משאת המלך/דברים/טז
ג[עריכה]
למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך (טז ג)
בתוס' רעק"א (ברכות פ"א) העיר על הא דתנן בברכות (י"ב:) אמר ראב"ע כו' עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות, וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל ימי חייך להביא לימות המשיח, והעיר הרעק"א על שינוי הלשון דבן זומא לא אמר להביא הלילות וכיוצ"ב שאמרו חכמים להביא לימות המשיח. [ועיין בכתבי מרן הגרי"ז עה"ת].
ונראה דדרשת "כל" אשכחן פעמים שהוא נדרש במשמעות וכמוש"כ רש"י יומא (ע"ד.) כל חלב לא תאכלו כו' כלומר אפי' כל שהוא, ופעמים דדרשינן כל מענין רבוייא כמו בזבחים (פ"ב.) דדרשינן מוכל חטאת אשר יובא דמה פנימה לרבות ק"ק וקק"ל, שהרי בודאי הם אינם בכלל חטאת וע"כ אי"ז נדרש מהמשמעות ורק מריבוי דכל איכא למידרש.
ולפי"ז ניחא הא דלא קאמר בן זומא להביא לילות, ומשום דלענין לדרוש כל ימי חייך הלילות זהו נדרש ממשמעות דכל, דכל היום אף לילה במשמע מעת לעת, משא"כ לימות המשיח אין זה במשמעות דכל אלא נדרש כרבוי לימות המשיח, והלכך חכמים קאמרי להביא וכו' לפי דאי"ז אלא רבוייא לימות המשיח. [ושו"ר בשנו"א דפי' בבן זומא כמש"כ, אמנם בחכמים פי' נמי דמשמע להו כל ימי חייך כל הימים לעולם ואף לימות המשיח, ע"ש].
ז[עריכה]
ופנית בבקר והלכת לאהליך (טז ז)
מכאן למדו דין לינה דכל שהקריב קרבן טעון לינה, וכבר העירו דהרמב"ם לא כתב לדין לינה בכל הקרבנות, ורק לענין בכורים כתב לדין לינה בפ"ג הי"ד, וצ"ע, ועמש"כ בזה הרש"ש ר"ה (ה':), ע"ש.
ונראה דדין לינה אינו דין בקרבן שהקרבת קרבן מטעינו לינה, אלא ענינו כמוש"כ הרמב"ם (שם) דכל פינות שאתה פונה מן המקדש כשתבוא לו לא יהיו אלא בבוקר, והוא דין בביאת מקדש שכל שיש לו איזה דין לבא אל המקדש טעון לינה, ולכן אין להרמב"ם לפרט בכל קרבן וקרבן דין לינה שהרי אינו דין בקרבן. [ועמש"כ בחי' על סדר הרמב"ם].
יג[עריכה]
חג הסכת תעשה לך שבעת ימים (טז יג)
דרש מכאן ר' יהודה בסוכה (כ"ג.) שצריך סוכה הראויה לשבעה, ולכן פסל סוכה שא"א לעלות לה בשבת. ויל"ע האם הדרש הוא שצריך סוכה שתעמוד ותהיה ראויה משך ז' ימים, ולכן כמו"כ סוכה שאינה ראויה לעמוד ז' ימים פסולה, או דילמא א"צ סוכה שתוכל להתקיים ולהיות ראויה לכל שבעת הימים, אלא נדרש שצריך סוכה כזו שראויה לכל יום ויום מז' ימי החג אבל מ"מ א"צ ראויה לז' רצופין.
ונראה דזה תלוי בפלוגתת הראשונים בטעם דאין מסככין בירקות דלכי יבשי פרכי ונפלי כדאיתא בסוכה (י"ג:), דיש שפי' דזהו גזירה דרבנן דילמא יבשו ולא אדעתיה, ויש שפי' לפי שאינם ראויים לשבעה, ע"ש, וזה תלוי בהנ"ל דאמנם אינם ראויים למשך שבעה ימים רצופין אבל עכ"פ הסוכה ראויה לכל יום ויום משבעת ימי החג. [ועמש"כ בחי' על סדר הרמב"ם].
טז[עריכה]
שלוש פעמים בשנה וגו' (טז טז)
בנוב"י מהדו"ת (ת' צ"ד) כתב דבזמן הזה שאין ביהמ"ק קיים ואין אנו יכולים לעלות ולהקביל פני שכינה ברגל, א"כ ה"נ ליכא חיוב ברגל להקביל פני רבו, דאם יקביל פני רבו ברגל א"כ יהא כבודו של רבו מרובה מכבוד שמים, וה"ז כיוצ"ב דאמרו בקידושין (ל"ג:) דאין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים.
ובספר עמק ברכה הביא מש"כ בחי' הריטב"א בר"ה (ט"ז:) דאם רבו שרוי במקום קרוב לו חייב להקביל פניו גם בכל חודש ושבת וכפי קירוב המקום, וזהו דקאמר הגמ' (שם) אר"י חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת, מכלל דבחודש ושבת איבעי לה למיזל, ע"ש [ובפי' ר"ח גריס כן בגמ' להדיא דהכל לפי הקורבה ע"ש], וכתב דמזה סתירה לדברי הנוב"י הנ"ל דנמצא דבחודש ושבת ג"כ חייב להקביל פני רבו אם הוא במקום קרוב, ולא אמרינן בזה שלא יהיה כבודו של רבו מרובה מכבוד שמים דאינו מקבל פני שכינה אלא ברגל.
ונראה דאין מכאן ראיה לסתור להנוב"י, דהנה נראה ברור דלולי חדשה תורה לא היה שייך כלל ענין עליה לרגל לראות את פני ה' וכי איכא חברותא כלפי שמיא, אלא שהתורה אמרה שלש פעמים בשנה יראה וגו', וחידשה לנו ענין זה לעלות ברגל, אבל בזמנים שלא חידשה תורה א"כ הדר דינא דאין שייך כלל ענין עליה לביהמ"ק לראות פני ה', ומהשתא לפ"ז ברור שאין שייך לומר בזה שלא יהא כבודו של רבו מרובה מכבוד שמים, דכיון דכבוד זה בחדש ושבת אינו שייך אצל שמים, א"כ הו"ל כשאר כיבודים שמכבד רבו שלא שייך לומר עליהם שמאחר שאין עושה זאת לשמים לא יהא כבודו של רבו מרובה מכבוד שמים, משא"כ ברגל ששייך ענין עליה לרגל אלא שא"א לנו לפי שאנו טמאים בזה צדקו דברי הנוב"י דבכבוד כזה ששייך גם כלפי שמיא, אמרינן לא יהא כבוד רבו גדול מכבוד שמים.
יח[עריכה]
שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך לשבטיך (טז יח)
כתב הרמב"ן לפרש מהו זה הב"ד לכל שבט ושבט מאחר שיש כבר ב"ד בכל עיר ועיר, ופי' דהוא לענין שאם נסתפקו בתי דינים של עיירות יבואו לפני בי"ד הגדול של שבט וישאלו, כדרך שסנהדרי גדולה ממונה על כל בתי דינים של כל ישראל כך יהא בי"ד אחד ממונה על כל שבט ושבט, ואם הוצרכו לתקן ולגזור דבר על שבט שלהם גוזרין ומתקנין, והוא לשבט כגזירת סנהדרין גדולה על כל ישראל, וזה הבי"ד הוא המוזכר במסכת הוריות (ה'.) ששנינו בו הורו בי"ד של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט ע"פ כו'. ומבואר מדבריו דאין דין הבי"ד של שבט כיוצ"ב דבי"ד בכל עיר ועיר, אלא דין בי"ד אחר יש להם ואע"פ שאינם אלא כ"ג והוא ע"ד בי"ד הגדול כמוש"נ.
ונראה דכן מבואר מהרמב"ם שכתב (בריש פ"ה מהל' סנהדרין) ואין עושין סנהדרי קטנה לכל שבט ושבט ולכל עיר ועיר אלא [ע"פ] בי"ד של ע"א, וצ"ע דנסיב הכא רק להנך ב' סנהדריות קטנות שהם של עיר ושל שבט, ואילו סנהדרין של פלך שייריה, ואילו בריש הל' סנהדרין כתב מ"ע של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך, ואדרבה שבט לא הזכיר במ"ע, [והוא דס"ל דבי"ד של שבט אינו אלא רשות כמוש"כ היד רמה סנהדרין (ט"ז:) עי' מש"כ בהרחבה בחי' על סדר הרמב"ם] וא"כ לפלא הוא דב"ד של פלך לא הזכירו הכא בדברים הנעשים ע"פ ב"ד של ע"א, ואילו ב"ד של שבט שלא הזכירו התם כתבו הכא, וצ"ב ועלח"מ.
אמנם לדברי הרמב"ן מבואר היטב שהרי כאן כתב הרמב"ם איזה דברים צריכין לב"ד הגדול, ולכן פרט הכא לב' חילוקי ועניני ב"ד דתרווייהו בעו לב"ד הגדול, והם ב"ד של עיר וב"ד של שבט כפי שביארו הרמב"ן שהוא ב"ד אחר מב"ד שבעיר, משא"כ ב"ד של פלך שהוא כיוצ"ב דבי"ד שבכל עיר ועיר אלא שמושבו בכל פלך, וא"כ אין לרמב"ם לשנות ולכפול הדין דאף למנות בי"ד של פלך צריך ב"ד של ע"א, שהרי כבר כתב דצריך ב"ד של ע"א למנות בי"ד של עיר וכך לי עיר כפלך.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א