רש"י/בבא מציעא/יב/א
גבי מתנה דזכות הוא לו זכין לו לאדם שלא בפניו. ושלא מדעתו דאנן סהדי דניחא ליה שתהא שלוחו הלכך כי ליתיה בצד חצרו דליכא לדמויי לידה דאינה סמוכה לה תיפוק לה זכייתה משליחותה כי היכי דשלוחו זוכה לו שלא בפניו חצרו נמי זוכה לו שלא בפניו ומיהו גבי מציאה כי ליתיה גבה דלא נפקא זכייתה משום יד ליכא לרבויי משליחות דגבי שליחות איכא דעת השולח או דעת שליח אבל חצר ליכא לא דעת שולח ולא דעת שליח הלכך בעינן [1]דעת אחרת מקנה אותו:
זרק ארנקי. והפקירו לכל הקודם:
שאין סופו לנוח. בתוך האויר:
כמונח דמי. וקנאו בעל הבית הראשון או לאו כמונח דמי להכי בעי אויר שאין סופו לנוח בתוך הבית כמונח דמי דאילו אויר שהיה סופו לנוח בתוך הבית פשיטא לן דאפילו קדם איש אחר וקלטה בתוך האויר לא קנה דמשנכנס לאויר קנאו בעל הבית דתנן במסכת גיטין (דף עט.) היתה עומדת בראש הגג וזרק לה גט כיון שנכנס לאויר הגג הרי זו מגורשת הוא למעלה והיא למטה כיון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף הרי זו מגורשת:
ואינו מגיען. אלמא מתגלגלים ויוצאין הן ואין סופן לנוח וקאמר דקנה ליה שדהו:
מתני' מציאת בנו ובתו הקטנים כו'. בנו קטן בגמרא מפרש מ"ט בתו הקטנה בכתובות (דף מו:) ילפינן לה מקראי דקטנה ואף נערה כל שבח נעוריה לאביה:
מציאת עבדו ושפחתו הכנענים שלו. שהרי גופו קנוי לו עולמית כדכתיב (ויקרא כה) והתנחלתם וגו':
מציאת אשתו. רבנן תקינו ליה משום איבה:
מציאת עבדו ושפחתו העברים. בגמ' פריך לא יהא אלא פועל דאמרינן לעיל (דף י.) מציאתו לבעל הבית:
גמ' מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו. בשלמא בתו ואשתו טעמא מפרש להו במקומן בכתובות אלא בנו טעמא מאי:
מריצה אצל אביו. הלכך כשמגביה לצורך אביו הגביהה:
ילקט בנו אחריו. מותר לבנו של פועל אם עני הוא ללקוט אחר אביו לקט הנושר אבל אם קבל הפועל את השדה למחצה לשליש ולרביע עשיר הוא והרי הוא כבעל הבית בשדה זה ולא ילקט בנו אחריו לפי שלקט בנו לאביו:
בין כך ובין כך כו'. דאם האב עשיר הבן עני וזוכה לעצמו:
טעמא דתנא דידן קאמר. מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו:
וליה לא ס"ל. דמציאת קטן לאביו:
מדבריהם. מפני דרכי שלום:
ונפקא מינה. מדר' יוסי הא אתא לאשמועינן דהחמירו חכמים בתקנתן כגזל גמור להוציאו בדיינין וכיון דמדאורייתא לית ליה זכייה נמצא אביו גוזל את העניים:
אלא אמר אביי. רבי יוסי נמי כתנא דידן ס"ל דקטן לית ליה זכייה וגבי לקט היינו טעם דכיון דיש לו לפועל זה בנים ואשה עניים עצמן מייאשי מלקט שלה לפיכך עשאוה כשדה שהלכו בו הנמושות דתנן (פיאה פ"ח מ"א) מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו בו הנמושות לקוטי בתר לקוטי דמההיא שעתא מסחו עניים דעתייהו מיניה והכא נמי מסחו דעתייהו כו':
- ↑ ס"א חצר המשתמרת. רש"ל ורש"א. מסורת הש"ס. והמהרש"א והמהר"ם שיף התקשו לפי גירסה זו כיצד יקנה זכיה בחצר שאינה משתמרת, בשלמא חצר המשתמרת זוכה מדין יד אך שאינה משתמרת משום מה יקנה. וכן הקשה הר"ן ויישב שאף חצר שאינה משתמרת קונה משום יד, עיי"ש בדבריו. ובמהדורא בתרא כתב לקיים הגירסה הישנה ברש"י שאכן במציאה אף במשתמרת בעינן עומד בצד שדהו כיון דשליחות ליכא, והא דאמר (יא.) ר' יוסי בר' חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, איכא לאוקמי במתנה דדעת אחרת מקנה אותן ואפילו בחצר שאינה משתמרת. אך כתב שהתוספות לא כתבו כן ולדעתם אף במציאה בחצר משתמרת אין צריך עומד בצד שדהו, וכתב שלשיטתם יש לומר שאכן שייך שליחות אף במציאה אך כיון דליכא דעת אחרת מקנה בעינן שתהיה משתמרת על ידי שליח.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |