קרן אורה/נזיר/נב/ב

קרן אורה נזיר נב ב

דף נ"ב ע"ב

גמ' ב"ש אומרים משנים או משלשה כו' עי' בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל שפי' משנים או משלשה היינו מב' או ג' ב"א והוא דלא כדמפרש ר' יהושע לדברי ב"ש וכן פי' הרע"ב ז"ל שם בעדיות ולא ידעתי מי הכריחו לזה לפרש דב"ש כר"ע ס"ל דאפילו מב' מתים מטמא ולעיל משמע דלא מטמא אלא ר"ע לחודיה:

שמאי אומר אפילו עצם אחד מן השדרה או מן הגולגולת ובעי הש"ס למיפשט מינה דאו שדרה או גולגולת תנן. ועי' בפ"א דעדיות דלא תנן התם אלא שמאי אומר אפילו עצם אחד סתמא ומשמע דלא בעינן דוקא מן שדרה וגולגולת אלא כל עצם אחד שיש בו רובע מטמא וכן משמע התם בפי' הרע"ב והכא תניא דוקא משדרה וגולגולת ועוד היכי מוכח מינה דלשמאי או שדרה או גולגולת לחוד מטמא הא שמאי לא איירי אלא ברובע עצמות וזה מטמא שפיר בעצם אחד משדרה לחוד וגולגולת לחוד אבל טומאת שדרה וגולגולת עצמן י"ל דבעינן תרווייהו וי"ל דאי לטומאת עצמן בעינן תרווייהו א"כ עצם משדרה לחוד או גולגולת לחוד הוי כשאר עצמות וכי היכי דעצם משאר עצמות אינו מטמא ברובע ה"נ עצם משדרה לחוד או גולגולת לחוד אלא ודאי שדרה לחוד ג"כ יש לה טומאת עצמה כשהיא שלימה ומש"ה חמיר נמי לענין עצם אחד ברובע והשתא כל הני תנאי בחד גוונא מיירי ב"ש אמרי דשנים וג' עצמות מרוב בנינו מטמא ברובע וב"ה אמרי דרוב מנינו ג"כ מטמא ברובע היינו מרוב מנינו מקצת מכל אחד כמש"כ התוס' ז"ל דרוב בנינו או רוב מנינו בשלימות מטמאין אפילו אין בהן רובע ושמאי אומר דאפילו עצם אחד משדרה או גולגולת ג"כ מטמא ברובע כיון דחמירי ג"כ לענין טומאת עצמן ומכאן מוכח דלא כמאן דמפרש מתניתין דאהלות דאינו מטמא בעצמן אלא רוב בנינו ורוב מנינו אהדדי וברובע בעינן רוב בנינו או רוב מנינו וכפשטיה דדברי ר' יהושע דא"כ שמאי נמי מיירי בשדרה שלימה או גולגולת שלימה וא"כ בלא"ה תיטמא אפילו אין בה רובע ועוד דהא שמאי עצם אחד קאמר ולא שדרה שלימה ה"ה ברוב בנינו דב"ש ורוב מנינו דב"ה מיירי דלאו בשלימות הוא אלא מקצת מכ"א:

וכבר כתבתי לעיל דעת הרמב"ם ז"ל דלא בעינן ברובע רוב מנינו או רוב בנינו כלל אלא רובע מכל שנים או שלשה עצמות מטמא לבד מעצם אחד דאינו מטמא ברובע ודלא כשמאי וכפשטיה דמתניתין דעדיות דלא הוזכר שם בדברי שמאי שדרה וגולגולת כלל ועי' בפי' המשנה להר"מ ז"ל בעדיות שם דאין לשונו מובן שם ויש ט"ס בדבריו שם וגם פי' שם מן הגויה דאמרי ב"ה היינו לאפוקי מב"ש דאמרי אפילו מב' בני אדם. להכי קאמרי ב"ה דווקא מן הגויה היינו מגוף אחד וכ"ז לא הוזכר בש"ס כלל ועי' בפי' הראב"ד ז"ל שם שהאריך ג"כ לפרש בע"א שם ובתוספתא אהלות פ"ב ג"כ הדברים מגומגמים וצריך להגיה שם בדברי התוספתא ע"ש:

ולא איפשטא בעיין דשדרה וגולגולת אי חדא מטמא או תרווייהו לפי המסקנא והרמב"ם ז"ל כתב בפשיטות דאו שדרה או גולגולת תנן ותמה הכ"מ ז"ל ע"ז. ועי' מש"כ בזה הא"מ ובתוסח"ד דברים שאינן נראים ונראה דחיליה דהרמב"ם ז"ל הוא מהא דר' יהודה אמר דששה דברים היה ר"ע מטמא וחזר בו ע"כ הא דעצם כשעורה שנחלק לשנים לאו בחושבנא הוא דמהא ודאי לא חזר בו ר"ע דיחידאה הוא דפליג עליה ועוד דמה ענין דעצם שנחלק לשנים להנך ששה דברים כיון דלאו חד טעמא להו דטהרתן של אינך ו' דברים הוא מפני שהן מב' אנשים ועצם כשעורה שנחלק לשנים טעמא אחריתי הוא דבעינן שיהיה העצם שלם ולא שייכי למיתנייהו בחדא חושבנא וכן במשנה דאהלות חשיב לכל ו' דברים בהאי לישנא דר"ע מטמא וחכמים מטהרין ועצם שנחלק לשנים תני לה התם במשנה אחריתא ומשמע דר' יהודה על מתני' קמא קאי ושדרה וגולגולת בתרתי חשיב לה וע"כ צ"ל הכי לפסקו של הרמב"ם ז"ל בעצם שנחלק לשנים דטמא וכר"ע והיינו משום דלא הוי בחושבנא של הו' דברים שחזר בו ר"ע דאל"ה אמאי פסק כוותיה כיון שחזר בו. ועוד היה נראה לי סעד לדברי הרמב"ם ז"ל ע"פ מה שדקדקתי לעיל בדברי שמאי דאמר אפילו עצם א' מן השדרה וגולגולת ובמשנה דאהלות לא הוזכר בדברי שמאי שדרה וגולגולת והיינו משום דכ"ז דברי ר' יהושע הוא ופרושי קמפרש לדברי כולם לעשות דבריהם אחד ב"ש איירי ברוב בנין וב"ה איירי ברוב מנין ושמאי איירי בשדרה וגולגולת אבל שמאי גופיה סתמא אמר אפילו עצם אחד וכדתנן באהלות וכיון דר' יהושע הוא דקאמר הכי ש"מ דר' יהושע נמי ס"ל דאו שדרה או גולגולת תנן ודו"ק:

שם בעי רמב"ח רובע עצמות משדרה וגולגולת מאי דכי בעינן חצי קב היינו משאר אבריו אבל משדרה וגולגולת סגי ברובע גם לענין נזיר או דילמא ל"ש ויש לדקדק מכאן לשיטת התוס' ז"ל דבכל רובע בעינן שיהיה בו מרוב בנינו או מרוב מנינו א"כ מאי מיבעי ליה לרמב"ח ברובע מן השדרה כיון דלא סגי ברובע מרוב בנינו או מנינו ובעינן דוקא חצי קב ה"נ רובע משדרה וגולגולת ג"כ דלא סגי לענין נזיר דשדרה וגולגולת לא חמיר מרוב בנינו או מנינו דכולהו מטמאין לעצמן כשהן שלימים ובש"מ בשם הרא"ש ז"ל ראיתי שהקשה כנ"ל מאי חמיר שדרה וגולגולת מרוב בנינו או מנינו וכ' בזה פי' מחודש דרמב"ח הא גופא מיבעי ליה אי שדרה וגולגולת תנן או שדרה או גולגולת. דאי כל חדא מטמא לעצמה א"כ חמירי וי"ל דאפילו רובע ממנה נזיר מגלח עליו ואי שדרה וגולגולת תנן א"כ לא חמיר כ"כ וגם בהא בעינן חצי קב ויישב בזה הא דבעי הש"ס למיפשט לבעיא דרמב"ח מדברי שמאי לקמן ולישנא דהש"ס לא משמע הכי אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דברובע לא בעינן רוב בנין ורוב מנין א"ש דמיבעי ליה משדרה וגולגולת דילמא חמירי ואפילו ברובע נזיר מגלח והא דלא מיבעי ליה רובע מרוב בנין או מנין לענין גילוח נזיר י"ל דעל רוב מנין או בנין לחוד מגלח אפילו אם שבורין הם ואפילו לית בהו רובע אבל שדרה וגולגולת דלא לעצמן אלא כשהן שלימים ולא שנחסרו שפיר מיבעי ליה ברובע מהן אי מגלח עליו אפילו כשהן שבורין:

וגם לשיטת התוס' ז"ל נראה דרמב"ח בשדרה וגולגולת לחוד מיבעי ליה משום דחמירי דלית בהו לא רוב בנין ולא רוב מנין ואפ"ה מטמאין לעצמן הרי יש לעצמות אלו חומר לעצמן ואיכא למימר דאפילו ברובע מהן נזיר מגלח משא"כ ברוב בנין או רוב מנין דליכא חומר לעצמות אלו ביחוד אלא משום דהוי רוב בנין או רוב מנין וכיון דאינן בשלימות ליכא חומרייהו והוי כשאר עצמות:

אמר רבא ת"ש השדרה כו' ליתני על רובע הבא מן השדרה כו' ופירש"י ז"ל ליתני בפלוגתא דר"ע ורבנן והוא תמוה דהתם לענין טומאת אהל פליגי ולמה לי רובע מן השדרה אלא אמתניתין קאי כמו שפי' התוס' ז"ל דס"ד דרבא דמשדרה וגולגולת וודאי איכא רובע וא"כ למה תנן שדרה וגולגולת דמשמע דווקא שלימים הא אפילו שבורין נמי מגלח דוודאי איכא רובע ופריך והאמר רבא לא נצרכה אלא לשדרה שאין בה רובע ומשני בתר דשמעה מר' עקיבא והאריכו התוס' ז"ל בזה להגיה הספרים ובשם הר"י מקינון פי' הנוסחא אשר לפנינו ע"ש בדבריהם ולכולהו פירושי תיקשי היכי ס"ד למימר דשדרה וגולגולת אין פחות מרובע דא"כ תיקשי סתמא דמתניתין דריש אהלות דחשיב רובע עצמות ושדרה וגולגולת ומה שפי' הר"י מקינון בתר דשמעה מר' עקיבא היינו פלוגתא דר"ע ורבנן מב' מתים דחשיב רובע עצמות ושדרה וגולגולת לא אשכחן דכוותה למימר על משנה מפורשת בתר דשמעה וגם מאי אריא ר"ע הא איכא סתמא דמתניתין שם דחשיב רובע ושדרה בתרתי וכן הקשה בש"מ ולפי מה שהגיהו התוס' ז"ל דמר עוקבא משני לה הכי דמיירי בשדרה וגולגולת שאין בהן רובע היה נראה יותר דגרסינן והא רבא הוא דאמר לא נצרכא אלא לרוב בנינו שאין בהן רובע וכיון דאפילו ברוב בנינו אין בהן רובע כש"כ דבשדרה וגולגולת לית בהן רובע ואם הראשונים ז"ל נתחבטו בהלכה זו אני מה אעשה ה' יגלה לנו כל תעלומה:

ופרש"י ז"ל בזה מאוד נפלא הוא ולא רציתי להאריך עי' בד"ה והא רבא כו' ובד"ה אין ה"נ ודו"ק:

ומרוב הקושי בהלכה זו בל אמנע מלחוות דעי בזה לפרש בע"א דרבא לא ס"ד דסתם שדרה וגולגולת יש בהן רובע דממתניתין דאהלות מוכח דלא כן הוא אלא הכי פשיט לה דאם איתא דרובע משדרה הנזיר מגלח א"כ אמאי לא תנן לה במתניתין לאשמעינן האי רבותא ופריך והא רבא הוא דאמר ל"נ אלא לרוב בנינו כו' שאין בהן רובע ומרבי לה מדתנן משנה יתירה מן המת א"כ דילמא האי נמי מרבי לה ומש"ה לא תנן לה בהדיא במתניתין ומשני בתר דשמע מר' יוחנן קיבלה מרב"י ר"ת ר' יוחנן ומתיבת קיבלה נשתבש נוסחת עקיבא וה"פ בתר דשמעה רבא מר' יוחנן דמשני דעל המת אתי לנפל שלא נתקשרו אבריו קיבלה להאי שינויא וא"כ אי רובע משדרה וגולגולת נזיר מגלח הוי ליה למיתני במתניתין. אלא ש"מ דאינו מגלח ואיפשטא הכי וא"ש בזה דלא כתבה הרמב"ם ז"ל הוי דלפי פי' התוס' ז"ל לא איפשטא בעיין וי"ל עוד דשפיר גרסינן לעיל לא נצרכה אלא לשדרה וגולגולת שיש בהן רובע והיינו הך דרמב"ח ואתי רבא למימר דעל המת אתי לרבויי האי דינא והשתא פריך בפשיטות דרבא אדרבא אבל רוב בנינו ורוב מנינו אין הנזיר מגלח וכמו שהבאתי לעיל בשם הירושלמי דס"ל הכי ה' ברחמיו יראנו נפלאות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף