פתחי תשובה/חושן משפט/רנ
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אבל אם הודה כו'. עמ"ש לעיל סי' ר"ג ס"ט ס"ק ג' בענין אם גם בבריא מועיל אודיתא וע"ש:
(ב) אבל אם שייר כלום עיין בתשובת נו"ב תניינא סי' מ"ה שכ' על נדון דידיה (הובא לעיל סי' ל"ז סי"ח ס"ק יו"ד) וז"ל אך יש לנו מקום עיון בזה דהא ודאי דהסך ע"ה זהו' שהפרישה להקרובה אף שהקרובה אינה יכולה לזכות בדין מצד שהעד קרוב מ"מ הפלוני האחרון שנזכר בצוואה שזיכתה לו כל עזבונה הנשאר אינו זוכה באותן ע"ה זהו' שהרי נאמר שם המותר מנכסי עזבוני חוץ מכל אלה ירושות ומתנות הנ"ל יטול פלוני הרי שמתנות הנ"ל אינו נוטל פלוני ונשארו אותן ע"ה זהו' בלי שום זוכה והרי הוא מתנת ש"מ במקצת ובעי קנין וגם בלא"ה אין כאן מתנת ש"מ בכולה שהרי אותן כ"ה זהו' שציותה להיורש דאורייתא לא בתורת מתנה הוא שהרי כך אמרה בצוואה אחי פלוני ירש כ"ה זהו' הרי שזה ירושה וא"כ כל המתנות האחרים כולם מתנה במקצת הם שהרי שיירה חותן כ"ה זהו' ומה שאמרה שיורש אותם אחי הלא בכל מתנת ש"מ במקצת המותר היא ליורשיה ובעי קנין אך עיינתי בצוואה והנה פיה פתחה בחכמה וראשית דבריה הי' הנני עושה צוואה כמצוה מחמת מיתה ובזה אפילו במקצת לא בעי קנין כמ"ש בסי' ר"נ ס"ז עכ"ל ויתר דבריו בתשוב' הנ"ל יובא לקמן סי' רנ"ג ס"כ:
(ג) שיור כדי פרנסתו. עיין בתשובת ב"ש אחרון חח"מ סי' ע"ח שכתב להוכיח בדרך פלפול מב"מ דף י"ט ע"ב כדעת הב"י דשיור כל שהוא הוי שיור ע"ש:
(ד) וי"א דהוא הדין כו'. עבה"ט עד ואני השבתי לו בזה ובאו דברי שנינו לפני מהר"ם מפדואה ז"ל כו' עי' בזה באריכות בתשו' הרמ"א סי' מ"ז ומ"ח. ועיין בתשובת אא"ז פמ"א ח"ב סי' קל"ג שכ' על נדון דידיה וז"ל תחלה צריכין אנו לדון על צוואה ראשונה דשנת תפ"א אם יש בה ממש באשר מבואר בו שנותן לכל אחד מתנת בריא ומתנת בריא בעי קנין אפילו אם צוה לחלק לאחר מותו כמו שפסק רמ"א ס"ס רנ"ז כו' ואף שמבואר ר"ס רנ"ח בשטר מתנה שכתוב בה שיקנה פלוני שדה פלונית לאחר מיתה בין שהיה בשטר קנין בין שלא היה בו קנין כיון שכתוב בו זמן הזמן מוכיח שמחיים הקנה לו כו' וא"כ ה"נ כיון שכתוב בו מהיום חלקתי את נכסי ונתתי במתנת בריא לכאו"א א"כ שטר זה שטר קנין הוא אף שלא בא לידם מחיים מ"מ כיון שמסר ליד שליש מסתמא זוכה להם ע"י שליש מהיום כו' אך זה אינו דאכתי איכא לפקפק דמאן יימר שזוכה להם ע"י שליש דילמא השליש ביד שליש משום דיהיה בידו לחזור ממתנותיו וכיון שלא הגיע לידם מחיים לא זכו בשטר זה בלא קנין. איברא כיון שהסופר מעיד שבשנת תפ"ד בעת שהיה שכ"מ חזר וצוה לכתוב כל הדברים הנ"ל בשביל איזה דברים שנתחדשו בו אשר שם בפי אות באות כו' א"כ הוי מתנת ש"מ בכולה שחלק כל נכסיו וא"צ קנין אף שנזכר שבשנת תפ"א נתן במתנת בריא אין זה מגרע כח מתנת ש"מ דומה לזה אם נתן אדם שדה במתנה בלא קנין ואח"כ נותן לו אותו שדה בקנין וכי יגרע כח מתנה זו בשביל זה ה"נ דכוותיה וכי בשביל שנתן בחייו במתנה בלא קנין ועכשיו חזר וצוה בעת שהיה ש"מ וכי יגרע כחו דלא להוי ככתובין ומסורין הלא אמר לו פה אל פה ממש ואף אם יאמרו הנקדנין מדכתב הסופר ע"פ הדברים אשר צווני וביקש ממני להעתיק אות באות בשביל דברים שחידש בם כו' א"כ צוה להעתיק אות באות מצוואה ראשונה ושם נאמר ונתתי במתנת בריא לכאו"א א"כ נימא דכיון למתנת בריא וכיון דאין בו קנין לית ביה מששא הנה אף הא לא תברא וגדולה מזו מצינו שהשיב הרב"י להרמ"א הובא בתשובותיו סי' מ"ז כו' הרי להדיא בדבר שנוכל לאמוד דעת הנותן שלמתנה גמורה נתכוין ולישנא הוא דאיתקל אמרינן דמתנתו קיימת ותלינן בטעות סופר ואף דהרמ"א בתשובה השיב על דבריו כמוזכר בסמ"ע סי' ר"ן ונראין דבריו כו' מ"מ נראה דדוקא בנדון ההוא שהיה כתוב בפירוש שנותנם במתנת בריא אבל הכא שחזר וצוה בעת חליו להעתיק מה דהא שכבר נתן שפיר נוכל לומר דלא נתכוון אות באות אלא על גוף המתנות ולא על לשון שהי' כתיב בהיותו בריא ושפיר נוכל לומר דזה ט"ס שהי' סבור שזה הלשון מהני נמי גבי ש"מ ובאמת לא צוה להעתיק אלא בשביל שהוסיף בה דברים אבל לא אמר לו שיכתוב היום שנותן במתנת בריא ובזה כ"ע מודים דאמדינן דעת הנותן שמסתמא עכשיו נתן במתנת ש"מ ולא בעי קנין וגם לדעתי ברור דהוה כמצוה מחמת מיתה כיון שזה הזקן הי' אז מסוכן בחולי השלאק ר"ל אשר אחד מאלף ניצול וכל הרופאים אמדוהו למיתה ואפי' במקצת א"צ קנין וא"כ ת"ל ברור הדבר אצלנו שצוואה זו מאושרת ומקויימת כדברי ש"מ שדבריו ככתובין ומסורין עכ"ל ע"ש:
(ה) שיש לו לחזור עד שימות. עיין בתשובת חתם סופר חח"מ סימן מ"ט בעובדא בחד גברא ש"מ שצוה לפני מותו וגם הניח קרן קיימת לצורך עניים ואח"ז בא לפניו גיסו והזכירו עוד באיזה מקרוביו וכתב גיסו על נייר א' עוד חיזה פונקטין ופונקט השלישי עניינה כך שיתן לאחיו ר' פלוני בכל שבוע ד' זהו' מהקרן קיימת שלו ואם יראו שלא יספיק לו יוסיפו ויתנו לו עוד ב' זהו' בכל שבוע והשכ"מ לא בא עה"ח כ"א אשתו ובנו הגדול ואח"כ נתקיים ע"י ב' עדים ותוכן הקיום בפנינו הודו כחתומים הנ"ל שזה חתימת ידם ושנתרצו לכל הנ"ל וששמעו כן מפי השכ"מ בעצמו ואשרנוהו כדחזי והנה שכ"מ הנ"ל שבק חיים יכתב זה היה מונח ביד גיסו והאח לא ידע מאומה ואח"ז כשלש שנים נודע להאח שיש לו זכות בא לפני ב"ד ותבע את האשה וילדיה לשלם לו מה שמגיע לו מיום מיתת אחיו עד היום והאשה ובנה הגדול משיבים שהכתב הזה בטל מעיקרא כי העדים לא שמעו מפי המצווה שום דבר רק שמעידים ששמעו מפיהם שהם שמעו כך מבעלה ואביו והם היו אז בעת צרה לא ידעו ולא יבינו ע"כ אין ממש בכתב ההוא והשיב הנה טענה זו בטלה היא כיון שחתמו בח"י והעידו גם על עצמם שהם שמעו מפי השכ"מ . בעצמו אין בטענתם כלום וזה גרע ממי שטען שלא הבין קריאת הכתיבה כמ"ש הרשב"א ופסקו בש"ע סי' ס"א שי"ג ועי' סי' מ"ה ס"ג וזה פשוט. אלא שמט"א נ"ל שפטורים לא מבעיא מאותן ד' זהו' לשבוע שפי' שינתן מהקרן קיימת שלו והנה בצוואה הראשונה כבר צוה וחולק הקרן קיימת למקים ששייך וזכו בו העניים ההמה כי כולו אינו אלא ב' מאות זהו' לשנה ולא נוכל לזכות את האח אלא מטעם חזרה שחזר הש"מ מהראשונה ונתנו עתה להאח וזה היה אלו היו עדים מעידים או חיה השכ"מ בעצמו אך עתה שאין כאן עדים כשרים על זה לאו כל כמינהו להפסיד הראשונים שזכו בשלהם אלא אפי' במ"ש בכתב האחרון שאם לא יספיק לו ד' זהו' יוסיפו לו ב' זהו' ומשמע נוסף על הקרן קיימת דאין לומר מהק"ק שהרי כל עצמו אינו אלא ב' מאות זהו' לשנה וע"כ משלהם קאמר וא"כ יש לו תביעה ב' זהו' לשבוע מג' שנים שעברו והיות שיש כאן ד' אחים והבאים על החתום היא האם ואח הגדול לאו כל כמיניה לחייב שאר האחים ליתן משלהם כלום ואין כאן תביעה אלא על חלקו של האח הבא עה"ח והנה אין במשמעות השטר שיותן לו מהעזבון כך וכך בכל שבוע וצריך למכתב ולפרש מאין יבואו ולאו כל כמיניה להעמיס על בניו ובלא"ה היה כמה פקפוקים בלשון השטר ההוא ע"כ ראיני לבצע הדין לטובת האח העני כו' עכ"ל ע"ש:
(ו) דשמא לא גמר להקנות. עיין בתשובת נו"ב סי' כ"ו וכ"ח שכתב דמלשון זה משמע דהוא ספק אם קנה או לא. וחתנו הג' מוה' יוסף ז"ל כ' לו דמדברי הריב"ש סי' שמ"ה מוכח דהיינו בודאי ולא ספק כמו נפל לו עליה כו' שמוציאין אותה הימנו שמביא הריב"ש שם. והוא ז"ל חזר וכתב לו דמדברי הריב"ש שם אין סתירה לזה דכאן איכא ספק שמא מחמת חסרון ידיעה שאמירה מהני עשה ק"ס אבל בקנין ד"א גם חסרון ידיעה מבטל הזכות שהרי אין ד"א קונות כ"א מדעתו ע"ש:
(ז) אין כותבין ונותנין. ע' בתשו' ח"ס חח"מ סי' קכ"א אודות שטר צוואה שכ' בזה"ל זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים ח"מ כו' ובקש מאתנו לשמוע ולקבל צוואתו ולכתוב ולחתום כמבואר בשטר זה כו' ועתה מערערים על השטר שהם לא חתמוהו עד אחר מיתתו. והשיב דא"כ הוא הרי השטר פסול כי אולי לא כיון להקנותו אלא בשטר שיש בו עדים ואין קנין לאח"מ כמבואר בסוגיא פי"נ אע"ג שגם הוא בעצמו בא עה"ח מ"מ עיקרו תלוי בחתימת העדים כיון שהוא צוה להם כן. והעדים שעשו כן שחתמוהו לאח"מ ונתנוהו ליד הזוכה ולא הזכירו בחתימתן איחור הזמן אם נתברר לנו כן הם רשעים שהרי חתמו שזה זוכה במ"ש בזה ואין זכיה אח"מ ומכ"ש הכא שא' מהחתומים הוא מדייני קרתא שאין לו התנצלות לומר שלא ידע הדין כו' ולכן אם אין בעל השטר מודה שנחתם אח"מ לא מהימני הני סהדי אפי' אין כ"י יוצא ממ"א לשוויי נפשייהו רשעים וא"נ לא הוי משום נפשייהו רשעים בזה (כגון דלא גמרי הדין) מ"מ הא כ"י יוצא ממ"א ולא מהימנין לטעון של דבר המבטל השטר ע' בש"ע סי' מו מסעי' לז ואילך אך אם הבע"ד מודה הרי האי שטרא כחספא בעלמא כו' ומ"מ יש לדון ולומר דוקא מה שצריך קנין בעלמא רק דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמו בהא אמרי' לא כוון להקנותו אלא בשטר שחתומים בו עדים אבל לענין פיטור השבועה אפשר שלעולם דבריו קיימים כיון שאמר להדיא שהוא מאמין לאשתו ובנו והדבר צ"ע קצת עכ"ד ע"ש עוד. ועמש"ל סכ"ב סק"ט:
(ח) וא"צ יפוי כח. עבה"ט שכ' וגם לא בעינן שבא כו' וע' בנה"מ שכ' דתיבת וליתנו לו שבסמ"ע ס"ק ס' הוא ט"ס ועיקר החילוק הוא בין אינו מצוה רק לכתוב ובין אם צוה ג"כ ליתן ע"ש וע' בתשו' מ"ס סי' קלח מ"ש בזה:
(ט) והעדים כותבים. כ' הסמ"ע פי' לפימ"ש דיש חילוק בזה מש"ה יזהרו העדים שלא יכתבו איך שאמר לנו כתבו ותנו כו' וע' בס' נחלת שבעה סי' לז שדחה הנוסחא ישנה שמצא מקדמונינו שכתוב בה וביקש מאתנו לקבל צוואתו ולכתוב ולחתום כו' דלא נכון לכתוב כן דבזה בעינן יפוי כח ואף אי נימא שבנוסח הנ"ל נמצא יפוי כח מ"מ משמעות הש"ע והסמ"ע דאם כתבו לאח"מ לא מהני יפוי כח רק דוקא בכתבו מחיים וא"כ איך כתבו בסוף וכך מת כמר פלו' מתוך אותה חולי כו' כמ"ש בנוסח הנ"ל עש"ב. וע' בתשו' ח"ס חח"מ סי' קלח שכ' דבמ"כ של בעל נ"ש דחה לקמאי בגילא דחיטתא דלע"ד ע"כ לא הצריכו יפוי כח אלא באומר כתבו ותנו לפ' או תנו וכתבו לפ' אבל אם אמר שמעו דברי וכתבו וחתמו ולא הזכיר שיכתבו לפ' כוונתו שיכתבו לעצמם לזכרון דברים ואין כאן קנין ושטר כלל כו' ומיישב בזה דברי הטור שלא יהיו דבריו סותרין ממ"ש בסעי' ל' למ"ש בסעי' ל"ה ע"ש. ויש לעיין ממ"ש היא ז"ל בעצמו בסי' קכ"א שהבאתי לעיל סי"ח סק"ז דלכאורה לפ"ז בחנם פסל שם השטר ההוא דהא גם שם לא נזכר לפלוני וצ"ע:
(י) וכן מי שכתב. עבה"ט בשם ש"ך וע' בתשו' ושב הכהן סי' ח' שכ' דכל דברי הש"ך תמוהים בענין זה עש"ב:
(יא) ובמתנת בריא. עבה"ט וע" בתשו' רע"א סי' קמו שכ' דהכא מיירי דוקא במסרו ביד שליש אבל בשטר קנין שנמצא ברשות נותן וליכא עדי קנין לפנינו שהקנה לו סתם אינו כלום וה"ה בשטר הקדש שנמצא ברשותו וכן פסק להדיא בתשו' מבי"ט ח"ג סי' צט בנמצא כתב אצלו שהקדיש כו"כ אין מוציאין מיורשים. ומה דאי' בא"ח סי' קנג סעי' יט יש מי שאומר דאם נמצא אחר מיתת אדם כו' י"ל דהתם בכתב עצמו דל"ש כ"כ לו' ספרא אתרמי לי' אבל לא בנכתב מאיש אחר ואם היה הנותן שכ"מ י"ל דאף בכ"י עצמו חושש אולי יחלוש כחו ולא יהיה יכול לאמן ידו במכתב כו' ע"ש עוד. ועיין בתשובת ושב הכהן סי' ח' מענין זה באריכות:
(יב) כאן נמצאו וכאן היו. עבה"ט ועי' לעיל סי' סמ"ך בבה"ט ס"ק י"ט ועמ"ש שם. ועיין בתשובת נו"ב תניינא סי' מ"ג שנשאל אודות ראובן שכתב לבנו חצרון שטר מתנה בנאמנות סתם שנותן לו חצי ביתו במתנה מהיום ולאחר מותו וכל הספרים שיש לו מעתה ומעכשיו ועתה מת ראובן ויש ביד בנו חנוך ספרים הרבה של אביו ועדי ראיה ליכא וטוען חצרון שהספרים הללו שביד אחיו חנוך הם היו ביד אביהם בעת שנתן לו המתנה ונמצאו אותן הספרים הם שלו כפי השטר המתנה וחנוך השיב אולי אביהם כבר נתן ליד חצרון אחר המתנה כל הספרים שהיו בידו אז ואלו הספרים קנה אח"כ מחצרון בעצמו או מאדם אחר ואולי הם ספרים אחרים לגמרי והשטר שנשאר ביד חצרון הוא בשביל חצי הבית הנכלל בו. וגם תובע חנוך לחצרון שאביו אמר לו שחצרון לקח הרבה ספרים ממנו שלא היו בכלל המתנה ותובע שיחזיר לו אלו הספרים. והשיב לכאורה יש לדון בזה ע"פ המבואר בסי' ר"ן סכ"ו הנותן סתם מטלטלים כו' אין בדבריהם כלום כו' והסמ"ע והש"ך שניהם הסכימו לפסק הש"ע עכ"פ במטלטלין וכשהיורש טוען שמא ולפ"ז כאן אם אנו אומרים שהספרים שהי' לי אז כבר נתנם לחצרון א"כ הוא נגד הסברא דכ"נ כאן היה לא מבעיא אם אנו אומרים שאלו הם ספרים אחרים אלא אפי' אם אנו אומרים שאותן הספרים עצמם הוא שחזר וקנה מ"מ אין זה כנכ"ה שכבר החזירה והוציאם מרשותו ושוב קנאם מחדש. ואמנם באמת ז"א דלא עדף זה מספרים שהיו ידועים בעדים שהם של חצרון ושבודאי בא ליד אביו בתורת שאלה וגם הם דברים העשוים להשאיל מ"מ כיון שאין עדי ראיה שראו עתה ביד היורש אנן טוענין שלקחו המנוח וכמבואר בש"ך ס"ס רצ"א (צ"ל רצ"ז) ושאני בנותן מהיום ולאחר מיתה ששם לא שייך חזקה שכל מה שנמצא אצל אדם הוא שלו שהיה ראוי להיות בידו כל ימי חייו וגם לא שייך טענת לקוח כל כך שמהיכי תיתי היה לו ליתנו להזוכה קודם זמנו וא"כ לא היה צריך לקנותו והוה כמו הלואה תוך זמנו שמוציאים מי היורשים אבל כאן האב היה נאמן לטעון לקוח במגו דהחזרתי וכן טענינן להיורשים והשטר שבידו אינו כלום חדא שאין זה שטר גמור ועוד שהרי האב היה נאמן לטעון החזרתי במגו דנאנסו ועוד שהרי לא נתברר בשטר מה הם הספרים. ועל דבר שטוען חנוך שאביו א"ל שחצרון לקח הרבה ספרים שלא היו בכלל המתנה וכ' הרב השואל כיון שחנוך יש בידו ממעות ירושה והוא מוחזק יכול לישבע שכן אמר לו אביו וינכה לחצרון ממה שבידו כפי ערך שישבע שאמר לו אביו שלקח שלא כדין דבר זה ליתא כיון שחנוך עצמו אינו יודע האמת רק שכך א"ל אביו אפי' היה לו שני עדים שאביו אמר כך אין תפיסתו מועיל על טענת אביו ואין אדם יכול לישבע כ"א על מה שברור לו בעצמו ואפילו לדעת הראב"ד שהוא הי"א בסי' ע"ה סכ"א באמר לו אבא מקרי טענת ברי להשביע שבועת התורה אם הלוה מוב"מ מ"מ לא מקרי טענת ברי לענין שאם הבן תפס שלא בעדים שישבע הוא על מה שבידו כו' ולכן בנ"ד ישבע חצרון שלא לקח מספרים של אביו כ"א מה שנתן לו במתנה וחנוך יחזיר לו חלקו ירושה ממה שבידו עכ"ד עיין שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |