פתחי תשובה/אבן העזר/ק
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ומתקנת הגאונים. עב"ש סק"ב ועיין בס' קרבן נתנאל פ"ו דכתובות אות ט"ז מ"ש בזה:
(ב) לסלקה בקרקע. עבה"ט ומ"ש והיינו היכא דלא כ' בפירוש כו' עיין בס' ב"מ שפקפק קצת בזה כי הש"ג לא קאמר זה אלא בב"ח ולא בכתובה כו' ע"ש. ומ"ש ואם הקרקע שוה יוד והיא רוצה לקבלה בעשרים כו' הדין עמה ר"ן פ' נערה בב"ש מסיים וע' בחה"מ. ורומז לסי' קט"ו ובש"ך ס"ק י"ט. ועי' בס' ב"מ שהביא דבתשו' פ"מ ח"ב סי' מ"ו העלה זה בספיקא דדינא ולכן גבי ב"ח ודאי היורשים מוחזקים ואפי' באלמנה עם יורשים החליט ג"כ שהיתומים הם מוחזקים מטעם נכסי בחזקת יתמי קיימי. והוא ז"ל כ' עדיין צ"ע כי זה ניחא נגד שעבוד הכתובה אבל האלמנה הא לדידן דפסקינן כאנשי גליל יש לה נמי שעבוד מזונות ולגבייהו הא מבואר סי' צ"ג סעיף ט"ו דנכסים בחזקתה ונהי דאנן ע"פ מנהג נהגינן כאנשי יהודה כמ"ש שם סעיף ג' (עמ"ש שם סק"ה) בלי ספק זה אינו אלא בשיכולין לסלק כל הכתובה ולא באופן זה אלא נשארת בשעבוד מזונותיה וא"כ היא המוחזקת והדין עמה כפסק הר"ן עכ"ל ועיין בת' נו"ב ח' ח"מ סי' ט' והובא קצת בפ"ת לח"מ סי' ק"ט ס"א בד"ה שומעין ליורש וצ"ע. ועיין בס' ישועות יעקב שכ' דדוקא בכה"ג שהקרקע שוה יוד והיא רוצה לקבלה בעשרים שאין בו כדי אונאה וכדי שהדעת טועה (כמבואר בח"מ סי' רכ"ז סכ"ט בהגה דבקרקעות אין אונאה עד פלגא אבל יתר מפלגא הוי אונאה) לכך תוכל לקבל אבל ביותר מעשרים כדי שאין הדעת טוע' אף בקרקעות לא תוכל לומר לדידי שוה לי ע"ש עוד. ומ"ש הבה"ט אם יש מעות בעין והיא תובעת מעות כו' הנה בח"מ סי' ק"א ס"א גבי ב"ח איתא בא לפרוע אם יש לו מעות צריך ליתנם לו וא"י לדחותו אצל קרקע או מטלטלי כו' וכ' הש"ך וכן הדין לענין גביות כתובה שצריך ליתן מעות מזומנים אם יש ליתומים מעות בעין כו' ובבה"ט שם כ' שדברי הש"ך אלו הוא בטעות דהא באה"ח סי' ק' מפורש דהרשות ביד היורשים לסלקה בקרקע ע"ש. ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' קט"ו (שרומז עליו הבה"ט כאן) מבואר שם דיש ג' חילוקים בדין זהי א' סתם כתובת אשה כיון שלא הוציאה אפי' יש לו מעות נותן לה מה שירצה דדוקא. ב"ח כיון שהוציא מעות שהלוהו לכן אם יש לו נותן לו מעות אלא דאם אי' לו מעות נותן מטלטלין ואין כופין אותו למכור ולהביא מעות אבל כתובה אפי' יש לו מעות נותן לה מה שירצה. ב' זה דוקא אם לת כתוב בכתובה שהכניס' לו מעות אבל אם כ' בכתובה שהכניסה לו מעות כך וכך חזר דין כתובה זו כדין ב"ח ואם יש לו מעות נותן לה מעות ואם אין לו מעות אין כופין אותו למכור ולהביא מעות. ג' הא דאין כופין אותו למכור ולהביא מעות דוקא אם כ' סתם שהכניסה לו מעות כך וכך ולא כ' מעות בעין אבל אם כ' מעות בעין אפילו לא כ' אם תבא לגבות תגבה מעות בעין כיון שכתב שהכניסה לו מעות בעין להכי טרח וכ' כן כדי שתגבה מעות בעין וכופין למכור ולהביא מעות עכ"ד ע"ש ועפ"ז אפשר לקיים דברי הש"ך הנ"ל דר"ל היכא שכתב בכתובה שהכניסה לו מעות כך וכך דאז דינה כב"ח (אלא דלפ"ז דוקא מה שהכניסה ולא תוספת שליש אף דבכמה דוכתי מבואר דדמי לחוב נדוניא מ"מ לענין זה לא דמי דהא לא הוציאה מעות וכמ"ש הב"ש בסי' ק"ב סק"ה ע"ש) ואף דהרדב"ז לא קאמר אלא מיני' דבעל אבל באלמנה מן היורשים הרי בחוב גופיה מבואר בח"מ סי' ק"ז ס"א ואם ירשו קרקע ומטלטלים ואין מפורש בשטר כולי הדין עם היורשים י"ל דהש"ך מיירי היכא דמפורש בין בחייו ובין במותו וכדרך שכותבין האידנא. ועיין בתומים שם ובס' בית מאיר כאן ובסי' ק"ב סעיף ד' מ"ש בדין זה:
(ב) לגבות ממטלטלין. עבה"ט מ"ש ואם כ' לה מטלטלין אג"ק כו' ובגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב עש"ך ח"מ ס"ס קכ"ו):
(ג) מפני תקנת השוק. עיין בנ"ש ובס' באר יעקב ובס' ב"מ לעיל סי' ס"ו סי"א:
(ד) ואינם נגבים מהשבח. עיין בתשו' ברית אברהם חח"מ סימן ל' שנשאל אם האשה גובה כתובתה מדאקני או כדעת הש"ך סימן קט"ו ס"ק ל"ב דהות ג"כ בכלל מקולי כתובה כמו דאינה גובה משבח כו' והשיב כבר בא לידינו כמה פעמים עובדא דא והעלינו כמה ראיות מספיקות דלא כהש"ך וראיתי שחלקו עליו הבאים אחריו (בתומים ובנה"מ שם ובס' ב"מ כאן ובס' ישועות יעקב בסי' זה סק"ג ע"ש) וכן עיקר לדינא הלכה למעשה להגבות מדאקני עכ"ד:
(ה) מהשבח. עבה"ט מ"ש אפי' אחר התקנה כו' דלא כהרמב"ם כו' והוא לשון הב"ש. ועיין במל"מ פכ"א מהלכות מלוה מ"ש בזה. ומ"ש חין חילוק בין שבח ממילא כו' הוא מדברי הח"מ שכ' כלומר אפי' שבח דממילא כגון אם נתיקרו כו' ועיין בס' ב"מ שכ' דהוא תמוה דודאי לא גרעה מבכור (בח"מ סי' רע"ח ס"ו) וגביא משבחא דממילא דלא נשתנה כגון ארעא ואסקה שרטון או דיקלא ואלים ומכ"ש נתיקרה כדמוכח בבכורות דף נ"ב כו' וכן מצאתי להדיא בש"ך ח"מ סי' קט"ו סס"ק כ"ט שכ' וז"ל דהא אפילו בכור וכתובת אשה גובה משבח דנתיקרה לכ"ע עכ"ל ועיין בת' נו"ב חח"מ סי' ט':
(ו) אבל לא מהראוי. עבה"ט שכ' אפי' מבעל עצמו מהרי"ו סי' מ'. ועיין בס' ב"מ שכ' דאף שמבואר שם הכי מ"מ לע"ד בכיון גדול השמיט הרמ"א ז"ל דברים אלו כי המה תמוהים כו' ע"ש:
(ז) לאחר ב' או ג' שנים. עיין בתשו' חוט השני סי' צ"ג ע"ד השטר שכתוב בו מעכשיו נתתי לבני כמר יעקב ד' אמות קרקע כו' ואגבן הקניתי ושעבדתי ונתתי אליו במתנה גמורה רביעית מהבית שיש לי שיוכל לעשות בו כל מה שירצה להוריש ולמכור כו' ובאופן זה נתנה רביעית הבית שהמתנה לא יחול ולא יהא אליו כח וזכות במתנה זו רק שעה אחת לפני מיתתה עכ"ל השטר ובתוך כך מת כמר יעקב הנ"ל ולא זכה עדיין בבית כי אמו חיה עדיין ובאתה אשתו לגבות כתובתה מהבית הזה וחמותה טוענת כי עדיין לא זכה בנה בביתה. והשיב שהדין עם אשת המת דזה לא מקרי ראוי ולא דמי למ"ש הרמ"א בסי' ק' האב שצוה לתת מתנה לבנו לאחר ב' או ג' שנים מקרי ראוי כו' דשאני הכא כיון שכתוב בשטר מעכשיו נתתי א"כ הוי מתנה מהיום ולאחר מיתה שהגוף הוא של המקבל והפירות של הנותן כמבואר בח"מ סי' רנ"ז. ואפילו אם נאמר דמעכשיו הכתוב בשטר קאי על ענין ד' אמות אבל קנין הבית אינו חל אלא שעה אחת קודם מיתתה. לא זו שאין משמעות השטר כן אלא גם אם יהי' כן הרי קיי"ל כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו כו' והא ודאי דקנין הגוף בלא פירות מקרי מוחזק ממש מהא דתניא בס"ע השולח בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל כו' ועוד ראי' ממ"ש הרמ"א סי' צ' ס"א כתבו לה מורשיה קרקע מחיים ופירות לאחר מיתה הבעל יורש אותה קרקע ממנה ונ"ל שר"ל אם כתב לה מורישה מהיום ולאחר מיתה ואעפ"כ הבעל יורשה ש"מ דלא הוי ראוי ועוד ראיה ממ"ש הטור בסי' הנז' (ובש"ע שם ס"ב) אמר נכסי לפלוני ואחריו מעכשיו ליורשי ומתה בתו בחיי אותו פלוני ה"ל מוחזק ובעל הבת יורש הרי מבואר כמ"ש ופשוט הוא עכ"ד. וע"ש עוד שכ' בענין המס מן הבית מוטל על מי שיש לו קנין פירות ע"ש:
(ח) כשמת ראובן. עבה"ט ועמ"ש לעיל סי' צ' סק"ג:
(ט) ומלוה שחייבים לבעל הוי מוחזק. עח"מ ב"ש דהטעם משום דמשתעבדא לה מחיים מדר' נתן והוא מדברי הרא"ש כמבואר בב"י. ועיין בתשו' נו"ב תניינא חלק ח"מ סי' נ"ב שכתב דהרא"ש שם פ' יש נוחלין קאי לדינא דש"ס אבל בזמנינו שעיקר משא ומתן ומחייתנו הוא בחובות הוי כמו אשלי דקמחונא וגובה מהם מדינא ע"ש. ומהו שפלפל שם אי שייך שעבודא דר' נתן בשטרות של א"י. מאד נפלאתי הן על הרב השואל שם הן על הגאון המחבר המשיב שלא הזכירו סוף דברי הרא"ש שם ודברי הש"ע כאן דמפורש דכ"ה במלוה דעכו"ם וצ"ע:
(י) כשאר חוב. עבה"ט מ"ש בשם הר"ם מלובלין ועיין במל"מ פכ"א מהלכות מלוה שהאריך בדין זה:
(יא) שבמטבעות. עבה"ט בשם ט"ז ועי' בזה בתשו' גאוני בתראי סי' ט': (ועיין בתשו' ח"ס סי' קכ"ו שכ' דמשמע הסכמת ב"ש כפרישה דלענין שינוי מחמת זמן נמי אמרי' מקולי כתובה כמו דאמרי' בשינוי שבמקום למקום ע"ש עוד וגם בחלק יו"ד סי' רפ"ט):
(יב) שמנהג כל המדינות להוסיף. עבה"ט בשם ב"ש שכ' מיהו תוספת שליש כו' א"כ אם יש בידה שטר או תנאים כמה הכניסה כו' ועייין בס' ב"מ שתמה עליו וכ' שטר זה א"י מה טיבו והתנאים ג"כ צ"ע לא מבעיא תנאים ראשונים הנכתבים בשעת שדוכין זה ודאי אינו ראיה אלא אפילו תנאים אחרונים כו' ע"ש באורך:
(יג) וכן נראה סברת האחרונים. עי' בתשו' חוט השני סימן ל"ב מ"ש בזה:
(יד) כתובתה. עיין בה"ט. ועיין מדין זה בבה"ט לעיל סי' י"ז סמ"ג ס"ק ק"ל ובפ"ת שם ס"ק ק"ס:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |