא וכו' עי"ש עיין בס' נחלת שבעה בשו"ת סי' פ"ג ועיין בב"י סי' ש"ו בשם תשובת הרשב"א ז"ל אם מותר לחלל שבת כדי להציל בת ישראל מהמיר בדת ישמעאלים רח"ל וכתב הרשב"א ז"ל דהדבר צריך תלמוד עד שיעמוד הדבר על בוריו והב"י כתב לתרץ התוס' דמצוה רבה הדבר ברור שאין לך מצוה רבה מלהצילה שלא יפחידוה עד שתמיר וכו' ואפי' לחלל בדברים האסורים מהתו' נראה דשפיר דמי דלגבי שלא תמיר ותעביד כל ימיה חילול שבת אמרינן איסורא זוטא היא עכ"ל הב"י והרב ז"ל בנחלת שבעה סי' פ"ג הנ"ל העלה דגם אם רוצה להמיר דת ג"כ מותר לחלל עליו את השבת דאחר השעה הרעה יתחרט עי"ש וצל"ע וכי יש מצוה רבה גדולה יותר מהצלת נפש מישראל מחיוב סקילה וגדול פיקוח נפש שדוחה כל האיסורים שבתורה:

והנה לכאורה יש לעיין בזה לפי מה דמבואר בש"ס דסנהדרין דף ע"ב ע"ב דמי שחייב מיתה אין מפקחין עליו את הגל ואין מחללין עליו את השבת וכן העלה הגאון האבד"ק קוטנא שליט"א בספרו ישועות ישראל בחו"מ סי' ר"ז סק"ה ובהשמטות ודלא כמ"ש הפרמ"ג בא"ח סי' שכ"ט בא"א סק"ד איך יהי' הדין בהדביק פת בתנור ונעשה חולי שיש בו סכנה אי מחללין עליו את השבת כיון דעכשיו עדיין אינו מחויב מיתה וגם אי לא נגמר דינו בי"ד למיתה אף שיש עדים ובהתראה מ"מ עדיין לא גברא קטילה הוא ופשוט בזה דמחללין עליו את השבת וא"כ קשה מאד כנ"ל וכי יש מצוה רבה יותר מהצלת נפש הישראלי מסקילה וצע"ר לענ"ד:

והנה לכאורה קשה עוד בזה למאי דקי"ל דאף במקום דליכא לפני עור מ"מ חייב כל ישראל להפריש ישראל חבירו מאיסור ועיין לעיל בתוס' ד"ה בבא דרישא בדף ג' ע"א וא"כ קשה לי למה לא יהי' מחויב להפריש חבירו מחלול שבת המביאו לידי חיוב סקילה ובפרט למ"ש המשל"מ בפ"א מהלכות כלאים ה"ו במ"ש הר"מ ז"ל שם ואסור לישראל להניח לעכומ"ז שירכיב לו אילנות כלאים וכ' המשל"מ דהטעם כיון דב"נ מוזהר על הרכבת אילן אם יניח לו הישראל עובר משום לפ"ע ואסור אף בלא אמירה ועי"ש ועיין בס' פרמ"ג באו"ח סי' תמ"ג בא"א סק"ה שמביאו וכתב ומשמע אף בלא אמירה ומעשה כל שיש בידו למנוע אם אינו מונע עובר משום לפ"ע וה"ה אם מומר לוקח משל ישראל בשבת ועושה מלאכה לעצמו אם יוכל הישראל למחות שלא יקח עובר משום לפני עור לא תתן מכשול יעי"ש ונראה פשוט מכ"ז דאף אם יוכל הישראל למחות בו ולמנוע אותו אלא על ידי מעשה מחויב לעשות המעשה ולמנוע אותו מהאיסור וא"ל עובר משום לפ"ע:

ונראה דמזה ראיה למאי דקי"ל דאיסור תורה בשב ואל תעשה נדחה מפני איסור דרבנן בקום ועשה ועי"ש במשל"מ בפ"ד מהלכות מלוה בשם תשובת הרשב"א ז"ל ועיין ביו"ד סי' רל"ט ובס' ארעא דרבנן סי' תר"ג עי"ש ולפ"ז א"ש דאף שיש בוה דררא דלפ"ע מ"מ כיון שהיא איסור רק בשב ואל תעשה (ועל הלאו דלפ"ע אין לוקין עליו דהוא לשאב"מ) מוטב שידחה איסור תורה בשב ואל תעשה מפני איסור דרבנן שהיא רדיית הפת בקום ועשה ושוב אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך וז"ב. עכ"ל ק בחידושי שם בענין השייך לזה:

ולפי"ז יש ראיה גדולה מזה למה שרצה כק"ת לחדש במערכת א' סי' רפ"ז דהא דאין אומרים לאדם חטא וכו' היינו דוקא כשיצטרך לחטא בקום ועשה אבל בשב ואל תעשה אמרינן לו חטא כדי שיזכה חברך עכדה"ק ובהנ"ל א"ש מאד ואדרבה בשב ואל תעשה מחיוב לעשות כן להציל חברו מחיוב סקילה כיון דגם לעצמו יש בזה דררא דלפ"ע וכנ"ל והיא סברא נכונה לענ"ד אלא שהדר"ג שליט"א כתב שבס' נחמד למראה לא כתב כן והס' הזה אינו ת"י לעיין בו ובהא דאיסור מן התורה נדחה מפני קום ועשה דרבנן מצאתי להדר"ג שיחי' שהרחיב הדבור בזה באות שי"ז ע"כ אבקש מכבוד כק"ת שליט"א שיחוה לי דעתו הרמה בזה ושכמ"ה עכ"ד הרב הגדול הנז"ל יצ"ו. ודבריו נכוחים וישרים במועצות ודעת אמורים ועיני חכמים מאירים ובמה שכתב על פי דברי הרבנים משנה למלך ופרי מגדים בדין לפני עור עיין במה שכתבתי בשדי חמד בחלק הכללים במערכת הוי"ו אות כ"ו ס"ק כ"ה שיש לתמוה בזה מנא לן דגם בכי האי גוונא עובר בלפני עור וקרא כתיב לא תתן מכשול וגם ר' נתן דריש שלא יושיט כוס יין לנזיר שלא יושיט דייקא והבאתי דברי הרב הדרישה ביו"ד סי' רצ"ז שכתב מפורש שאם העור עושה מעצמו אין הרואה עובר בלפני עור וכתבתי שנראה שגם הרבנים הנ"ל לא אמרו שעובר בל"ע אלא כשהעור עושה האיסור בדבר שהוא של חבירו כיון שיש ביד חבירו למנעו ואינו מונעו עובר משום ולפ"ע אבל אם העור עושה בשלו אף שיש ביד חברו למנעו אינו עובר בלפ"ע אם אינו מונעו עי"ש וק"ל:

ובעיקר כללין (אין אומרים לאדם חטא וכו' אי אמרינן כשהוא בשב ואל תעשה) כתב לי הרב המאוה"ג מוהר"ר יצחק מאיר הלוי יצ"ו מעיר צענסטחאוו וז"ל באות האל"ף בסי' רפ"ז כתב נראה לי מסתברא דלא אמרינן אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברו אלא דוקא כשיצטרך לעשות מעשה אבל לבטל בשב ואל תעשה לית לן בה ע"כ והנה ראיתי שכ"ה כיוון לדעת המהר"י בן לב בתשובה סי' ה' שכתב ליישב קושיית התוספות בששת ד' ד' שהקשו מחציו עבד וחציו בן חורין שכופין את רבו לשחרר דהא עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו ותירץ המריב"ל דהא גוף השחרור הוי בשב ואל תעשה ואם כן אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך עי"ש ואחרי רואי ראיתי בספר שער המלך בהלכות שבועות שתמה עליו דהא הגט שחרור הוי קום ועשה ולעניות דעתי דבריו ברורים (דכיון דכופין אותו) דהא התוספות בגיטין דף ל"ח כתבו דהעיקר האיסור לא היה אלא מה שלא עובד בו ומשום נתינת גט שחרור לא הוי איסור אם כן הוי שב ואל תעשה וזה ברור אצלי בקט שכלי והנה מיהו בעיקר דינא דבשב ואל תעשה אמרינן חטא נראה לי הסברא דבמזרחי הקשה דאמאי לא אמרינן חטא דהא כל ישראל ערבין זה לזה והוי זכות עצמו דהא אם לא יציל את חבירו מן החטא נענש והובא בספר למודי ה' ונראה לי דהמגן אברהם בסי' תמ"ו כתב דאם מצא חמץ ביום טוב שלא ביטלו אינו זורקו לים משום דהוי איסור מוקצה וסיים שם דהוי בשב ואל תעשה ולכאורה תמוה דהא מבואר שם בשבת ד' ד' דמוטב שיעבור על עבירה קלה משיעבור עבירה חמורה אך נראה לי דהא דמסיק הש"ס זה דוקא היכא דעבירה חמורה יעבור בקום ועשה כגון אפילו בשבת דהא בתחילתו הוי מעשה מוטב שיעבור על עבירה קלה אבל היכא דעבירה חמורה יעבור בשב ואל תעשה אינו רשאי לעבור בעבירה קלה בקום ועשה כדי שירויח עבירה חמורה בשב ואל תעשה ולפי זה מיושבת קושית מזרחי דזכות עצמו מצד ערבות לא הוי אלא אם יעשה מעשה ואם לא יעשה מעשה עובר איסור ואם כן הוי עבירה בשב ואל תעשה ומשום הכי אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך אבל האדם האופה עובר עבירה בקום ועשה ומשום הכי אמרינן חטא בשביל שתזכה ולפי זה עולה שפיר סברתו שהיא סברת מוהריב"ל דזה ניחא בעלמא דאם יעבור בשביל חברו צריך לעשות מעשה ואם כן אמרינן דלא יעבור דלא היה אלא שב ואל תעשה אבל אם יעבור בשביל חברו נמי לא יעשה מעשה ואם כן שפיר אמרינן כל ישראל ערבין זה לזה והוי זכות עצמו ואם כן שפיר מחוייב לעבור וזה ברור אצלי עכ"ד יצ"ו:

ובגוף הכלל דאין אומרים לאדם חטא וכו' אם יש לחלק בין אם חברו עשה על ידי פשיעה להיכא דלא פשע וכן אם יש לחלק בין לזכות חברו היחיד להיכא שעל ידי מה שיחטא זה תהיה זכות לרבים ראיתי בספר יאודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי) בדרשותיו בדרוש שלישי ד' ח' שהאריך בשני הפרטים עי"ש דב"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף