מעשה רקח/ערכין וחרמין/ח
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים לחם משנה מפרשי הרמב"ם
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לחזק את בית אלהינו. בפ' אם בחקתי בפסוק ואיש כי יקדיש את ביתו דרשו בת"כ קדש לה' מלמד שסתם הקדשות לבד"ה אלא דקשה לי דגבי בהמה טמאה דכתיב קדש קדשים הוא לה' דרשו שם מניין שסתם חרמין לבד"ה ת"ל כל חרם קדש קדשים הוא לה' או יכול אע"פ שפירש לכהן ת"ל הוא ע"כ. וכיון דנפקא ליה מקרא דכי יקדיש לכל ההקדשות הרי חרמים בכלל ודאי אם לא שנאמר דאיצטריך להיכא שפירש וכמו שסיים:
ב[עריכה]
אין מעריכין אותן אלא בעשרה ואחד מהן כהן. כתב הרלנ"ח סי' ג' הביאו הכנה"ג ז"ל השכל נותן דבזמננו זה די בשלשה אבל איני סומך על דעתי לענין מעשה וכו' ע"כ ועיין מ"ש רבינו בסוף פרקין:
ה[עריכה]
הבעלים קודמין לכל אדם. שלשה טעמים נאמרו בקדימת הבעלים אחת מפני שהם מוסיפין חומש ועוד שמצות גאולה בבעלים דכתיב ואם לא יגאל וכו' אלמא שמצות גאולה קודמת למצות מכירה ועוד דסתמא דמלתא שהוא מוסיף בפדיונה יותר משאר בני אדם דרוצה אדם בקב שלו וכו':
ונותנים כ"ה. בפרק הזהב דף נ"ד נחלקו תנאים אי החומש מלגאו או מלבר ופסק רבינו כרבי יאשיה דדריש ויסף חמישיתו עליו שיהא הוא וחומשו חמשה וכסתם מתני' דערכין. ובמה שיש לעמוד על דברי רבינו להשגת הראב"ד והלצת מרן ז"ל עיין להרב לח"מ ז"ל:
ח[עריכה]
אין מקדישין וכו'. כתב מרן ז"ל רפ"ב דבכורות ע"כ והובאה ג"כ ביומא דף ס"ו והתוס' ז"ל פי' טעמא משום תקלה והקשו מההיא דפרק המקדיש גבי ההוא גברא דאחרמינהו לנכסיה ואמר רב יהודה דלישקול ארבעה זוזי ולשדיינהו בנהרא ותירצו דהתם במקרקעי דיש לחוש בהו טפי ע"כ. ונראה דלשיטתייהו אזלי דבע"ז דף י"ג פי' התוס' בד"ה נועל דלת וכו' טעמא דהני משום קנסא וכיון שכן אין לפדותן אמנם שיטת רבינו אין נראה כן אלא הדברים כפשטן דאם אינו רוצה לפדותן עיקר הדין הוא כן אמנם אם פדאן אפילו לכתחילה שפיר דמי וכמ"ש אח"ז והראב"ד ז"ל מפני שהבין כוונת רבינו כדעת התוס' לכך השיג עליו והדברים פשוטין וכמ"ש מרן ז"ל:
ט[עריכה]
הקדיש או החרים עבד וכו'. מרן ז"ל לא ציין מהיכן נפקא ליה והוא בפ"ק דע"ז דף י"ג אשכחיה רבי יונה לרבי עילאי וכו' כדברי רבינו וכן פסק רבינו פ"ט דהל' ע"ז הל' י"ב ושם פסק שאם לקח בהמה נושר פרסותיה וכאן פסק דנועל דלת וכו' משום ביזוי קדשים כמ"ש בגמרא:
יב[עריכה]
אע"פ שההקדשות והחרמים והערכים וכו'. נראה דנפקא ליה לרבינו מההיא דפ"ק דנזיר דף ד' דכ"ע בעינן דבר הנידר וכו' ופריך גבי נזיר נמי הכתיב לה' ההיא מבעי ליה לכדתניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום וכו' עליך הכתוב אומר כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' ופירש"י להזיר לה' שנודר לשם שמים ואתי כלישנא קמא דפ"ק דנדרים דף יו"ד דאמתניתין דכנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבותן נדר בנזיר ובקרבן מייתי תלמודא פלוגתא דר' מאיר דריש לקרא דטוב אשר לא תדור וכו' טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ור' יהודה ס"ל טוב מזה ומזה נודר ומשלם וקאמר אפילו תימא ר"מ כי קאמר ר"מ בנדר בנדבה לא קאמר וכו' נדבה דנזירות מאי איכא למימר סבר לה כשמעון הצדיק וכו' ותו מייתי התם לישנא אחרינא דפלוגתייהו דר"מ ור"י בנדבה אבל בנדר מודה לר"מ וכתב הר"ן ז"ל שם דבנזירות אף שהוא נדר שייך ביה נדבה דנדר פירושו דבר שאינו בא לגמרי בנדבת הלב ונדבה פירושה מה שאדם נודר יותר בנדבת נפשו ושמעשיו יותר רצויים ומשום הכי אמרינן דנדר הוא הרי עלי וכו' ונדבה הרי זו וכו' ע"כ נמצינו למדין דכל דבר שאדם נודר מפני סיבה כדי לכוף את יצרו נקרא נדבות כשרים דאף שהוא נדר גמור כיון שעושה כן בנדבת לבו כדי לכוף את יצרו שפיר דמי ומצוה קעביד וזהו מ"ש רבינו בסוף הל' נדרים מי שנדר נדרים כדי לכונן דיעותיו ולתקן מעשיו ה"ז זריז ומשובח כיצד וכו' וציין שם מרן ז"ל מההיא דשמעון הצדיק וכו' והוא הדבר אשר דברנו מההיא דשמעון הצדיק יליף רבינו לכולהו דזיל בתר טעמא וזו היא כוונת רבינו פ"א דהל' נדרים הל' כ"ו שפסק לההיא דכנדרי רשעים או כנדבות כשרים וכו' וציין שם מרן מההיא דפ"ק והזכיר הלישנא קמא לחוד כנז"ל וזהו טעמו של מרן ז"ל שלא ציין כאן בדין זה כלום מפני שכבר ביארו לעיל בכמה מקומות אלא ציין למ"ש רבינו ואם לא הקדיש ולא העריך וכו' מההיא דריש חולין דאף דקתני הכל מעריכין ונערכין נודרים ונידרין אין משמעותו לכתחילה אלא דיעבד דוקא מקרא דוכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא ומזה הוליד רבינו דאף דמצוה לנדור כדי לכוף את יצרו והיא נדבת הכשרים מ"מ טוב יותר אם אפשר לו לכוף את יצרו בלא שום נדר.
כל זה הוצרכתי לכתוב מפני שראיתי בס' לחם יהודה נר"ו בהל' נדרים שהבין שכוונת מרן לציין על עיקר דברי רבינו במ"ש אע"פ שההקדשות וכו' מההיא דריש חולין ותמה עליו דמההיא הויא תיובתיה שהרי שם ר' יהודה חילק בין הרי זו להרי עלי ורבינו הזכיר ערכין דהוי הרי עלי גם הקשה על רבינו דאיך פסק כן גם תמה על הרב לח"מ ז"ל שזיווג דין זה של רבינו עם מ"ש בסוף נדרים והקשה עליו כמה קושיות עיין עליו וסוף דבריו הניח הכל בצ"ע. ורבינו זלה"ה לא כן ידמה ולבב מרן ז"ל לא כן יחשוב שהרי בפ"א דנדרים כשהזכיר רבינו נדרי כשרים דלא אמר כלום כתב שאין הכשרים נודרין בדרך איסור וכעס כלומר אלא דרך ישוב הדעת וכוונת הלב לשם שמים כההיא דשמעון הצדיק וכו' וגם למה שהבין הרב לחם יהודה נר"ו הרי התוס' כתבו שם דההיא סוגיא אתיא כלישנא בתרא דריש נדרים דבנדבה פליגי וכו' ורבינו לא פסק כלישנא בתרא שהרי לא הזכיר תקלה וההיא דחסידים הראשונים וכו' שהיא סברת ר"י שם אלא הזכיר ההיא דשמעון הצדיק שהרי כתב וכן מי שהיה מתגאה ביופיו וכלל עמה כל הנהו וההיא דשמעון הצדיק הויא נדר גמור כמבואר מסתמא גם הערכין הויא דכוותיה במי שמכיר עצמו שהוא כילי וכיוצא ואין כאן שום קושי לא על רבינו ולא על מרן ז"ל ולא על הרב לח"מ ז"ל כי כל הישר הולך תהלה להשי"ת:
יג[עריכה]
מכלל מבלי עולם. בשאר נוסחאות כת"י מכלי עולם בכא"ף ועיין להפרי חדש שנתן טעם לעיקר דינו של רבינו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |