שבות יעקב/ב/קג
|
< הקודם · הבא > |
מברוסי"ל
על בית הקברות ששייך להם ולהגלילות הסמוכים שנתחוטטו איזה מתים והפשיטו את תכריכן שלהם וזרקו על פניהם. בכן חזרו והלבישו אותם וקברו אותם כראוי מה יש להם לעשות בדבר זה:
אף שדבר זה שמעתי כבר נעשה לעולמים מ"מ כיון דאמרינן בש"ס דיבמות דף ס"ג בעון החיים המתים מתחוטטין לפי ששמחי' וכו' על כן ראוי להם לשוב בתשובה שלימה על עבירה כזו אף אם ידעו שלא נכשלו בעבירה זו ממש מ"מ אין הקדוש ב"ה עביד דינא בלא דינא וראוי לפשפש במעשיהם וער"ח ראשון יתענו כולן מבן י"ח עד ששים חוץ מעוברת ומניקות ומי שיש לו מיחוש גם ישלחו מכל ישוב השייכי' לבה"ק לילך על הקברים אלו שנתחוטטו ולבקש מהם מחילה אם נעשו בעדם וגם יתן כל אחד כופר נפש צדקה בעד המתים ולהזכיר נשמות אלו המתים בהזכרה ראשונה שיהיה וכן אחר שקבלו תשובתי הנ"ל עשו ככל הנ"ל ואיזה ימים אחר התענית ותשובה כנ"ל נתבררו הדברים מי ומי היו הגנבים החופרים ונתפשו על ידי השררה יר"ה והודו שעשו כזה זה עשר שנים בקברות זו אף גם איזה מתים באו בחלום לקרוביהם ואמרו שנחפרו ונשאלתי אם יש לחפור כל המתים הללו ולחזור ולקבור אותם כראוי והשבתי אע"ג דלכאורה נראה שאין לחפור שום מת ולהזיז אותו ממקומו וכדאיתא בש"ס דב"ב דף קנ"ה אי אתה רשאי לנוולו וכ"פ בש"ע בי"ד ס"ס שס"ג ובח"מ סי' רל"ה מ"מ י"ל כה"ג שהפשיטו המתים ערומים ולא נקברו כראוי דאיכא בזיון ופגם גדול מותר להזיזם ממקומם ומה"ט פסק שם בי"ד סי' שס"ג דמותר לחפור המת ולהוליכו ממקום למקום כדי לקברו בקברי אבותיו או לא"י וכה"ג אף שלא נעלם מאתי מ"ש הב"י שם ודוקא לכבוד כה"ג ולא לכבוד אחר מ"מ נראה דגם זה הוא בכלל הכבוד כזה שהרי מה"ט מותר לחפור מקום שיש לחוש רק שיוציאו גוים מכ"ש כאן שכבר הוציאו וכה"ג אמרינן בסנהדרין אסור להלין את המת אם לא לכבודו להביא לו תכריכין ואל תשיבני ממ"ש גיסי הגאון המפורסם מהר"ד אופנהיים נר"ו הובאו דבריו בספר חות יאיר דף רמ"ז ע"ב וז"ל נהירנא כד הוית שותה מים מבאר הגולה הגאון מהור"ר גרשון בק"ק מיץ בא מעשה לידו בשני מתים שקברוהו ושכחו להלביש מלבוש אחד מתכריכן ומת א' היה קטן בן שנים ושלש שנים ואחד היה גדול יותר מבן כ' וציוו לחפור הקטן ולהלביש כראוי ולא הגדול כי הטעם דאין להזיז כיון שקשה למתים הבלבול מחמת חרדת דין כדאיתא בשמואל למה הרגזתני לעלות וכתיב אז ישנתי אז ינוח לי וזה דוקא בגדול שהוא בר עונשין משא"כ בקטן עכ"ל מהר"ג הרי להדיא דאסור לפתוח בגדול וגיסי הגאון מוסיף עליו במדה גדושה לאסור אף בקטן והוכיח כן מכח קושיא בסוגית הש"ס דב"ב דף קמ"ה דלא קאמר הש"ס שם אי אמרת בשלמא בן י"ח היינו דקאמר הטעם משום שאי אתה רשאי לנוולו אלא אם בן עשרים הל"ל אי אתה רשאי לבודקן משום חרדת דין אלא ודאי דגם בקטן שייך נמי חרדת דין ע"ש ואין להקשות לפ"ז באמת למה לא קאמר הש"ס טעם חרדת דין כיון ששייך נמי בקטנים כגדולים וליכא למימר דנקט זה דניוול דהוא עדיף מצערא וחרדת הדין דהא קי"ל כחכמים דאמרי בפ' נגמר הדין בזיונ' עדיפא מניחא דגופא אי משום הא לא תברא כי הבדלו החיים מן המתים דדוקא בחיים אמרינן דבזיונא עדיפא ליה שלא תבייש בהאי עלמא דהוא ביזוי לו ולזרעו אחריו משא"כ צער הגוף הוא רק לפי שעה שהולך למות מיד בלא"ה משא"כ בעה"ב חרדת יום הדין ודאי גדול מניוול לפי שעה וכדאמרי' יפה שעה אחת קורת רוח וכו':
אי משום הא לא תברא דאיכא למימר דמ"ש הפוסקים מטעם משום חרדת דין אין זה טעם כעיקר דחרדת דין לא מצינו רק בשמואל שהעלה אותו עם נשמתו ע"י בעל אוב להכי היה מתירא מאימת הדין כי בשעת הדין זורקין נשמה בגוף ודנין אותו כא' כדאיתא בסנהדרין משא"כ בפותח קברו להלבישו או כה"ג לפנותו מקבר לקבר עיקר הטעם כדאיתא בש"ס משום ניוול והפוסקים דנקטו טעם דחרדת דין הוא רק סעיף בעלמא וכמ"ש זכר לדבר אכן לפי דעת מהר"ג יפה הקשה גיסי הגאון מסוגיא דש"ס ואולי יש ליישב דברי הגאון מהר"ג ולומר דהאי סוגיא דב"ב דקאמר מה לבדקו היינו רק לפתוח הקבר ולראות בו אם יש לו סימנים גדלות ולא יזיזו ממקומו כלל אפ"ה אין לעשות כן משו' ניוול אבל להזיז ממקומו בלא"ה אסור משום חרדת דין א"כ יפה פסק הגאון מהר"ג לחלק בין קטן וגדול איברא לדינא נ"ל עיקר דעד כאן לא פסק מהר"ג דגדול אין לחפור אותו ולהלבישו היינו, דוקא בנדון שלפניו שהיה מולבש כראוי והניחו בכבודו כראוי רק שאיזה מלבוש א' לפי מנהגם שכחו וא"כ יפה פסק דמשום כך אין לחזור ולחפורו אף אם חסר מלבוש א' לפי מנהגם משא"כ במתים שנפשטו ערומים והניחם שלא כסדר ודאי יש לחזור ולחפרם משום כבודם להלבישם ולקבור אותו כראוי וכאשר הוכחתי לעיל ומ"מ כל זה נ"ל במתים שמתו מקרוב כמו חודש ימים אבל המתים שמתו מקודם אין לחפור אותם כלל מספק כי הגנבים שהודו אינם נאמנין ודברי חלומות לא מעלין ולא מורידין (ועיין בספר חסידים סימן תשל"ז ע"ש י"ל דמיירי ג"כ תוך שלושים גם איכא ספיקות הרבה בדבר דלמא לא נחפרו ואת"ל נחפרו דלמא כבר נרקבו גופם או תכריכיהן ואין לנוול המת מספיקות כי האי מכ"ש שיש כאן סכנות החיים בכמה חששות וגם אמרינן בכתוב' אם יש שם מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות כולם ה"ה כאן ודאי שיש קברים שלא נפתחו כלל ובמקומות שהקברות הוא על פני השדה ויש חשש גנבים כאלו ראוי לכ"א מהם לעשות לו סימן במת שנקברא בקברו ולילך כל שלשים יום הראשונים על קברו לראות אם עדיין נקבר כראוי בסימנו ובלע מות לנצח. הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |