רמב"ן/בבא מציעא/עג/ב

רמב"ן בבא מציעא עג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והא דאמרי' בבני אקרא דסנואתא דיהב להו רבינא זוזי. [פרש"י] שהקדים להם מעות לתת להם יין בשעת הבציר כשער היוצא ושפכו ליה טופיאתא טפי מדעתם שלא בתנאי והואיל ולא פסקת עמהם ומדעתם נותנים ואין מזכירים בשכר מעותיך שהיו בטילות אצלינו מתנה בעלמא הוא.

וקשה עלי הדבר כיון שבשעת פרעון מוסיפין לו רבית הוא שלא הזכירו במשנתינו בשכר מעותיך שהיו בטילות אצלי אלא ברבית מאוחרת לאחר פרעון כדקתני והחזיר לי מעותיו אבל הלוהו מנה והחזיר לו מנה ופרס מדעתו חס ושלום שיהיה מותר, ועוד הלוהו ודר בחצרו יוכיח שלא התנו ואסור ולא ישכור ממנו בפחות אינו בתנאי רבית ומה לי קודם פרעון ומה לי בשעת פרעון אדרבא בשעת פרעון מיחזי כרבית.

ושמא נאמר שהיו פורעין לרבינא פירותיו ואח"כ היו אומרים לו קח הרי לך עוד אלו דכיון שנסתלק מהם רבית מאוחרת היא וכיון דלא אמר בשכר מעותיך שרי דלאחר פרעון מתנה הוא דקודם פרעון כדי שירויח לו זמן הוא עושה שאפילו שאלת שלום רבית אבל לאחר פרעון ומדעתו מותר בכל ענין בסתם כל זמן שלא יאמר בשכר מעותיך דמה לי בסמוך מה לי לאחר זמן, ואינו מחוור שמא לא אמרו כן אלא במכר שמוכר שפסק סתם כשער שיצא ולא פירשו כמה דזה מוזיל הוא אצלו לתת לו יותר ושער של זול הוא אצלו.

ולי נראה שלא הוזכר כאן משום רבית, ועובדי דחשש איסורין קא מנו הכא ורבינא לא היה מקדים להם מעות אלא קונה מהם פירות מיד ליד ולפי שהיו מערימין במדות היה חושש משום גזל כדמפרש ואזיל והא ארעא לאו דידהו היא ומעיקרא דקאמרי' סתם אתא לקיוי דרב אשי היה חושש שמא בטעות מוסיפין לו וא"ל כיון שאין הדעת נוטה בכך וכל שעה עושין מחילה היא והדר אקשי והא ארעא לאו דידהו היא וכו' א"נ מעיקרא משום דארעא לאו דידהו היא בעא מניה וגלויי בעלמא הוא דמגלי טעמיה דרך קושיא כלומר והיאך אדם מוחל בדבר שאינו שלו, וא"ל שלו היא דארעא לטסקא משתעבדא:

השתא נמי כדיניהם עבידנא לך וכו'. פרש"י ז"ל שעל הגוי לפדות הבית ומפני כך מותר דלא מחייב ליה רבא מידי אל גוי, ואחרים אמרו דאפילו היה רבא חייב לפדותו מותר דכיון דבדיניהם אין הגוי יכול לסלקו לרב מרי מן (הפירות) [הבית] עד שיביא לו מעותיו השתא נמי מותר שהרי מכורה הוא לו עד שיביא כדאמרי' אינהו בתורת זביני אתו לה וישראל מגוי קנה כדיניהם הילכך כשנוטל מעותיו מרבא כחוזר ומוכרה לו הוא:

ולרבא מ"ש מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד וכו'. פירש רבינו האיי גאון ז"ל דלאו למימרא דהתם לא הוי אסמכתא מדינא דודאי אסמכתא דהא אסיקנא לעיל כל דאי לא קני לא שנא בידו ול"ש לאו בידו אלא מתני' משום תנאי ב"ד הוא דמחייב ואע"ג דלא כתיב כמאן דכתיב דמי אלא הכי אקשי' מאי שנא דלא תקון רבנן הכא דלישלם ומ"ש התם דמשלם ומתרץ הכא לאו בידו וכיון שלא היה בידו לא רצו להחמיר עליו לשלם.

והא דאמרינן בפרק המקבל התם לא קאמר מילתא יתירתא טפי ממה שהוא תנאי ב"ד פטור דגוזמא בעלמא הוא דכל דאי לא קני הילכך בעלמא לא שנא בידו ול"ש לאו בידו לא שנא אמר לשלומי כמה דשוי ול"ש גזים ואמר מילתא יתירא כל דאי לא קני והיינו חמריה דרב כהנא [דף ס"ו ע"ב], ואין אנו צריכין לפרש בו מה שכתבנו למעלה לפי דעת גאון ז"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---