מגיד משנה/מכירה/טז

מגיד משנה ‏ מכירה טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המוכר זרעוני גינה שאין עצמן של זרעונים וכו'. משנה פרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ב) ופסק כרשב״ג דמשנתנו וכן דעת ההלכות וטעמא דכיון דאינן נאכלין סתמן כמפרש לזריעה היא:

והוא שלא צמחו מחמת עצמן אבל מחמת וכו'. טעמא דמסתבר הוא בהלכות והוא דלא צמחו מחמת עצמן אבל מחמת דבר אחר כגון שלקו בברד וכיוצא בו אינו חייב באחריותן ע"כ וכיוצא בזה כתבו שאר המפרשים ז"ל:

ב

מכר לו זרעים וכו'. משנה וברייתא שם.

ומ"ש אפילו זרע פשתן וכו'. פסק כסתם משנה וכת"ק דברייתא (דף צ"ג):

ג

מכאן אתה למד שכל הלוקח וכו'. [כתב הראב"ד ז"ל] א"א דין זה אמת הוא וכו'. והמחבר סובר כי הדברים ק"ו ומה פירות לזריעה שאינו מחזיר לו כלום אינו מנכה לו כלל מן הדמים אפילו בדמי עצים כאן שהוא יכול לקבל ממכרו על ידי טורח כ"ש דאינו מנכה לו כלל. ומ"ש הר"א ז"ל ולמאן דאמר משלם דמי ההוצאה וכו' לא קי"ל כלל כוותיה דודאי אינו משלם הוצאה:

ד

הלוקח מקח ונמצא בו מום וכו'. פ' המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ד):

ה

המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן וכו'. פסק כשמואל דאמר הכי ר״פ המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ב) דלא כרב:

בד"א כשהיה הלוקח וכו'. ומפורש בסוגיא שם. ואמרינן נמי בגמרא ולחזי אי גברא דזבין לנכסתא לנכסתא אי לרדיא לרדיא וכו' [וליחזי דמי היכי נינהו] לא צריכא דאייקר בשרא וקם בדמי רדיא. פי' רדיא חרישה. ומכאן שאם היו דמי שור לחרישה יתרים על דמי שור לשחיטה והיה בו כדמי חרישה ונמצא נגחן ה"ז מקח טעות ויש הרבה מהמפרשים שכתבו כן:

ו

המוכר בהמה לחבירו לטביחה וכו'. זה מבואר בפ' המדיר בכתובות (דף ע"ו:) ופרק אלו טרפות בחולין (דף נ"א) ודין הספק אם היתה טרפה קודם מכירה אם לא יתבאר פ"ב:

מכאן אתה למד וכו'. זה פשוט בטעם ובראיה:

ז

קנה בגדוכו'. ג"ז מאותו טעם הוא:

ח

המוכר קרקע לחבירו ואכל וכו'. זה פשוט באי זהו נשך (דף ס"ו:) בכיוצא בזה שאם המקח בטל הדרא ארעא והדרי פירי:

י

(ט-י)

המוכר דבר שיש בו מום וכו'. כיצד המוכר שור לחבירו וכו'. ממעשה דפרק המפקיד (בבא מציעא דף מ"ב ע"ב) נלמד זה בפירוש ההוא אפוטרופוס דיתמי דזבן תורא וכו':

יא

היה המוכר סרסור. זה מבואר שם באותו מעשה וביאור המעשה לדעת הרב צריך עיון:

יב

השוחט את הבכור וכו' עד והנשאר מן הבשר ביד הלקוחות יקבר וכו'. משנה בבכורות פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל"ז) והוא בהלכות פ' בית כור:

וכן השוחט את הפרה ומכרה וכו'. גם זה באותה משנה וברייתא שם:

יג

מכר הלוקח בשר זה וכו'. מפורש שם במשנה:

יד

המוכר בשר לחבירו ונמצא בכור וכו'. מפורש בברייתא שם כדעת תנא קמא:

אבל המוכר בשר שאיסור אכילתו מדברי סופרים וכו'. לא מצאתי זה מבואר אבל ראיתי שלא נשנה בגמרא אלא איסורין של תורה או איסורי הנאה של דבריהם כגון יין נסך שהכוונה סתם יינן אבל איסורין של דבריהם באכילה לא אבל כיון שאכלו ונהנו לא יחזיר להם כלום. ובירושלמי דשביעית חילקו לענין סחורה ואמרו כל דבר שאיסורו דבר תורה אסור לעשות בו סחורה וכל דבר שאיסורו מדבריהם מותר לעשות בו סחורה ואפשר שאף זה כן ואולי ממקום אחר יצא לו:

וכל איסורי הנאה וכו'. כבר נתבאר זה מיין נסך כמו שאמרנו למעלה:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף