קרן אורה/מועד קטן/כז/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן ריטב"א חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
חולה שמת לו מת אין מודיעין לו שמא תטרף דעתו עליו משמע קצת מכאן דלבריא צריך להודיע כיון דמצוה הוא להתאבל ועיין בהג"א שכתב מחלוקת לענין מי שאינו יודע שמת לו מת אם מותר לקרותו לבית המשתה והא בהא תליא אם מחויב להודיעו משום דמצוה רמיא עליו אסור לקרותו גם כן לבית המשתה אבל אם צריך להודיעו מותר לקרותו ג"כ והראשונים ז"ל הביאו ראיה מהא דרב לא רצה לומר לר' חייא ויש לדחותו דהתם שמועה רחוקה הואי ולכ"ע מדרבנן הוא ע"כ אין צריך להודיע אבל באבילות יום ראשון דמה"ת לדעת הגאונים ז"ל אפשר דמחויב להודיעו כדי שיקוים המצוה אבל באמת דעת הר"ר ברוך ז"ל שכתב דאסור הוא בשמחה אפילו אם לא נודע לו צ"ע דמאין יחול עליו האיסור כיון שלא נודע לו ובש"ע פסק להקל:
שם גמרא אין מביאין מוגמר ובשמים בבית האבל והתני בר קפרא אין מברכין הא אתוי' מייתינן לא קשיא הא בבית האבל הא בבית המנחמין עיין בנימוק"י שפי' דבבית האבל היינו בעוד שהמת שם מייתינן ואין מברכין שלא בא לריח ובבית המנחמים היינו לאחר שנקבר אין מביאין כלל וכתב הלח"מ דמש"ה השמיטו הרי"ף והרמב"ם ז"ל הא דאין מברכין דכבר כתבו כן לענין בשמים של הבדלה אבל לשון הש"ס לא משמע כן ועוד הא איתמר התם בירושלמי דהא דאין מברכין על בשמים של מת היינו דוקא בנתונים למעלה ממטתו של מת וכן פסק בש"ע ואם כן איך אפשר לפרש הא דתני סתמא אין מברכין בבית האבל ע"כ נ"ל לפרש כפשוטו דפריך אהא דקתני אין מביאין כלל מהא דתני אין מברכין משמע אבל אתוי' מייתינן ומשני הא דמייתינן היינו בבית המנחמין וקמ"ל דאפילו הביאו הבשמים לבית המנחמין והגיע הריח לבית האבל אין לברך שם ולבית האבל לא מייתינן כלל ולפ"ז נמי א"ש הא דהשמיטו הרי"ף והרמב"ם להא דאין מברכין דבכלל אין מביאין הוא אלא דהש"ס פריך אהא דמשמע דמייתינן ומשני:
תוס' בד"ה אם יכול למעט בעסקו. פי' בקונטרס בסחורתו ונראה דבדבר האבד מיירי ולפ"ז מיירי תוך ז' ומה שכתב נראה לפרושי דהכא מיירי באביו ואמו לפי' זה מיירי גם לאחר ז' דבאביו ואמו ממעט אבל העיקר הוא כמש"כ רש"י ברי"ף דאירעו אבל בדרך וכמש"כ התוס' בסוף דבריהם וכ"כ הרא"ש ז"ל וכן פי' הנימוק"י ז"ל:
שם גמרא מאימתי כופין את המטות משיצא מפתח ביתו כו'. מד' הראשונים ז"ל משמע דפליגי ר"א ור"י בכל דיני אבילות מאימתי מתחיל ולענ"ד נראה דלא פליגי אלא בכפיית המטה וס"ל לר"א כיון שיצא מפתח ביתו ואין המת בבית צריך לכפות המטה אבל כל דיני אבילות מודה ר"א דלא מתחלו אלא אחר סתימת הגולל כיון שהולכין עם המת והוי כמוטל לפניהם וכן משמע מהא דתני כפיית המטה לחוד ועיין לעיל בהא דאמר רבא לבני מחוזא ע"ש:
שם גמרא אעפ"כ אינו יושב עלי' עד שתחשך. עיין בתוס' ד"ה מן המנחה שדקדקו מכאן דמשמע דקודם לכן אינו יושב עלי' ומכאן סמכו שלא לישב על גבי כסא וספסל וצריך להגיה קצת בד' ז"ל ומש"כ דמקודם לכן אינו יושב עלי' לא קאי אדלעיל אלא דבור בפ"ע הוא ועל הא דאעפ"כ אינו יושב עליו כו' ועיין מהרש"א ז"ל:
שם גמרא ולמוצאי שבת כו'. עיין ריטב"א ז"ל שכתב להוכיח מכאן דלא אמרינן מקצת הלילה ככולו ואין זו מוכרח כ"כ די"ל דרבה בר רב הונא כאבוה ס"ל דהלכה כת"ק דא"ש דאמר לעיל ימים לא בטלו:
וראיתי לכתוב כאן ברייתא דמס' שמחות שצריכה אצלי תלמוד דאיתא התם בפ' י"א כפיית המטה פעמים ששה פעמים חמשה פעמים ארבעה כיצד מת ביה"ש כפיית המטה ששה ביה"ש ע"ש כפיית המטה ה' י"ט לאחר השבת ד' ב' י"ט של ר"ה ג' וקשה לי ממ"נ כמאן איתא אי כמ"ד דיום א' לפני י"ט נמי בטלו גזירת ז' א"כ אין כאן כפיית המטה כלל ואי כמ"ד דלא בטלו ממנו אלא ג' ימים קודם הרגל א"כ ימי הרגל אינן עולין לו וצריך למנות חמשה אחר י"ט ואמאי תני פעמים ד' וגם הא דמשמע דמת ביה"ש אינו מונה אלא ששה לא משמע כן מהא דמוקי בירושלמי שמיני שחל להיות בשבת היינו שנקבר ביה"ש ע"ש אלמא דצריך למנות ז' וצ"ע יותר בזה בדברי הפוסקים ז"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |