שבות יעקב/ב/קא
|
< הקודם · הבא > |
אחד שנולד לו מכה ברגלו והוצרך לחתוך לו רגלו אי מחויב לקבר אותו אבר או לא גם בא' שצוה לפני מותו לתפור בטליתו איזה שמות ופסוקים בכתב על הקלף:
לכאורה נראה דיש לקברו כדאיתא בכתובות דף כ' ע"ב ומוכי שחין זרעותיהן וכו' ע"ש וכן מצינו במדרש ויקבר בערי גלעד שמת בנשילת אברים אכן כד מעיינת תראה שכל זה יש לדחות דאין זה מצד החיוב לקבור ומי שחושש לעצמו משום סכנה אפשר דאינו מחויב לקבור ובפרט לפי הטעמים דמבואר בפ' נגמר הדין דקבורה משום כפרה או משו' בזיונא וא"כ לפי טעם כפרה ודאי לא שייך כיון דהוא עדיין בחיים חיותו ואין לו צער שוב מחמת אבר זה רק מה שנעש' לו בשעת החיתוך וחיסר אבר שלו וגם לפי הטע' משו' בזיונא ג"כ התם ליכ' כיון שגופו חי וכן על כרחיך צ"ל דאל"כ ה"ל להש"ס שם לומר ג"כ הנפקא מינה הכי ועוד ראיה לזה מגמר' דב"ק דף פ"ה ע"א האי צער ובושת איכ' דכסיפא לי' מלת' למשקל מבשריה למשדיה לכלבי' ע"ש הרי להדיא דאינו מחוייב לקברם אבל מ"מ צריך ליתן בחדר א' שלא יכנסו שם הכהנים ויטמאו בו כי אבר מן החי מטמא וכבר נשאלתי בכהן אחד שנקרע ממנו אוזן השמאלית וקצת ממנו נשאר דבוק והוריתי שאין בו משום טומאה במ"נ דאי הסחוך חשוב כעצם כמשמעות הרמב"ם פ' יו"ד מה' קרבן פסח סעיף ח' א"כ כיון שנשאר מקצת מן הסחוך דבוק הוי נחסר העצם קצת דשוב אינו מטמא ואי לא נקרא עצם כלל א"כ הוי כלשון וכליות שאין להם עצם שאינם מטמאין כמבואר ברמב"ם וע"ד מה ששאלת לקיים צוואת המת ודאי מצוה לקיים דבריו ואע"ג דבי"ד מבואר בס"ת והוא מש"ס דמגילה ס"ת שבלה גונזין אותה אצל ת"ח ובכלי חרס דוקא מ"מ קמיע אין לו חומר כל כך כמבואר בא"ח סי' של"ד ובפ' כל כתבי לענין אצולי מפני הדליקה וכ"ש לקיים מצוה דברי המת הנ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |