רב פעלים/ב/אבן העזר/כב

רב פעלים ‏ ב אבן העזר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי ממעלת הב"ד יכב"ץ, אשה אחת מעיר דהוך רחוקה מאשור מהלך ששה ימים, ונשאת שם בעירה, ואחר שנשאת באה לפה עיר בגדאד יע"א, ובא לה ידיעה שמת בעלה והלכה לעיר ההיא ונתייבמה לאחיו ואח"כ גירשה אחיו שם בעיר דהוך הנז' ואחר גרושיה חזרה ובאה לפה עיר בגדאד ואחר שישבה פה כמה שנים באה להנשא ולא מצינו בידה לא גט ולא מעב"ד על גרושיה ורק הביאה עדים לפנינו וקבלנו עדותם בנוסח זה, במותב תלתא וכו' אתא קדמנא מאיר בן אהרן מעיר דהוך, ולאחר האיום והגיזום העיד על האשה רחל בת דוד שנתגרשה בפניו מבעלה משה בן אליה בעיר דהוך, והיה זה בפני האשה רחל הנז' וכו'. במותב וכו' אתא קידמנא שבו בן יצחק מעיר דהוך וכו' והעיד על האשה רחל הנז' ששמע בעיר דהוך מפי יוסף בן יצחק שנתגרשה מבעלה משה הנז' וכו'. במותב וכו' אתו קודמנא יצחק מיכאל ונסים אהרן כהן וכו' והעידו שאמרה להם קודם שמונה שנים כשבאה לבגדאד שגירשה משה הנז', וגם באו אנשים מעיר דהוך ואמרו שמענו שנתגרשה זאת האשה מבעלה, ע"כ נוסח דברי העדים שנתקבלו לפנינו בשנת תרנ"ב. ואח"כ הלכה האשה עצמה מעיר בגדאד לעיר דהוך עוד הפעם והביאה שטר עדות דתתימי עליה ג' עדים מעיר דהוך וקיימו חתימתם בעיר אשור יע"א וזה נסחו, אנחנו ח"מ מעידים ומגידים ואנחנו יודעים בבירור גמור שרחל בת דוד נתגרשה מבעלה משה בן אליה בגירושין גמורים כדת משה וישראל ע"י ח' יצחק ארזי וח' שמעון וח' ירמיה, ולראות האמו"ץ וכו'. על כן אנן ב"ד רצינו לדעת אם יספיקו כל העדיות הנז"ל לתת לה רשות להנשא, כי זו האשה היא היתה פה בגדאד בחזקת נשואה יורנו ושכמ"ה:

תשובה הנה זאת האשה הוחזקה בא"א, והיכא דהוחזקה בא"א קי"ל בסי' קנ"ב סעיף ז' דאינה נאמנת לומר גרושה אני ואם נשאת תצא, אבל אם היה לה ב' עדים שהיא גרושה אע"פ שאין שם גט ה"ז תנשא לכתחלה וכנז' בסעיף ח' וכן הוא לשון הרמב"ם בפי"ב מה"ג, וכן מפורש בטור דאם יש לה עדים שנתגרשה מתירין אותה להנשא על פיהם אפילו אינה מוציאה גיטה ע"ש. וכתב מור"ם ז"ל בהגהה מתשובת הריב"ש ז"ל אם באו עדים ואמרו שמענו שהיא מגורשת אין זה עדות להוציאה מחזקתה עד שיעידו שהיא גרושה ע"כ ע"ש. ומתחלה עלה בדעתי לומר הא דאמר הריב"ש דלא מהני לומר שמענו שנתגרשה היינו אם אומרים שנתגרשה בסתם, ולא אמרו באיזה ב"ד נתגרשה, אבל אם אמרו בב"ד פ' בפני פ' ופ' ופ' מהני עדות זו. ושו"ר להטור ביו"ד סי' רס"ח גר שבא ואמר נתגיירתי בב"ד פ' כראוי אינו נאמן בין בא"י בין בחו"ל עד שיביא ראיה, ומיהו אפילו לא אמרו העדים אלא שמעו שנתגייר בב"ד פלוני, יש אומרים שאינו עדות גמורה אלא גילוי מלתא מהני, ויש אומרים שצריך עדות גמורה, וכן מסקנת א"א הרא"ש ז"ל, ובב"י העתיק דברי הרא"ש ע"ש. משמע אע"ג דאמרי שמענו שנתגייר בב"ד פ' לא הוי עדות גמורה, וא"כ בנ"ד דבעינן עדות גמורה לא מהני אם אומרים שמענו שנתגרשה ע"י ב"ד פ' ופ':

אמנם מה שיש להסתפק בדבר זה הוא אם הא דאמר הריב"ש ז"ל דלא מהני באומר שמעתי היינו דוקא שאימר בפירוש שמעתי אבל היכא דלא אמר שמעתי אלא מעיד שפלונית נתגרשה בסתם מהני, דאמרינן מסתמא מעיד שנתגרשה לפניו ולא חיישינן שמא מפי השמועה אומר או"ד דחיישינן שמא מפי השמעה אומר, ולהכי בעינן שיאמר נתגרשה בפני. ומסתמות דברי הרמב"ם והטור והש"ע משמע דלא בעינן שיאמרו נתגרשה בפנינו, דהא כתבו שיאמרו נתגרשה, ואם צריך לומר בפנינו ה"ל לפרש שיאמרו נתגרשה בפנינו:

וראיתי להרב המבי"ט ז"ל ח"א סי' קע"א שנשאל עדים שהעידו על שפחה שהיתה משוחררת ואח"כ פירשו דבריהם ואמרו דמה שאמרו שהיתה משוחררת הוא ששמעו ולא ראו אם הם נאמנים והשיב אע"ג דכתב הר"ן ז"ל כשהדברים סתומים וסובלים ב' משמעות א' קרוב וא' רחוק כל דבר שהעדים מצויים לטעות בו יכולים לברר דבריהם ואין בזה משום חוזר ומגיד היינו דוקא בהיכא דאינו סותר עיקר דבריו הראשונים, אבל הכא אם שמעו אינו עדות ואם ידעו הרי זו עדות, וא"כ עתה שאומרים ששמעו הרי סותרים ומכחישים דבריהם הראשונים דבזה לא הוה מעיקרא עדות כלל ע"ש. ולפ"ז הכא אם העידו שנתגרשה בסתם אפילו אם הם עצמם באו אח"כ לפרש דבריהם ולומר מה שאמרנו נתגרשה היה מפי השמועה אינם נאמנים דהוי סתירה לדבריהם הראשונים לגמרי, דנמצא לא העידו כלום מעיקרא, ולכן מאחר שאפילו העדים עצמם לא מצי לפרש דבריהם דמפי השמועה אמרנו, כל שכן דאנן לית לן למיחש להכי:

ולכאורה יש להקשות בסברה זו של חילוק הרב המביט הנז' ממ"ש בש"ע ח"מ סי' כ"ח סעיף ח', אח"כ מוציאין כל אדם לחוץ ומשיירין את הגדול שבעדים, ואומרים לו, אמור היאך אתה יודע שזה חייב, אם אמר הוא אמר לי, או איש פלוני שהוא כשר ונאמן אמר לי שחייב לו, לא אמר כלום, עד שיאמר שהוא בעצמו ראה שהלוה לו, אי שיאמר בפני הודה לו שהוא חייב עכ"ל. וקשה לפי סברת הרב המבי"ט, כיון שכבר העיד בפני ב"ד שזה חייב לזה דהא קאמר הב"ד שואלין לו אמור היאך אתה יודע שזה חייב, א"כ איך יוכל לפרש דבריו אח"כ ולומר שלא ראה ולא הודה בפניו, רק פלוני אמר לי, או המלוה אמר לי, והרי בזה ביטל דבריו הראשונים לגמרי, לפ"ד הרב המבי"ט הנז'. ונראה לתרץ בס"ד דהתם כיון דהבית דין צריכין לחקור את העדים בכך, לא חשיבי אותם דברים שדברו העדים בתחילת ביאתם לפני ב"ד שאמרו זה חייב לזה גמר לענין זה, כיון דדבריהם עדיין הם צריכין חקירת ב"ד שצריכין לחקור אותם ברברים אלו לומר לעד האיך אתה יודע וחשוב כאלו לא גמרו דבריהם ולא נסתלקו, דהם הם עודם עומדים בפני ב"ד ולא פטרום הב"ד ולא גמרו עדיין קבלת עדותם ולכן יכילין לפרש דבריהם, אבל אה"נ אם העד העיד לפני ב"ד סתם שזה חייב לזה מנה, וקבלו הב"ד עדותו ולא חקרו אותו בחקירה הנז' ויצא לו, שוב אינו יכול לחזור לבא לפני ב"ד לפרש דבריו:

וראיתי להרב חשק שלמה ח"מ סי' כ"ח הגהב"י אות י"ב שהביא מן מהרח"ש בתורת חיים ח"א סי' ע"ח, אם כתבו העדים הכרנו באנסו וידענו שהוא אונס גמור אי איתנהו לסהדי קמן שיילינן להו אם הכירו באנסו הם עצמן, או אם לא ידעו אלא מפי ראובן, ואע"פ שהוא משמעות רחוק נאמנים, וכתב דנראה דהמבי"ט בח"א סי' קע"ח חולק על זה, אך נראה דהמבי"ט תבריה לגזיזיה בסי' ר"מ שכתב הפך סברתו שבסי' קע"ח וכו' ע"ש, ונראה דאע"ג דמהרח"ש חולק על סברת המבי"ט שבסי' קע"ח הנז' עכ"ז לא קאמר מהרח"ש אלא היכא דהם לפנינו דאז נשאל מהם, ואם פירשו דבריהם בהכי נאמנין, אבל לא כתב דאם אינם לפנינו דצריכין אנו לחוש שמא פירוש דבריהם כך הוא:

והנה כאן בנידון השאלה מאיר בן אהרן העיד לפני הב"ד דנתגרשה בפניו, וזה עד אחד, אך העד השני ששמו שבו בן יצחק העיד ששמע, וזה לא חשיב עדות, אבל יש ביד האשה כתב בעדים מאנשי דהוך יע"א שכתבו בו מעידים ומגידים ואנחנו יודעים בבירור גמור שפלונית נתגרשה בגירושין גמורים ע"י ב"ד פ' ופ' ופ', ורק לא כתבו נתגרשה לפנינו, ועל זה יש להסתפק אולי מפי השמועה הם מגידים, ולפי מה שנראה מתשובת המבי"ט סי' קע"ח אין לחוש לזה וכנז"ל, אך לכאורה נראה מהך תשובה דמהרח"ש סי' ע"ח דיש לנו לחוש, מיהו כתבנו דמהרח"ש לא קאמר אלא אם הם עצמן באו לפרש דבריהם בכך, אבל אנן לא חיישינן לפרש בהכי. זאת ועוד כתבתי לעיל דמסתמות דברי הרמב"ם והטור והש"ע משמע לא בעינן שיהיו העדים מגידים בפירוש נתגרשה לפניני, וכיון שאמרו נתגרשה סגי בהכי, והכא בנ"ד אלו העדים אנשי דהוך יע"א כתבו בפירוש נתגרשה גירושין גמורים, וגם כתבו ואנחנו יודעים בבירור גמור, ונראה דכתבו לשון זה לשלול חששא דמפי השמועה, ויתכן חשבו אם יכתבו בבירור גמור, עדיף מאם יכתבו נתגרשה בפנינו, או שעל פי הרוב נראה דהם שמעו דבר זה מפי הב"ד המסדר והעדים, ולכך כתבו בבירור גמור. ע"כ נראה דאין לחוש ומותרת לינשא:

ובהשקפה הראשונה אמרתי, אע"ג דכתבו אנחנו יודעים בבירור גמור, הם לא ידעו אלא מפי השמועה, ומחמת שהם עמי ארצות לא ידעו כחן של דברים אלו וכתבו מה שכתבו, אך ראיתי להגאון מהר"י בן מיגש בתשובותיו סי' קס"ד דלא נסתפק בדברי העדים אולי ידעו מפי השמועה ולא בראיה, כי אם היכא דכתבו אנחנו יודעים ומאמתין הענין כו"כ, אבל בשטר שכתוב בו לשון מתוקן כשאר שטרות, דכתבו בו אנחנו מעידין, אין לנו לחוש תששות מדעתנו, על כן בנ"ד כיון דכתבו אנחנו ח"מ מעידין ומגידין, אין לנו לחוש אולי מפי השמועה הם אומרים, וכ"ש דכאן הוסיפו לכתוב ואנחנו יודעים בבירור גמור:

אמנם ראיה זו שהביאה האשה מדברים אלו שכתבו לה אנשי דהוך, יש לפקפק דאין זה נעשה קב"ע בב"ד אלא הוא שטר ראיה מדברי העדים ולא יועיל, דהא קי"ל מפיהם ולא מפי כתבם, ועל כיוצא בזה מפורש יוצא בדבר משה ח"א אה"ע סי' ע"ה דף קע"ח, וכתב דרבני קושטא ערערו בזה דלא יועיל והוא דעתו ג"כ כך, ורק בספר יאיר נתיב כתב דיש להקל, וכן נראה דעת הט"ז ע"ש. וראיתי להרב הגדול דברי אמת סי' ל"ג שכתב מתוך דברי הרב תומת ישרם נראה דאם שני עדים חתמו איך האשה נתגרשה בפניהם מהני, וכן נראה מהשואל להרשב"א הביאו מרן סי' קמ"א, והאריך הרב בדבר זה, ובסוף דבריו כתב וז"ל היוצא מן המחובר דדעת הרי"ף אם שני עדים מעידים בכתב ונתקיימה עדותם, דנחלצה וכן אם נתגרשה שפיר דמי, וכן דעת רש"י ורשב"ם וכן דעת הרמב"ם והראב"ד והרא"ש והגהות אשרי ורבינו ירוחם והרמב"ן במלחמות והרשב"ץ ונימוקי יוסף וכו' עכ"ד ע"ש. ולפ"ז נ"ל דרבני קושטא לא חשו לזה אלא לכתחלה דהוה אפשר בנקל להביא בזה מעב"ד כראוי מעיר שלוניקי הקרובה לקושטא, וכאשר עשו אח"כ באמת באותה מעשה, וכנז' בד"מ, דאיך יתכן שיחלקו רבני קושטא על כל אותם גדולי עולם שפרט הרב דברי אמת ז"ל הנז'. ועיין להרב ראש משביר ח"א סי' מ"ח מ"ש בזה, ושם הביא דברי רבו הרב דבר משה ודברי הרב דברי אמת הנז' ואסיק דשפיר עשו חכמי קושטא דלא הניחו שתנשא ע"פ כתב זה וכו' ע"ש. ויש לעמוד בדבריו ואין כאן פנאי להאריך:

הנה כי כן בנ"ד יש לדון דמהני העדות של אנשי דהוך, דקשה הדבר מאד לשלוח פעם שנית לעיר דהוך שיעשו קב"ע בב"ד, אלא יש לסמוך בנ"ד על כתב העדים שנתקיים באשור יע"א, וכ"ש כי בנ"ד איכא עד אחד שמעיד שנתגרשה בפניו ועוד איכא סניפים אחרים להועיל:

גם אמרתי בס"ד אע"ג דאשה זו הוחזקה כאן בא"א מקדמת דנא, מ"מ יש לסמוך על עדות מאיר בן אהרן שמעיד שנתגרשה לפניו, דהן אמת עד אחד אינו נאמן בהיכא דאתחזק איסורא בדבר שבערוה, מ"מ אי איכא רגלים לדבר, העלה הגאון נודע ביהודה ח"א אה"ע סי' נ"ד, דיש להאמין לעד אחד אפילו בדבר ערוה ואפילו אתחזק איסורא ע"ש. וכאן בנ"ד איכא רגלים לדבר שנתגרשה, הן מחמת האנשים שאמרו ששמעו שנתגרשה, הן מחמת שטר עדות של אנשי דהוך יע"א:

ועוד איכא טעמא אחרינא בנ"ד להתירה ע"פ סברת הרדב"ז שהביא הבאר היטב סי' קנ"ב סק"ב, והביאו בקיצור וטעמו מפורש יותר בפתחי תשובה שם ס"ק י"ד שהתירה הרדב"ז מטעם שהוחזקה בגרושה בחמש או בשש שנים בלא ערעור, ומצינו דחזקה מוציא מידי ודאי ע"ש. וכאן בנ"ד הוחזקה פה בגדאד למגורשת מזה שמונה שנים מ"מ, ולא נמצא במשך שנים אלו אחד שהגיד להפך, ובמשך שמונה שנים אלו כל המכירים אותה מחזיקים אותה למגורשת ועל חזקה זו סבר הרדב"ז דמהני להוציא מידי ודאי, ואע"ג דמדבריו נראה שיש מפקפקים בזה החזקה דחשבי לה כקול, עכ"ז הוא דעתו דמהניה ותסגי לן סברתו בנ"ד להיות סניף גדול להתיר אותה:

והנה אע"ג דבנ"ד הן בעדות מאיר בן אהרן הן בכתב העדים של אנשי דהוך לא נתפרש זמן הגירושין באיזה שנה באיזה חודש באיזה יום, הנה בתשובה אחרת שכתבתי בס"ד בענין קידושין של ששון בן מעלם שלמה, (נדפסה ברב פעלים ח"א שאלה י"ב דף פ"ה) שם הבאתי הפלוגתא דאיכא בזה אי דמי לדיני נפשות דבעי דו"ח ועשיתי בזה ס"ס להתיר, אך שם כתבתי להקל בזה במקום עיגון ע"ש. ולכן גם בנ"ד אם נראה להב"ד שיש עיגון בדבר אם יעכבו הענין עד שיכתבו לעיר דהוך יע"א שיעשו הקב"ע בב"ד ויכתבו זמן, ואם גם העד מאיר שכח הזמן וכן אותם העדים ג"כ שכחו, ועוד לא יש ב"ד קבוע בעיר דהוך, באופן שתבא לידי עיגון, בודאי אז יכולים לסמוך בענין הדו"ח על פי מ"ש בס"ד שם ולהתירה בעדיות אלו. וכבר בעיקר הענין כתבתי פה בס"ד כמה טעמי תריצי להתיר. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.