צל"ח/ברכות/מט/א

צל"ח ברכות מט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף מ"ט ע"א

איתיבי לוי וכו' על הארץ ועל הפירות וכו' הנה שביק לוי לברכת חמשת המינין דמברך וחותם על הארץ ועל המחי' ולא אותיב מינה ובשלמא מה דלא אותיב מחתימת ברכה שאחר היין על הארץ ועל פרי הגפן יש לומר כמו"ש התוס' שבם אחר היין אינו חותם רק על הארץ ועל הפירות וא"כ הכל חדא ועיין בדף מ"ד ע"א בתוס' בד"ה על העץ אבל מה דלא מותיב מעל הארץ ועל המחי' צריך טעם ואי משום כיון שכבר השיב ארץ דמפקא פירות א"כ ממילא נשמע שגם על הארץ ועל המחי' היינו ארץ דמפקא מחי' א"כ גם על הארץ ועל הפירות לא הי' לו להיות מותיב כיון שכבר השיב לו ארץ דמפקא מזון ונראה דבאמת כיון שהשיב על הארץ דמפקא מזון ידע שיש לתרץ כן בכולהו אבל אעפ"כ אותיב מעל הארץ ועל הפרות שזהו בפרי העץ והי' סבור דתינח דאיכא למימר ארץ דמפקא פרות אלא לר' יהודה דסבר עקר אילן ארעא הוא לעיל דף מ' ע"א אבל לרבנן דסברי דלאו עקר אילן ארעא הוא א"כ ליכא למימר גם פרי העץ שהארץ מפקא לפירי ואפ"ה מברכינן על הארץ ועל הפירות א"כ הוה חתימה בשתים ועל זה השיב לו דגם לרבנן אמרינן דארץ מפקא לפירות ע"פי כמה דרכים שכתבתי לעיל בחידושינו דף מ' ע"א ליישב דברי הרמב"ם שפסק גבי ביכורים כרבנן ובברכות פסק שבירך על פרי האילן בפה"א יצא דרשהו משם ותמצא נחת:

שם ישראל דקדשינהו לזמנים מקדש ישראל ור"ח וכו' אף דכבר השיב לו ישראל דקדשינהו לזמנים אותיב מראשי חדשים דאיכא תנאי דסברי בקצת חדשים שאין מקדשין אותן במס' ר"ה דף כ"ד ע"א ראב"נ אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין ופלימו אומר שבזמנו אין מקדשין וראב"ש אומר שאין מקדשין שום חודש והי' סבור דבאלו החדשים שאין צריכין לקדש אינו תלוי בב"ד והי' סבור שברגלים שפיר שייך שתלוים בב"ד שהרי בידם לעבר השנה והיו נדחים כל המועדות חודש אחד מזמנן אבל בחדשים הי' סבור שאינו תלוי בב"ד וכן לאחרים שסובר אין בין שנה לשנה וכו' ואין ביד ב"ד לעבר או לחסר רק הכל ע"פי חשבון הי' סבור דלא שייך למימר דישראל קדשינהו לראשי חדשים והשיב לו דאעפ"כ ישראל מקדשי להו וכמו"ש הרמב"ם בספר המצות שלו מצוה קנ"ג שאף אנחנו שעושים ע"פי חשבון המסור בידינו אם ח"ו יקרה שהי' ח"ו נעדרים מארץ ישראל ולא הי' נמצא שם יהודי הי' כל המועדים בטלים ועקר הכל במה שיש יהודים שנוהגים יום זה לר"ח בארץ ישראל ושפיר שייך ישראל דמקדשי לר"ח:

שם כדרב חננאל וכו' לכאורה קשה והרי אף ר"ח לא אמר אלא דבדיעבד יצא ואיך איהו לכתחלה לא אמר ונראה ע"פי מ"ש רש"י בערכין דף ג' ע"א דלהכי שתי נשים או שני עבדים אין מצטרפין עם אנשים לפי שיש באנשים מה שאין בנשים ועבדים שאין הנשים אומרות ברית ואין העבדים אומרים על נחלתינו עיין שם וכאן בשלחן של הריש גלותא הי' מסובים גםנשים ועבדים על שלחנו והי' סבור רב חסדא כיון דאפי' אנשים לחוד עכ"פ יוצאים בדיעבד עכשיו שהוא מוציא גם הנשים ועבדים יש לו לסמוך גם לכתחלה שלא להזכיר מה שאינו בנשים ועבדים ואמנם לפי מ"ש הר"ן בפ"ב דמגילה במשנה הכל כשרין לקרות וכו' דהא דבברכת המזון אין הנשים מצטרפות לשלשה או לעשרה ובמגילה מצטרפות ואמאי לא חיישינן לפריצותא במגילה כמו בברכת המזון היינו משום דבברכת המזון צירופם כיכר שבלי צירופא אין נוסח הברכה כמו בצירופם אבל בקריאת המגילה הקריאה והברכה שוה ביחיד כמו בעשרה ואין צירופם נרגש לכן לית כאן חשש פריצותא ולהכי גם בברכת המזון אם יש שלשה בלא הנשים מצטרפים אף הנשים עמהם דהשתא אין צירופם כיכר עמהם עכ"ל הר"ן שם ולפי זה אם הי' סבר רב חסדא דע"י צירוף הנשים ישתנה נוסח הברכה א"כ הרי צירופם ניכר ולא הי' לו לצרף אותם כלל ויש לחלק:

שם מאי קמ"ל כל ברכה וכו' ואין לומר דקמ"ל דברכת הטוב היא מדרבנן ולא הוה סמוכה לחברתה דא"כ למה לו למימר שצריכא מלכות הוה לי' למימר בהדיא הטוב לאו דאורייתא והרשב"א גרס כן בהדיא בגמרא והקשה הרשב"א דהרי לעיל פליגי בה אבא יוסי ורבנן חד אמר צריכא מלכות וחד אמר וכו' ומוקמינן פלוגתייהו אי היא דאורייתא או דרבנן ולענ"ד נראה דלעיל ליכא לאקשויי דנפליגי בהדיא אם היא דאוריית' דאיכא לשנויי דהא ג"כ קמ"ל דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה אבל על ר' יוחנן שפיר הקשה דהא אמרה חדא זימנא אבל לעיל בפלוגתא דאבא יוסי ורבנן ליכא למימר דעקר פלוגתייהו הוא אם כל ברכה שאין בה מלכות היא ברכה או לא דא"כ עקר פלוגתייהו היא בכל הברכות לא הוה להו לאחוז בפלוגתייהו ברכת הטוב והמטיב אלא הוה להו לאפלוגי בכל הברכות כדרך דפליגי רב ור' יוחנן לעיל דף מ' ע"ב ואף דשמעינן מפלוגתייהו ג"כ ממ"ד צריכא מלכות דהטוב לאו דאורייתא לא הוה לי למשבק עקר פלוגתייהו בכל הברכות בשביל הך חידושא דשמעינן מההיא דאמר צריכא מלכות:

שם אומר ברוך שנתן שבתות וכו' זהו פשוט דכל זה איירי בברכת המזון וכדאמרינן עלה לא שנו אלא שלא פתח בהטוב ומטיב וכו' אבל בשכח בתפלה לא נזכר תיקון זה. והנה בשבת ויו"ט לא משכחת לה כלל דממ"נ אם לא פתח אתה חונן אכתי לא טעה כלל ואם פתח אתה חונן הרי גם בברכת המזון אם התחיל הטוב חוור לראש וכן בכל תפלת המוספין לא משכחת לה ואמנם בחוה"מ ובר"ח שחרית ומנחה שאם לא הזכיר יעלה ויבוא בעבודה אם התחיל מודים בחמת חוזר לראש כמו בבהמ"ז אם התחיל הטוב והמטיב ואם לא התחיל מודים שאז אומרה שם בלי ברכה כמבואר במרדכי במס' תענית הביאו הבית יוסף בסי' קי"ד והט"ז שם ס"ק י"ב ומה שלא תיקנו שם ברכה כמו בבהמ"ז היינו משום דשמונה עשרה תיקנו תשעה עשרה לא תיקנו עיין בט"ז שם והב"י כתב וז"ל מ"כ ולמה לא תיקנו ברכה בפ"ע במקום שנזכר כמו בבהמ"ז שאם שכח קובע ברכה אחת של שבת אומר הר"ם מפני שהי' הפסק אם יברך ולא דמי לבהמ"ז דהתם כבר סיים הברכה דהטוב ביבנה תקנוה עכ"ל והדברים דחוקים דלפי זה אף שחומר יעלה ויבוא בלי ברכה ג"כ יהי' הפסק וצריך לומר דאם אמרה בלא ברכה היא טפילה לברכת רצה והשתא דאתית להכי אין לנו צורך לומר הטעם משום הפסק אלא טעמא אחרינא דבבהמ"ז כיון שתיקנו שיאמר אמן אחר בונה ירושלים שוב לא שייך לומר שום דבר שיהי' טפילה לברכת בונה ירושלם ולכן צריך לומר ברכה בפ"ע משא"כ בתפלה שאינו אומר אמן שייך יעלה ויבוא לברכת רצה:

שם ברוך שנתן וכו' דעת רוב הפוסקים שאומר ברכה בשם ומלכות ודלא כהראב"ד והיינו בכל הברכות כלם ואמנם זהו פשוט דכל הברכות הפותחות ומסיימות בברוך המלכות שבהם היא רק בהפתיחה אבל החתימה בשום ברכה לית בהו מלכות וכן כאן בא"י אמ"ה שנתן שבתות וכו' ומסיים בא"י מקדש השבת ומעולם לא מצינו ברכה שפותחת וחותמת בברוך שיסיים בה מלך העולם ור' יוחנן דאמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה היינו בפתיחתה ופוק חזי כל נוסחי ברכות ומה עמא דבר ואף שאין דברי ר' יוחנן דומין לדברי רב בפלוגתייהו דף מ' ע"ב דרב דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת שם אינה ברכה כולל בדבריו בין הפתיחה ובין החתימה ור"י שאמר כל ברכה שאין בה מלכות קאי רק על הפתיחה אין זה מן התימא וגם בלא"ה אינם שום דהא ודאי הזכרת השם שהצריך רב צריך להיות סמוך לברוך אתה ואם אינו מזכיר השם שם סמוך לברוך אתה אפילו אם שוב יזכיר השם בברכתו כמה פעמים אינו מועיל ומלכות מועיל אפילו אינו סמוך לברוך אתה ה' ופוק חזי מ"ש התוס' שם בד"ה אמר אביי וכו' לענין ברכה מעין שבע דהאל הקדוש שאין כמוהו היינו כמו מלכות והרי זה אינו סמוך לבא"י רק באמצע הברכה ומה לי להאריך בדבר הפשוט יותר מביעתא בכותחא ומה שנזכר כאן בסוגיא זו בתלמידי רבינו יונה שיאמר בא"י אמ"ה מקדש השבת פשוט בעיני שהוא טעות המעתיק לפי שרבינו יונה בא לומר שזה מחשב ארוכה וצריך לחתום בברוך וגם בא לאפוקי מדעת הראב"ד הביאו הרשב"א בחידושיו שסובר שאין בברכה זו לא שם ולא מלכות כלל ובא רבינו יונה לומר שצריכא שם ומלכות טעה המעתיק ולפי דעתי הנוסח האמיתי ברבינו יונה הוא הוה לי' מטבע ארוך ולפיכך חותם בה ומברך בשם ומלכות ותרתי מילי קאמר חדא שצריכה חתימה ואינו דומה לברכת הפירות ועוד קאמר שצריכה שם ומלכות לאפוקי מהראב"ד והמעתיק טעה וערבינהו וסיים בא"י אמ"ה מקדש השבת והב"י בסימן תפ"ח העתיק דברי רבינו יונה כמו שהם וג"כ כוונתו כן אבל מעולם לא עלה על דעת הב"י לחתום בה מלכות ודבריו בשלחן ערוך יוכיח שהעתיק ברכה זו כולה מראשה עד סופה שלש פעמים דהיינו בשבת לחוד וביו"ט לחוד ובשבת ויו"ט יחד ובשום פעם לא סיים רק בא"י מקדש וכו' אבל בפתיחה פתח בכל אחת בא"י אמ"ה ובכ"מ פ"ב מברכות הלכה י"ב שכתב ונראה מדברי רבינו שבאינך חותם בשם ומלכות ודאי ט"ס הוא וצ"ל חותם בהם בשם ודבריו בש"ע יוכיחו ואין לומר שחזר בו בכ"מ דא"כ איך הכחידה תחת לשונו ולא ביאר שום טעם מהיכן משמע כן והרב בעל א"ר כתב שלהרמב"ם אינו מזכיר מלכות בפתיחה ולכך חותם במלכות ואף שהם דברים של טעם מ"מ נוסח הרמב"ם אינו מסכים לזה וגם אלמלא כן לא הי' הש"ע פוסק להיפך והמע"מ הביא דברי תר"י וכתב שהם דברי תימא ואצלי אינם דברי תימא רק טעות המעתיק ולא הייתי צריך להאריך בזה כלל אבל לפי שהובא לידי בעת עסקי בסוגיא זו חיבור על מס' ברכות בקרא בשם עטרת ראש ועטרת תפארת לאחד מחכמי דורינו וראיתי שקבע מסמורית בדבר זה דכל הברכות צריכין מלכות בפתיחתן ובחתימתן וקשר נימא בנימא בברכת של תפלת שמונה עשרה שחין בשום אחת מהן מלכות בחתימתן והרבה בדברים שאין מתקבלים כלל וסוף דבר לו יהיבנא להמחבר הזה כל סברותיו בזה לא ידעתי מה יענה בברכה אחת מעין שלש שעל שבעת המינין שחותמן בברוך ואין מלכות בחתימתה וכיוצא בזה כמה ברכות וקידוש בשבת ויו"ט דרך כלל אף שאני רואה בהסכמת מגאוני הזמן ובהקדמת המחבר וניכר שהוא גבר בגוברין גבר דשולא בי' ובספרו לא עיינתי רק בסוגיא זו לפי שבעת עסקי בה בא הספר לידי אך רואה אני שנקל בעיני הגאון הזה לעקור הלכות קבועות ולחלק על הקדמונים ואוהב לחדש דברים חדשים ויהי לו אשר לו ובמקום הזה דבריו בטלים. וגם תמה אני על המחבר הזה דלדבריו דלר' יוחנן צריך חתימה בשם ומלכות א"כ בחתימת ברכה ראשונה של ק"ש צריך לחתום בא"י אמ"ה יוצר המאורות או לומר שסומך על ברכות שמונה עשרה שלדבריו המברך את עמו ישראל בשלום נחשב מלכות וקאי על כל הברכות למפרע ועכ"פ לדבריו הללו בא"י יוצר המאורות יש בו מלכות או בפירוש או מכללות הברכות שאחריו א"כ קשיין דברי הסוגיא בפ"ק דף י"ב ע"א דקאמר הניחא לרב וכו' אלא לר' יוחנן דאמר כל ברכה שאין בה מלכות וכו' והלא לדברי המחבר הזה יש מלכות ביוצר המאורות ולכן כל הדברים הללו אצלי דברים בדויים הם ואני תמה איך הי' המחבר הוה סבור שדברי תר"י הם בדקדוק למה לא הזכיר רבינו יונה זה בפרקים הקודמים ובפרק כיצד מברכים שנזכרו ברכות מעין שלש כל נוסחי הברכה בשלש אופנים על המחי' ועל העץ ועל הגפן והועתקו כסדרן בדברי הרי"ף עם חתימתן ולמה לא הזכיר רבינו יונה שיסיים בא"י אמ"ה ולמה שתק עד כאן ואנחנו רואים דכל עקר כוונת רבינו יונה כאן הוא לומר שזה נחשב ברכה ארוכה וצריך לסיים בברוך ועל גוף דבר זה לא פקחהמחבר הזה עיניו ותמה על שמתחלת וחותמת בברוך דרך כלל במקומי אני עומד שאין שום פוסק מהקדמונים שיסבור לחתום במלכות ובשיורי כנה"ג בסימן קפ"ח ראיתי דברים מסובכי' ומבולבלים ואני הנלע"ד כתבתי:

רש"י ד"ה ויתיב רב גידל וקאמר וכו' אמר לי' רב הונא לר"ג וכו' אני תמה מי הכריחו לרש"י לפרש דהאי ויתיב וקאמר היינו ר"ג ולענ"ד קאי על רב הונא דרב הונא היא בעל המימרא ור"ג הוא השואל ששאל ממאן אמרה וכן משמע לקמן בעובדא דרב נחמן דהדר לרישא דמקשה והא אמר רב הונא אמר רב טעה אומר ברוך שנתן ולפירוש רש"י הוה לי' למימר והאמר רב גידל אמר רב אמנם ברא"ש ראיתי הגרסא יתיב רב גידל וקאמר קמי' דרב הונא ונראה שזו היתה גרסת רש"י:

תוס' ד"ה מאן דאמר וכו' וי"ל דאין ה"נ ולמ"ד שהיא דאורייתא הי' חותם ולא פותח וכו' ואין לדקדק א"כ אדפליגי אם צריכא מלכות נפליגי בעקר הברכה והוה להו לפלוגי חד אמר הטוב פותחת בברוך ואינו חותמת וחד אמר חותמת ואינו פותחת ונראה משום דרצה להשמיענו נמי דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה וכר' יוחנן ועיין מה שכתבנו בדברי הגמרא לקמן שהקשה על ר' יוחנן מאי קמ"ל:

ד"ה ברוך שנתן וכו' ובברכת של ח"י ברכות כולם סמוכות לברכת אל חי וקים והקשה מהרש"א דבמנחה ובמוסף מאי איכא למימר שאינן סמוכות לברכת חי וקים עיין מהרש"א ונראה דלא רצו לשכות בנוסח תפלת י"ח אחת מחבירתה ואזלו בתר ריב תפלות ושחרית וערבית הם תרי זימני בכל יום ומנחה הוא פעם א' ומוסף אינה תדירה בכל יום ולכן שחרית וערבית הה הרוב וכיון דלא תיקנו בהם מלכות וסמכו על ברכת אל חי וקים לכן גם במוסף ומנחה לא תיקנו מלכות ועיין בח"ר בפ"ק דף י"א ע"א במשנה מקום שאמרו להאריך וכו' שכתב דברכת אהבה רבה אינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה ליוצר אור ואף שאנשי משמר לא היו סומכין אותה ליוצר אור מ"מ כיון שרוב פעמים היא סמיכה לכך אפילו אנשי משמר לא היו פותחין בברוך ואף שהרשב"א בעצמו שם דחה טעם זה וכתב דאי מטעם זה איפכא מסתברא כיון שלפעמים אינה סמוכה הי' ראוי לתקנה תמיד לפתוח בברוך מ"מ אולי התוס' לא ס"ל כרשב"א בזה וס"ל דאזלינן בתר רובה אלא דכל זה אתי שפיר לר' יוחנן דאמר בפ"ק דף ד' ע"ב דגם בתפלה של ערבית צריך לסמוך גאולה לתפלה אבל לריב"ל דאמר שם תפלות באמצע תיקנום א"כ אדרבה רוב התפלות אינן סמוכות רק שחרית לחוד א"כ קשה למה אין מלכות בברכות של שמונה עשרה ובזה יש לומר דר' יוחנן לשטתו דאיהו ס"ל מצוה גם בערבית לסמוך גאולה לתפלה ולכך סובר דכל ברכה שאין בה מלכות איכה ברכה ותפלות ש"ע שאני שהם סמוכות ורב ס"ל כריב"ל וא"כ דוב תפלות אינן סמוכות ואפ"ה לית בהו מלכות לכך ס"ל דכל ברכה שאין הזכרת שם אינה ברכה אבל על מלכות לא קפיד ולפ"ז ריב"ל ודאי ס"ל כרב והוה לן למפסק כרב דאף דרב ור' יוחנן הלכה כר"י נגד ריב"ל לא קיי"ל כר' יוחנן ואמנם בהך בפלוגתא דגאולה לתפלה בלא"ה קי"ל כר' יוחנן דמתניתא מסייע לי' כמו"ש התוס' דף ד' ע"ב:

בא"ד לברכת אל חי וקים וכתב מהרש"א שכוונתן על ברכת גאל ישראל וקרו לי' ברכת אל חי וקים שאמר בה למלך אל חי וקים וכו' ולדבריו הוה להו למימר שסמוכות לגאל ישראל ונראה שכוונת התוס' שלמלך אל חי וקים חשוב מלכות ויש מלכות בגאל ישראל וס"ל להתוס' שברכות ראשונות של ק"ש אינם שייכות לק"ש ולכן לא מקרי ברכה שאחר ק"ש סמוכה לחבירתה והא דאינה פותחת בברוך היינו שמתחלה נתקנה כך להיות חותמת ולא פותחת וכמו שהאריך בזה הרשב"א בפ"ק במשנה מקום שאמרו להאריך יעו"ש אלא שא להתוס' כיון שאינה סמוכה א"כ בעי מלכות וחשבינן למלך אל חי וקים למלכות והא שכתב לאל חי וקים ולא כתבו שסמוכות לה' ימלוך לעולם ועד היינו שזה אינו בחשב מלכות שהוא לשון עתיד שעתיד למלוך ולכן כתבו למלך אל חי וקים ואף שזהו אינו סמוך להברכה נראה דמחשב מלכותא אריכתא ובערבית סמכינן על מלכותך ראו בניך ואולי מזה הטעם המנהג כשאומרים מערבית לסיים הברכה מלך צור ישראל וגואלו לפי שאז מוסיפין הרבה מה שלא תיקנו אנשי ככה"ג ולא שייך מלכותא אריכתא לכן מסיימים הברכה עצמה עם מלכות דהיינו מלך צור ישראל וגואלו. אלא דלפי מ"ש התוס' בפ' כ"מ דף מ' ע"ב בד"ה אמר אביי דמלך לבד אינו נחשב מלכות אם לא אמר מלך העולם א"כ איך אפשר לומר דלמלך אל חי וקים חשיב מלכות ואולי לכך באמת לא כתבו התוס' שם רק תירוץ השני דכאן דאלקי אברהם נחשב מלכות והמהרש"א הרגיש בזה ששם דלגו התירוץ הראשון ולפי מ"ש זהו טעמם אלא דגוף דבר זה שיהי' כוונתן שזה נחשוב מלכות הוא דוחק וגם זה דוחק שכאן לא ס"ל דמלך לחוד אינו חשיב מלכות וסותרים דבריהם שבפ' כיצד מברכין ולכן מחוורתא כפי הבנת מהרש"א שכוונתן שסמוכות לברכת גאל ישראל וגם ברכת גאל ישראל אין בה מלכות אלא שגם היא סמוכה לברכת אהבה ואהבה סמוכה ליוצר אור שפותחת בברוך בשם ומלכות והא דלא כתבו התוס' סתם שסמוכות לברכת ק"ש נלע"ד דמה שכ' לברכת אל חי אין כוונתן לעזרת שאומר בו למלך אל חי וקים וכהבנת מהרש"א אלא כוונתן לאל חי וקים תמיד ימלוך עלינו שבברכת אשר בדברו מעריב ערבים שהיא ברכה ראשונה של ק"ש דערבית ועקר כוונתן שרוב התפלות סמוכות לברכת ק"ש וברכת ק"ש של שחרית הוא דבר פשוט לדברי הכל שצריך בשחרית לסמוך גאולה לתפלה אלא אפי' בק"ש של ערבית ג"כ היא סמוכה דקי"ל כר' יוחנן דגם בערבית צריך לסמוך גאולה לתפלה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף