רש"י/בראשית/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית ב

ב

ויכל אלהים ביום השביעי. ר' שמעון אומר בשר ודם, שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחל על הקדש, הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו, נכנס בו כחוט השערה, ונראה כאלו כלה בו ביום. ד"א מה היה העולם חסר, מנוחה, באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה:

ג

ויברך, ויקדש. ברכו במן, שכל ימות השבוע יורד להם עמר לגלגלת, ובששי לחם משנה, וקדשו במן, שלא ירד כלל בשבת, והמקרא כתוב על העתיד:

אשר ברא אלהים לעשות. המלאכה שהיתה ראויה לעשות בשבת, כפל ועשאה בששי כמו שמפרש בב"ר:

ד

אלה. האמורים למעלה:

תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה'. למדך שכלם נבראו בראשון. דבר אחר בהבראם, בה' בראם, שנ' ביה ה' צור עולמים (ישעיהו כ"ו), בב' אותיות הללו של השם יצר שני עולמים, ולמדך כאן שהעולם הזה נברא בה"א, רמז שירדו למטה לראות שחת כה"א זאת שסתומה מכל צדדים ופתוחה למטה לרדת דרך שם:

ה

טרם יהיה בארץ. כל טרם שבמקרא לשון עד לא הוא, ואינו לשון קדם, ואינו נפעל לומר הטרים, כאשר יאמר הקדים וזה מוכיח, ועוד אחר כי טרם תיראון (שמות ט) עדין לא תיראון, ואף זה תפרש עדין לא היה בארץ, כשנגמרה בריאת העולם בששי קדם שנברא אדם, וכל עשב השדה טרם יצמח, עדין לא צמח, ובג' שכתוב תוצא הארץ, לא יצאו, אלא על פתח קרקע עמדו עד יום ששי:

כי לא המטיר. ומ"ט לא המטיר, לפי שאדם אין לעבד את האדמה, ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צרך לעולם, התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים:

ה' אלהים. ה' הוא שמו, אלהים שהוא שליט ושופט על כל, וכן פרוש זה בכל מקום לפי פשוטו, ה' שהוא אלהים:

ו

ואד יעלה. לענין בריאתו של אדם, העלה התהום והשקה עננים לשרות העפר ונברא אדם, כגבל זה, שנותן מים ואח"כ לש את העסה, אף כאן, והשקה, ואח"כ וייצר:

ז

וייצר. שתי יצירות, יצירה לעולם הזה ויצירה לתחית המתים, אבל בבהמה שאינה עומדת לדין לא נכתב ביצירתה שני יודי"ן:

עפר מן האדמה. צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות, שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה. ד"א נטל עפרו ממקום שנאמר בו מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ), הלואי תהיה לו כפרה ויוכל לעמד:

ויפח באפיו. עשאו מן התחתונים ומן העליונים, גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים, לפי שביום ראשון נבראו שמים וארץ, בשני ברא רקיע לעליונים, בשלישי תראה היבשה לתחתונים, ברביעי ברא מאורות לעליונים, בחמישי ישרצו המים לתחתונים, הזקק בששי לבראות בו בעליונים ובתחתונים, ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית, שיהיו אלו רבים על אלו בבריאת יום אחד:

לנפש חיה. אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכלן, שנתוסף בו דעה ודבור:

ח

מקדם. במזרחו של עדן נטע את הגן. ואם תאמר, הרי כבר כתב ויברא את האדם וגו', ראיתי בבריתא של ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי מל"ב מדות שהתורה נדרשת, וזו אחת מהן, כלל שלאחריו מעשה הוא פרטו של ראשון, ויברא את האדם זהו כלל, סתם בריאתו מהיכן וסתם מעשיו, חזר ופרש וייצר ה' אלהים וגו', ויצמח לו גן עדן ויניחהו בגן עדן ויפל עליו תרדמה, השומע סבור שהוא מעשה אחר, ואינו אלא פרטו של ראשון. וכן אצל הבהמה חזר וכתב ויצר ה' וגו' מן האדמה כל חית השדה, כדי לפרש ויבא אל האדם לקרות שם וללמד על העופות שנבראו מן הרקק:

ט

ויצמח. לענין הגן הכתוב מדבר:

בתוך הגן. באמצע:

יא

פישון. הוא נילוס נהר מצרים, ועל שם שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון כמו ופשו פרשיו (חבקוק א') ד"א פישון, שהוא מגדל פשתן, שנאמר על מצרים (ישעיהו י"ט) ובשו עבדי פשתים:

יג

גיחון. שהיה הולך והומה, והמיתו גדולה מאד, כמו כי יגח (שמות כא), שמנגח והולך והומה:

יד

חדקל. שמימיו חדין וקלין:

פרת. שמימיו פרין ורבין ומברין את האדם: כוש ואשור. עדין לא היו, וכתב המקרא על שם העתיד:

קדמת אשור. למזרחה של אשור:

הוא פרת. החשוב על כלם, הנזכר על שם א"י:

טו

ויקח. לקחו בדברים נאים ופתהו לכנס (בראשית רבה):

יח

לא טוב היות וגו'. שלא יאמרו שתי רשויות הן, הקב"ה בעליונים יחיד ואין לו זוג, וזה בתחתונים ואין לו זוג (בראשית רבה):

עזר כנגדו. זכה, עזר. לא זכה, כנגדו להלחם:

יט

וייצר מן האדמה. היא יצירה היא עשיה האמורה למעלה ויעש אלהים את חית הארץ וגו', אלא בא ופרש שהעופות נבראו מן הרקק, לפי שאמר למעלה מן המים נבראו וכאן אמר מן הארץ נבראו (חולין כ"ז), ועוד למדך כאן שבשעת יצירתן מיד בו ביום הביאם אל האדם לקרות להם שם. ובדברי אגדה יצירה זו לשון רדוי וכבוש, כמו כי תצור אל עיר (דברים כד), שכבשן תחת ידו של אדם (בראשית רבה):

וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה וגו'. סרסהו ופרשהו, כל נפש חיה אשר יקרא לו האדם שם, הוא שמו לעולם:

כ

ולאדם לא מצא עזר. ויפל ה' אלהים תרדמה. כשהביאן הביאן לפניו כל מין ומין זכר ונקבה, אמר לכלם יש בן זוג ולי אין בן זוג, מיד ויפל (בראשית רבה):

כא

מצלעותיו. מסטריו, כמו ולצלע המשכן (שמות כו), זהו שאמרו שני פרצופים נבראו (עירובין י"ז):

ויסגור. מקום החתך:

ויישן ויקח. שלא יראה חתיכת הבשר שממנו נבראת ותתבזה עליו:

כב

ויבן. כבנין, רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה לקבל הולד כאוצר של חטים, שהוא רחב מלמטה וקצר מלמעלה שלא יכביד משאו על קירותיו:

ויבן את הצלע לאשה. להיות אשה, כמו ויעש אותו גדעון לאפוד (שופטים ח'), להיות אפוד:

כג

זאת הפעם. מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה, ולא נתקררה דעתו בהם (יבמות ס"ג):

לזאת יקרא אשה כי מאיש וגו'. לשון נופל על לשון מכאן שנברא העולם בלשון הקדש (בראשית רבה):

כד

על כן יעזב איש. רוח הקדש אומרה כן לאסר על בני נח העריות (סנהדרין נ"ז):

לבשר אחד. הולד נוצר על ידי שניהם ושם נעשה בשרם אחד (שם נ"ח):

כה

ולא יתבוששו. שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע, ואע"פ שנתנה בו דעה לקרות לו שמות, לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע וידע מה בין טוב לרע (בראשית רבה):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.