קרן אורה/מועד קטן/יג/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות ריטב"א חי' הלכות מהרש"א קשות מיושב קרן אורה רש"ש |
גמרא פליגי בה כו' וח"א מעבין עושה אותו כמין כרי כו' ופירש"י ז"ל מכנסין אותן כדי שיהי' נוחין לכסות מפירושו משמע דלהאי לישנא נמי ר' יהודה מיקל ושרי לכסות וגם לעשות כמין כרי והיינו משום דגריס במתני' ר"י אומר אף מעבין וכש"כ מחפין אבל בירושלמי איתא דלא גרסינן אף בדר"י ור"י לחומרא ולטעמי' דמחמיר לעיל בדבר האבד והשתא ר' יהודה לא שרי לכסות כלל אלא לעבות לעשותו כמין כרי ולפ"ז מצינן לפרושי דבש"ס דילן נמי בהא פליגי חד אמר מעבין אסמוכי ור' יהודא לקולא וח"א מעבין עושה כמין כרי ור' יהודה לחומרא וכן נראה מדברי הריטב"א ז"ל דלא גרס אף ומפרש דר' יהודה לחומרא אלא דלמסקנת הירושלמי דלא אסר ר' יהודה לחפות אלא לקציר מן המחובר ולחפות אבל בקש תלוש מודה דמותר לחפות מכש"כ שהותר בשבת לפרוס מחצלת ע"ג לבנים לפ"ז נראה דהש"ס דילן לא ס"ל כן דאי בהא פליגי להאי לישנא דר"י מעבין ממש קאמר הוי לי' להש"ס לפרושי בד' ת"ק דלקצור מן המחובר נמי שרי אלא נראה כמו שפירש"י ז"ל דלכולהו ר"י לקולא ודב' הריטב"א ז"ל צריך עיון:
שם משנה מוכרי פירות כו' מוכרים בצינעה כו' פירש"י ז"ל שמא יאמר זה לוקח שלא לצורך המועד ומה שלא פי' משום שלא לזלזל במועד כמו בהכנסת פירות לעיל משום דבגמרא משמע דהטעם הוא משום שמא יאמרו כו' מדמחלקינן בין פרי לתבלין וע"כ היינו טעמא משום דבתבלין ניכר שלוקח לצורך המועד ובפרי יאמרו שהוא לוקח שלא לצורך המועד ויש להסתפק בציידין ודשושות דתני בהו נמי עושין בצינעה אי טעמא נמי משום דבפרהסיא ואמרי דעושה שלא לצורך המועד אי טעמא הוא משום שלא לזלזל במועד ונ"מ לענין דבר שניכר דלצורך המועד הוא והמרדכי ז"ל השוה דין ציידין למוכרי פירות ומש"ה התיר לצוד דגים דהוי כמו תבלין אבל הרמב"ם ז"ל כ' דדווקא מוכרי פירות בתמידות כמו בעלי החנויות והציידין האומנין צריכין לעשות בצינעה והטעם מפני שעושין הרבה ונראה כעושה לצורך חול אבל שאין דרך אומנתו בכך מותר בפרהסיא ועיין בסוף סי' תקל"ג במ"א ס"ק יו"ד שהשיג על הרמ"א ז"ל שכ' להתיר צידת דגים בפרהסיא גם לדעת הרמב"ם ז"ל דמיירי באומנין וכ' הוא ז"ל דלדברי הרמב"ם דאומן אסור משום שעושה הרבה א"כ אף דגים אסור ול"נ דלמאי דמדמי לה המרדכי ציידי דגים למכירת תבלין א"כ אפי' באומן מותר כי היכי דמכירת תבלין מותר אפילו למי שאומנתן בכך כיון שניכר דלצורך המועד הוא וה"נ צידת דגים דהא עיקר טעמא דבעי' צינעה במוכרי פירות לדברי הרמב"ם ז"ל היינו משום דאומנתן בכך ואפ"ה מותר למכור תבלין כיון שניכר שהוא לצורך המועד ה"נ לצוד דגים שניכרין שהם לצורך המועד שרי אפילו באומן וי"ל כוונת המ"א ז"ל כיון דלדברי הרמב"ם ז"ל אין הוכחה לזה מהא דשרי רבא למיזל ולמיצד א"כ אין לנו להתיר מסברא ודו"ק:
שם גמרא איתבי' רב כהנא חיות פתוחה כו' קצת קשה אמאי לא פריך לרב הונא ממתני' דתנן מוכרי פירות מוכרין בצינעה והי' נראה לומר דלהכי לא פריך ממתני' משום דרב הונא אפשר מפרש דר' יוסי דקאמר הן החמירו על עצמן היינו לעשות בצינעה אבל היכא דלא נהגו מותר אפילו בפרהסיא וס"ל כר' יוסי אלא דא"כ דילמא ברייתא אתיא כרבנן:
{{מרכז|הדרן עלך פרק מי שהפך
ובעז"ה נתחיל פרק ואלו מגלחין - פ"ג
רש"י בד"ה מטומאתו לטהרתו נזיר טמא כשעלה מטומאתו לטהרתו ושוב אינו משמר נזרו עכ"ל ואין זה מובן דאמאי אינו משמר נזרו אדרבה הא מחוייב לשמור נזירות טהרה ועיין ברי"ף שכ' דהעולה מטומאתו לטהרתו קאי אמצורע לחוד אבל נזיר יפורש כפשוטו דכלו ימי נזירותו במועד ולא הי' יכול לגלח קודם לכן וגירסת הרמב"ם ז"ל הוא הנזיר והמצורע והעולה מטומאתו לטהרתו אפילו בשאר טומאות כגון טומאת מת שכלו בתוך המועד מותר לגלח וע"כ הטעם הוא משום דאין דרך לגלח בטומאתו אבל מהא דגרסינן גבי כיבוס הזבין כו' וכל העולין מטומאתן לטהרתן משמע דהעולה מטומאתו לטהרתו קאי אמצורע דאל"ה הוי לי' למיתני כדנקט בסיפא או ליתני בסיפא בקצרה כמו ברישא ועוד לגירסא זו ודאי תיקשי מאי קמ"ל דמצורע מותר לגלח מילתא דפשיטא ומכש"כ משאר העולין מטומאה לטהרה אלא דבלא"ה הקשו התוס' לקמן בד"ה ומנודה מאי קמ"ל בנזיר ומצורע כיון דתגלחתן מצוה ותירצו דקמ"ל דלא גזרינן שלא ישהו קרבנותיהם ואי מיירי דווקא בשלא הי' להם פנאי קמ"ל דווקא שעולין עתה ונראה מד' דמה שכתבו תחילה דקמ"ל דלא גזרינן שמא ישהה קרבנותיו היינו אי נימא דאפילו הי' לו פנאי מגלח וא"כ קשה אמאי לא כתבו דקמ"ל דאפילו היה לו פנאי מגלח וי"ל דלישנא דמתני' לא משמע כן דאתי לאשמעינן אפילו הי' לו פנאי דהא תני העולין כו' משמע שעולין בי"ט אלא דהש"ס קאמר הכי מסברא דאפילו הי' לו פנאי מגלח שמא ישהה קרבנותיו ועיין בנימוק"י שכתב ג"כ דקמ"ל דלא גזרינן שמא ישהה קרבנותיו ועיין במשל"מ בפי' שהאריך בזה ע"ש מש"כ ויפלא בעיני שלא הביא דברי התוס' הנ"ל ומוכרח כמש"כ ע"ש ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |