משך חכמה/שמות/כח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה שמות כח

ח

וחשב אפודתו אשר עליו וכו' יתכן ע"ד רמז דאמרו אפד מכפר על ע"ז (זבחים דף פ"ח), ומחשבה אצל עו"ג הוי כמעשה כמוש"כ סוף פרק קמא דקדושין, וזה שאמר וחשב אפודתו וכו' כמעשהו (מצאתי להקדמונים).

ט

ולקחת את שתי אבני שהם. הנה בשהם דחושן הוא למטה יוסף רמז שישראל נקראים על שם יוסף וכמו שאמר במד' שוח"ט מקרא אולי יחנן שארית יוסף. ודע דאפד מכפר על עו"ג שנא' אפד ותרפים וחושן מכפר על הדינין, לכן שהם מרמז ליושר הדעות המשובשות הטעה בשכל שזה גרם לעון עו"ג וישפה שהוא גמר החושן אבן האחרונה עליו מרמז להסרת העול והמרמה והאונאה שזה גורם לעוות הדין, וכמו שאמר בתו"כ על קרא דלא תעשו עול במשפט במדה ובמשקל כו' שהמודד קרוי דיין. לכן אמרו על ושמתי כדכוד שמשותיך חד אמר שהם שהוא הסרת ההטעה באלודות וחד אמר ישפה שהוא הסרת מרמה והעול שבין אדם לחבירו, לכן אמר [כדכד] כדין וכדין וזה שסיים הכתוב וכל בניך למודי ד' שילמדו הידיעה הברורה בהשגת אחדותו יתברך וכמו שאמרו בקרבנות לא נאמר אל ואלודים ושדי רק ד' שלא ליתן פ"פ לחלוק [סוף מנחות] ששם ד' אינו מתייחס לשום נמצא זולת הבורא היחיד לבדו וזה שהם ורב שלום בניך שיסורו מהם העול והמרמה שזה ישפה וזה כדין. ודו"ק היטב. ודע דכל השבטים צערו לאביהם במכירת יוסף ויוסף עצמו לא הודיע לאביו רק יוסף היה ירא מפני החרם, אבל בנימין כבד לאביו ולכן שרתה שכינה בחלקו ולכן כשאבד ישפה מבנימין הראה להם השי"ת גודל מצות כבוד אב אצל דמא בן נתינה ודו"ק היטב.

י

ששה משמותם וכו' בירושלמי פרק אלו נאמרין אמר דבאבני אפד היה כתוב בן באבן אחד וימין באבן השני ודריש דכתיב ששה משמותם מקצת שמותם וכן בתרגום יהונתן, לכן היה כתוב בנימין על שתי כתפות האפד, ולזה אמר בברכות בנימין כו' ובין כתפיו שכן. וזה רמז נאה.

כ

תרשיש ושהם. הא דכתיב בוי"ו לרמז דוהוא נער את בני בלהה ובני זלפה לכן נתחברו באבני אפוד ג"כ, דשוהם היה של יוסף. או דמרמז שהיה נותן הפסקה למשה בין דיבור ודיבור כמו שאמרו רז"ל, ולכן כאן שהשי"ן הוא סוף של תרשיש ותחלתו של שוהם ג"כ שי"ן, וכדי שלא לערבב האותיות אמר ושוהם וכמו שאמרו בירושלמי פרק כיצד מברכין גבי המוציא שלא לערב האותיות, ובפרק היה קורא גבי קריאת שמע יעו"ש ודו"ק. לכן בפרשת פקודי גבי עשייה לא כתיב בוי"ו עיי"ש.

ובגמרא מגילה כרשנה כו' תרשיש. כלום שמשו בב"כ לפניך דכתיב בהו תרשיש. תרשיש היה אבן של אשר דבנותיו היו נאות ונשואות לכהונה גדולה ועיין בספרי ברכה ומ"ר ב"ר פ' ע"א, וזה לימוד זכות על ישראל שהן היו מגדלין בת נאה בצניעות שתהא ראויה לכה"ג העובד במקדש, ואלו כשיש להן יפיפיה, הן מוליכות אותה ערומה.

תענית אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן שמני כחותם על לבך כחותם על זרועך כו' דבר שפעמים נכסה ופעמים נגלה כו' על כפים חקותיך. הענין, דבקשה שיהיה בהמ"ק בנוי ושם נושא הכה"ג שמות השבטים בני ישראל לפני ד' לזכרון על לבו באבני חושן ועל כתפיו באבני אפד פתוחי חותם, ופעמים נכסה כמו בזמן החורבן, לכן השיב על כפים חקותיך וכמו שאמר באבות דר"נ פ"ד יש לנו כפרה אחת כמותה וזה גמ"ח, והוא על כפים בידים שגומלות חסד ודו"ק.

כט

לזכרון לפני ד' תמיד, ולהלן על לבו לפני ד' תמיד. ביומא דף ו' פליגי תנאי על תמיד דגבי ציץ למאי נדרש עיי"ש, ובזה לא ידעינין למאי נדרש, וכפי הנראה דמרצה אף שלא בשעת הקרבה, רק דבזה היה ניחא מה שכ"ג היה מותר בכלאים במקדש עיין בספר ושב הכהן ע"ד זה בציץ, אולם אפשר דוקא שם ודו"ק.

ל

ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים כו'. לא כתוב בו תמיד, שלא היה אורים ותומים בבית שני שהוא מהחמשה דברים שחסרו בו (סוף פ"ק דיומא) והוא שם המפורש. ולכן כתיב והיו על לב אהרן כו' ולא ונשא, כי בזמן ששם המפורש בחושן הוא בגדר ארון, שנושא את נושאיו ואינו משא כלל, אבל בלא או"ת כתיב ונשא אהרן שמרגיש משא קצת, וכן דרשי ז"ל באבות דר"נ על קרא דואתפוש את שתי הלוחות ואשברם, והלא היו בידו ומאי שייך ואתפוש, רק שקודם שפרח הכתב מעליהן לא היו למשא, וכיון שפרח הכתב נעשו משא ותפש אותן כמי שתופס משא בידו יעו"ש היטב.

לז

ועשית ציץ זהב כו' קודש לד'. יתכן דלא קאי על הציץ רק הבגדי כהונה מעכבין זה את זה, ונקרא מה שעל האפד והחושן עם הציץ כאחד, וזהו ראובן שמעון כו' יוסף בנימין שבטי ישורון קדש לד', וכמו שאמר קודש ישראל לד' ראשית תבואתה כו', ולכן אמרו בזבחים מ"ה דציץ אינו מרצה על קדשי עו"ג דרק על השבטים מכפר, ומשו"ה מרבה בספרי בהעלותך מככם כגר יהיה לפני ד' דציץ מרצה עליהם, ועיין תוספתא מנחות פ"ו, אבני שהם ואבני מילואים מעכבין זא"ז. ומפני זה אמרו יבמות דהעבירו בנות מדין לפני הציץ דלעו"ג הציץ אינו לרצון רק לפורעניות היינו משום דעליו כתוב דישראל קודש לד' אם כן הם החטיאו את ישראל בדבר פעור וחללו וטמאו קודש לכן נפרעו מהם ע"י הציץ ופשוט.

ולפ"ז השמות שבאפד על כתפות שמקושר להציץ הוא כנגד קשר דל"ת שבשל ראש, ושמות שבחושן הוא כנגד קשר של יו"ד שבשל יד והמה תפילין דמארי עלמא שנושא אותם הכ"ג במקדש לרמז שקשורים הם ישראל להשי"ת בלב וראש כביכול, ומש"ה כתוב גבי חושן ונשא תמיד, דעיקר של יד וכמו בתפילין דידן דשל יד מעכב של ראש, נמצא דשל יד הוא תמיד, ולכך באפד לא כתיב תמיד רק ונשא אהרן את שמותם כו' ודו"ק היטב.

ואולי משום זה אמר ריב"ל ירושלמי חגיגה פ"ב דהיה מתלבש בכליו רק בשבתות ויו"ט, משום דאז אין תפילין נוהג ולכן היה מתלבש בכליו כנגד תפילין ודו"ק.

לט

ואבנט תעשה מעשה. כתב ואבנט תעשה ולא ואת האבנט תעשה משום דרמז שהיו עושים עוד אבנט של שש אם יכנס אהרן לפנים, כמו כה"ג ביום הכפורים שלאהרן היה רשות תמידי באופן הזה.

מ

ולבני אהרן תעשה כתנות. בירושלמי יומא פ"ג רבנן אמרי שני כתנות לכל אחד ואחד כו'. לפ"ז הלא בפקודי כתוב והלבשתם כתנות וזה אי אפשר שילבש לכל אחד שתי כתנות דהוי יתור בגדים. ונראה דכאן משום דמסתברא טעמא היו עושין להם שתי כותנות משום דהכהנים צריכין לשתי בגדים האחת לעבודת הבקר להרמת הדשן ובגדים לעבודת התמידין כמו שפירשו על ולבש בגדים אחרים פחותין, לכן היו עושין להם שני חלפות בגדים וברור.

ועשית להם אבנטים ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת. יתכן למאן דאמר ביומא דף כ"ג דעבודה דהרמת הדשן לא צריכה רק שני כלים מדו בד ומכנסי בד ילבש, וא"כ האבנט ומגבעת היה רק לעבודות שאינן מן הפחותות כמו הרמת הדשן שכתב רמב"ם דלובש את הפחותין, וזה לעבודות שהן לכבוד ולתפארת, אבל מכנסים וכתונת שש צריך גם להרמת הדשן ומדויק לשון הפסוק ודו"ק.

והנה כל דבר שיש בו כבוד בהיותו לא יהיה בחסרונו פחיתות, אבל דבר שבהעדירו יהיה פחיתות לא יהיה בהיותו שלימות וכבוד. והנה בגדים אילו יהיו בהיותם כבוד, אבל על המכנסים בלבשו אותם אינם בגדי כבוד אולם בהעדרם הוא פחיתות, לכן כתב מיתה על המכנסים שאם לא ילבש אותם יהיה פחיתות וחייב מיתה, וזה כדברי הר"י דאורליינוס בסנהדרין בתוספות ובזבחים דף י"ז ע"ב, וחייב על ביאה ריקנית באהמ"ע בלא מכנסים, אבל על שאר ב"כ אינו חייב בחסרונם רק על עבודה משום זרות דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוו כזרים, ולא על ביאה ריקנית באהמ"ע, עיין תוספות סנהדרין פ"ג ד"ה ולא משום כו' ובתוספות יומא ה' ע"ב ד"ה להביא ודו"ק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.