חידושי הרי"מ/בבא מציעא/עג/ב

חידושי הרי"מ בבא מציעא עג ב

דף ע"ג ע"ב

אר"ח האי כו' דיהיב זוזי לחבריה למזבין ליה חמרא ופשע כו'. אסמכתא כו' פירש"י אפי' הבטיחו ואמר אם איני קונה לך אפרע משלי אין זו אלא אסמכתא הואיל ולא קנו מידו ותמוה בלא קנין במה מתחייב גם אם לא היה אסמכתא ודוחק לומר לענין מחוסר אמנה או מש"פ בפוסק על הפירות דז"א דלא פסק רק למזבין ליה בשליחות. גם דוחק באתם עדיי או בשטר דלא הוזכר. ואפשר כזרוק מנה לים ואתחייב דליש פ' חייב מטעם ערב. א"כ ניהו דמבטל כיסו פטור מ"מ הפסד חשיב מה שמעותיו בטלות והיה יכול להרויח ומהני חיובו שקיבל עליו ודוחק. וי"ל דהא יכול למכור מעות לרוחא לכותי בליכא אסור רבית ואפשר גם לישראל דרק מוגר זוזי אסור ע"ש. וכדקל בפירות בעבידא דאתי ועבד לקנס. וא"כ י"ל דשייך ענין שמירה על זה שקבל עליו כשומר על המעות מה שיש בו לרוחא דהוי זכות בגוף המעות. ושומר דחייב בפשיעה שהיה יכול לקדם במקלות ולהציל. כן שהיה יכול להציל ולהרויח חייב בפשיעה על הזכות של המעות לריוח שהיה שוה אז למכור להריוח לקנות בשעת הבציר וקיבל ע"ע לשמור זה השיוי וחייב עליו בפשיעה. אך הוי כשטרות דאין זה גופו ממון רק גורם. אולם לרמב"ם חייב גם באלו בפשיעה. אך א"כ גם בקרקע אם אוביר ולא אעביד ישלם מדינא דשוה להשכיר וקיבל ע"ע שמירת זה השיוי ויהיה חייב בפשיעה. גם להרמב"ם דחשיב מזיק אף דכשאינו שומר לא הוי מזיק מה שהיה יכול כו' אבל כשקיבל עליו לשמור חשיב מזיק פשיעה א"כ אם אוביר כו' יהיה פשיעה כמזיק דחייב כיון שקיבל עליו. וע"כ דלא חשיב קיבל על עצמו אותו השיוי. ודוקא פשיעה בגוף השטרות או הקרקע מה שאין כן בהנ"ל עכ"פ אומר לו הרי שלך לפניך דהדבר קיים כמו שהיה. ואין כאן ניכר שום היזק בגוף הדבר. אבל מ"מ במקבל עליו שמירה וחיוב לשלם כמו דמהני מתנה שומר חנם להיות כשואל בדברים ואמר לקמן צ"ד משום בהנאה דמהימן ליה משעבד נפשיה. וכן קרקעות ושטרות קיבל עליו בקנין מהני וכ"פ בש"ע ס' ש"א ואף דשטרות רק גורם לממון. כן י"ל בקיבל עליו שמירת המעות להריוח דגם כן גורם לממון וכן הקרקע כנ"ל. מהני גם כן א"ל משום אסמכתא. דגם שם בשטרות וקרקע מבואר הטעם דהוי כאסמכתא ולכך בעי קנין עיין שם בש"ך. וכן בהנ"ל שפיר מהני בי' קנין דבקנין הוי שוב כשומר על שיוי הריוח. ויש לדחות:

ועיקר דרש"י ז"ל סבר במ"ש הגאון דבכל דומיא דאם אוביר שסומך עליו ומפסידו שייך התקנה לשלם במיטב. והיה מתחייב בלא קנין רק דהוי אסמכתא משום דאינו בידו כדמסיק:

וברמב"ם פרק ב' מהלכות שכירות בקיבל עליו לחפור כו' בקרקע חייב לשלם כל ההפסד בפשיעה כמזיק כיון שקיבל עליו עיין שם שכתב הה"מ דהיינו הפסד מקרן משויו. ועל הפסד הריוח שהיה יכול להרויח היינו אם אוביר דצריך קיבל עליו. והראב"ד מדמי לה עיין שם. ומיירי בלא קנין דבקנין כ' ה"א דגם שטרות כו' חייב עיין שם. ונראה דסבר כמו דמהני מתנה שומר חנם כשואל בדבור כיון שיש כבר זה החיוב שואל יכול לעשות ולקבל עליו כמו זה בדיבור בהנאה דמהימן וסמיך עליו. וכן קיבל עליו קא"פ בחד דלא גזים מהני בדיבור דאחר גמר דין אי"ל בו וכן דור לי וכה"ג. כן בשטרות וקרקע לחיוב פשיעה מהני הקבלה לשמור דנכלל בו ממילא שלא יפשע וכשיפשע יהיה חייב כמזיק כיון שזה סמך עליו וסילק שמירתו ע"פ. אם כן גרם במה שהבטיחו לשמור שסילק ונשאר החפץ או השדה אינו משומר שוב אף שאינו ודאי הפסד מ"מ מהני הקבלה לחייב. ובהפסד ריוח צריך שיתנה בפירוש. וחשיב גם כן שמקבל עליו הפסד הריוח כקרן וכהפסד בגוף הדבר ויש לומר גם כן דמהני קבלה בדיבור כנ"ל:

שוב מצאתי מפורש במרדכי פרק הגוזל קמא דבכל גרמא דפטור אם קיבל עליו חיוב בדיבור מהך דהכא דאף דמבטל כיסו פטור מ"מ כיון שקיבל עליו חייב עיין שם. ומשמע כטעם הנ"ל. דיכול אדם לקבל עליו גרמא כבידים והפסד של גורם לממון כממון. ובשיטה כתב בשם ריטב"א דהכא אף שלא קיבל עליו תשלומין כלל מ"מ כיון שנתן לו מעותיו ליקח לו סחורה ואלמלא הוא היה לוקח על ידי עצמו או אחרים אלא שזה הבטיחו וסמך עליו ונתן לו מעותיו ע"ד כן משתעבד ליה מדין ערב כו' וחייב לשלם מה שהפסיד על פי הבטחתו דבהאי הנאה דסמיך עליו ונותן לו ממונו כו' מדין ערב עיין שם. וגם כן אינו מובן מדין ערב שייך על גוף הממון לא על מניעת הריוח. ונראה דסבר כמו שכתבתי לעיל דניהו דמבטל כיסו פטור היינו כשכבר ביטל אבל קודם חשוב ממון אצל בעל הממון מה שיכול להרויח דהא עדים זוממין משלמין בין י' שנים כו'. ואם כן מה שעל פי הבטחתו מבטל כיסו של עצמו חשוב שנותן ממון ע"פ ושייך דין ערב אף להפוסקים דזרוק מנה לים פטור משום שלא קיבל שום אדם הנאה שיהיה שייך דין ערב אבל כאן נותן לו זה השיוי. ולרש"י ז"ל עכ"פ באומר ואתחייב לך חייב מדין ערב. די"ל גם בהאי דלעיל דשרי למימר הילך ד' זוזי ואוזיף לפלוני מנה דאינו ריבית מלוה למלוה. אפשר דהבטיחו ד' זוז שילוה לפלוני ק' מתחייב גם כן בדיבור כאלו נותן לו השיוי של הזמן אם לא היה אסור רבית דהיה חייב כן שנותן לאחר בציויו חייב מדין ערב. רק לטעם ירושלמי בתן מנה לפלוני דזוכה בשבילו לא שייך דאם כן ריבית הוא אם יחשב זוכה בשבילו. רק לרש"י ז"ל דמחזר בשליח ע"ש:

ומ"מ לא דמי לכאן דשם זוכה בשיוי הזמן שייך דין ערב כאלו זכה הוא מה שאין כן הכא דלא נתן לו כלל שיוי זו דהא צריך לקנות בשבילו ועדיין שיוי זו שלו. והוי רק כזורק לים ויש לומר דסבר כהפוסקים דחייב מדין ערב. וגם כאן הוציא מת"י שיוי זו על פי צוויו:

וגם יש לומר דכיון דהיה חייב על שיוי זו מדין ערב אם היה זוכה שוב אף שאינו זוכה שייך בו דין שמירה כמו שכתבתי לעיל דנותן לו מעותיו גם לשמור את שיוי הריוח ששוה המעות לפירותיו שיכול להרויח דלא דמי לשטרות דאימעוטי מדין שומרים. דהא אפילו בין חמץ שעבר עליו הפסח מחלק בש"ס פרק הגוזל דעיקרו ממון ועדיף משטרות כמו שפי' רש"י דשוב גם מה שיצא מתורת ממון ונשאר הגורם גם כן חשיב ממון וק"ל שם בנשבע עליו חייב דחשיב ממון יותר משטרות עיין שם. וכאן עדיף מהתם דשם יצא עכשיו מתורת ממון רק גורם. וכאן עדיין שומר על גוף הממון ממילא גם הגורם חשיב ממון ושפיר חייב בפשיעה שעל הגורם היינו הממון לפירותיו כנ"ל. ואף שלא פשע בגוף הממון רק בשיוי של פירותיו כנ"ל:

ומיושב דלא קשה על הריטב"א דבאם אוביר ולא אעביד צריך דוקא בפירוש אשלם במיטבא אף דגם כן נתן לו הקרקע וסמיך עליו כנ"ל. די"ל למ"ש דהריוח בפני עצמו הוי גורם ורק שטרות אלא שיחשב הקרקע לפירות כמקבל שמירה והא קרקע אימעט מדין שמירה גם כן ולכן דוקא בפירש שישלם כנ"ל. מה שאין כן כאן מעות נעשה שומר על המעות שגופו ממון וממילא גם על הגורם שקיבל לשמור שלא יפשע כנ"ל. ולרש"י ז"ל דוקא בפירוש. ולכך סגי לרש"י ז"ל בקנו מידו אף דבשאר אסמכתא בעי ב"ד חשוב. משום דהוי כשטרות דסגי בקנו מידו לדין שומרים כמבואר בש"ע ע"ש:

וי"ל דחשיב למכר בטול המעות דהא על זה משלמין. וגם לתוס' שומר חייב בהיזק שאינו ניכר כו' ע"ש תוספות פרק הכונס. ולפי לשון התוספות בשם ר"ת דמחלק בין קיבל עליו קא"פ או דור לי כו' דמהני בדיבור לחוד דין הוא שיועיל כיון דיש להם תביעה זה על זה וקבלו עליהם כך הדין ולא דמי להיכא שאין לו שום תביעה עיין שם. משמע כמו שכתבתי לעיל טעם המרדכי דכשיש גרמא בנזקין או מבטל כיסו מהני שוב הקבלה על עצמו בדיבור שמקבל הדין שיהיה גרמא חייב דעכ"פ הוי כיש להם תביעה זה על זה דהא חייב בדיני שמים והוי כלאחר גמר דין כיון שכבר נפסד ונתחייב קודם שחזר בו כנ"ל. ואף דר"ת ז"ל כתבו רק על היכא דשייך גמר ומקני. זה שוב כאן שנתן לו מעות שייך דסמך עליו כמו במתנה ש"ח כו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף