טעמא דקרא/בראשית/ב

טעמא דקרא בראשית ב

ג

אשר ברא אלקים לעשות. לכאו' תיבת לעשות אינו מובן וחז"ל דרשו ע"ז, ויל"פ ע"פ תנחומא (תזריע סי' ה') שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע איזו מעשים נאים של הקב"ה או של ב"ו א"ל של ב"ו א"ל מפני מה אתם מלין א"ל לכן אמרתי והקדמתי לך של ב"ו הביא לו שבלים וגלוסקאות א"ל אין אלו נאים מן השבלים א"ל למה אין נולד מהול א"ל ולמה שוררו יוצא עמו כו' ע"ש דהיינו שהקב"ה ברא הכל כדי שהאדם יתקנו ויגמור הבריאה וזה הכונה לעשות.

ט

ועץ החיים בתוך הגן. החיים בתוך הגן ר"ת הב"ה בגי' י"ב רמז לי"ב אנשים שלא מתו ועלו בחייהם לג"ע, י' דקחשיב בספ"א דדא"ז, ויש להוסיף יעקב אבינו למ"ד יעקב לא מת (תענית ה' ב') ומשה רבנו למ"ד לא מת (סוטה י"ג ב').

יח

אעשה לו עזר כנגדו. ביבמות ס"ג אשכחי' ר' יוסי לאליהו א"ל כתיב אעשה לו עזר כנגדו במה אשה עוזרתו לאדם א"ל אדם מביא חטים חטים כוסס פשתן פשתן לובש לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו. יל"ע אטו ר' יוסי לא ידע הא דתנן ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה מבשלת וכו' וגם מה הלשון לא נמצאת מאירה עיניו וכו'. וי"ל דר' יוסי משמע לי' עזר ברוחניות ולא בגשמיות ולכך השיב לו שע"י שמכינה לו צרכי גופו ממילא מאירה עיניו שהוא פנוי לרוחניות.

יט

ויצר ה' וגו' מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם. עי' רש"י למה כתיב כאן עוד פעם ויצר, ועוד יש לדקדק למה לא כתיב כאן בהמה ורמש ג"כ כדכתיב בפ' השני ויקרא שמות לכל הבהמה וגו'. וי"ל משום שיש חי' שאין יכולה לבא כמו אדני השדה שהיא חי' כדתנן בפרק ח' דכלאים ויש עוף שאין יכול לבא כמ"ש ביו"ד (סימן פ"ד סט"ו) שיש עוף שמחובר בחרטומו לאילן לכן אלו שנים היו צריכין לברוא עוד פעם מן האדמה סמוך לאדה"ר ולכן כתיב ויצר וגו' מן האדמה אבל הבהמה והרמש כולן יכלו לבא.

כ

ולאדם לא מצא. פירש"י הביאן לפניו כל מין זכר ונקבה אמר לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג מיד ויפל. ומה שלא ברא אותו ג"כ זו"נ שרצה הקב"ה שיבקש ואז יכיר בטובה שעשו לו, ואעפ"כ כפר בטובה.

כב

ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה. בבכורות (מ"ה א') מבואר דבאיש איכא רמ"ח איברים ובאשה איכא רנ"ב. וקשה מהא דאמרינן במכות (כ"ג ב') דרמ"ח מ"ע שבתורה הם כנגד איבריו של אדם ומפרש"י דכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה וא"כ אשה שפטורה ממ"ע שהזמן גרמא היה צריך שיהיה לה פחות איברים ומ"ט זכתה ליותר. וי"ל כיון שאשה שמקיימת את כולן אע"ג שאינה מצווה בהן מעלתה גדולה מאד, לכן זכתה ליותר מאיש. ואע"ג דגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה כדאיתא בב"ק ל"ח א', זהו לענין שכר שהמצווה ועושה יש לו יצה"ר שרוצה למונעו, אבל בודאי מי שמקיים מצוה שאינו מצווה בה מעלתו גדולה מאד ולכן אשה שיכולה לקיים המ"ע שהז"ג אע"פ שאינה מצווה בהן זכתה ליותר איברים מהאיש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)