צל"ח/ברכות/יא/ב

צל"ח ברכות יא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף י"א ע"ב

תנ"ה אין אומרים אהבת עולם וכו' ורבנן אמרי אהבת עולם כן הוא הגירסא שלפנינו ולפי גירסא זו איכא למימר דרבנן לא באו לשבש אמירת אהבה רבה רק באו לומר דיכול לומר אהבת עולם אם ירצה וכלפי שאמרה הברייתא אין אומרים אהבת עולם באו רבנן להרשות גם אהבת עולם אבל גירסת הרי"ף והרא"ש הוא מתחלה קודם תנ"ה גרסי' ורבנן אמרי אהבת עולם תנ"ה א"א אהבה רבה אלא אהבת עולם והרא"ש מסיק דמנהג אשכנז בשחרית אהבה רבה בערבית א"ע ונראה דבאשכנז וצרפת הי' לפניהם הגירסא שלפנינו וכפי מה שפירשתי שרבנן דאמרי א"ע היינו שגם א"ע הוא נכון ויכול לומר איזה מהם שירצה ובחרו לומר פעם א"ר ופעם א"ע והטעם שבחרו לומר בשחר א"ר מלבד הטעם שנתן הרא"ש ע"ש נלע"ד על שם הפסוק חדשים לבקרים רבה אמונתך ועיין לקמן בדף הסמוך בתוס' בד"ה להגיד בבוקר חסדך וזה לשון המדרש איכה ג' חדשים לבקרים רבה אמונתך על שאתה מחדשנו בכל בוקר אנו יודעים שרבה אמונתך לתחיית המתים ולכך בחרו בבוקר לשון רבה וכן כיון שבכל בוקר אבו מתחזקים באמונת תח"ה שהרי כל בוקר הוא מחזיר כשמות לפגרים מתים ובתח"ה שייך לשון רב ובאתה גבור אנו אומרים מחי' מתים אתה רב להושיע:

ועוד שבערב אנו מתקשים בברכה שאחרי' גם על העתיד ועיין בעמוד הסמוך ברש"י ד"ה להגיד בבוקר וכו' לכך גם בברכה שלפני' אנו אומרים אהבת עולם שלא תופסק האהבה לעולמים הנפרע לנו מצרינו ולא יתן למוט רגלינו הבט וראה כי גם בסיום ברכת אהבת עולם בערב החתימה היא ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים על כן הפתיחה מעין החתימה אהבת עולם ובשחר שאנו נותנים הודאה בברכה שלאחרי' על העבר ואנו מגידים בבוקר חסדו הגדול שעשה עם אבותינו במצרים בזה שייך אהבה רבה גם שאר נוסח הברכה של שחר יוכיח שתיכף אנו אומרים חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו לכן שייך ג"כ לשון רבה ולכן נלע"ד נוסח שלנו אשכנזים תורה היא ואף על פ"כ הספרדים יחזיקו במנהגם ויש להם ע"מ שיסמכו ולעולם אל ישנה אדם ממנהג אבותיו. אבל מה שחדשים מקרוב באו לשנות במדינות הללו מנהג אבותינו הקדושים המה לדעתי פוגמים בכבוד רבותינו בעלי התוספת והרא"ש ועתידים ליתן את הדין ואין כאן אהבה אלא שנאה ולתאוה יבקש נפרד ועליהם אני קורא ולמש"נאי אהבו מות והמשנה ידו על התחתונה:

שם אף לתלמוד צריך לחזור ולברך. כן הוא הגירסא שלפנינו אבל בלי ספק שהוא טעות וצ"ל צריך לברך כי אחר שאמר אהבה רבה שוב א"צ לחזור ולברך על שום לימוד יהי' מקרא או משנה או גמרא וכל הני פלוגתא דהני אמוראי הוא על איזה צריך ברכה כלל אפי' קודם שאמר אהבה רבה וכמו שפירש רש"י בד"ה לגמרא ע"ש ואמנם ע"פי גירסא זו עמדתי על כוונת רש"י שרשם זה על לגמרא דהא ודאי אין חילוק בעסק זה כלל וכל הני אמוראי כלם על קוטב אחד סובבים וכל אחד מוסיף על חבירו ואמנם לפי הנראה כבר נשתבשה גירסא זו גם לפני רש"י ובא רש"י לאפוקי מגירסא זו ולכן רשם רש"י כאן:

שם וברכו את העם שלש ברכות אמת ויציב ועבודה וב"כ וכו' הא ודאי דהאי את העם היינו עם העם כפירש"י דליכא למימר את היינו לעם דמה ברכה היא אמת ויציב או עבודה לעם תפלה היא על העם שתתקבל עבודתן ברצון אבל לא ברכה לעם ולכן אי אפשר לפרש את העם כי אם כפירוש רש"י וכן הוא בפירוש המשנה להרמב"ם ולהרע"ב במס' תמיד ומעתה אני תמה דלמה אמרו העם אמת ויציב עם הכהנים שהרי זה הוא ברכת ק"ש לאחרי' וכיון שלא קראו שמע עמהם שהקורא עם אנשי משמר לא יצא למה יאמרו אמת ויציב ואפי' אם נפרש שהעם הנזכר כאן הם אנשי המעמד אכתי קשה א"כ גם ק"ש קראו עמהם וגם יוצר אור אמרו עמהם והי' לו לומר תיכף ברישא דמתני' אמר להם הממונה וכו' והם ברכו את העם וקראו עשרת הדברות וכו' ולולא דמסתפינא אמינא דהני שלש ברכות הם חוץ אמת ויציב והם מעבודה עד סוף ברכת הכהנים שהוא שים שלום לדעת הרמב"ם שקורא אותו התל ב"כ ומעתה הם שלש דהיינו עבודה שהיא רצה ומודים ושים שלום וכן פירש הרמב"ם באמת שם במס' תמיד בפירוש שאמרו גם מודים והתוי"ט תמה עליו מנין לו זה ולפמ"ש ניחא שמכאן יצא לו אלא שהוא דוחק דא"כ הי' לו להקדים אמת ויציב וכך ה"ל להתנא למיתני קראו עשרת הדברים שמע והי' ויאמר אמת ויציב ברכו את העם ב' ברכות. וגם ברמב"ם שם בפה"מ ז"ל אח"כ אמר שהעם מברכין שלש ברכות שהם אמת ויציב וכו' ושים שלום לפי שכלם תפלה על ישראל עכ"ל הרי שהעם אמרו אמת ויציב ולכן נלע"ד דאף שלא קראו העם את שמע עם אנשי משמר אעפ"כ אמרו עמהם אמת ויציב ולא בתורת ברכת ק"ש רק לפי שיש בה תפלה בסופה צור ישראל קומה בעזרת ישראל אמרו עמהם. ובזה יש טעם על שבחרו לומר ברכת אהבה יותר מברכת יוצר מטעם שבברכת אהבה יש תפלה ובקשה על ישראל משא"כ ברכת יוצר אין בו שום תפלה ובקשה רק שבח והודאה והי' מזה קצת ראי' לנוסח ספרד שהביא הטור בסי' נ"ט שאין מסיימין אור חדש על ציון תאיר. אלא שאעפ"כ יש בה בקשה שהרי אומרים ברחמיך הרבים רחם עלינו ואמנם ראיתי באבודרהם שכתב טעם מה ענין בקשת רחם עלינו לברכת יוצר הוא לפי שמארת חסר כתיב שבמאורות נתלה אסכרא לתינוקת ולכן תיקנו לבקש רחם עלינו בברכת המאורות וא"כ בקשה זו אינה מיוחדת לישראל ולמקדש ועבודה משא"כ ברכת אהבה שאומרים בה והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ שהוא קיבוץ גליות ואז יבנה המקדש בנין עולם וכמו כן אמת ויציב שאומרים בסופו ופדה כנאמך יהודה וישראל אלא דאכתי קשה למה אמת ויציב אמרו גם העם עמהם וברכת אהבה לא אמרו עמהם ואולי לפי שלא רצו לומר ק"ש עמהם לפי שאם היו אומרים עמהם כבר היו יוצאים י"ח ק"ש שהרי אם קרא מעלות השחר יצא עכ"פ בדיעבד והם רצו לקיים מצות ק"ש בזמנה וכיון שלא רצו לקרות ק"ש עמהם אם היו אומרים ברכת אהבה עמהם ואחר כך כשיגיעו לק"ש יפסקו נראה כאלו ח"ו אינם רוצים לקבל עליהם עול יחוד מלכות שמים. ועוד נלע"ד מה שאמרו אמת ויציב עמהם הוא מטעם שכיון שאמרו עבודה שהיא מתפלת שמכה עשרה רצו לסמוך גאולה לתפלה זו ולא מטעם שאמת ויציב יש בסופו תחנה ולפ"ז נשאר נוסח האשכנזים בחתימת יוצר אור על מכונו לסיים אור חדש כדעת הרא"ש ומה שבחרו בברכה שלפני' ברכת אהבה הוא מטעם דלא מטא זמן יוצר אור כדמסיק לקמן:

שם וברכת כהנים. והרמב"ם בפירוש המשנה ובחבורו פ"ז מתמידין העתיק במקום ב"כ שים שלום ועיין בכ"מ שקורא לש"ש ב"כ. ואמנם מה שמיאן לפרש פסוקי ב"כ ממש ואי משום שעדיין לא הגיע זמן כ"כ עד אחר כך עד לאחר הקטורת מ"מ הי' יכול לפרש שאמרו פסוקי ב"כ בלא נ"כ ונלע"ד שטעם הרמב"ם דפסוקים הללו לא שייך לקרותם ברכה דאין שם מלכות וכמו קושי' התוס' בעמוד הסמוך בד"ה ברכה אחת יע"ש וא"כ קושיא זו היא ג"כ בב"כ אף שיש שם הזכרת שם מ"מ אין שם מלכות ואנן קיי"ל לקמן דף מ' ע"ב כר' יוחנן דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה והתוס' שרשמו קושייתם לקמן ולא הקשו כאן על ב"כ היינו משום דשם קושייתם היא לכ"ע אפילו לרב דסובר כל ברכה שא"ב שם אינה ברכה אבל כאן ליכא קושי' רק לר' יוחנן דסובר כל ברכה שאין בה מלכות זה הנלע"ד בכוונת דברי התוס' ואמנם הרמב"ם משום קושי' זו נלחץ לפרש דב"כ הינו שים שלום ולקמן גבי מוסיפין ברכה אחת סובר הרמב"ם דליכא קושיא דשם אין הפירוש ברכה אחת ברכה לנוסח ברכה רק ברכה לחבירו שמשמר היוצא מברכים למשמר הנכנס שיהי' ביניהם אהבה ואחוה ושלום אבל כאן סובר הרמב"ם שב"כ אין לפרש ברכה להעם שהרי כיון שכל העם היו אומרים עמהם שלש ברכות הללו שברכו את העם היינו עם העם וא"כ למי היו מברכין וכמו"ש במס' סוטה דף ל"ח ע"ב בהכ"נ שכלה כהנים כלם עולין לדוכן והקשה שם למי מברכין ואף דמשני שם לאחיהם שבשדות סובר הרמב"ם דדוקא ב"כ בכ"כ ממש כמו שהיא מצוה מן התורה חשיבא לחול אף למי שאינו שם כמו עם שבשדות אבל אמירת הפסוקים בלי נשיאת כפים לא אלים למיחל על עם שבשדות לכן פירש הרמב"ם דהיינו ברכת שים שלום:

רש"י ד"ה מדרש וכו' מכילתא וספרא וכו' לפי פירש"י דספרא הוא בכלל מדרש צריך לומר דספרא דבי רב שאחר ר"ח ב"א לאו היינו תורת כהנים ואינו הך ספרא דבי רב הנזכר בפרק ג' דף י"ח ע"ב ע"ש ואמנם אפשר דכוונת ר"ח ב"א מה שאמר למתני לן פרקין בספרא דבי רב היינו ג"כ ת"כ אין כוונתו על פשוטי הברייתות השנויות שם רק לתרץ להם ברייתות הסותרת זו לזו בת"כ וסברת טעמיהם שהוא עקר הגמרא כמו שפירש"י בד"ה אף לגמרא:

ד"ה לגמרא וכו' אפילו קודם אהבה וכו' והכי מוכח מלתא בפסח שני ובלי ספק שטעות נפל בדפוס שאין בכל פסח שני שום רמז זכרון מדיני ברכת התורה שנשמע משם פלוגתא זו אם לגמרא צריך לברך שהיינו קודם אהבה רבה אבל הי' כתוב בפירוש רש"י בפ"ש והוא ראשי תיבות בפרק שבי וטעה הקורא וסבר שהוא ר"ת בפסח שני וכוונת רש"י ע"מ שמביא לקמן דף י"ד ע"ב דברי רב חייא ב"א דלקמן אבל עדיין דברי רש"י תמוהים דלמה הרחיק עדותו משם והלא דברי ר"ח מבוארים כאן בסוגיא זו ומוכח דמאן דאמר א"צ לברך היינו אפי' קודם אהבה רבה דאל"כ איך מביא ראי' מרב דמקדים ומשי ידי' ובריך שהרי זה הי' קודם אהבה רבה ואפשר לומר לפי שבסוגי' זו לא נזכר סיומא דר"ח ב"א דאחר דמתני פרקי' מנח תפילין וקרי ק"ש וא"כ בסוגיא זו הי' מקום לפרש דקדים ומשי ידי' הי' אחר שכבר קרא ק"ש והתפלל שחרית הי' ישן וקדים ומשי ידי' ובאמת הב"י בסי' ד' מסתפק שגם הישן ביום צריך ליטול ידיו ומברך ומתני פרקין ושפיר אפשר לפרש הפלוגתא אם צריך ברכה לגמרא היינו אחר אהבה רבה ולכן הביא רש"י הוכחתו מפרק שני דשם מסיים בדברי ר"ח דאח"כ מנח תפילין וקרי ק"ש וא"כ האי דמתני פרקין היינו קודם א"ר ואמנם זה דוחק לפרש דקדים ומשי ידי' הי' באמצע היום ולכן נלע"ד דלדעת ר"ת שהביאו התוספת בד"ה שכבר נפטר דברכת התורה פוטרת כל היום וכל הלילה עד למחר עלות השחר ואפי' ישן על מטתו בלילה שינת קבע וקם ממטתו קודם אור היום א"א לברך וברכה של אתמול פוטרתו והיא דעת מהר"מ במרדכי ולפ"ז רב שקדים ומשי ידי' הי' קודם אור היום ועדיין ברכת התורה של אתמול פוטרתו ולמה לא מתני פרקי' עד שבירך אלא ודאי שאתמול נפטר באהבה רבה ואף שבודאי גם אתמול למד רב ספרא דבי רב נלע"ד דאם הי' פלוגתייהו דהני אמוראי כאן אחר אהבה רבה הי' ע"פי דאמר בירושלמי על מימרא דשמואל שנפטר באהבה והוא ששנה על אתר ר' הונא אמר נראין הדברים מדרש צריך לברך הלכות א"צ ר"ס בשם ריב"ל בין מדרש ובין הלכות צריך לברך ונראה דהכי פירושו דר"ח אמר על מדרש צריך לברך אם לא שנה על אתר אבל על הלכות אפילו לא שנה על אתר ברכת אהבה פוטרת סבר דגם הלכות אינו פוטר רק מה ששונה על אתר אבל אם הפסיק בין לימוד ללימוד אין ברכת אהבה פוטרת וצריך לחזור ולברך וא"כ אתמול למד רב כל היום בלי הפסק ונפטר בברכת אהבה אבל אחר שישן בלילה ואף שלדעת רבינו תם אין השינה מפסקת מ"מ שוב לא מקרי על אתר ולא נפטר בברכת אהבה של אתמול למי שסובר שאף לגמרא צריך לברך אם לא שנה על אתר. ושפיר איכא למימר דפלוגתייהו כאן הוא דוקא אחר אהבה אבל קודם אהבה לכ"ע צריך לברך על הכל ואעפ"כ פשיט שפיר מרב דזה מחשב אחר אהבה רבה כיון שעדיין לא האיר השחר שייך לברכת אהבה דאתמול אבל לקמן בפרק שני דרצה לאוקמי בדלא מטי זמן קיש ואסהדותי' דר"ח ב"א היא לאפוקי ממ"ד למשנה א"צ לברך קמ"ל דצריך ע"ש בחידושינו ומעתה אי ס"ד דכל הני פלוגתייהו כאן הוא דוקא אחר אהבה אבל קודם לכן ודאי צריך לברך א"כ האיך שמעינן זה מדברי רב ודלמא רב בירך על מקרא שילמוד באמצע היום ולא על אתר של ברכת אהבה א"ו דתלמודא דידן אינו סובר כירושלמי וברכת אהבה פוטרת הכל אפי' לא שנה על אתר ופלוגתייהו דאמוראי כאן הוא קודם אהבה רבה:

שם ד"ה וברכו את העם עם העם כבר ביארתי בדברי הגמרא שודאי כן פירושו כמו שפירש"י דאת העם היינו עם העם. ועוד נלע"ד דאל"כ אלא הכהנים העובדים עבודת התמיד לחודייהו היו המברכים והא ודאי שבשבת משמר היוצא הם היו העובדים תמיד של שחר כמבואר בשלהי סוכה וכמו שמפורש גם כאן ברש"י שאין משמר הנכנס זוכים בתמיד של שחר ובמוספין כלל עד תמיד של בה"ע וא"כ איך שייך מה שאמר ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא דהרי כל הני שלש ברכות ג"כ משמר היוצא הם המברכי' וה"ל למתני סתם ובשבת מוסיפי' ברכה אחת א"ו שהני שלש ברכות כל העם העומדים שם היו מברכין:

תוס' ד"ה שכבר נפטר וכו' בירושלמי וכו' והוא ששנה על אתר וכו'. הנה יש לי ספק בפירוש דברי הירושלמי אם כוונתו על התחלת הלימוד שעקר הקפידא שלא יפסיק בין ברכת אהבה להתחלת הלימוד ותכף אחר ק"ש ותפלת ש"ע יתחיל ללמוד ואז אע"פ שאח"כ יפסיק ן לימוד ללימוד ליכא קפידא וכן הוא מבואר ברבינו אשר ויש לפרש כוונת הירושלמי שאינו פוטר רק הלימוד ששנה על אתר אבל אם הפסיק באמצע אף שהתחיל על אתר מחויב לברך שנית כשיחזור ללמוד ועיין מ"ש בדברי רש"י בד"ה לגמרא. והנה דברי התוס' כאן בכוונת הירושלמי רואה אני שלפי הנראה תפסו החבל בתרין ראשין שבתחלת דבריהם לא נשאל ר"י אלא על מה שאין לומדי' מיד אחר תפלת השחר ומשמע מדבריהם שאם מתחילין מיד שוב לא איכפת בהפסק באמצע ובסוף דבריהם כתבו דברכת אהבה אינו פוטרת אלא אם ילמוד מיד וגם לא יעשה היסח הדעת דמזה נראה אם הסיח דעתו אפילו באמצע הלימוד הוה הפסק וצריך לברך שנית. ונלע"ד שבתחלה קודם שחידשו לחלק בין ברכת אהבה ובין ברכת אשר מחר בנו אז ודאי שהירושלמי לא הקפיד רק על ההתחלה ומעשים בכל יום יוכיחו ואטו כ"ע רשב"י נינהו והלא דרכם להפסיק בלימודם ואינם חוזרים ומברכים אבל כאשר חידשו שהירושלמי קאי רק על ברכת אהבה ולא על ברכת התורה ממש וא"כ אין ראי' ממעשים בכל יום שהרי הדרך לברך בכל יום ברכת התורה ממש וא"כ יש לפרש קפידת הירושלמי גם על היסח הדעת ובזה אתיין דברי התוס' דבר דבור על אופניו:

בא"ד והי' אומר ר"ת וכו'. נסתפקתי לדעת ר"ת אם אע"פ שא"צ לברך קודם השחר מ"מ יכול לברך אז לפטור הלימוד שילמוד לאחר שיעלה השחר או דלמא כיון שעתה עדיין אינו חייב לברך אין ברכה של עתה פוטרתו מה שילמוד אחר שיתחייב וכשם שמי שאינו מחויב בדבר אינו יכול לפטור את המחויב כך הוא עצמו בשעה שאינו מחויב א"י לפטור אפי' את עצמו על השעה שיתחייב וברכתו שמברך עתה הוי ברכה לבטלה. ורציתי לפשוט ספיקתי ממה דאמר ר' זריקא כאן בסוגיא זו דברכה אחת היינו יוצר אור וא"כ לא ברכו עתהברכת אהבה וכיון שלא היו פנוים משעת שחיטת התמיד עד עתה כמבואר שם במס' תמיד לא ברכו ברכת התורה ואיך קראו עשרת הדברות וק"ש בלא ברכת התורה בשלמא לשאר פוסקים איכא למימר שכבר ברכו ברכת התורה בקומם ממטתם בלילה אבל לר"ת שחיוב ברכת התורה אינו מתחיל קודם אור היום איך ברכו קודם זמן חיובם א"ו דגם לר"ת אף שאינו חייב מ"מ אם ירצה יכול לברך אז לפטור מה שילמוד אחר שיאיר היום אבל באמת אין מכאן הוכחה דשחיטת התמיד לא היתה תיכף בעלות השחר כי הוצרכו להמתין עד שהאיר המזרח כמפורש בריש אמר להם הממונה וברכת התורה אפי' לר"ת חל החיוב בע"ה א"כ אז ברכו ברכת התורה. ולכן הדבר צריך תלמוד. ועכ"פ כראה דמי שהי' נעור כל הלילה שזה ודאי א"צ לברך קודם אור היום אף שפסק המג"א בסי' מ"ז ס"ק י"ב דביום חייב לברך עכ"פ לא יקדים לברך עד שיאיר השחר:

בא"ד והצרפתים נהגו וכו' אבל א"צ כמו"ש כבר. ונלע"ד מנהג הצרפתים נכון שאם לא יאמרו אז פסוקים וכיוצא בזה ולא יהי' ברכתם רק על מה שילמדו אח"כ ביום ובין כך יאמרו ק"ש ותפלה ותהי' ברכת אהבה פוטרת מה שילמדו אח"כ ותהי' ברכתם הראשונה שבירכו ברכת התורה לגמרי ברכה שאינה צריכה ובשלמא אם אמרינן כדעת הירושלמי שברכת אהבה אינה פוטרת אלא מה ששונה על אתר ועיין מ"ש לעיל בפירוש דברי הירושלמי א"כ ברכת התורה הראשונה היא ברכה הצריכה לפטור מה ילמדו באמצע היום אבל אם לא קיי"ל כירושלמי א"כ אהבה רבה פוטרת הכל אז בודאי צריכי' לומר פסוקים תכף אחר ברכת כהנים ולכן אני תמה שהתוס' כתבו שהצרפתים נהגו כן מפני הירושלמי. ולדידי אדרבה נהגו כן מפני שלא קיי"ל כירושלמי. ולכן נלע"ד שכוונת התוס' דלמה להו למימר הני פסוקים הא בלא"ה צריכין לומר בכל יום פרשת התמיד ומשנת איזהו מקומן וברייתא דר' ישמעאל וכ"ז קודמים לברכת א"ר ועל כרחך טעמייהו מפני שהם מברכים ברכת התורה ועדיין אינם אומרים פ' התמיד עד אחר זמן מה כמנהגינו וס"ל שאין להפסיק בין ברכת התורה להלימוד כירושלמי ועיין בב"י ובב"ח ולכל א' לפי פירושו אתיין דברי התוס' כהוגן:

והנה התוס' בתחלת דבור זה רשמו וציינו שכבר נפטר בא"ר עד הלכך נמרינהו לכולהו ובכל הדיבור הזה לא מצינו שדברו כלל מכל דברי הני אמוראי בנוסחת ברכת התורה ולמאי ענין ציינו בתחלת הדבור עד נמרינהו לכולהו. וגם הלם ראיתי שתוס' בדבור הזה אזלי בשטת ר"ת שהביא הרא"ש דוהערב אינו ברכה בפ"ע רק סיום ברכה ראשונה ואין כאן אלא שתי ברכות וכ' הרא"ש דלר"ת ל"ב נמרינהו לכולהו רק גרסי' נמרינהו לתרוייהו והתוס' כאן בדבור הזה שכתבו ועוד אפי' וכו' אבל ברכת בחר בנו וברכת לעסוק בד"ת שהם עקר וכו' ולמה שבקו ברכת והערב א"ו שס"ל כר"ת שהם רק שתי ברכות ולפי"ז איך גרסי בתחלת הדיבור נימרינהו לכולהו כמבואר בדבריהם בתחלת הדבור ולעמוד על כוונתן של בעלי התוס' בזה נתתי לב בגוף פלוגתייהו דהני אמוראי על מהצריך לברך לא מצינו הכרע כאן בסוגיא זו הלכה כדברי מי רק הרי"ף בשם רבינו האי הביא דהלכתא כר"ח ב"א דמברך על הכל ומנהגא כוותי'. ואני אומר דברי רבינו האי בודאי תורה הם והלכה נקבל אבל לדין יש תשובה דלמה יודחו דברי ר' יוחנן מהלכה שאמר לגמרא א"צ לברך ומי בכל האמוראים הנזכרים כאן שיהי' הלכה כמותו נגד ר"י ובפרט שר"ה ור"א מסייעו לי' לר"י עכ"פ בהא שסבר דלגמרא א"צ לברך. ובשלמא לגירסא שלפנינו בסוף הסוגי' ורבא אמר אף לגמרא צריך לברך א"כ מאביי ורבא הלכה כבתראי ועדיין יש לפקפק שדבר זה אינו מוסכם שגם אביי ורבא עצמם הם נכללים בכלל הזה אבל דא עקא דבגירסת הרי"ף הוא ורב אמר וכו' והרי נגד רב ודאי הלכה כר' יוחנן ואף דהרי"ף גריס ור"א אמר אף לתלמוד צריך לברך מדרש א"צ לברך ורב אמר אף למדרש צריך לברך עיין ברי"ף וא"כ לתלמוד שוים ר"א ורב דצריך לברך מ"מ קשה מדוע יה' הלכה כרב ור"א נגד ר"י ורב הונא דשוים בזה דלתלמוד א"צ לברך ואפילו אם הי' ר' יוחנן יחיד עיין מה שכתבתי בחיבורי נודע ביהודה חלק י"ד סימן ך"ו דף מ"א ע"ג. ועוד לפי גירסת הרי"ף למה מברכין גם על מדרש דבזה רב הוא יחיד נגד כל הני אמוראי ובפרט שר' יוחנן בכללם:

ולבאר כל זה על נכון נתתי לב על פלוגתא דהכי אמוראי דבתר הכי בנוסח ברכת התורה והגירסא שלפנינו היא מאי מברך אר"י אמר שמואל וכו' אבל גירסת הרי"ף אמר ר' יהודה בר אשי וגירסת הרי"ף אני תופס. ואומר אכי דהני אמוראי כהני אמוראי דלעיל וזה לשון רבינו יונה וכנגד שלש ברכות תיקנו בבוקר שלש עניני' ברכת אשר בחר למקרא וברכת והערב למשנה וברכת לעסוק בד"ת למדרש ולדעת ר"ת וכו' ואשתכח דהוה להו שתי ברכות האחת כנגד תורה שבכתב והאחת כנגד תורה שבע"פ והמדרש והמשנה הכל בכלל תורה שבע"פ וסגי להו ברכה אחת עכ"ל רבינו יונה ואני אומר כאשר חישב הפרטים למה שביק זכרון לגמרא והרי הן ד' פרטים מקרא ומשנה וגמרא ומדרש ולכן אומר אני דברכת והערב בין לדעת הסוברים שהיא ברכה בפ"ע ובין הסוברים שהיא סיום ברכת לעסוק מ"מ לארבעה נמנים הני כולהו כי גם ברכת אשר בחר בנו כיון שפותחת בברוך ומסיימת בברוך רומזת לשנים. ומעתה אני אומר דר יהודה ב"א סובר כרב הונא דרק למקרא צריך לברך ולכן קבע רק ברכה אחת בפתיחת ברוך בלא חתימה ור' יוחנן לשיטתו דאף למשנה צריך לברך וא"כ איכא תרי דצריכי ברכה דהיינו מקרא ומשנה ולכן סיים בה והערב ונא ואיכא תרי ברכה דהיינו למ"ד תרי ממש ולר"ת ברכה אחת כוללת שתים פתיחה וחתימה ורב המנונא ג"כ ס"ל כר"י דגם למשנה צריך לברך ולכן אמר אשר בחר דג"כ יש בה תרתי פתיחה וחתימה אלא דהיא עדיפא לי' מברכת לעסוק עם והערב לפי שהיא מעולה שבברכות ולבסוף מסיק סתמא דהש"ס דנימרינהו לכולהו לפי שהש"ס קובע הלכה כר"ח בר אשי דלעיל דאפילו לגמרא (או למדרש להרי"ף) צריך לברך ויש כאן ארבעה דברים שמברך עלייהו מקרא ומשנה וגמרא ומדרש הלכך נמרינהו לכולהו ברכות שכוללים כל ארבעתן ונמצא יפה פסק רבינו האי שאין אחר הכרעת מסקנת הש"ס שום פקפוק וחשש. ומעתה אני אומר דלא כסברת הרא"ש שאם הם רק שתי ברכות ל"ג לכולהו רק גרסינן לתרוייהו. ולדידי כיון שכוללים ארבעה ענינים שייך לגרוס לכולהו. וממילא ניחא דברי התוס' דהוכחתי דהם סברי שהם רק שתי ברכות ואפ"ה גרסי נימרינהו לכולהו והנה התוס' פלפול בדבור הזה למה אין מברכין גם באמצע הלימוד אם מפסיק כשם שמברך בסוכה על כל סעודה ותירצו דשאני תורה דלא מייאש דעתו שהרי כתיב והגית בו יומם ולילה ואומר אני דדברי התוס' עולים אם הדין שעל כל לימוד צריך לברך מקרא משנה מדרש וגמרא אבל הי' הדין כר' יוחנן דלגמרא א"צ לברך והא ודאי שבלימוד הגמרא אף למי שסובר שא"צ לברך עכ"פ יוצא ידי חובת והגית בו יומם ולילה ולפי"ז מי שלומד משניות ובירך בבוקר ברכת התורה ובאמצע היום הפסיק ממשנתו והלך לעסקיו כשחוזר אח"כ על משנתו ללימוד המשניות הי' צריך לחזור ולברך דזה דומה ממש לסוכה וכאן לא שייך תירוץ התוספת דשאני תורה דכתיב והגית בו יומם ולילה דהרי אפשר לקיים והגית בדבר דליכא בו ברכה דהיינו גמרא. ולכן הוצרכו התוס' בציונם שציינו בתחלת הדבור עד הלכך נמרינהו לכולהו דזה הוא הכרעת הש"ס דצריך לברך בין על מקרא ובין על משנה ומדרש וגמרא ושפיר סליק טעמא דידהו לחלק בין סוכה לתורה:

ואומר אני דבר חדש כיון שעקר הטעם שאין היסח הדעת מפסיק לענין ברכת התורה הוא משום דכתיב והגית בו יומם ולילה ולפ"ז דבנשים אף שמברכין ברכת התורה כמבואר בסוף סימן מ"ז מטעם שיכולים ללמוד תורה שבכתב וגם בדינין שלהם כמבואר בב"י שם מ"מ עכ"פ לא שייך בהו והגית יומם ולילה א"כ אם ברכו בשחר כנהוג ובאמצע היום אחר שכבר הפסיקו בדברים אחרים ישבו ללמוד איזה דבר מקרא וכיוצא מה שרשאים ללמוד חייבים לברך שנית ברכת התורה. ואמנם לא מצאתי מזה זכר בדברי הראשונים ואחרונים:

ד"ה וברכת כהנים ואין זה דוכן וכו'. ויש לדקדק הלא ממקומו הוא מוכח שאין זה נשיאת כפים שהרי ג' ברכות הללו מבואר כאן במשנה שברכו את העם והיינו עם העםכמו שפירש"י וכן הוכחנו לעיל בדברינו וא"כ אם ב"כ דתנן הכא היינו נ"כ קשה והרי העם זרים הם וכי זר נושא כפיו ובפרט במקדש ועיין בחיבורי נ"ב א"ח סימן ו'. ולכן נלע"ד שגם התוס' סוברים כהרמב"ם שאמרו ברכת שים שלום אלא שהתוס' ס"ל דגם פסוקי ב"כ אמרו ג"כ שעל כן התנא קורא אותו ברכת כהנים וא"כ הי' מקום לומר שהיינו נ"כ ממש והעם לא אמרו ב"כ ואמרו רק שים שלום והוצרכו התוספת להביא הוכחה שגם הכהנים לא נשאו כפיהם באותו פעם. ובזה ג"כ ניחא מה שלא הוקשה להתוס' כאן למה קורא אותו ברכה כמו שהקשו לקמן בד"ה ברכה אחת ועיין מ"ש בדברי הגמרא ואמנם לפמ"ש כאן ניחא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף