סדר משנה/תשובה/ה

סדר משנה תשובה ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

רשות לכל אדם נתונה וכו' ולהיות צדיק וכו' ולהיות רשע וכו'. אמרינן בברכות דף ל"ג ע"ב ובמגילה דף כ"ה ואמר ר' חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנא' ועתה ישראל וגו' שואל מעמך כ"א ליראה וגו' אטו י"ש מלתא זוטרתא היא והאמר ר' חנינא משום רשב"י אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר י"ש שנא' יראת ה' היא אוצרו (כל זה המאמר של ר"ח בשם רשב"י הוא חסר במס' מגילה שם) אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא משל לאדם שמבקשין ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן, קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול, וכבר נתקשו בהמאמר הזה כל גדולי המפרשים נהי דלגבי מרע"ה היראה היא מילתא זוטרתא, מ"מ קשה שהרי הוא אמר כן לישראל ואצלם הרי הוא כלי קטן ואין להם והיאך אמר להם מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה וגו' והלא בעיני ישראל הוא דבר גדול, וכי עשיר גדול שיש לו אלף אלפים דינרי זהב שבעיניו אלף זהובים אינו נחשב אלא לדבר קטן מאד יאמר לאיש עני שאין לו אפילו מאה זהובים תן לפלוני אלף זהובים, הואיל ואצלו אינו נחשב לכלום הלא כל השומע יצחק לו, נהי שבעיניך הוא דבר קטן ובזוי אבל אצל האיש העני הזה שאתה מבקש ממנו הדבר הזה הוא דבר גדול מאד ויקר הערך ולא מחכמה שאל זה, ועיין בדרשו' הר"ן ז"ל דרוש עשירי וביתר גדולי המפרשים שכל אחד פונה לדרכו דרך הקודש וכל דרך איש ישר בעיניו ובהרבה מקומות מדרושי ובביאורי האגדות של מאמרי רבותינו הארכתי בזה כיד ה' הטובה עלי, ולענינינו בדרך הפשוט מ"ל בס"ד לענ"ד דבודאי מה דשאיל אטו יראה מילתא זוטרתא היא וכו' אין הכוונה שיראת שמים בעצמותה היא דבר קשה וכמשא כבד תכבד על אנשי היראה הס מלומר כן שהלא התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ומה יתאונן אדם חי על המצות הלא כולם הם מצות ה' ברה מאירות עינים ומשמחות את הלב ומשיבות נפש עושיהן והם קלות העשיה בלי טורח גדול וכמו שאמר כן הכתוב לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה וגו', אלה הם דרכי מצות ה', ולירא את ה' בלבינו הלא במעט התבוננות בפעולותיו ובמעשיו ית' ממה שעברו על כל העולם כולו ועל אומתינו ביחוד ועל כל יחיד ויחיד ומה שעדיין עובר על כל העולם כולו בכלל ועל אומתינו ביחוד, הנה האדם יראה לעינים לפחות אפס קצהו של גדולתו ורוממותו ויכלתו והשגחתו ורב טובו וחסדו ית' לעד, ויחרד ויראה מפניו ית' רוממת המעלה, ויבוש ויכלם על שהוא מקבל טובותיו ית' תמיד בכל שעה ובכל רגע, והוא האדם באשר הוא אדם אינו משלם לו ית' גמול תודות בעשית רצונו ית' אפילו מחלק האלף והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו המרובים משפיע עליו עוד רב טוב בכל שעה ובכל רגע, ומשם יעלה מעלה מעלה להתבונן יותר הן הן גבורותיו והן הן נוראותיו ולהיות יותר ירא ה' ובמצותיו חפץ מאד, אבל כוונת השאלה אטו יראה מילתא זוטרתא היא וכו' היא על האומרו ומבקש מאתנו הדבר הזה בלשון הזה והוא הקב"ה שאמר זה ע"י משה עבדו נאמן ביתו שהוא אינו מבקש מאתנו בני ישראל כ"א דבר קטן ליראה אותו, ע"ז פריך המקשה נהי דאמת נכון הדבר שבעינינו הוא דבר קטן מאד י"ש, אבל לגבי הקב"ה שהוא אומר כך הרי הוא אצלו דבר גדול, והרי זה דומה למי שאין לו ק' זהובים יאמר לאיש עשיר שיש לו אלף אלפים דינרי זהב, תן לי מתנה קטנה אלף דינרי זהב, דנהי דאצל העשיר ההוא אינו מתנה גדולה אבל יפלא בעיני השומע על האומר הזה לומר על אלף דינרי זהב שהוא מתנה קטנה הלא בעיני האומר ומבקש המתנה רבה היא ובלשון אחרת ראוי לו שידבר להעשיר הנותן ההוא וכמבואר מעצמו והוכחתו של המקשה היתה שאצל הקב"ה היראה הוא דבר גדול ויקר הערך מאד מכח מאמר ר' חנינא דאמר שאין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר י"ש, הרי שבעיניו ית' י"ש הוא ענין ודבר גדול מאד מאד עד שעושה ממנו אוצר וגונזו בבית גנזיו והמקשה הי' סובר שגם מאמר כ"א ליראה וגו' אמרו הקב"ה הוא בעצמו ובכבודו, ולזה שפיר שייל אטו יראה מלתא זוטרתא היא והאמ' וכו', אמנם התרצן הוא דקמשני לי' אין לגבי דמשה מילתא זוטרתא וכו' הכוונה בו עפ"י מאמרם שמשנה תורה מפי עצמו אמרו כאילו הוא המדבר והרי המקרא הזה של ועתה ישראל מה ה' אלקיך נאמר במשנה תורה, והנה אצל בני אדם הוא דבר קטן, כי אנחנו בעלי בחירה לבחור בטוב ולמאוס ברע וכן מרע"ה שהי' אדם ולא אל גם אצלו הי' היראה דבר קטן הואיל והדבר הוא בידו לבחור בטוב במה שהוא טוב, לזה שפיר הי' אומר כ"א ליראה וגו' הן מצד האומר מרע"ה והן מצד ישראל, שהרי בעיניו הוא מילתא זוטרתא היראה, דאצלו הוא כלי גדול ויש לו שדומה עליו ככלי קטן וכמו כן הוא אצל כל ישראל שהרי לכולם הם כלי גדול ויש להם שהם בעלי בחירה ובידם טובם, אבל הקב"ה עושה אוצר מי"ש ומניחו בבית גנזיו, אף שהוא דבר קטן, אצלו ית' כביכול הוא דבר גדול, דאצלו יתברך דבר זה של יראת שמים אינו בידו אלא ביד האדם ובבחירתו, ולפיכך אצלו ית' הכלי הקטן הזה של י"ש הוא דומה עליו ככלי גדול, ועושה ממנו אוצר ומניחו בבית גנזיו.

ה

שמא תאמר והלא הקב"ה יודע וכו' אם ידע וכו' א"א וכו' וא"ת וכו' הרי לא ידע וכו' דע שתשובת שאלה זו וכו' אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה וכו' וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע וכו'. והראב"ד השיגו, א"א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו וכו' גם הי' לו להניח הדב' וכו' ואולי שעה אח' יבא הרהור בלבם וכו', אמנם אחרי נשיקת עפרות זהב כפות רגלי קדושת גדול אדונינו הראב"ד, אומר אני בס"ד כי רבינו מלאך ה' צבאות הוא לבו לשמים, ועיניו למטה על ב"א ללמדם דעת ותבונה ויראת ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה וכל דבריו דברי אלקים חיים הם, והוא דהא מה שאנו אומרים שהקב"ה הוא יודע מה שעתיד להיות, הוא לסבה מה שאנו יודעים שהוא מסולק החסרונות כולם והעדר הידיעה הנה הוא חסרון בחיקו ית' ולזה לסלק ממנו יתברך החסרון של העדר ידיעה מוכרחים אנו לומר שהקב"ה יודע מה שעתיד להיות, והנה יש ב' דברים בעולם מה שהם למעלה מהטבע, הדבר האחד הוא מה שהוא רק למעלה מהטבע לפי שכלינו וידיעתינו ולמעלה מהנהגת הטבע ומרוצתה בתמידית, כענין הפיכת המטה לנחש ויבשת הים סוף, וכדומה כל הדברים הנסיים שהיו ושעתידין להיות, שכולם הם רק למעלה מהשכל האנושי שא"א לנו להשיג טבע הדבר ההוא שברא הקב"ה בענין ההוא לפי שעה שעשה בהדבר הנסיי ההוא, והוא למעלה מהטבע המוטבע אצלינו אבל אין כל זה ולא הדומה להן מן הדברים הנמנעים, כי מי ששם בטבע התמידית להיות הטבע עושה מהעפר והאדמה מטה ונחש, דהיינו שהטבע היא תפעל באורך הזמן מן האדמה תעשה ברצון הבורא ית' אילן ומן האילן ההוא נעשה מטה וכן מן המטה בשובו לעפר תעשה הטבע שיהיה לנחש באורך הזמן, הנה הוא ית' יכול ג"כ לעשות טבע מה על זמן מה הנרצה לפניו ית' להיות מן המטה נחש מיד ולאלתר וכמו כן הוא בכל הנסים שהוא רק למעלה מן הטבע הנודעת לנו (ודע כי בריאת יש מאין אינו ג"כ מן הנמנעות אבל הוא רק מן הדברים שהם למעלה מהטבע והשכל האנושי להשיג אופן עשייתו לפיכך גם בבריאת יש מאין צריכים אנו לתאר את הבורא ית' שיכלתו הוא גם בזה ולא יפלא ממנו) והנה בכל הדברים אף במה שהוא למעלה משכלינו להשיג מציאתו ואופן עשייתו היאך היא וכן היא למעלה מהטבע התמידית, הן כל אלה אנו מחויבים לתאר את הבורא ית' ביכלתו על כל אלה וכאלה וראוי לנו לתאר אותו בכך ולולי הי' יכול על זה הי' זה חסרון בחיקו יתברך.

אמנם יש ענין שני במה שהוא למעלה מהטבע, והוא הנקרא הנמנע ולנמנע טבע קיים, ואין אנו מתארים בו את הבורא ית', והנמנע נקרא מה שהוא מאמר הסותר את עצמו דהיינו שני הפכים בנושא אחד ובזמן אחד, כגון להיות קוטר שוה לצלעו ולהיות החלק גדול מכל או משתוה אליו ולהיות הר ועמק בבת אחת במקום אחד ובזמן אחד, וכן כל הדומה לדברים הללו הם נקראים נמנעים ואין בזה חסרון בחיקו ית' במה שאין אנו מתארים אותו בהיכולת על זה כמו שאין אנו מתארים אותו בהיכולת שיוכל לברוא אלוה אחר זולתו ית' שאין זה חסרון בחיקו ית' שהוא מן הנמנעות שהם שני הפכים בנושא אחד שהאלוה א"א להיות נברא ואם הוא ית' חידשו אחר שלא הי' הרי הוא נברא ושוב א"א לו להיותו אלוה, והנה דבר זה ברור בלי שום ספק כי כל דבר שאנו מבינים סבתו ועצמותו ומהותו, וכמו כן הדבר השני אנו מבינים ג"כ עצמותו ומהותו, נוכל לדון על ב' הדברים האלו ולומר ששני דברים הללו הם סותרים ומתנגדים זה לזה והם ב' הפכים ולהחליט עליהם שא"א המציאות שיצדקו שניהם בנושא אחד ובזמן אחד, ושאין זה בכלל החלק הראשון מה שהוא רק למעלה מהטבע התמידית והשכל שלנו, אלא כי הוא זה מהחלק השני דהיינו שהוא נמנע בעצמותו ולנמנע טבע קיים והנפקא מני' שאם הי' רק למעלה ממרוצת הטבע והגבה למעלה מהשכל האנושי, מ"מ היינו יכולים לתאר בו הבורא ית' שיכלתו עליו לעשותו ולשנות הטבע ולעשות למעלה מן הטבע מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק, כי לולי שהיינו מתארין את יכלתו יתברך בזה הי' זה חסרון וליאות בחיקו ית', משא"כ אם היינו אומרים שהוא מהחלק הנמנעות הנה כבר אמרנו שאף אם אין אנו מתארים אותו ית' ביכלתו עליו ושוללים ממנו התואר ההוא, אין זה חסרון וליאות בחיקו יתעלה וכל אלה הדברים אינן אלא בשני דברי' שאנו משיגים את שניהם עצמותם ומהותם האמיתית כפי מה שהם משא"כ אם אין אנו משיגים לשני הדברים הללו אמיתות עצמותם ומהותם או אפי' אם נשיג דבר אחד משניהם אמיתיות של עצמות ומהות הדבר רק שאנחנו לא נדע אמיתית עצמות ומהות הדבר השני שוב אין אנו יכולים לדון עליהם ולהחליט המאמר ששני הדברים הם סותרים זה את זה והם שני הפכים עד שהוא מן הנמנעות הצטדקות שניהם יחדיו שהרי כיון שאין אנו יודעים עצמות הדבר ההוא היאך נוכל לשפוט שפט שהוא סותר בעצמותו לדבר השני והוא הפכיי לו לגמרי, אולי אם הי' נודע לנו מציאותו ומהותו היינו מבינים מה שיש בו דבר משתוה בענין אחד או יותר עם חבירו אלא נוכל לומר עליו שהוא רק למעלה מן מרוצת הטבע התמידית ולמעלה משכלינו האנושית. וממילא הוא דבר שראוי ומחויבים אנו לתאר אותו ית' ביכלתו עליו כפי רצונו, כי הוא כל יכול יתעלה שמו לא יפלא ממנו כל דבר לשנות הטבע ומערכות השמים ולעשות בהם כחפצו ורצונו כי הוא יצר וברא את הטבע ויכול לשנותה. ולהיות הבורא ית' חלילה גשמיי ובעל אברים ומוגבל או רק כח בגשם והתפעליות וכדומה, הוא דבר נמנע לא בלבד למעלה מן הטבע אלא אף זו שהוא מן הנמנעות וא"א היותו כלל וכלל, ודבר זה ג"כ א"א לאמרו שח"ו התורה היא אמריה תאמר בשקר ושתעמיס עלינו שקר מוחלט להאמין הנמנע למציאות אמיתי חלילה לאל ותורתו הקדושה לעשות כאלה איפו זאת אף כי מצאנו במקראי קדש דברים הרבה מורים על גשמיותיו והתפעליותו וכדומה כמו יד ה', עיני ה', וירד ה', ויעל מעליו אלקים, ויקנא ה', ויתעצב אל לבו, וכדומה מן הדברים, הנה צריכין אנו להרחיק בכל עוז ואומץ פשטיותו ונלבישהו מחלצות כוונת נאותות להמאמר והענין ההוא, כי חלילה לתורת ה' תורת אמת שתשקר כמ"ש רבינו בספרו מורה נבוכים חלק ב' פ' ט"ו ובפ' כ"א ויותר מזה כתב בסוף פ' כ"ב וכ"ג ובפ' כ"ה, שכל מה שטרח בפרקים ההם לא טרח אלא רק להראות שאין במופתי האומר קדמות העולם מופת אמיתי שאלו הי' בא מופת אמיתי וחותך על קדמות העולם ומניעת אפשר חידושו היינו צריכים לדחוק ולפרש כוונת פסוקי בראשית ברא אלקים וגו' ויתר הפסוקי' המגידים מחידוש העולם לכוונות אחרות שלא יתנגדו לנו אף שהכוונות ההם יוציאו הכתובים מידי פשטיותן כי א"א שהתורה הקדושה והאמיתות תנחילנו השקר והכזב או להעיד על הנמנע היותה, וכמו שנעשה במקראות המדברות בגשמיותו ית' ולזה טרח רבינו בפרקיו שם להראותה העמים והשרים שהמופתים ההם שעשו בעלי הקדמות כולם אין בהם מתום ושדופות קדים הן. וממילא אף אם אין בידינו מופת חותך על חידושו כבר די לנו מאמינים בני מאמינים הנמשכים אחר אמונת ותורת מרע"ה, בעדות ה' נאמנה בתורתו הקדושה בפשטיות המקראו' המורים על חידוש העולם, ולא תהא תורה שלנו כשיחה בטלה שלהם, ואיפו זאת אם הית' ידיעתו ית' כידיעתנו, שהיינו יכולים להשיג עצמות ידיעתו ית' כמו שאנו משיגים עצמו' ומהות ידיעתנו, הנה היינו גם אנחנו גם זרעינו מאמתים ומחליטי' כי שני חלקי הדברים הללו דהיינו ידיעתו יתברך ידיעה ברורה והחלטות ובחירת האדם וחפשיותו ומשולח לרצונו בענין הדבר הנוגע למצות ה' ב' דברים סותרים זה לעומת זה כי הם שני הפכים בנושא אחד, והוא מן הנמנעות. וממילא היינו צריכי' לדחוק ולומר כוונות שונות ומתחלפות באלה הכתובים המורים והמלמדים על ידיעתו ית', כי א"א שהתורה האמיתי' תעיד על הנמנע, היות, ולא הי' זה חסרון וגרעון חלילה בחיקו ית' העדר ידיעתו בחירת האדם, כי הלא הוא הדבר אשר דברנו לעיל כי אין זה חסרון בחיקו ית' בהעדר ממנו תואר היכולת על הנמנע, אמנם כל זה אם הי' ידיעתו יתברך כידיעתינו שהיינו משיגים עצמות ומהות ידיעתו ית', אבל כפי מה שהוא האמת לאמתו שאין ידיעתו יתברך כידיעתינו שאין אנו יכולים להשיג אמיתי' מציאות עצמות ומהות ידיעתו ית' ממילא אין אנו יכולים לומר עליו שידיעתו ובחירתינו קיום שניהם יחד הוא מן כת הנמנעות, אלא רק כי הוא זה לבדו יכולים לומר עליו שהצדקתן יחד הוא דבר למעלה מן מרוצת הטבע והשכל האנושי, וממילא יעמדו יחדיו הידיעה והבחירה כפי פשטיותן של הכתובים ואין אנו רשאים לזוז כל שהוא מפשטיותן של הכתובים, ולא להסב פני המקראות לכוונה אחרת חלילה כמו שאין אנו רשאים לעשות כן בכל אלה הכתובים המספרים תהלות ה' הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו מעשי ה' כי נורא הוא קריעת ים סוף והורדת המן והפיכת המטה לנחש וככל המון הנסים הנזכרים בתורה ובנביאים, והי' זה כאחד מהם, שבכולן אין מקרא יוצא מידי פשוטן דברים ככתבן, ולזה בא רבינו והאיר עינינו ההוא אמר כי אין דבר זה הצדקת הידיעה והבחירה יעמדו יחדיו, מן הנמנעות שאין זה מאמר סותר את עצמו, והטעם שאינו מן הנמנעו' הוא, כי אין אנו יכולים להשיג עצמות ידיעתו ומהותו ית' להיות ידיעתו והוא דבר אחד בתכלית האחדות האמיתי ממש, שהוא, הוא ידיעתו, וידיעתו, הוא הוא, וכיון שדבר אחד מהשני דברים שאנו רוצים לדון עליהם שהם הידיעה ההחלטיית והבחירה החפשיית אין אנו מבינים ומשיגים שהרי הידיעה היא עצמותו ועצמותו א"א לשום נברא להשיג ולהבין לזה אין הידיעה והבחירה יחד מן הנמנעות רק מהדברים שהם למעלה מהטבע והשכל האנושי ודבר זה אנו מחויבים להאמין בו ית' על יכלתו עליו וביותר שפשוטי המקראות דברים כהווייתן יתנו עדיהן, כי הוא ית' יודע כל טרם היותו ומראשית כזאת א"כ אין אנו רשאים לשנות כוונות פשטיותן של הכתובים בשביל מה שפשטיותו הוא למעלה ממרוצת הטבע ולמעלה משכלינו ומעתה תדקדק הדק היטב בלשונו הזהב של רבינו פה ועיניך תראנה ובלבבך תבין כי ככל הדברים וככל החזיון האמור הם בכלל דבריו ואמרותיו טהורות. ברם מה שכתב הראב"ד לא נהג זה המחבר מנהג החכמים וכו' אולי שעה אחת יבא הרהור בלבם וכו' אני בעניי אומר אני בס"ד רבינו נהג מנהג ראש החכמים כולם, והוא הבורא יתברך ויתעלה, שאמר למרע"ה כתוב נעשה אדם בצלמינו וגו' ללמד דעת לבני אדם שהגדול יטול עצה מהקטן, ואמר לו מרע"ה שיהי' בזה מקום לטעות באמירתו נעשה בלשון רבים, והשיבו הקב"ה כל מי שרוצה לטעות יבא ויטעה כמבואר במדרש ועיין ביפ"ת ובנזר הקדש שם, הרי דאם עושה דבר מה לתועלת ב"א אף אם ימצאו רשעים שיטעו על ידי כך אין אנו נמנעים מעשיית התועלת ויש בו בהעושה התועלת ההוא מדרכי קונו יתברך וכן מצינו לחכמי המשנה והתלמוד שהם אמרו צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, לפיכך גם רבינו עשה כן ויעש מטעמים כאשר אהב אביו שבשמים למי שירצה ללמוד דרכי ה' ותורתו מדבריו ומי שרוצה לטעות יבא ויטעה. ועיין עוד בענין זה בביאור הרמב"ן על התורה בסדר ואתחנן על פסוק מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים וגו' ובתי"ט פ"ג דאבות בד"ה הכל צפוי וכו' ועיין בספר עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו מאמר המדות ובכל המקומות שרמז שם בפירוש יד יהודה ובספרי המקובלים למוהרמ"ק והאר"י זצלה"ה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.