שאגת אריה/טז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה אי צריך לסמוך גאולה לתפלה בשבת וי"ט כמו בחול או א"צ לסמוך בהן גאולה לתפלה מטעמא שיתברר לפנינו:
תשובה בהג"א בפ"ק דברכות כ' בשם א"ז דבשבת א"צ לסמוך גאולה לתפלה הואיל ונ"ל מיענך ה' ביום צרה דכתיב בתריה יהיו לרצון אמרי פי ושבת לאו יום צרה הוא ע"כ. ומפשט דבריו משמע דה"ה ביום טוב נמי אינו צריך לסמוך דהא י"ט נמי לאו יום צרה הוא ולפ"ז נ"ל דהא דא"ז חולק על מש"כ הרא"ש רפ"ק דמסכת תענית גבי הא דתנן התם רי"א העובר לפני התיבה בי"ט אחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר וכ' הרא"ש בירושלמי פריך ויזכיר מבערב ומשני ליתא כל עמא תמן ותו פריך ויזכיר בשחרית אף הוא סבור שהזכיר בערב כו' ועוד מפרש טעם אחר בירו' ר"ח בשם ר' פדת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"ץ. נ"ל דר"פ קאי אפירכא תניינא דפריך ויזכיר בשחרית וקאמר שאין ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"ץ פי' שיאמר קודם תפלת מוסף בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם והאי א"א בבקר לפי שא"י להפסיק בין גאולה לתפלה ע"כ. אלמא אפי' בי"ט נמי אין להפסיק. מ"מ מן הירוש' זה לק"מ על הא"ז. ר' פדת דאמר אסור ליחיד להזכיר כו' מילתא באפי נפשיה קאמר ולאו אפירכא תניינא קאי כדפי' הרא"ש אלא משום דס"ל ז"ל דהדבר פשוט דאפי' בי"ט אסור להפסיק פי' הכי דע"כ בדברי ר"פ לפי שיטת הרא"ש מתורץ פירכא תניינא. מ"מ מדברי הרא"ש למדנו דגם בי"ט צריך לסמוך גאולה לתפלה ולכאורה יש לי להקשות ע"ד הרא"ש מהא דתניא ס"פ תפלת השחר (ד' ל) השכים לצאת לדרך מביאים לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה וכשיגיע זמן ק"ש קורא השכים לישב בקרון או בספינה מתפלל כשיגיע זמן ק"ש קורא רשבא"א בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל כדי שיסמוך גאולה לתפלה ואמר במאי קמיפלגי מ"ס כלומר ת"ק תפלה מעומד עדיף ומ"ס מסמך גאולה לתפלה עדיף.
ואיכא למידק למה חלק האי תנא לתרתי בבי דגבי השכים לצאת לדרך קתני שופר לולב ומגילה ואלו תפלה שיירה ותני לה בבא לעצמה השכים לישב בקרון כו' הרי ההיא פלוגתא דת"ק ורשב"א גבי השכים לצאת לדרך נמי איתא דהכי אמר התם אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלו וכי הוי מטא זמן קריאת שמע קרו כמאן כהאי תנא דתניא השכים כו' כלומר כתנא קמא ודלא כרשב"א ואם כן הל"ל הכי השכים לצאת לדרך כו' מגילה וקורא בה ומתפלל וכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר כו' ותו לא היה צריך למיתני לבבא דסיפא כלל. אלא ע"כ האי טעמא דל"פ ברישא משום כיון דנקט מביאין לו שופר ותוקע מיירי מיום טוב של ר"ה ובהא רשב"א נמי מודה דמתפלל קודם וכשיגיע זמן ק"ש קורא ולסמיכת גאולה לתפלה כיון די"ט הוא לא חיישינן. והא דלולב ומנענע איפשר לומר דמיירי מי"ט ראשון של חג א"נ חה"מ נמי לאו יום צרה הוא וכן מגילה וקורא בה יש לומר דכיון דפורים מד"ק הוא ודברי קבלה כד"ת דמי לאו יום צרה הוא ול"ח לסמיכת גאולה לתפלה. א"נ הואיל ולא מיתני ליה לפלוגתא דרשב"א גבי שופר דרישא לא תני ליה בכלל ההיא בבא אפי' גבי לולב ומגילה מ"מ ש"מ דבי"ט אין צריך לסמוך גאולה לתפלה. מ"מ להרא"ש אין מזה קושיא שהוא ז"ל אינו גורס כגרסתנו אלא הכי כ' בפסקיו השכים לצאת לדרך כו' מגיל' וקורא ומתפלל וכשיגיע זמן ק"ש קורא רשבא"א בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל ולא גרסינן לההיא בבא דהשכים לישב בקרון כלל והא דמביאין לו שופר ותוקע דמיירי בי"ט נמי פליג רשב"א וס"ל מסמך גאולה לתפלה עדיף וש"מ דבי"ט נמי צריך להסמיך גאולה לתפלה ואיהו לטעמי' אזיל כמש"כ בריש מסכת תענית. והב"י בא"ח סי' קי"א כתב על דברי הא"ז ואין דבריו נראין דהאי קרא סמך בעלמא הוא ובלאו האי קרא צריך לסמוך גאולה לתפלה ועוד דתפלת שבת במקום תפלת חול דענייה בעת צרה הוא ע"כ ואע"ג דהאי ועוד אין לו שחר מ"מ מש"כ דהאי קרא סמך בעלמא הוא יש לו מקום ובד"מ שם כתב אבל בכלבו כתב כדברי הא"ז וכ"מ במהרי"ל ה' י"ט וכתב שם דבי"ט צריך לסמוך לכ"ע ונראה הטעם הואיל ואותו היום של י"ט בשאר פעמים הוא יום צרה סומכין אף בי"ט לאפוקי שבת לעולם אינו יום צרה ולדעתי אין זה נכון בדעת הא"ז דוודאי אין טעמו משום דכתיב יענך כו' וסמיך ליה כו' דאינו דברים של טעם דמה ענין יום צרה לסמיכת גאולה לתפלה אבל עיקר דבר זה יש ללמוד מפירש"י רפ"ק דברכות (דף ד) גבי הא דאמר רבי יוחנן איזהו בן עוה"ב זה הסומך גאול' לתפלה של ערבית ופירש"י וסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד בספר תהלים דכתיב ה' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה ואמר בברכות ירושלמי מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה"ד לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא המלך ומצאו שהפליג אף הוא הפליג אלא יהא אדם מקרב להקב"ה אליו ומרצהו בתשבחות וקילוסין של י"מ ומתקרב אליו ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו ע"כ. הרי עיקר הטעם של סמיכת גאולה לתפלה כדי לקרב להקב"ה אליו ע"י קילוסין של י"מ ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו כדי שתקובל תפלתו וזה לא שייך אלא בימי צרה שהן ימי החול שאדם מתפלל בהן י"ח ברכות שיש בהן שאלת צרכיו וצרותיו של אדם אבל לא בשבת שאין מתפלל בהן אלא שבע שאין בהן שאלת צרכיו. ומה"ט כתבו מקצת רבוותא שאין להתפלל בשבת תפלת נדבה הואיל ואין בתפלת שבת שאלת צרכיו אלא דברי שבח בלבד ולה"ט בי"ט נמי א"צ לסמוך גאולה לתפלה דהא אינו מתפלל בהן י"ח ברכות שיש בהן שאלת צרכיו זהו מה שנ"ל בטעמו של א"ז מ"מ נ"ל שהעיקר כדברי הב"י דאפי' בשבת ויו"ט צריך לסמוך גאולה לתפלה דגם טעמו של רש"י י"ל דאינו אלא סמך בעלמא א"נ לא פלוג רבנן בין תפלה לתפלה. והכי משמע לי מהא דכתב הרא"ש מדברי תר"י בפ' ת"ה (ד' כז) גבי הא דרב צלי של שבת בע"ש ולאחר צה"כ היה קורא ק"ש בעונתה ואע"פ שלא היה סומך גאולה לתפלה כיון שהיה מכוין למצוה להוסיף מחול ע"ה לא חייש לסמיכה גם התוס' וש"פ נדחקו הרבה בהא דרב ברפ"ק דברכות דאמאי ל"ח לסמוך גאולה לתפלה. ולדעת הא"ז מאי קשיא להו כיון דבשבת אפי' בשחרית א"צ סמיכת גאולה לתפלה אע"ג דעיקר גאולת מצרים ביום היתה כ"ש בערבית דאינו עיקר כ"כ כדאמר התם בפ"ק ואע"ג דבשעה שהיה מתפלל רב אכתי לא עייל ליל שבת מ"מ כיון דקי"ל מוסיפין מחול על הקודש מה"ת תוספת שבת דינו כשבת לכ"ד. ועוד שהרי לא התפלל י"ח ברכות של חול שיש בהן שאלת צרכיו אלא שבע של שבת לבד. אע"כ ס"ל ז"ל דאפי' בתפלת שבע של שבת צריך סמיכת גאולה לתפלה. וענ"ל להביא ראיה שלא כדעת הא"ז מהא דאמר התם (דף ל) מרימר ומר זוטרא הוו מכנפי בי עשרה בשבתא דרגלא ומצלו והדר נפקי לפירקא רב אשי מצלי בהדי ציבורא ביחיד מיושב כי הוי אתי לביתיה הדר מצלי מעומד א"ל רבנן לעביד מר כמרימר ומר זוטרא א"ל טריחא לי מילתא ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי א"ל לא חזינ' להו לרבנן קשישאי מינן דעבדי הכי כלומר דקדמי תפלה לק"ש ול"ח לסמוך גאולה לתפלה. והא וודאי עובדא דרב אשי נמי בשבתא דרגלא הוי נמי כמו עובדא דמרימר ומר זוטרא. וכיון דפי' הגמ' גבי עובדא דמרימר ומ"ז דהוי בשבתא דרגלא והסמיך להו ההוא עובדא דר"א ממילא משמע הכי ולא חש לפרש ועוד דאלו בשאר ימי השנה לא היה צריך לכ"ז וה"נ משמע להדיא מפירש"י שם וכ"כ הרשב"א בחידושיו בשם רב האי גאון אע"ג דר"א קאמ' לא חזינ' לרבנן קשישאי דעבדי הכי איפשר לומר דבשבתא דרגלא קאמר דלא עבדי הכי וכו' ע"כ. ופשוט הוא והשתא אמאי קאמר לא חזינא לרבנן קשישאי דעבדי הכי ולמה לא הא בשב' אפי' רשב"א מודה דמתפלל ואח"כ קורא ק"ש כיון דא"צ לסמוך גאולה לתפלה בשבת ותרתי תפלות ל"ל. אלא וודאי ש"מ דאפי' בשבת צריך לסמוך גאולה לתפלה הילכך ליתא למה שפסקו האחרונים בא"ח סי' קי"א דלצורך מותר להפסיק בין גאולה לתפלה בשבת. אלא וודאי אין לחלק בין שבת לחול לענין סמיכת גאולה לתפלה. כן נ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |