פתחי תשובה/אבן העזר/נה
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אסורה לבעל'. עי' בתשו' שב יעקב סי' כ"ד אודות ראובן שקידש אשה ובא עלי' בלא חופה וז' ברכות ויש לו ג' בנים ממנה וכ' שכופין אותו בכל היכולת לפרוש אותה עד שיעשה חופה וז' ברכות ולא חיישי' שיוציאו לעז על בניו הראשונים וע"ש מה שתמה על תשובת מיימוני בפירוש כלה בלא ברכה וגם על הב"ש סק"א וע' בס' בית מאיר מזה:
(ב) החתן לביתו. עבה"ט. ומה שהביא מקודם דעת הב"ש ואח"כ דעת הח"מ לא עשה כראוי כי הב"ש הביא דברי הח"מ וחולק עליו כאן בסי' זה סק"ד ולקמן סי' ס"ד סק"ו וכן המג"א בא"ח סי' של"ט ס"ק י"א חולק על הח"מ בזה ע"ש (אך עי' בס' ב"מ האריך לקיים דברי הח"מ ומסיק להלכ' הסומך על הח"מ לא הפסיד) (וכן מצאתי בס' תוס' שבת בא"ח סי' של"ט ס"ק י"ד הביא דבס' סולת למנחה כ' שבתשו' האריך לקיים דברי הח"מ בזה ע"ש גם הט"ז בסי' נ"ז סק"ד ובסי' ס"ד סק"א כ' כדעת הח"מ ממש והוסיף עוד דאפילו אם החתונה בבית אבי הכלה לא הוי כבית שלה כיון דכבר נתן האב אותו החדר לחתנו אפי' דרך שאלה הוי כממכר כו' וכיון שהולך החתן עם הכלה מן החופה לבית הנישואין שפיר קונה מצד מסירה לרשותו כו' ע"ש והובא בקצר' בב"ש סי' נ"ז סק"א ובסי' ס"ד סק"ו ושם מסיים כ' ואינו נראה. והיינו דנמשך לשיטתו כאן ובסי' נ"ז. אך הרב המגיה בט"ז שם האריך לדחות דברי הב"ש ולקיים דברי הט"ז והח"מ הנ"ל וע' עוד בביאור רבינו הגר"א ז"ל סי' ס"ד ס"ק י"א. ומ"מ ראוי להחמיר כדעת הב"ש ומג"א ועוד גדולי אחרונים האוסרים אפי' בכה"ג ובפרט כיון שיש חשש סכנה בדבר כמ"ש המג"א שם בשם מהרי"ל): ומשמע מדברי הב"ש דנקטי' לעיקר כדעת האומרים דחופת בתולה א"צ יחוד הראוי לביא' ולכן באלמנ' סגי ביחוד הראוי לביא' וכן מבואר מדבריו בסי' ס"ד סק"ו ודלא כבה"ט שם סק"ט שהעתיק משמו דבעי ביא' ממש ע"ש. ולפ"ז צ"ל מ"ש הב"ש בס"ק שאח"ז לחלוק על הב"ח במ"ש אבל עיקר החופה הוא מה שאוכלים החתן והכלה יחד אחר החופה לכן יש למנוע באותה שעה לכנוס שם רבים וכ' הב"ש דמ"ש יש למנוע לכנוס שם רבים משמע מועטים יש לכנוס לשם ואין טעם לדבר הא בעי' יחוד דחזיא לביאה א"כ יש למנוע שלא לכנוס שם שום אדם כדי שיהי' יחוד גמור עכ"ל. צ"ל דכוונת הב"ש הוא מאחר שכ' הב"ח דמנהג שלנו הוא לצאת כל הדיעות א"כ מהראוי לחוש גם לדיעה זו דחופת בתול' בעינן ג"כ יחוד דחזיא לביאה (וע' בסי' הנ"ל) אבל לעולם מודה הב"ש דאינו לעיכובא. וכן מבואר בסידור הגאון מליסא ז"ל בדיני חופה בערב שבת וז"ל שם ועיקר החופה לא הוי מה שמכניסין אותם תחת הסודר שפורסין על כלונסאות רק עיקר החופה מה שמייחדין אותם אח"כ בחדר ואפילו אינה ראויה לביאה כגון שהיא נדה או שבני אדם נכנסים ויוצאים שם באותו חדר ולא הוי יחוד הר"ל אעפ"כ הוי חופה גמורה וקונה בבתולה קנין גמור למהוי כנשואה בכל דברים וצריך ליחד להחתן אותו חדר והוי כהכניסה לביתו. ואם כנס את הבתולה בע"ש והכניס אותה לחדר מבעוד יום אף שהיא עדיין לא טבלה ובני אדם נכנסין ויוצאין באותו חדר דבלא"ה אסורה להתייחד עמו קודם ביאה ראשונה קונה אותה בזה שהביא' לחדר מיוחד לו ואח"כ כשטובלת מותר לו לבא עליה ביאה ראשונה בשבת וליכא איסור משום קונה קנין בשבת משום שכבר קנה אותה מבע"י. אבל באלמנה אין קונה חופה רק יחוד הראוי לביאה היינו שתהיה טהורה ויכנוס אותה אחר הקידושין לחדר מיוחד שלא יהיו שם בני אדם וזה הוי יחוד הר"ל וקונה באלמנה ג"כ קנין גמור למהוי כנשואה. ואם כנס אותה בע"ש והיתה טהורה והכניסה לחדר מבע"י ונתייחד עמה ולא היו שם ב"א קונה אותה קנין גמור ומותר אח"כ לבא עליה בשבת אבל אם לא היתה טהורה מבע"י או שלא נתייחד עמה בחדר מיוחד מבע"י אסור לבא עליה בשבת (לאו דוקא דאפילו להתייחד אסור ע' לקמן סי' ס"ד ס"ה) ולכן יש ליזהר מאד כשעושין חופה בע"ש שיעשו מבע"י גדול עכ"ל: ועיין בשעה"מ פ"י מה"א בקונ' חופת חתנים ס"ט שהאריך שם בענין עיקר מהות החופה והביא כל הדיעות מהראשונים ז"ל בזה ופלפל בדבריהם ומסיק וז"ל ולענין הלכה נראה שיש לחוש לדעת הרמב"ם ואיכא מ"ד שכ' הר"ן בריש כתובות דחופה אינו אלא יחוד ונ"מ לבתולה הנשאת בע"ש שצריך להתייחד עמה יחוד הראוי לביאה בע"ש דאל"כ כשיבא עלי' בשבת נמצא כקונה קנין בשבת ועם שלא ראיתי נזהרין בזה מ"מ ראוי והגון לנהוג כן עכ"ל ע"ש: וע' בביאור רבינו הגר"א ז"ל סק"ט מ"ש ועמש"ל סי' ס"ד ס"ק ט' בזה עוד מענין זה:
(ג) אפילו אחר כמה ימים. עב"ש סק"ח בשם הפרישה הטעם משום דלא נזכר בברכה זו כלום מנישואין מש"ה יכול לברך אח"כ אבל ברכת אירוסין כו' ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ה סי' שני אלפים שכ"ו שכ' ישוב אחר דהכא מיירי שלא בא עליה דאע"ג שהיא נשואה גמורה מ"מ אסור לו לבא עליה עד שיברכו לה ז' ברכות הלכך אע"ג שנגמרו נשואיה לענין שאר דברים הוי שפיר עובר לעשיה משא"כ בברכת אירוסין ע"ש אמנם הוא עצמו ז"ל בח"א סי' שע"ב לא כתב כן רק דמותר לבא עליה אחר החופה אפי' שלא בירך ברכת חתנים והכי דייק לישנא דהרמב"ם והבא על ארוסתו בבית חמיו כו' משמע דדוקא בבית חמיו כו' ע"ש ולפ"ז ע"כ כתי' הפרישה:
(ד) אינה חייבת ליטמא לו. כ' הב"ש אבל איסור ליכא דקי"ל בני אהרן מוזהרין כו' ורש"י ביבמות דכ"ט כתב ברגל אסורה ליטמא דחייב אדם לטהר עצמו ברגל עכ"ל ומשמע דס"ל שדברי רש"י הנ"ל קאי גם על זמן הזה לפי דהחיוב לטהר עצמו ברגל הוא גם בזה"ז. אבל מלשון הטור וש"ע שכתבו אינה חייבת משמע דס"ל שדברי רש"י הוא רק על זמן הבית וכמו שבאמת לא נמצא בטור וש"ע בשום מקום שיזכירו חיוב זה. וע' בה"ט ביו"ד סי' שע"ג סק"ד שהביא בשם בה"י שתמה על הפוסקים בזה והבה"ט שם כתב לתרץ שדין זה הוא רק על זמן הבית ולכן השמיטו הפוסקים פי' שני שברש"י הנ"ל ע"ש. וכ"כ בת' שאגת ארי' סי' ס"ה דהא דאמרי' חייב אדם לטהר עצמו ברגל אינו נוהג בזה"ז ע"ש וכ"כ בשו"ת יד אליהו סי' ס"ח והובא בש"ת בא"ח סי' תקכ"ט ע"ש. נמצא שדברי הב"ש בשם רש"י הנ"ל אין להם מקום לדינא בזה"ז: (ועיין בספר קרבן נתנאל פ' בתרא דיומא אות פ"א שהשיג על הב"ש בזה ושם כתב דחיוב לטהר עצמו ברגל היה ג"כ אחר חורבן הבית בזמן התנאים ואמוראים לפי שהיה להם עדיין אפר פרה ע"ש:
(ה) שלא זכה בנדוניא. עבה"ט מ"ש ובשנה שני' אם מתה כו' ועיין בתשו' שבו"י ח"ג סי' קכ"ב שחולק ג"כ על הח"מ והסכים עם הב"ש וכתב שגם בתשו' מהרי"ט צהלין סימן ס"א מבואר כן להדיא דכל שיורשי בעל או יבם יורשים קצת נדוניא הם חייבים בקבורתה ע"ש. ועיין בתשו' שב יעקב סי' כ"ח שהסכים לדעת הח"מ דמוטל על שניהם ודוחה ראיות הב"ש ע"ש: וכן העלה בס' טיב קדושין דהעיקר כדברי הח"מ דהוצאת קבורה לחצאין וכן מה שהוציא בחליה ע"ש):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |